כשכסף גדול פוגש קצב אגדי – סיפור של סינדרל

IMG_7286
תשמעו סיפור.

לבחור שאני מחבק קוראים Nusret Gökçe ואפשר לקרוא לו גם סינדרל. למען האמת, אי אפשר שלא לחשוב על סינדרלה כששומעים בפעם הראשונה את הסיפור של בן הכורה שנאלץ לעזוב את בית הספר ולעזור בפרנסת המשפחה בעבודה כשולייה לקצב בסטייקהאוס גוניידין המפורסם.

אחרי כמה שנים שבהן לא לקח חופש יותר ארוך מ 10 דקות (ביום עבודה של 18 שעות) הוא לקח את כל מה שחסך, לווה כסף מכל מי שיכל ונסע ללמוד איך צולים בשר בארגנטינה. הוא רצה ללמוד גם בארה"ב אבל בקשתו לויזה נדחתה 3 פעמים.

כשהוא חזר הביתה לאיסטנבול הוא פתח מסעדה קטנה, עם ארבעה שולחנות, והתחיל לצלות את הסטייקים הכי טובים בעיר. יום אחד הופיע אצלו אחד הלקוחות הותיקים, איל טקסטיל ובנקאות בשם פריט שאהנק (Ferit Şahenk), והציע לו הצעה פשוטה:

"כמה אני צריך לשלם לך עבור 50% מהעסק כדי שנוכל לפתח אותו לעסק ממש גדול"

נוסרט חשב קצת וענה כמו כל גבר חכם: "אני צריך לדבר עם אשתי על זה".

בבית אשתו אמרה לו: "לא חשוב מה הוא מציע, אבל בפחות מ 400,000 דולר אתה לא מוכר. ובכל מקרה אתה לא מבקש כלום לפני שהוא יציע מה שהוא רוצה להציע".

ועם העצה הזו, נוסרט שהיה אז רק בן 27, הלך לפגישה.

"נו, כמה אתה רוצה עבור חצי מהעסק?" שאל אותו שאהנק.

"כמה אתה מציע?" הוא ענה בדיוק לפי הוראותיה של אשתו.

"חשבתי על 15 מיליון דולר. אתה חושב שזה יעבוד?" ענה המיליארדר.

והשאר היסטוריה.

ועל Nusr.et המיתולוגית שנולדה בעקבות השותפות אני ממליץ לכם לקרוא כאן:

Nusr.Et נוסרט באיסטנבול – לא רואה את פיטר לוגר ממטר

או שאתם בכלל רוצים להצטרף אלינו לארוחה שם (כחלק ממסע הגרגרנים שלנו לאיסטנבול)

12045244_1108142729199033_8059456730991031124_o

והנה לינק לאלבום תמונות מנוסר.אט והסיור הקולינרי באיסטנבול

קטגוריות:: איסטנבולדודי כליפאהמזלג המעופף

אודות הכותב:

RSSתגובות (0)

Trackback URL

השארת תגובה