ארוחת בראנץ׳ בשנגרילה: האוייב של המצוין הוא הגשם

אבא שלי תמיד היה אומר שהאוייב של הטוב מאד הוא המצוין. זה כמובן לא קרה כשהוא הביט בתעודות בעייפות ובייאוש שהבאתי מבית הספר, כי אף אחד מהציונים הללו לא הופיע שם, אל תתבלבלו.

זה קרה בעיקר כשיפתח רכב על האופניים שלו והשיג אותי תמיד. כדי לא להגיד שאני גרועה, הוא היה מכתיר את הפידול העצל והמסורבל שלי כ"טוב מאד" ואת הוירטואוזיות של יפתח, אחי הקטן, על האופניים כמצויינת. לפעמים טוב מאד זה הרבה יותר מעליב מגרוע.

אבל מי האוייב של המצוין? הגשם כמובן. כי את יכולה להיות הכי יפה בעולם, מצטיינת של ממש, לפעול לשלום עולמי ולעולם ללא ספירת קלוריות וגם ביום טוב של השיער, אבל אז יבוא הגשם ויהפוך לך את הראש שעד עתה היה גולש כעדרים מן הגלעד, עם ״פן מקלות״ לזר פטרוזיליה מטולל מטל שזה עתה נקטף בשדה. ככה זה!

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי אני רוצה להשוויץ בתושייתי, זה למה! האוייבת של הגשם, היא התושיה! וכשאני צועדת אנגז'ה עם התושיה, אף אחד לא יכול לנו.

מעשה שהיה כך היה.

מוריד הגשם התעתד לחגוג 16 סתווים + עוד כמה שאיש מאיתנו לא סופר וגם לא שם אליהם לב, כי בתכלס, הבנאדם לא התבגר דקה מעל ארבע עשרה וחודשיים. פשוט נעצר. פלא!

בקיצור, בעוד שמוריד הגשם התכונן לבלות את יום הולדתו בבעסה, ספון בביתו, יושב מול הטלוויזיה ומזמין טייק אווי מנאם, ליקום היו תכניות אחרות.

זה ידוע שאפילו יקומים ואלוהים צריכים שליחים ולא יכולים להסתדר לבד עם משלוחי הטוב והרע שהם מנחיתים לנו על הראש, ולכן, חדורת מוטיבציה, לוהקתי (במפתיע) לתפקיד.

- ׳אז מה תרצה לעשות ביום ההולדת שלך?׳ שאלתי בזהירות, כאילו לא אכפת לי.

- ׳כלום. את מכירה אותי…׳ הנער המתבגר מילמל וחזר למחשב.

- ׳אי אפשר לעשות כלום ביום הולדת. אתה לא בן יחיד ויש עוד אנשים סביבך שמעדיפים לחגוג את המתנה שהם קיבלו׳ גם כן, חושב שהוא בן יחיד, אני מבינה שזה יהיה קשה.

וככה נידנדתי יום יומיים עד שנשבר לו ממני.

- ׳את יודעת איפה בא לי להיות? על הבוספורוס, בבראנץ׳ של הפור סיזנס

סרבן החגיגות התרצה ורץ מיד להזמין מקומות. אף ארדואן לא יעצור אותו עכשיו!

- ׳איזה רעיונות נהדרים יש לך תמיד!׳ החמאתי בטעם ובאיפוק ורצתי חוגגת לחדר השינה, זורקת את עצמי על המיטה ורוקדת ריקודי בטן מול המראה.

אוף! כמה שאני אוהבת חגיגות של אחרים!

הימים הבאים היו מענגים כמעט כמו הארוחה עצמה, שנינו דמיינו חזור ודמיין מה נאכל, עם מה נתחיל ראשון, כמה אוייסטרים נגמע וכמה פעמים נחזור לשיפוד הדונר, וגם את הספינות החולפות על פני המרפסת הנהדרת של הפור סיזנס ואת אדוות הגלים דמיינו, כי לא רק אוכל יש לנו בראש.

והאנשים היפים, שמנה וסולתה של איסטנבול המעתירה מיליארדים על האחד וחצי בייגלה יבש על השני. וככה כולנו נשב לנו במרפסת ונשתזף קצת, נאכל וננוח ונקשיב לזמרת הנהדרת ששרה כל מיני שירי מיוזיקלס וג'ז. חלום.

11111

איסטנבול קיבלה אותנו בחיוכים, בשמיים כחולים ושמש חמימה. בימים הראשונים הלכנו ורודי לחיים ומבהיקי פדחת בעיר האהובה עלינו. מברכים את מזג האוויר הטוב וצוחקים על מי שארזה בגדי חורף לרוב, כאילו היא נוסעת לצפות בדובים לבנים בקוטב (נחשו מי…).

אבל היקום דואג לשליחיו הנאמנים, שארזו צעיפים, מעילים וערדליים בהפרזה. הוא שולח להם גשמים, סערות ברקים ורעמים וקור כלבים במיוחד לחליפת הסקי ולחרמונית שהביאו.

רק מה? היקום לא מתאם זמנים, הוא זורק את כל הטוב הזה מלמעלה ובטוח שיהיה מי שיתפוס, גם אם כל הענין הזה נופל על היום היחיד שאנחנו ממש צריכים שמש ורוח קלילה ונעימה, אחרת איך נשב לנו בבראנץ׳ שנערך על המרפסת הפתוחה של המלון? אה?!

קמנו ליום סגריר אפור משחור. שמיכת העננים הכבדה לא עושה סימנים של תזוזה, השמש והקשת מתחפרות עמוק, מסרבות לצאת. באסה!

מה עושים? כאן באה התושיה!

נזכרתי שבין עשרות המיילים ששלח לנו מלון שנגרילה שפעם התארחנו בו, נמצא גם מייל שמספר על ארוחת בראנץ׳ לובסטרים שנערכת במלון בצהריי יום ראשון ובה אפשר לאכול כמה לובסטרים שבא לנו. אנחנו עוצרים את המונית השועטת ומבקשים לרדת בשנגרילה, שאין לו מרפסת רחבת ידיים ושימשית ולכן חדר האוכל שלו מרווח ומפנק עד מאד.

לוב קרח

לוב קשור

לוב צלוי

מה שקרה מכאן, תאלצו להבין מתוך התמונות, כי אני כרגע מקנאה בעצמי מאד ולא נעים לי להזכר בערימות הלובסטרים, שאפשר לאכול אותם בכל צורה שהיא, על הקרח, על הגריל או בפסטה.

3

גם הדונר הנפלא שאכלנו שם, נוטף שומן וטעם, לא עושה לי טוב כרגע. כשאני חושבת עליו אני מנסה להזכר בתאריך יום ההולדת העיברי של מוריד הגשם ותוהה אם זו לא מצווה לחגוג גם אותו.

10

אל תתייחסו לכובע הלבן ולחלוק המלוקק. האיש הזה מגלף דונר מאז שהוא זוכר את עצמו. זה קטע לאכול את אוכל הרחוב הזה בצלחות פורצלן ועם האפשרות לשטוף ידיים. קטע טוב.

4

עוד לא הזכרנו את שולחנות הגבינות, הנקניקים, הדגים, הסלטים, המיצים הסחוטים במקום, הקאימק, הדבש והקינוחים.

7

16

cakes

ושוקולד… המון שוקולד…

2

cho

אה, והיה גם סושי וגם דים סאם ובטח עוד מיליון דברים ששכחתי. הכל מרהיב, הכל בשפע, הכל מוביר והכל הרבה יותר משתוכלו להכיל.

dimsum

כל זה כי שש עשרה מלאו לנער וליבי המה. עכשיו אני משלמת את המחיר בקירקורי בטן וברצון מטורף לאיזה לובסטר שיצבוט אותי.

ארוחת הבראנץ' מוגשת במלון שנגרילה על גדות הבוספורוס באיסטנבול בימי ראשון בלבד. אתר המלון כאן.

"וכך התחיל העצב המתוק…" (וגם הספירה לאחור עד ליומולדת 17)

על הבראנץ' במלון הפור סיזנס תוכלו לקרא כאן.

בואו לטייל ולאכול איתי. הצטרפו לאינסטגרם של נעמה פלד.

להצטרפות לאינסטגרם של דודי כליפא, לחצו כאן.

RSSתגובות (3)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אבי:

    כמה עולה ארוחת הבראנץ בשנגרילה ??

  2. מאת חיים:

    ומה….. בין לובסטר לדונר, בין שרימפ לגבינה, לא הרגשת צביטה קטנה בלב שאת מפרנסת את שונאינו…? למה אני לא יכול לדמיין כתבה דומה מעין זאת ב- ZAMAN הטורקי על מחניודה בירושלים? או על מסה בתל אביב?

    האמת, איכס :(

השארת תגובה