גלויה קולינרית – היום הראשון בבנגקוק: קונפטי עלי סחלב

Orchids at the Bangkok mandarin Oriental

דברים שאני אוהבת. סחלבים, נהר עסוק ואת הריח של בנגקוק, שמזכיר לי את הריח של הונג קונג. פעם מישהו הסביר לי שזה רוטב הסויה שנפלט מהגוף, ממש כמו הריח של האבא העירקי שלי אחרי שהוא אוכל עמבה. גם את הריח שלו אני אוהבת.

כשיורדים מהמונית במלון המנדרין אוריאנטל מניחים על פרק ידך צמיד עשוי עלי פרחי יסמין ובקצהו פרחי סחלב. הסחלבים פה בכל מקום, בכל הצבעים ובכל הגדלים. כמעט קל לזלזל בהם, אבל אז אני נזכרת בפנים המאירים של אמי, שמנהלת יחסים עם אורכידאה בת חמש שנים, כשזו מניצה וצוחקת אליה עם ראשי האריה הלבנים שלה, כאילו היתה אהוב שחזר מגולאג בסיביר.

IMG_9060

את היום הראשון לקחנו באיזי. הלומים מעייפות ומטיסה ארוכה. טיילנו לנו בין שבילי המלון, מחייכים לאירופאים צלויים שבאו לתפוס שלווה, צבע ותודעת שירות בפאר איסט. כולם מברכים אותנו בסוודיקה ומצמידים שתי כפות ידיים, גם אם זה עובד מלון שעבר לידנו בטעות. הוא תמיד ימצא זמן לברך אותנו. זה יפה למצוא תמיד זמן לברכה, זה אף פעם לא לבטלה. אני חייבת להשתדל לזכור את זה.

בערב אנחנו הולכים ל The China House המסעדה הסינית במלון. דודי היה בה לפני יותר מעשר שנים ויש שם מנה שלא יוצאת לו מהראש. כשלא יוצאים דברים מהראש חייבים להפגש איתם ראש בראש, זאת הפינצטה הטובה ביותר. הרי אין תבלין טוב מזכרונות, אז הלכנו והזמנו חצי תפריט, כי לא אכלנו כל היום ושתינו רק קוקוס ליד הבריכה ו… כן, נכון. כי אנחנו מופרזים.

IMG_8939

הושיבו אותנו בתא פרטי לשניים מחופה עץ כהה ועטוף בדים אדומים. המסעדה מקסימה ביופיה. מלאה כוכים קטנים וחדרים סודיים. מבחוץ תוכלו לקבל הצצה למטבח ואולי אפילו אחד הטבחים ינופף לכם לשלום. הם ממש אוהבים להצטלם.

התחלנו מדמפלינג של חזיר, בשר סרטן ושרימפס שהיו נפלאים והגיעו תחת שריון סרטן, חושבים להתגונן מפנינו. תמימים שכמותם.

IMG_8899

אחר כך באו צלעות חזיר עם כסות פלפלים חריפה מתוקה. שמר עליהם פסלון אל המטבח מגולף מלפת. זה לא עזר להן. אם הוא היה מוציא מילה היינו אוכלים גם אותו.

צלעות חזיר

חזה ברווז חריף-חריף-חריף-מתוק בתיבת אטריות.

חזה ברווז

קוביות וואגיו ביף (כמו קובה) רכות כמו מרשמלו ברוטב פלפל שחור ופיסטוקים. מנה נפלאה!

קוביות ביף ווגיו

סרטן רך שריון מטוגן. חטיף מוצלח, שמרוב שהיה לנו טעים דיפדפנו את העובדה שחשבנו לרדת קצת מטיגונים. הוא היה קרנצ׳י וטרי כל כך שאי אפשר היה לעמוד בפניו.

סרטן רך שריון מטוגן

אהה, והיה גם קלמארי מעולה. שנענע לביס בקלי קלות. אבל לא בא לי להתעכב עליו כי ממש חשוב לי להגיע למנה שבגללה התכנסנו כאן היום.

דודי זכר שרימפס ענק עטוף רוטב דומה למיונז. גם אני זוכרת מנה אגדית כזו שאכלתי כמוה בהונג קונג במסעדה שיושבת בקניון של קוסווייביי. הסכמתי ישר לחפש אחר האוצר הזה.

הזמנו מנת שרימפס שהמלצר טען שזו המנה אותה אחנו מתארים. בפועל קיבלנו מנת שרימפס מטוגן בצ׳ילי. זה היה טעים, טעים מאד, אבל לא מה שחיפשנו.

שרימפס מטוגן בצ׳ילי

קראנו שוב למלצר וביקשנו שיתרכז. הרי מדובר בחלום של דודי, זה שהוא נשא איתו 15 שנים לפחות. אמרנו: שרימפס, מיונז, מעדן! ואף חיזקנו בתמונה שנראתה בערך כמו החלום הזה שלו.

׳כן, כן׳ אמר המלצר, שהסתכל עלינו טיפה בדאגה. אחרי הכל הזמנו חצי תפריט. אבל שלחנו מבט מרגיע, גם אם מחופף. ׳לא אכלנו כל היום. אל תדאג. רק נטעם…׳ שלחנו אותו עם מבטים מלאי תקווה. בינתיים מחוץ לתא הפרטי הסתובבו אנשי צוות סקרנים שבאו לראות מי זוג האנשים שמרוב רעב יבקש מלצר מוקפץ במיונז וזכרונות.

בקיצור. הביא. שרימפס עטוף במיונז עם וואסבי. טעים, אבל לא כמו הזכרונות. אם לכם אין זכרונות שמפריעים, בטח תהנו מאד. אנחנו נמשיך לחפש.

IMG_8931

בחדר חיכה לנו זה. מנגוסטין. פרי החלומות שלנו. קערה שלמה ונהדרת ששמחה אותנו כל כך ושלחה אותנו לשנת לילה טוב ולחלומות מתוקים ויפים שירקמו מעל לנהר העסוק.

לילה טוב.



המליצו לחברים

לכל הגלויות:



גלויה-1

RSSתגובות (0)

Trackback URL

השארת תגובה