כל הפוסטים בקטגוריה "אוכלים בחוץ"
פת קואה – סימנים למשהו טוב
את כל החגיגות המשפחתיות חגגנו בין-יאנג ותמיד הזמנו שתיים-שלש מנות של בקר בחצילים. השתדלנו בכל כוחנו לפצח את הרוטב המתוק חריף ולא הצלחנו. מסתבר שבפת קואה בהרצליה מגישים את המנה האלמותית הזו כבר עשרים שנים
אשת אל (ה)מטבח והטעם האבוד של הזכרונות
'אל מטבח' היפואית זה מקום שמזכיר לכולנו את המאמות הערביות שהן כוכבות האמיתיות של המטבח הערבי. הצלחות עמוסות במיני תבשילים תלויי עונה ושוק. אבל מה שבאמת צריך לכתוב זה רק 'מאמא אמנה' בשלנית שכולה לב
תסביך סב, הקבב המופלא של צ'יצ'ו וטאנטי וגם כולנו בולגרים
צ'יצו וטאנטי בקינג ג'ורג' הוא מקום פשוט, ישר ונפלא, כמו העם הבולגרי, שמגיש קבבים מצוינים עם תיבול שלא מפריע לבשר. הפיתות מגיעות היישר מכרכור והצ'יפס פלילי. על מפגש בולגרי במיוחד ועל תסביך סב. מי מוכן להיות סבא שלי?
תשע עשרה שעות של שכרון טעמים
זה נוחת עלי בדרך כלל רק כשזה נגמר. רק אז הידיעה שעברתי חוויה קולינרית יוצאת מהכלל מחלחלת לתודעה. וזה מה שקורה לי ברגעים אלו. בתשע עשרה השעות האחרונות אכלתי בטוטו, רוני מוטי ומקום של בשר. אני על עננים
בלזאק – כי מדרום תפתח הארוחה הטובה
סבב בייגלה דרומי, אצל נתי ממסעדת "בלזק" האשדודית. סבב קטן, שמח. להראות שאכפת וגם לאכול טוב ולשתות כמו שצריך. הדרום זקוק לאנשים שיבואו לאכול ולשמוח בו, אז הנה אנחנו באים! ויש אפילו אוטובוס מתל אביב!
רונימוטי – מילה טובה או שתיים או יותר מזה
ביקור חוזר ברונימוטי המתחדשת גילה לי את רומא של מאז"ה. ארוחה עיסקית בצהרי היום, פיסת רומא באמצע תל אביב, עם אוכל שהייתי שמחה לאכול גם ברחובות צבועי השלכת של רומא. קנלוני עגל להתגעגע אליו ונתחי בשר לבן נפלאים
בניולה – הפרבר המוצלח של התחנה המרכזית הישנה
בקצה התחנה המרכזית נפתח מקום חדש. בניולה הוא מקום טוב, בעצם טוב מאד, במקום הכי רע בתל אביב. יש שם כורסאות נוחות, עיצוב נעים, צוות מצוין וריזוטו צלופח להתגעגע אליו. לכו לשם ארוחת צהרים, התמורה מובטחת
מסופלקי ועד ראמן – שלש ארוחות בחמש שעות
מה אוכל גבר רעב בעיר הגדולה? הכל! הוא פשוט נודד ממסעדה למזנון, מלקט וצד את כל מה שהוא אוהב. זה מתחיל מסנדוויץ' בשר נוטף, עובר דרך בר סופלקי חדש ומסתיים בראמן לוהט. קשים חיי גבר. קשים מאד!
ליד המכון של ויצמן, המכון למדעי הסטייק של מוּ וָמוּ
אנחנו נזכרות ששמענו על הסטייקים האגדיים של מו ומו, כבר מזמן רציתי לנסות אותם, אבל לא יצא לי להגיע לרחובות. טוב, נחלוק בסטייק, אנחנו מבטיחות זו לזו כאילו נשבענו לחלוק ביחד חיים בחולי ובעוני. גוני וחברה מחרפות נפש.
אבו חסן, מחזיר אהבות
למיטב זיכרוני הביא אותי לכאן בפעם הראשונה אפרים הבן של אורי זוהר. אחרי שנכנסתי התאהבתי. אני כמובן לא היחיד. בשנים האחרונות איבד עולם האוכל הישראלי את מיטב ענקי החומוס שהלכו לעולמם. לזכרם
הכנאפה האל-מוכתרת של נצרת
יום של שיטוט בשוק של נצרת. גמלים מעץ, קומקומים וגם חומוס באל שייך וכנאפה אצל אל מוכתר, שהיא כנראה הכנאפה הכי שווה הנצרת
חליל מרמלה נפטר, המסבאחה שלו חיה לנצח
אבא שלי עשה לחליל מרמלה את הסיפתח, במשך שנים ה'בן גוריון' ששילם לו, היה תלוי על הקיר. מסאבחה הכי טעימה בעולם ועל חליל שהלך לעולמו
גדרה 26 – כשעירק ושבדיה נפגשות
גדרה 26 הוא מקום שפוי, צעיר וטוב, יש שם חיבור מקסים ומפוייס בין המטבח השבדי, המטבח העירקי ושוק הכרמל. מקום לחזור אליו!
גונדי היימס, אינדיאנה ג'ונס והקציצה שתעצור את הפצצה
גוני (גונדי) היימס חושפת עוד פרטים מעברה ואת האסטרטגיה להתמודדות עם הפצצה האירנית שמסתכמת בשלוש מילים: מה יש לאכול?
שירת נשים, שירת גברים וכולם ביחד
משהו טוב קורה בשוק הכרמל. בתי אוכל חדשים מלבלבים ואשה אחת, חזקה מהרוח, ששרה ברחובות. מירי אלוני ו THE BUN הלחמניות השוות בעיר
