גלויה ראשונה מהונג קונג: לחזור אלייך זה כמו אל אהובה

כבר כמה ימים שאני מנסה ולא מצליחה לכתוב על הונג קונג. חשבתי שזה יהיה קל. אבל הגוף והנפש שלי עייפים מלדמיין ולחכות, כנראה. כבר 14 שנים אני חולמת על רגע החזרה. אבל חלומות ומציאות לחוד. באתי אל העיר האהובה עליי חולה מאד. עם חום וכל מה שצריך. הייתי בטוחה שאכתוב על כל דקה בעיר, אבל את רוב הדקות אני מעבירה בשינה ומה כבר יש לכתוב על זה?

על מה כותבים בעצם? אולי על הרגעים הראשונים בהם המטוס התארגן לנחיתה לנחיתה. הצמדתי את החגורה, יישרתי את הכיסא והצמדתי את הפרצוף לזגוגית. האף שלי דבוק לחלון והעיניים שלי קרועות לרווחה. אני רוצה לראות כל גל בים, כל ספינה וכל בנין שמציץ מרחוק. אני רוצה לראות הכל. פתאום הדמעות עולות. אני כזו בכיינית. מה יש לבכות? יש לי בכי שקט כזה, בלי התייפחויות. פשוט מפלי דמעות שיורדים וכל דמעה היא טיפה של גשם טרופי חם בגודל של גלון. מציף ומנקה.

כמעט חמש עשרה שנים לא הייתי פה. דרך חלון המונית אני סופרת את הדברים שנשארו ושאני מכירה. המוניות נשארו אותו דבר. מסריחות מסיגריות, חבוטות ועצבניות כמו הנהגים שלהן. כשאנחנו צועדים ברחובות הקטנים, בקניונים העצומים ועולים בגרמי המדרגות התלולים אני מבינה שלא באמת חייתי בה, לא במלא מובן המילה של חיים. לא חיים מלאים. ראיתי אותה על פי רוב דרך זגוגית המכונית, כבדה מדי לצעוד בה. כל מדרגה היתה לי אוייב, כל מעלית שלא תפקדה לקחתי באופן אישי. שלש שנים בכלא, שהמרחק הפך אותו לורוד יותר ואני שכחתי. אחרי כל כך הרבה שנים חזרתי אליה חיה, כמו שצריך לחיות. חזרתי לטרוף אותה בביסים גדולים. לא להאמין! אני כאן באמת! רק מה זה הקור הזה?

עונת החורף בהונג קונג היתה החביבה עליי ביותר. כאשה שמנה התחלתי לגלות סימני מתח כבר בחודש אפריל, כשהתחיל להתחמם ואני התחלתי להזיע. אבל החורף היה נפלא. אביבי, יבש ונעים. מתאים לחולצה ארוכה שתכסה את הזרועות העצומות. לא זכרתי שהונג קונג יכולה להיות כל כך קרה. ולמה שאזכור? נפלנו על גל הקור החמור ביותר בשלושים השנים האחרונות. אתמול נמדדו פה 3 מעלות והגשם לא הפסיק לרדת. אז מה עושים? נשארים במלון עד יעבור זעם.

האמת שכלום לא חשוב לי חוץ משני דברים שטותיים. גרם המדרגות בין רחוב קיין לרחוב רובינסון והמסעדה הסינית של מיסטר יו בקיין רוד. הזכרון שלי הגדיל את שני האייטמים כל כך שאני חושבת רק עליהם. מה יכול להיות כל כך משמעותי במסעדה ישנה וחבוטה שאכלתי בה לפני חמש עשרה שנים?

בכל יום, כמעט, בשעה 12 בדיוק, הייתי יורדת בגרם מדרגות תלול עד לקיין רוד, כדי לאכול דים סאם במסעדה של מיסטר יו. זה לא היה הדים סאם הטוב ביותר שאי פעם אכלתי, אבל זו היתה מסעדת הבית שלי, בה הייתי מספיק קבועה כדי שמיסטר יו יספר לי את הצרות שלו, אחרי כמעט שנה בה הגעתי לשם יום יום והוא עשה את עצמו לא מכיר אותי.

סיפרתי על המסעדה למלאכית קוני שהיא 'אחראית חוויית אורח' בפור סיזונס. היא עלתה במיוחד למיד לבל לחפש עבורי את המסעדה וחזרה עם תמונות מודבקות בתשומת לב על איגרת ברכה. במקום המסעדה והבנין הישן נובט גורד שחקים בהתהוות. המלאכית הזו שחששה שאתאכזב צירפה מקארונים לנחמה. היא לא יודעת שמה שמנחם באמת זה שיש אנשים כמוה בעולם…

unnamedIMG_0619

אבל לא חשבתם לרגע שאפסיק לאכול כי מיסטר יו סגר את הבסטה, פרש לגימלאות והתמכר באופן הרמטי למירוצי סוסים כמו שהוא אהב. נכון?

עוד כשהיינו בארץ ותכננו את הטיול, קראנו על מעלליו של השף מאסטר צ׳אן יאן טאק. שף טאק, כפי שהוא מכונה בחיבה על ידי כולם כאן, הוא השף הסיני הנערץ שמנהיג ביד רמה את מסעדת Lung King Heen במלון הפור סיזונס בהונג קונג. המסעדה, שהיא הסינית הראשונה בעולם שעוטרה על ידי מדריך מישלן בשלושה כוכבים, ממוקמת מעל הנמל העסוק והשולחנות הקרובים לחלונות מוזמנים שבועות ארוכים מראש.

אנשים מעריצים את שף טאק, מייחסים לו המצאות ופיתוחים קולינאריים רבים וקוראים לו ׳השמש של הונג קונג׳. מהמטבח של צ׳אן יצאו שפים נחשבים שפתחו מסעדות משלהם. נדמה שזה לא מזיז לשף, יש לו את המבע הזה ששמור לשפים מנוסים. מה שהוא שכח, הם עוד לא למדו.

אנחנו באים למסעדה אחרי שעשינו שיעורי בית. כדי לא לשבת שעתיים ולקרא את התפריט במסעדה, אנחנו מבקשים את התפריט לחדר, שם אנחנו נוברים והופכים בו, עד שאנחנו מזקקים את כל הדברים שאנחנו ממש רוצים לאכול.

וזה מה שרצינו לאכול, ועדיין רוצים וגם אתם ממש, אבל ממש רוצים לאכול. ׳בסט קווליטי׳ אומר צ׳ארלס המלצר שלנו. ואנחנו מסכימים בפה מלא. בכלל צ׳ארלס הוא מורה דרך מצויין בנבכי התפריט הארוך והמפורט שקל כל כך ללכת בו לאיבוד, כמו בכל תפריט של מסעדה סינית. צ׳ארלס הנסיך יודע מה הולך עם מה ורואים לו בעיניים שהוא ממש אוהב לאכול וגם מבין בטוב. מתחשק לנו להגיד לו ׳עזוב אותך, צ׳ארלס. בוא שב איתנו. קח ביס. אתה תאהב את זה…׳.

תכשיט שרימפ בודד מאודה לעילא ומונח על שורש לוטוס בא לתאבן לנו את הערב

IMG_0204

חזירון יונק בבר בי קיו שמגדיר קריספיות מחדש

IMG_0209

חצילים מטוגנים עטופים ב'סוודר' פלומתי של פורק טחון

IMG_0214

מרק משי של תרנגולת מפורקת

IMG_0233

אהבה ישנה בצורת קריספי שרימפ טוסט

IMG_0218

כבד אווז מאודה ברוטב אבאלון

IMG_0238

שרימפס ענקיים מטוגנים בווק עם שום אורגני שחור וצ'ילי יבש

IMG_0240

והפינוק האולטימטיבי בצורת נתחי וואגיו ביף עם פטריות מורל. ממתקים.

IMG_0243

ובאגף הירק, תפוחי אדמה מפתיעים

IMG_0249

ומאגף האטריות אנו מזמינים ומקבלים אטריות קריספיות עם פורק ברוטב סיצ'ואן

IMG_0261

כשאנחנו כמעט מסיימים יוצא אלינו השף טאק מהמטבח. בצעדים רחבים ונחושים הוא ניגש אלינו ובוחן את השולחן ואחר כך אותנו. הוא צריך לראות בעצמו מי האנשים שהגיעו עם 19 קיבות למסעדה שלו, מזמינים חצי תפריט והמלצרים מוצאים את עצמם משכנעים אותם שזה יותר מדי.

׳לא הייתה ברירה, שף צ׳אן׳ אנחנו מתנצלים ומסבירים לו שלנו בארץ אין כזה אוכל וכשאנחנו חושבים על זה שוב, גם בעולם כנראה אין. שף צ׳אן מחייך חיוך שליו ובוטח. הוא יודע שהאוכל פה לא משתווה לאף מסעדה סינית שאכלנו בה בניו יורק ולונדון. יש לו ליגה משלו.

chef

יום לאחר מכן אנחנו חוזרים לארוחת הדים סאם של Lung King Heen. גם בשעות הצהריים המקום עמוס וכדאי להזמין מקומות מראש. אכלתי דים סאם בכל העולם ובהונג קונג בפרט. אבל כזה אין. זוכרים שסיפרתי ששף צ׳אן הוא ממציאן מנות? אז Char Siu Bau מנת הפורק ברביקיו הקלאסית שבדרך כלל מוגשת בבצק מאודה, אפוייה מבצק פריך כאן, והיא נשגבת. לא פחות. לא תאכלו טובה ממנה באף מקום. היא עדינה, מאוזנת ומלאה בצנוברים.

IMG_0383

השעה עכשיו תשע בבוקר, אני לא מבינה למה אין לי עדיין לחמניה כזו ביד. ובכלל, במסעדה הזו כל הדים סאם מיוצרים בכל בוקר בעבודת יד ההולכת ונעשית נדירה, ואף דים סאם לא עולה על אדים לפני שהלקוח מזמין אותו.

IMG_0508IMG_0519IMG_0520IMG_0534

טוב. זה מה שהכי חשוב שתזמינו. חוץ מכרטיס טיסה להונג קונג לחמישה ימים לפחות.

אלו השו מאי הממולאים בכל בוקר בבשר חזיר ושרימפס.

IMG_0408

ואלו הסופ דמפלינגס

IMG_0390

ןפתאום מגיח בסלסלה משלו דים סאם מאודה שמנמן ומלכותי, עם כתר מזהב לראשו, והוא מתפקע מבשר שרימפס וסרטנים.

IMG_0374

ויש גם כיסוני שרימפס מאודים עם תרד

IMG_0366

וספרינג רולס מטוגנים עם בצק דקיק ומתפצח והם מלאים בבשר שרימפס טרי טרי.

IMG_0395

אובססיבים אמרתם? צודקים. מכירים עוד אנשים שמגלים מסעדה שהם אוהבים והם חוזרים אליה שלוש פעמים בחמישה ימים? הנה, אתם מכירים אותנו. חזרנו ל- Lung King Heen רק כדי להתענג גם על הפקין דאק המפורסם שלה.

רק עליו? ברור שאכלנו לפני דים סאם, כי אי אפשר בלי ובדיוק היתה שעת צהריים והשולחנות שמסביבנו התמלאו בסועדים ולפניהם כיסונים עשויים מלאכת מחשבת. ואז בא הברווז הנפלא, המתפצח והשזוף. זה שאת שוכחת מה אכלת לפניו ולא אכפת לך מה תאכלי אחריו.

IMG_0621IMG_0626PDPK2

קבלו סוד ששף טאק סיפר לנו בעצמו: בבלילת החביתיות מערבבים מעט שומן ודם ברווז כדי להעצים את הטעם, וזה אכן ביס בלתי נשכח עם רוטב הוי סין וטיפונת מלפפונים.

IMG_0653ש

אוי… אני מקנאה בעצמי כל כך בעת הכתיבה של המילים האלה… רוצו להונג קונג! רוצו!

שיהיה בוקר טוב ויום יאם צ׳ה שמח לכולכם. הונג קונג שלי מחכה לי.

Lung King Heen

Four Seasons Hotel

Reservations: (852) 3196-8888



לכל הגלויות:



גלויה-1

RSSתגובות (0)

Trackback URL

השארת תגובה