RSSכל הפוסטים המתוייגים ב: "נעמה ודודי"

רוטב בולונז

קונצ'רטו לריגטוני, בולונז ולחם בניצוח המאסטרו

אין דבר שסו-אלניות עם בעיות אטיטיוד קשות כמו שלי (כן, כן, דודי, אתה יכול לחייך את החיוך הזה שלך. חוצפן!) יותר שונאות ממטבח עמוס אנשים שמסתובבים להן בין הרגליים ומפריעים לעשות את מלאכתן הקדושה. כשדודי הודיע לי שאלדד מאסטרו יבוא לצלם איתנו כמה מתכונים, חשבתי שהוא יביא איזו מצלמה אימתנית, שתי עדשות ומצב רוח טוב […]

טפאס אחד העם בייגלה

אחד העם טפאס בר – אושר צרוף בביסים קטנים

איך מתארים ארוחה שהיא אושר צרוף? אולי מהאמצע. היום ישבתי ברחוב אחד העם מחוץ לטפאס בר של רושפלד ותפסתי את עצמי, רחמנא לצלן, מאושרת. לא אושר שהוא "פרסומת לשמחה" אלא אושר שקט כזה, עמוק, שלא מפריע את שלום הציבור. מכוניות צפרו ברחוב, השומר של החניה קילל ברוסית ועסק בגניבה לאור יום, אשה מעדה כשמיהרה לאנשהו […]

IMG_3503

ח'ביני באל ג'נינה. אנשים יפים בנצרת

"רוצה לנסוע לנצרת?" שאלו פני הירח של דודי שעלו לי בחלון והסתירו את הים. "נראה קצת אנשים, את תחייכי שוב ואולי נקנה דברים בשוק ונמצא איזה חומוס לאכול בו…" שידל אותי דודי וניסה למכור לי את נצרת, למרות שבכלל לא היה צריך לשכנע אותי. מתתי לצאת מהבית, גם אם זה לשוק של אור עקיבא. אבל נצרת בכל מקרה לוקחת.

grey1

אני לא סו-שף, אני סו-אלן! (כאן מכבסים כביסה מלוכלכת בכייף)

"התפקיד של סו-שף הוא ללמוד מהשף שלו ולעשות בדיוק כל מה שהוא אומר לו…" הוסיף חטא על פשע, דודי, השף והמתנשא הראשי של הבית. "ללמוד? ללמוד?" פערתי עליו זוג עיניים וסימנתי לו מהר מהר את הגבול. "אם לא אכפת לך קנו לי את 'ילדים מבשלים' כבר בחופש הגדול של כתה א' ובהשראתו הבערתי לאמי את […]

מגדל הפרמז'ן של באשר

מַחְנֵיוּדַה, סיפור אהבה

"תגיד, איפה זה מסעדת מחניודה?" אני שואל אותו אחרי שגיהץ מכרטיס האשראי שלי 370 שקלים עבור שקיק עם דוגמיות גבינה מגרוזיה דרך עיראק בואכה עמק הלואר.

"יש לכם הזמנה?" הוא שואל ומספר לנו על רשימת המתנה של חודשיים לפחות.

"לא, אבל אתה חבר שלנו ואתה תתקשר ותסדר לנו מקום" אני ישר מכניס את החברות החדשה לעבודה.