גלויה רביעית מבנגקוק: מסעדת הרחוב הגדולה בעולם

ילד קטן, קירח, עם מכנסיים קצרים וללא חולצה יושב תחת דוד רוחש ובו ציר מרק מהביל ואוכל מתוך קערה אטריות וחתיכות זנב אותן הוא מעלה במיומנות בצ׳ופ סטיקס שלו ומוצץ. הוא לא אומר איכסה על כלום ואין לו בסביבה שום אמא שתגיד לו כל הכבוד שהוא אוכל אוכל של גדולים. השעה כמעט חצות בצ׳יינה טאון של בנגקוק ואחרי שהוא גומר את הצלחת שלו הוא תופס דלי ומתחיל לאסוף את הלכלוך שנזרק על הרצפה על ידי הסועדים האחרים.

האנומן אומר שיש פה עניים, אבל אין פה אנשים רעבים. אנשים פה גרים בכל מקום ואוכלים בכל מקום. ארגז קרטון לצד וילה מפוארת מבוצרת בחומות, חושות של פחונים שעוד רגע יסחפו בנהר ובתי אחוזות שנושקים לגדה. שכנים. גם מסעדות היוקרה יושבות לפעמים ברחובות שאלוהים-ישמור-אותנו-מהן. לפעמים לילד לא יהיה מה ללבוש, אבל הבטן שלו תהיה מלאה. זו עובדה מנחמת, כי רעב זה דבר נורא.

נדמה שמהרגע שבנגקוק מתעוררת, אם היא בכלל אי פעם עצמה עין, היא עסוקה באוכל. דוכני הרחוב, הכוכים, המשפחתיות, היוקרתיות, הכל מלא ולכולם יש פרנסה.

Thipsamai Pat Thai, Pratu Pee – עומדים בתור בשביל פאד תאי

אני שונאת לעמוד בתור, אין לי סבלנות לזה. אבל התור הוא של מקומיים ואלה גומרים-הולכים. האנומן שלח אותנו לשם יחד עם סיפור יפה. מסתבר שהפאד תאי הוא בכלל סיני. הסינים אוכלים בחגיגות שלהם איטריות אורז ארוכות, סגולה לאריכות ימים. כשנפגשו המהגרים הסיניים שגדשו את תאילנד במקומיים והזמינו אותם לחגיגות שלהם, השתעממו התאילנדים מהאוכל המוגש. הסינים אוכלים איטריות עם סויה וזהו ולכן הם הכינו אטריות מיוחדות לאורחים המקומיים. פאד – איטריה תאי – תאילנדי. איטריות שמחות ורבות טעם לתאילנדים עם ירקות ופירות ים וצ׳ילי.

האנומן אומר שפאד תאי צריך לאכול בבית, כשעושים אותו אחד אחד ולא בווק גדול שמספיק לגדוד רעב. אבל אם חייבים, אז במקום הזה. אנחנו כמובן חייבים ולכן אנחנו עומדים יפה בתור נועצים מבטים בחבורת טראנסג׳נדרים עליזה שמנצלת את התור כדי לעשות בוק של סלפי, עם גבות מורמות ומורדות, עם חיוך ובלעדיו ועם שפתיים מכווצות וגם תמונה עם לשון בחוץ לא תזיק. אחרי שהם גומרים את הסשן הם תוקעים בנו מבטים. הגיוני. במיוחד כשאני נראית כמו אפרוח אחרי שהיתה לי תאונה נוראה עם בקבוק מי חמצן.

אנחנו מתיישבים בשולחן קטן עם כיסאות גן ללא משענת ולוקחים את כמעט כל התפריט. פאד פאי עם שרימפס ופאד תאי עם ביצה. זהו. שניהם טעימים מאד, חריפים במידה ושמנוניים לעילא ולעילא. פאד תאי ללא שרימפס עולה 40 באט ועם שרימפס עולה 80. בקיצור – כלום. על השולחן מונחות צנצנות קטנות עם צ׳ילי ובוטנים, כל אחד שם כמה שהוא אוהב.

padt2

pad-thai-1

לוקיישן בגוגל מפות


Tom Yum Goong Banglamphu ร้านต้มยำกุ้งบางลำพู

אוכלים עם מלך אוכל הרחוב

בצהריים הביל אחד באו לפגוש אותנו מארק וויינס ויינג, אשתו היפה. מארק הוא בלוגר ידוע שמסתובב בכל העולם וטורף אותו בביסים גדולים. בנגקוק היא נמל הבית שלו, הוא גר פה ומכאן הוא יוצא לטיולים קולינריים ברחבי אסיה. אחרי דקותיים של סיבוב בקוואסאן גילינו שמארק סופר סטאר שזרים ומקומיים, בעיקר צעירים שמחוברים לאינסטגרם וליוטיוב בורידים עוצרים ברחוב ומבקשים להצטלם איתו. מינג ומארק הם צוות לעניין. יינג מצלמת את מארק אוכל, היא האיש שמאחורי המצלמה ומארק הוא הפנים של המייזם, בעצם, אם לדייק מארק הוא הפנים הניהנות והקורנות מאושר של המייזם.

הם לוקחים אותנו למסעדת הרחוב החביבה עליהם. גם כאן עומדים מקומיים בתור ומחכים למקום שיתפנה. כולם יושבים עם כולם. בפתח המסעדה מישהו רוחץ כלים. הכיור הוא המדרכה, אם אתם רגישים לניקיון אל תסתכלו, זה לא בשבילכם. מה שלא יודעים לא כואב.

פה לא מבזבזים זמן ותוך דקות השולחן מתמלא בהמון צלחות. וזה מה שאכלנו:

צדפות קטנות מתוקות חריפות עם ריחן, סויה, רוטב צדפות בשום וצ׳ילי

IMG_9403

אומלט תפוח עם פירות ים

IMG_9412

טום יאם צלול מלא בשרימפס

IMG_9408

בשר חזיר עם ברוקולי סיני מאודה

IMG_9416

שרימפס מטוגן עם שום, וכשאני אומרת שום אני מתכוונת להמון המון המון שום

IMG_9422

לקינוח אנחנו אוכלים חטיף בננה מטוגן, נפלא בטעמו שאנחנו קונים מרוכל שעצר עם העגלה שלו בטיימינג מושלם מול המסעדה וסגר לנו את הפינה.

IMG_9344

Tom Yum Goong Banglamphu ร้านต้มยำกุ้งบางลำพู

לוקיישן בגוגל מפות

לבלוגים של Mark Weins

www.eatingthaifood.com – בלוג על אוכל ומסעדות בתאילנד

www.migrationology.com – בלוג אוכל בכל רחבי אסיה


Je Aeo – קציצות דגים בשוק הרטוב

המדרכה של השוק הרטוב רטובה תמיד. בליל של מי דגים עם נוזלים אחרים שעדיף לא לדעת. אני מגיעה לשם בסנדלים ומקללת את עצמי. השוק צפוף ומלא סחורה טריה. ראשי חזירים ליד גיגית קרפדות, הוא עצירת חובה לכל מי שאוהב שווקים ואוכל, אבל עדיף שטבעונים ידלגו עליו, פה אוכלים הכל ויש שם מחזות שיכולים להיות קשים לצפיה.

אנחנו הולכים לאכול במסעדת שוק קטנה שמגישה קארי כדורי דגים עם אטריות. מפה לשם יוצא שאנחנו אוכלים שתי מנות כאלה ברצף, זה כל כך טעים. גם פה ארוחות הצהריים מאד חברתיות, אנחנו יושבים עם אנשים שאנחנו לא מכירים ומדברים בידיים ועם חיוכים. הפתיחות פה ממכרת. אתה מה שאתה וכולם יקבלו אותך בצבעים הטבעיים שלך. אני מוצאת את עצמי נושמת יותר בקלות ומחייכת הרבה יותר.

IMG_9108

לוקיישן בגוגל מפות


Krua Apson – רות סירקיס של הטום יאם

אני אוהבת שהקוף הראשי זורק לי פרטי טריוויה שנדמים לא שימושיים, אך הם שימושיים מאד. למשל: הידעתם שהמתכון הכתוב הראשון לטום יאם הופיע לראשונה במדריך לאשה המושלמת. אני רואה את מוריד הגשם מחייך חיוך מאושר ואני נותנת בו מבט צונן שמסמן לו שאיתי כבר אין סיכוי, לא מופתית ולא נעליים.

רות סירקיס והמדריכים שלה היו אבן דרך חשובה בדרכה של כל עקרת בית בשנות השבעים. היא אחראית על כל הארוחות המשפחתיות המופתיות שאמא שלי הכינה ועד היום היא מנשקת את הספר ׳מהמטבח באהבה׳ במקום את המזוזה. גם בעלת הבית של קרואה אפסון היא סוג של מופת עם שיער מנופח ואוכל משפחתי ונהדר. על הקיר תלויה תמונה שלה יושבת על הרצפה, למרגלות המלכה עם עקבים ותיק קטן. אני לא יכולה להוריד מהתמונה הזו את העיניים. צורבת בזיכרוני את הרגע שבעלת הבית לעולם לא תשכח. אלוהים יודע בשביל מה אני צריכה זכרונות של אחרים, אבל אני כנראה צריכה.

אנחנו נוסעים כחצי שעה מהמלון כדי לזכות בשירות איטי ועייף ובאוכל מצויין. גם כאן אנחנו משתדלים להצמד להמלצות של האנומן, אבל מתפתים ומזמינים עוד כמה מנות שפשוט קרצו אלינו מהתפריט.

אם אתם מגיעים לשם, לכן על המנות הבאות:

סרטן מוקפץ באבקת קארי צהובה. חתיכות של סרטן בשרני ברוטב ממכר שמזכיר את הקאמרי המהדר של לוריס של מוריד הגשם.

IMG_9176

סרטן מוקפץ עם פלפלים חריפים צהובים. איזה צ׳אנקים של סרטן, איזה יופי של מנה.

IMG_9173

סי באס מטוגן וקריספי עם צ׳ילי ושום. עצירת חובה. לא לוותר. עור פריך כזה לא תפגשו.

IMG_9169

מרק טום יאם קונג טוב, מתוק וחריף. מלא בשרימפסים ענקיים.

IMG_9151

שאר הדברים, כמו האורז המטוגן עם הסרטן והפאד תאי היו טעימים, אבל לא עצירת חובה.

IMG_9159

IMG_9156

לוקיישן בגוגל מפות


Talat Phlu Railway Station Thonburi

קינחנו בטיול לתחנת הרכבת הישנה, שם פגשנו את האנשים הנחמדים ביותר והיפים ביותר שישנם. כדאי שתגיעו בסביבות השעה 16:00-17:00 אז האיזור מתעורר לחיים ומתמלא בהמוני דוכני אוכל רחוב. אפשר לאכול שם ארוחה שלימה תוך דילוג בין דוכן לדוכן. הנה הצצה לכל הטוב הזה

1

IMG_9244




המליצו לחברים

לכל הגלויות:



גלויה-1

RSSתגובות (2)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שרי:

    הי נעמה,
    נהנית מאד לקרוא את כתיבתך.
    תאורייך בשפה ייחודית ומרתקת – עושה חשק…רק לאכול !
    כיף גדול !
    ממתינה לגלויות הנוספות.
    בהצלחה.

  2. מאת יניב:

    יפה מאוד! (ד"א פאד פירושו מוקפץ)

השארת תגובה ליניב