הטורטליני של נדיה הכפולה – בוא נעבור בדרך המשי, דרך קירות התוך

כשהייתי קטנה הוקסמתי מהספר ׳אורה הכפולה׳ של אריך קסטנר, אודות תאומות זהות שהופרדו בשל גירושי ההורים ונפגשו שוב בקייטנה. מה שהבדיל ביניהן היה סביבת המגורים, המעמד הסוציואקונומי, התסרוקת והטמפרמנט. שנים חשבתי שאיפשהו בעולם מסתובבת עוד נעמה קטנה, שהיא ככל הנראה תלמידה חרוצה יותר וספורטאית מצטיינת, כלולה בכל המעלות, אבל דומה לי בכל זאת. כשבגרתי הבנתי שהיא גרה בתוכי.

אני רוצה לספר לכם על נדיה הכפולה. שתי שפיות ברוכות כישרון ומלאות קסם. שתי הנדיות מנהלות מסעדות משפחתיות ותיקות, האחת מכוכבת והאחת לא, במובנים של איטליה הן גרות בכפרים לא ממש מרוחקים, בערך כשעה ממילאנו, הן מכירות זו את זו ושולחות קליינטים זו למסעדה של זו בשמחה. ואני כותבת עליהן, בגעגוע גדול אבל במעט כעס, כי שתיהן קצת הרסו לי את הטיול לאיטליה.

Ristorante Alla Borsa – מה שטוב לאפיפיור, טוב גם בשבילי!

אנחנו מגיעים למסעדה של נדיה פסקוולי, דור שני למסעדנות, בהמלצתו החמה של גבי מריסטרטו. "הפסטה הטרייה הכי טובה באיטליה" היה חשוב לו לציין.

בככר של הכפר הקטן שלמרגלות מבצר רב רושם, שחולש על כל האיזור, בדיוק חוגגים את פסטיבל הטורטליני. על החגיגות מפקדת נדיה ביד רמה. אשה יפה מאד, עם שמלה שחורה שחובקת גזרה נהדרת שלא קשורה באף דרך לצריכת פחמימות וצמה בלונדינית הכרוכה מאחור ברישול. נדיה מתרוצצת על עקבים דקים, הלוך ושוב בין המסעדה לככר, מפזרת חיוכים והוראות עד שהשפן של אנרג׳ייזר נראה לידה פרסומת לכדורי שינה. מסתבר שהכפר ידוע בפסטות הנפלאות שלו ובעיקר בטורטליני, יש המון חוגג בחוץ, להקה שמנגנת וילדים מתרוצצים וגם המסעדה מלאה מקיר לקיר.

ידוע מה ידוע, המלכה הבלתי מעורערת של הטורטליני זו נדיה. זה בטוח. זה מסוג הדברים שרואים ישר בלי לשאול אף אחד. ישר רואים שזו אשה שיודעת מה היא עושה.

nadia-pasquali

משנת 1959 מכינה משפחת פסקוולי פסטות טריות בעבודת יד. מאות שנים היה המקום הזה מקום בו אכלו סוחרי המניות, השם נשאר, הסועדים התחלפו. רובם איטלקים ומיעוטם תיירים כמונו, שעבורם מחזיקה נדיה אנגלית נהדרת.

מדי יום לשות ומרדדות נדיה ואלבינה אמה את בצק הפסטה על פי מתכון משפחתי שעובר במשפחה מאות שנים. ׳אני לא סומכת על אף אחד שיעשה בשבילי את העבודה׳ קורצת אלינו נדיה ושנינו מבינים שנדיה פשוט לא צריכה 7 שעות שינה מטכ״ליות, את החלומות שלה היא מכניסה לתוך כריות הטורטליני המקסימות שלה שהם מנחמים ומרגיעים יותר מכל שעת שינה נוספת.

׳אפילו האפיפיור אוכל בקביעות את הטורטליני שלי׳ נדיה משוויצה קצת, תוך שהיא יוצקת ערימה עצומה של טורטליני זהובים, ממולאים בשר ועליהם היא מוזגת מרק צח מלא המצקת. אני עוד מספיקה לשמוע את עצמי מגחכת ביני לבין עצמי ׳אפילו האפיפיור…׳ כמו שהייתי צוחקת על סבתא ליליאן שלי שהייתה מקפידה למלא את ארונות הבגדים שלה אך ורק במעילים יקרים ומפוארים שקנתה בחנות בלונדון בה קונה המלכה אליזבת ואין לה בכלל לאן לתת איתם. כי מי יכול ללכת למכולת הקטנה ברחוב ארלוזורוב ברמת גן במעיל מיוחס עם צווארון חורפן ובטנת משי? אבל לגימה אחת מהמרק הסבירה לי את מה שסירבתי להבין בחייה של סבתי. המעילים המפוארים שנחו בארון של סבתא ליליאן השרו שלווה נהדרת על האשה קשת היום שהיא הפכה להיות, ממש כמו שמרק המשי הזה וכיסוני החלומות הקטנטנים של נדיה השרו על האשה הצינית שהפכתי להיות.

brodo

׳וואו!׳ אני מתפעלת בקול ׳טורטליני במרק בשר. איך אחזור לאכול קרפלאך?! מה אגיד לאמא שלי?!׳ אני נזכרת באימה שהחגים כבר באוויר ועם כל הכבוד לקרפלאך המצטיינים של אמא שלי, עם מלית הבשר והכבד, הם לא עומדים באותה שורה עם הכיסונים החלומיים של נדיה פסקוולי.

אנחנו מחליטים פה אחד לא לשהות לאף מנת בשר ולאכול פסטה עדלאידע. המלצר שואל אם אנחנו בטוחים והוא ישר מזהה שמדובר בשני חמורים עיקשים ומספק לנו את שביקשנו.

טורטליני ברווז ואורז שהם בעצם תיק אוכל, כזה שאמא עטפה בחן, חסד ורחמים. הם כל כך עדינים, עם בצק דקיק ומלית שלא גונבת לבצק את ההצגה.

duckandrice

פורצ׳יני בכל פינה. ולכן אנחנו לוקחים טלייטלה פורצ׳יני עם רוטב שמנת עז טעם שמריח כמו אדמה לחה ופוריה שמספקת לאדם את כל מה שהוא צריך.

por

לקינוח אנחנו לוקחים טורטליני דלעת ולימון עם ראגו בשר. מלית הדלעת מתקתקה ומתיידדת ישר עם הראגו העשיר. אני נוגסת בכיסון הראשון ומוותרת על הראגו. אני לא רוצה ששום טעם יחצוץ ביני לבין מוותרת שקיקי הדלעת הללו האוצרים אוצרות, סודות ורזים.

dlaat

אבל להפרד יפה צריך, נכון? אז על מנת גורגונזולה דולצ׳ה עם מוסטרדה, ריבה פיקנטית עם חרדל, שמלווה נפלא את הגבינה החריפה מתוקה בדרכה, אנחנו נשבעים לחזור ונפרדים מנדיה התוססת שתוך כדי פרידה כותבת לנו ביד אחת המלצות למסעדות בפירנצה וביד שניה אורזת לנו קצת גבינה ומוסטרדה לקחת איתנו לדרך. אנחנו יוצאים מאושרים ומאוהבים, כמו שרק אנשים שראו את האור יכולים להיות.





Dal Pescatore – גשם כבד של כוכבי מישלן עומד ליפול

לפני שרואים את נדיה רואים חיוך. אחריו שתי ידיים מושטות לחיבוק ואחריהן בא הלב. כל אלה הם נדיה. מאחורי נדיה משתרכים שלושה חתולים שמנמנים ונאמנים, עד כמה שניתן לו לחתול להיות נאמן. שלושתם אימצו אותה בדרך כזו או אחרת והחליטו שאצל נדיה אוכלים טוב, אז כדאי להשאר. כי אם מישלן העניקו לה שלושה כוכבים, אז למה ששלושת החתולים בכלל ינסו לחפש להם אמא אחרת?! מה הם, כלבים?!

cat

גם לנדיה הזו הגענו עם פתק מחברה. ׳גניחות, דמעות ובכיות׳ כתבה לנו הסופרת יעל טבת שהיא לא נמרה רק על הנייר, אלא אחת שמבינה בטוב מכף רגל ועד ראש. כשהיא אומרת בכיות, אנחנו מכינים ישר את הממחטות ועושים מה שאומרים לנו. המלצה מיעל זה יותר טוב מכוכבי מישלן, ולדל פסקטורה יש שלושה.

נדיה סנטיני גרה בווילה מקסימה בכפר דייגים קטן שיושב על אגם. בווילה שלה יש גן ירק ומטעים ועצי אפרסקים שמניבים אפרסקי ענק לבנים מהם היא מכינה לי מיץ אפרסקים שלוקח כל יין בהליכה. לילדים גדולים שכבר יכולים ומורשים לשתות יין יש מרתף יין רחב ידיים. אנטוניו, בן הזוג של נדיה והבוס הגדול, כמו שנדיה קוראת לו בחיוך חם, ישמח לספר לכם על כל אחד ואחד מהם.

2ns

אנחנו יושבים במרפסת הפורחת, נושמים אוויר שאף פעם לא נשמנו וככל הנראה גם לא ננשום, אז כדאי שנמלא בו את ריאותנו לימים בהם נחזור לכרך המעושן והצפוף ומחכים לבאות. איתנו מחכים גם שלושת החתולים וזוג תיירים יפנים שמעבירים את הזמן בצילומים ליד כל פרח, עץ ומזרקה.

קעריות ובהן מרק דלעת צלויה ובזיליקום מגיעות. אני מצטערת צער עמוק שמדובר בקערית ולא בסיר שלם. אי אפשר לחשוד בי שאני חובבת דלועים באופן מיוחד, אבל זה היה מרק נפלא. גם מוריד הגשם לא מת על דלעת ואני חושבת לעצמי שהוא יוותר בשמחה על המנה שלו. זהו, שלא. בקערה שלו לבנה ומבהיקה. ׳ואני בכלל לא אוהב דלעת׳ הוא אומר בהתנצלות, כחוטא.

pumsoup

פואה גרא עם פסיפלורה, אפרסק ויין מתוק. זה בדיוק מה שזה ועשוי לשלמות. אני מתלבטת אם האפרסק הלבן טעים והכבד ומחליטה שלא להחליט.

fois

כיסוני טורטליני קטנטנים במרק צח הזכירו לנו מאיפה באנו (נדיה פסקוולי) ולאן אנחנו הולכים (ארוחת ראש השנה עם קרפלאך). אנחנו אוכלים בשקט ובריכוז, כאילו אין ארוחות משפחתיות בעולם וכאילו כל הקרפלאך בעולם כאלה הם.

tor

ריזוטו זעפרן עם חומץ בלסמי. את הזעפרן הסנטינים מפיקים בעצמם מאבקני פרחי הכרכום שצומחים בגינה. בזהירות הם קוטפים אותם ושומרים הקופסא מיוחדת שמתפקדת עליה המלכה האם, ברונה, אמו של אנטוניו בעלה של נדיה והשפית הראשית שעל פיה יישק דבר.

riz

בעולם של נדיה לכל אחד יש תפקיד וכולם יכולים לחיות זה עם זה בכפיפה אחת כי כל אחד עושה את מה שהוא חזק בו. בין הסירים נדיה חולמת חלומות על עולם שכולו חיוכים ואפרסקים לבנים. החלומות שלה מתחלפים עם עונות השנה. בסתיו מתחלפים האפרסקים בפטריות ותפוחים, אבל החיוכים נשארים, זה הסוד שלה. גם אם לא יזכרו האורחים כל אחת מהמנות שלה, הם לא ישכחו את חום החיבוק שלה.

טורטליני עם דלעת ועוגיות שקדים. אתם זוכרים את הפיה הטובה שהפכה את הדלעת של סינדרלה לכרכרה מפוארת רתומה שסוסים דוהרים? נדיה סנטיני היא פיה טובה עושת ניסים. ברצונה היא יכולה להוריד את השמש, הירח והכוכבים ואיזה מזל שהיא גוש של רצון טוב. כי כל גרמי השמיים וצבאם ממלאים את סוכריות הטורטליני שלה. אנחנו חולקים מנה וכל אחד מאיתנו מקבל שלושה כיסונים מופלאים. עם כל האהבה הגדולה שאנחנו חולקים, אנחנו מצטערים לחלוק במנה הזו. היא קסומה והיא גדולה על כל סופרלטיב שקיים בכל שפה. טעימה, בסדר? הכי טעימה.

zzuca

הנשמה שלי יוצאת מהגוף ומסתכלת עליי מלמלה. ׳תזכרי את הרגע הזה, את שומעת? אל תשכחי אותו אף פעם. זה יותר מנשיקה ראשונה…׳.

אחרי הטורטליני אני לא זוכרת כלום. מעיון בתמונות הארוחה שצילמתי אני יודעת שהיה צלופח והיה צבי וגם חזה אווז עם בלסמי נפלא ממודנה. כן, התמונות מצביעות על כך שכל אלה היו, אבל המוח שלי עצר בחריקת בלמים בשלב הטורטליני ואינו מרפה מהזיכרון. ׳אוי נדיה, נדיה׳ אני מתרפקת עליה ׳איך אלך מפה? אני רוצה להיות חתול. אני רוצה שתאמצי גם אותי. איילל אם צריך וגם אגדל שפם וזנב׳ אני מביטה בשלושת המזנבים המגרגרים על רצפת המרפסת ואוכלת את עצמי מקנאה.

dag
duckven

נדיה פסקוולי ונדיה סנטיני. האחת קופצנית כמו בועת שמפניה שובבה והאחרת רגועה ושלווה כמי אגם. שתיהן מוכשרות, שתיהן קשורות למשפחה ולמסורת שלהן בעבותות אהבה ולשתיהן טורטליני שאלוהים ומלאכיו אוכלים. השתיים האלו עשו לי את הטיול וגם הרסו אותו, כי אחרי הביקור במסעדות שלהן חיפשתי לשווא פסטה שתזכיר את הבצק הדקיק, הקסום והנכון שיוצא תחת ידיהן. חיפשתי, חיפשתי וכזה לא מצאתי. שאלוהים יעזור לי… (אם הוא לא בדיוק עסוק בלעיסת טורטליני).

cat


Ristorante Alla Borsa

Via Goito, 2
37067 Valeggio Sul Mincio VR
Italy

39-045-795-0093

Ristorante dal Pescatore Santini

Località Runate, 15
46013 Canneto Sull'oglio MN
Italy

39-0376-723001

RSSתגובות (5)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת roni:

    אלופות עם אליפות ………………………תודה לפחות על המילים הטעימות

  2. מאת ג'וקומו דה נרו:

    אכן מגרה עד מאד.
    מהגבינה והמוסטרדה וודאי לא נשאר דבר אך האם אפשר לקבל רשימת ההמלצות למסעדות בפירנצה, שנתנה לכם
    נדיה הראשונה בידה האחת (ורואים ששתי ידיה טובות)?
    תודה מראש.

  3. מאת מנשה:

    וואו, הטלייטלה פורצ׳יני עם השמנת הימם אותי. אולי זו התמונה וכנראה לא רק, אבל ברגע שראיתי את זה פשוט היה בא לי לנגוס… וואו וואו וואו…

  4. מאת אהובה:

    גם אני אלופה בהכנת קרפלך פולניים ממולאים בשר (לא כבד)
    אבל לאחר הסיפור שלך תני לנו לפחות מתכון אחד…..
    אולי בגילי המופלג אשנה כיוון

  5. כבר יצא לי לעשות את הפסטה המדהימה הזו כמה פעמים בעבר, אבל אין ספק שהמתכון הזה חידש לי. הולכת לנסות וליהנות

השארת תגובה לאהובה