yeni lokanta bar באיסטנבול – יש חדש תחת הכבש!

קווין ויקטוריה עוזבת את העיר במלוא הדרה. על הסיפון טום ג׳ונס שר לדלילה והמלכה הכחולה שטה באיטיות, תוך צפירות רמות שמעירות את השחפים מריבצם. וועדי העובדים הבריטיים מנופפים מהגגות ומהסיפון, מכרסמים תוך כדי טורקיש דילייטס ואומרים זה לזה שדווקא היה לובלי דיי.

10672288_10204963234023223_5049148234066068627_n

אני עומדת על המרפסת בתחתוני דלתא ומצלמת. בכל זאת מלכה.

קווין ויקטוריה מפליגה מכאן ביום כחול ובהיר, כזה שמחמיא לכחול הכהה שלה. היא מנופפת ברכות לצד האסיאתי ואחר כך לצד האירופי, לצריחי המסגדים, לארמונות הנטושים, למעבורות החצופות החוצות את מסוללה, לעשן הכבש העופף את העיר ולערימות הלוקום הצבעוניות. היא ממשיכה הלאה, לא מסתכלת לאחור, גם לא עליי, למרות שהתחתונים כמעט חדשים וגם יפים מאד. אוספים כאלה ומחטבים.

1

גם אנחנו, כמו קווין ויקטוריה נצמדים לנמלי הבית הבטוחים. בששת הימים שלנו באיסטנבול האהובה, פקדנו אך ורק מסעדות שהיינו בהן והתגעגענו. מסעדות שהפכו את הביקורים החוזרים שלנו בהן לנמל בית רוגע ובטוח.

בשאהין לוקנטסי, מסעדת הפועלים האהובה עלינו, ביקרנו שלש פעמים בפחות משבוע. חזרנו אל החציל המשגע, אל מרק הכופתאות ואל סטולאץ׳, פודינג האורז הממכר.

2

מעל הסירים חיכה לנו כרגיל האיש המשופם, המולך על הסירים ביד רמה. האיש שכל כך הרבה אנשים היו מוכנים שיהיה אמא שלהם, למרות השפם והמבט המפחיד. שרק יחכה לנו ביום קר עם מרק כופתאות חם. אנחנו כמעט מוכנים להשבע שבפעם האחרונה הוא שיחרר חצי חיוך לעברנו. אולי בגלל שהוא ראה שאנחנו מסיימים הכל מהצלחת, ולפעמים מבקשים תוספת.

3

׳אז איפה הייתם?׳ שואל אותנו טולגה, בעל הבית ממנו שכרנו את הדירה עם הנוף הנפלא ביותר בעיר.

אנחנו ממלמלים כל מיני שמות, אומרים משהו על זה שבאנו לנוח ולא להתרוצץ כמו משוגעים בין מסעדה למסעדה ולא מגלים לו שרוב הזמן פשוט רבצנו על הספה בבית שלו ובהינו באוניות ובנמל השוקק. מול המבט השואל שלו אנחנו בסוף מאשימים את הגשם. הכי טוב להאשים את הגשם, בשביל מה הוא קיים אם לא כדי לשבת בבית, לספור טיפות ולפחד על הפן?!

טולגה קולט אותנו ומציע בעדינות, למען הקוראים שלנו, בכל זאת לחדש.

טולגה לא ממש בקיא בפוליטיקה האיזורית ומיד אחרי שהוא שולח אותנו למסעדה מומלצת על גבול סוריה-עירק, הוא מבטיח שהמוני ישראלים יבואו בעקבותינו לאיסטנבול וגם למסעדה הזו בגבול סוריה. טולגה לא ממש יודע מה הנשיא שלו חושב עלינו ומה אנחנו חושבים עליו. הוא לא מודע ליחסי הציבור הגרועים שיש לעיר שלו אצלנו בארץ. אולי יותר טוב לא לדעת.

אחרי שטולגה יורד מהרעיון של מסעדת הדרכים הסורית ורק מציין שזה ממש חבל שלא בא לנו להגיע לשם, כי נראה לו שיותר קרוב להגיע לשם מישראל, דרך לבנון, מאשר מאיסטנבול. הוא מציע משהו קרוב וסולידי יותר.

׳לכו ליני לוקנטה, הלוקנטה החדשה׳ הוא מספר על שף צעיר ומוכשר שמבשל אוכל טורקי, קליל ונפלא, מחומרים שמציע השוק, המרעה והים. ׳הכל מקומי, הכל שלנו׳ טולגה מתגאה וטופח על החזה. אנחנו מקנאים בשקט ומבטיחים ללכת.

7

yeni lokanta bar היא מסעדה יפה, יש בה מוטיבים טורקיזיים של מזרח ועיצוב נקי שהביא איתו המערב. סביב השולחנות יושבים יפים ויפות שעסוקים בלעשות סלפי סטייל ״אני והיפות שלי״ ומשקיעים בדאק פייס ובקריצה שובבה. אף אחד לא מצלם את האוכל. כשאנחנו מכוונים את מצלמות הטלפון אל עבר האוכל, בשולחנות הסמוכים מחליפים מבטים ומרכלים עלינו בטורקית. זכותם.

צ׳יבאן, השף, הרכיב תפריט מקסים, עונתי, עם מנות קטנות וגדולות, בעיקר שמחות שהולכות מצוין עם חברים וחלוקה. אפשר להזמין תפריט טעימות שמגיש את כל הלהיטים ואפשר להרכיב לבד את הארוחה שלכם, כפי שאנחנו עשינו, כי אנחנו שונאים חוקים והגבלים.

אנחנו מתחילים בוורוד.

שתי מנות ורודות ויפות מונחות לפנינו. המלצר, סטודנט צעיר עם אנגלית טובה מכיר כל מרכיב ופרט. אנחנו אוהבים אותו ישר. מוסר העבודה הוא משהו להתפעל ממנו ולהתקנא בו. על כל משרה יש עשרה קופצים, לכן כשאתה עובד אתה מחזיק בעבודה בשתיי ידיים וברצינות. לא תמצאו בטורקיה מלצרים עם מבט מרחף שהגיעו לעבודה רק בגופם. כאן עובדים. וזה מעורר השראה.

v2

התחלנו בסלט דובדבנים ובורגול. הצבע מפעים, הטעם והמרקם גם. הבורגול עדין, עסיס הדובדבנים מובע הכל בסגול נפלא, בין הגרגרים מצאנו דובדבנים חמוצים שלמים, קובעות עדינות של מלפפונים, בצל ופטרוזיליה. זה לא סלט. זה קינוח.

אנחנו עורמים כפות גדושות ממנו על לחם המחמצת הנפלא, המשוח בחמאה מעושנת. בא לנו עוד, אבל הזמנו כל כך הרבה.

v

הוורודה השניה היא מנת סי באס כבוש עם שום וקישואים. השום מוחמץ בסלק ועל כן הוא ורוד ועליו נח הר של ספגטי קישואים. והדג, הדג, שנענה למגע כף. כל כך טעים וענוג. ללא תבלינים עזי טעם, ללא טיגון עמוק ומעצבן שפושה ברחבי העיר. עדינות נעימה.

אחר כך אנחנו עוברים לירוק.
סלט גרגר נחלים עם ירקות וגבינת עיזים מגדיר מחדש את כל מה שחשבנו על סלט יווני ודומיו. זה לא דומה לכלום. זה כל כך טרי ומפואר בפשטותו, שאנחנו כמעט נשבעים שממחר רק סלט. אבל אז אנחנו נזכרים באספקה הלא סדירה של הירקות לסופר באבא ומושכים את הנדרים שלנו במהירות.

11

פרחי קישואים ממולאים ביוגורט. מה יכול להיות רע בענין הזה? תפרחת יפה, טיגון עמוק, יוגורט שמן שהוא אפילו יותר טעים משמנת. דברו אליי בפרחי קישואים, אהוביי.

14

ועכשיו לפרס הגאונות החופשית: עלי גפן יש בטורקיה כמו מים. אחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי קשור בגפן החולה חצר שלנו. סבתא רוזה הבולגריה, נמלה עמלנית ובשלנית על, עומדת תחתיה, מאמצת את עיניה ותרה אחר עלים צעירים, גמישים, שקל לגלגל אותם ונעים לנגוס בהם. היא מראה לי איזה עלים עליי לחפש ׳שיש לך עיניים צעירות שרואות כמו נץ׳ היא עודדה אותי. רגע בודד יחד עם האשה שאמא שלי כל כך אהבה. איר כך היא מתה. בכל פעם שאני עוברת לצד גפן אני מחפשת במבט עלים בשביל סבתא רוזה.

13

נחזור לגאונות.
במקום לגלגל את עלי הגפן, צ׳יבאן עוטף את הבשר בהם, כאילו היו נייר מתנה. הוא אופה את מילוי הבשר הכבוש והגבינה כשהם מוגנים בעלי הגפן, בתוך תנור גחלים. העלים מתפצחים, המלית עסיסית. הפרס בדרך.

כאתנחתא מהבשר, אנחנו מזמינים גם כיסוני מנטי ממולאים חציל מעושן ברוטב יוגורט. אני, שפינטזתי על מנטי מתחילת החופשה, מבינה את איכות המנה, אבל מתגעגעת למנטי שממולאים בבשר כבש. הבצק משובח, הטעם טעים, אבל צמחונות כנראה לא בשבילי. אבל אם אתם צמחונים, או חובבי חצילים, עופו על זה.

4

הזמנו שתי מנות בשר, פעם, מזמן, לפני שעה וחצי, כשהיינו נורא רעבים. אנחנו מוצאים את עצמנו בוהים בקציצות קבב כבש ממולאות בגבינת חלומי. הן באות מלוות בירקות צלויים וביוגורט סמיך. אנחנו מנקרים בקבב, הוא טעים. אבל אנחנו שבעים מדי.

12

ישנן מנות שיש לעשות מאמץ אדירים, גם אם ממש שבעים ומתפוצצים עד אפס מקום, ומריך למצוא להן מקום. כזו היא מנת שוק הטלה הנפלאה, הרכה, המענגת, החכמה, שישבה לה כל כך יפה כמו טליה רועה באחו של ריזוטו עשוי פתיתים עם פטריות פורצ׳יני. אכלנו, נאנקנו, תפסנו את הכרס בשתי הידיים ו… בכוחות אחרונים סיימנו את השוק עד תומה, כולל הריזוטו. כולל הכל. מנה כזו לא מחזירים למטבח. יש גבול לחוצפה.

5

אני מאמינה שהדברים צריכים להתרחש במועדם. לכל זמן ועת לכל חפץ. כמו הגשם, כמו אהבה, כמו ארוחה. הארוחה הזו, ביאני לוקנטה, היתה צריכה לבוא עכשיו, אחרי שאנחנו מלאים עד אפשר מקום בצלעות טלה ומחזור הדם שלנו כולו מורכב משומן כבש טהור וסוכרי לוקום. בדיוק אז, כשגוף צריך רגיעה, אנחנו מגיעים למנוחה ולנחלה. לבישול הצנוע והחכם של צ'יבאן.

קינוחים. אכלנו שניים נשכחים וזניחים. בעיניי הקינוחים שם לא משהו. למרות שיכול להיות שהם משהו-משהו בעיניי מי שאוהב את גלידת הבאפלו שלו מעושנת. לי אין סבלנות לטעמים מוזרים בקינוחים שלי. אני אוהבת אותם טעימים וזהו.

לא חייבים לקנח ביאני לוקנטה. אפשר לשלם ולצאת לרחוב איסטקלל הסמוך שמציע כמה וכמה חנויות לממכר בקלאווה ודומיה. קנחו שם. זה סיום נפלא לארוחה נהדרת. ואם אתם יכולים להתאפק, חיסכו את הקינוח, לכו למחרת היום לשאהין לוקנטסי ורדו על הסוטלאץ' המטרף שלהם. אין דברים כאלה.

21

כתובת:

Yeni Lokanta-Bar

Kumbaraçi Yokuşu No: 66. Beyoğlu.

+90 212 2922550

סגור בימי ראשון וכדאי מאד מאד להזמין מקומות מראש.

RSSתגובות (5)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת chen:

    לא מפחיד לנסוע לתורכיה? היתה אזהרת מסע נידמה לי..

  2. מאת בן יהודה יצחק:

    יאני לוקנטה…שילוב של מטבח תורקי בגוון חדש.ברחוב קטן היוצא מאיסטקלאל. קאדשי,לא רחוק מהטונל.אכלנו שם בחודש ספטמבר ונהנו מכל מנה. המסעדה מעוצבת ואינטימית,ההגשה יפיפיה ובעיקר מנות משובחות. התפריט. כולל מקבץ מנות ראשונות,מנות עיקריות וקינוחים. השף הכיר את הפרסום בעיתון הארץ שנכתב על ידי שגיב כהן,ולמרות שלא הזמנו שולחן נמצא לנו שולחן. …איסטנבול יפיפיה כתמיד…כל מי שפגשנו וידע על היותנו ישראלים בירך אותנו לעיתים קרובות בעברית.טילנו הפלגנו שחינו בביו קאדה ונהנו מאד.מציע לכל מי שאוהב את איסטנבול ואוכל משובח לא להמנע מלבקר בתורקיה ובאיסטנבול.

  3. מאת איל:

    יש לכם אתר מקסים וכיפי.

    לעניין הפוסט הזה: מדוע לקדם את עיסקי שונאינו??? טורקיה היא מדינת אוייב, כמעט לכל דבר ועניין

  4. מאת מנשה יסילביץ':

    אני (אולי בגלל הכשרות…) נתפסתי לבורגול והדובדבנים.פשוט נשמע נפלא – ואני לא איש של בורגול… מעניין אם זה יהיה טוב גם עם, נגיד, קינואה או אפילו פתיתים רגילים (העגולים)…

  5. childrens bookshelf organizer

    מסעדת שף מומלצת באיסטנבול – yeni lokanta : בייגלה

השארת תגובה