כל הפוסטים בקטגוריה "דודי כליפא"
יומני היקר, אני מת לפאקינג סיגריה, אבל אני לא מפגר
27/10/2011
זה העדכון האחרון לבלוג הזה. אם לא יהיו חדשות מתפרצות, אני מתכוון.
עבר כבר יותר מחודש. כן, גם חודש ויום זה יותר מחודש בשביל אחד שהפסיק לעשן. אני שמח להכריז על עצמי היום באופן רשמי נון סמוקינג פרסון. אה כן, לא עליתי גרם במשקל. להיפך, ירדתי קילו החודש.
ממרח סביח – בקרוב בסופרמרקט הקרוב אליך
האמת שסביח זה רק שלושה דברים: ביצה שבילתה בתנור לפחות לילה, חציל שטוגן בשמן עמוק ועמבה. סביב השילוש הקדוש הזה התכנסו דורות של עירקים לאכול את ארוחת הבוקר של יום שבת. זה הבסיס.
ברטה – תמונה. שיר. הספד. מתכון
"הבטתי במטבח הקטן של ברטה ואמרתי לששון "איזה אוכל בטח יצא מהמטבח הזה". "אין לך מושג" ששון ענה לי…. מתכון לפלאו בג'יג', הדבק שמדביק משפחות עירקיות כל כך חזק
אבא שלי. עכשיו אתה יכול לנוח
ותראה איזה סלע דני קיש הביא לך ממצפה רמון, אבא. כל אות הוא חרט חצי שעה, שתה יין ובכה לתוך האבן שלך. שלושה ימים הוא בכה על הסלע שלך, ואני עוד לא בכיתי בכלל
סמבוסק – סבלנות, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
אמא שלי מכינה את הסמבוסקים הכי טובים בעולם. נקודה. מעולם לא טעמתי טעימים מהם. חזרתי ממשימת ריגול בבאר שבע ובידי מתכון. ובכן, בערך מתכון. שווה לנסות בבית!
הלוויה, שבעה ואיש עם כוכבים בעיניים
לדני קיש, חבר ילדות, יש חוות בודדים בה הוא מפסל, עושה יין וישן תחת מיליון כוכבי שמיים. חבל שסלים לא הספיק לראות איך דני נאחז באדמה ומגשים חלום
טעם החמלה, הקציצות הנשכחות של אמא שלי
הזמן עוצר. אני עוצם את העינים ולועס לאט. כל החיים שלי ושלו ושלה הזדקקו והתנקזו לביס אחד מקציצה פשוטה. אני מתחיל לדמוע. מאושר. היד המופלאה של לוריס ליבבה בלי להרגיש לביבת אהבה.
במקום לכבוש את שד' רוטשילד כיבשו את הנגב!
סלים כליפא העריץ את בן גוריון ובשיחה ימים לפני מותו הוא חשב שבמקום לישב את שדרות רוטשילד, על הצעירים לכבוש לעצמם את הנגב ולהיות חלוצים. גם אם זה לא חוקי…
לקט מאכלי חלב נפלאים
במהלך השנה בישלנו ואפינו המון מתכונים שמתאימים לחג השבועות. ריזוטו, חצ'פורי, בורקס, בואיקוס, פיצה, פשטידת ברוקולי ומאפה אגסים וגם קאהי עירקי בלי קיצורי דרך. את כל המתכונים הכנסנו לטנא שלנו. שבועות שמח מלא כל טוב!
הדברים הטובים שאבא שלי לא הולך לאכול בשבועות הזה
"אני גאה בזה שאף אחד מכם לא אוהב את עצמו יותר מהאחרים" אבא שלי מדבר עלינו, ארבעת הילדים שלו ואני מתרגם את זה לעצמי "אל תריבו אחרי שאלך". "ותדאגו לאמא" הוא לא שוכח את האשה של חייו, של חיינו
סליחה, לשבור לך את העצמות? (וגם עוף בקארי)
"מכל רפרטואר המטעמים העיראקים של אמא שלי, הבשלנית של חיי, אני הכי אוהב את העוף בקארי. היא יכולה לפתוח שולחן בשבילי עם שלושה סוגי קובה, ממולאים וסמבוסאק ואני תקוע בעוף קארי…". מוריד הגשם מבשל באהבה
הרצל, אולי נהרגת סתם?!
אני נזכר בהרצל בכל יום זכרון בגלל שהוא היה החבר הראשון שלי שמת והוא בן פחות מ-18. המוות שלו הניח את אבן הפינה לטקס הסיום של עידן התמימות שלי. שיחות הלב שלי עם הרצל, בצפירה. ומה אספר לו השנה?
ת'וּמִיִי, מרק שום אביבי מביתה הבטוח של דונה פלורה
מתכון של סבתא שלי למרק שום ונענע חמוץ ומתוק שמבשר לעירקים את בוא האביב כשהשווקים מלאים בגבעולי שום ירוק וטרי.
יהודה אטלס, והאבא הזה הוא שלי
אבא שלי שהיום הוא בן 90 או 92 הוא קמצן במילים, וגם לא אוהב מתנות. הוא לא דברן גדול ובטוח שלא שוויצר. כל מה שהוא צריך כדי להיות מאושר זה אוכל טוב ואותנו סביבו. מזל טוב, אבא, הכנתי לך קדירה אביבית.
שיחות עם זותי שכותבת בבייגלה
אני שם איתך בגשם ההונג קונגי, יושב לידך במאורות של קאולון כשהנפש הכי קרובה לך בעולם היא נהגת עגלת הדים סאם אטומת המבט שמורידה על שולחנך עוד צלחת ועוד צלחת, ואין נחמה. אבל אני יושב לידך וחושב עליו, האידיוט.
