RSSכל הפוסטים המתוייגים ב: "עוני"

gohan9

זכרונות אהבה לאורז יפני

עד אמצע שנות השישים, מרבית אזרחי יפן אכלו רק אורז חום, אורז לבן היה פנטזיה שהתממשה לעיתים רחוקות מאד. עכשיו, טומוקו, הילדה הקטנה שירדה יום יום לנהר הקפוא לשטוף את האורז עבור משפחתה, פוגשת את הפנטזיה שלה שלש פעמים ביום

שקיעה אחרונה

במקום פרידה, רגע חסד

שבי פה. הנה חמישה שקלים בשבילך, תשימי לך בארנק. עכשיו את יושבת פה כמו ילדה טובה, אוכלת כל מה שאני נותן לך ואחרי שתגמרי לאכול, תקבלי גם חלה לשבת וריבה ועוד חמישה שקלים

oxtail

קפה נואר – שניצל בטעם של זכרונות

בפעם הראשונה שהייתי במסעדה אכלתי שניצל עגל, מטוגן בחמאה. השניצל הזה היה גדול כמו העולם כולו. סיפור על רגע אחריו רדפתי חיים שלמים

_ARL2931

מה אוכלות מעושרות?

גוני, אשה עשירה במילים, דמיון ובמכונת כביסה עם פתח עליון, מוזמנת לאחד המגדלים הפורחים של תל אביב, לארוחת חלומות. אז מה אוכלת מעושרת לארוחת הערב?

ככ

גמ"ח הקללות והברכות של סבתא מנשקוב

"שאני מריחה עוני, שאני שומעת יאוש. שלראות זה לא חשוב, כי אדם יכול לחייך או להתלבש יפה ולהסתיר. שהוא שוכח שיש לי אף טוב ואוזן ששומעת לרחוק" סבתא מנשקוב משכה לעצמה בתנוך והשאירה אותי עם העיניים הגדולות שלי, שרואות הכל, וכנראה לא רואות מספיק…" כולנו זקוקים לחסד

154954_182571461756169_116162598397056_656961_8260665_n

מרק עדשים ובשר והרהורים על קיסרית הלבנה שהלכה לי לאיבוד

בלילות הקרים אני חושבת על ההומלסית, עם רעמת השיער הלבן, ששוטטה באיזור קרליבך והיתה ממציאה לעצמה שמות. אני מקווה שהיא בסדר ושיש מי שמגיש לה מרק חם. לכבודה הכנתי מרק עדשים עם בשר ועצמות. לחייה!

הפלאפא של דמתי. עדיין באותו טעם ובפיתה של צנעני.

פלאפל דמתי בגדרה וגם גלידה, פיצה וגבינת סביון

אז לרגע הזה, שלא היה לנו שום דבר במקרר, היה ריח של בלה גורביץ ושל יאוש. אני זוכרת את הפנים של אבא שלי, אני זוכרת את הפחד ואת העול הזה שיש על גבר צעיר, מובטל, שעזב את הקיבוץ בגלל ג'וק, שיש לו אשה בהריון ושני ילדים להאכיל, סוסיתא שבקושי נוסעת ושדה כרובית מלא בפרודניות שמנות. החיים זה לא מה שסיפרו לו.