24 מתכוני ברזל וזהו – הרשימה האולטימטיבית לגבר שלא פוחד מחום המטבח

קודם כל וידוי, אני באמת לא קולט את הקטע עם האובססיה למתכונים. לא מבין מדוע מישהו צריך רפרטואר של יותר מתריסר מתכונים טובים שהוכיחו את עצמם פעם אחר פעם.

כן, אני מבין שצריך גיוון בחיים, אבל כל מי שהוא באמת בשלן יודע שאין צורך להשען על לא יותר מהתריסר. אמא שלי ואמא שלה, הבשלניות הכי טובות שהכרתי, לא נשענו על הרבה יותר כדי להפוך את המטבחים שלהן לאבן שואבת למשפחה וחברים.

לכן קיבצתי עבורכם את כל הרפרטואר שלי. מגוש האנטרקוט על הגריל, דרך שרימפס בשתי ורסיות שגרמו לגברים קשוחים לייבב, קציצות דגים ובשר מעלפות שהייתי מת לאכול במסעדות, תבשילי קדירה מנחמים, סלטים קלים להכנה וטעימים בטירוף, שני מרקים אלוהיים, חומוס כמו שצריך, ואפילו פוקאצ'ה אחת קלה ונרקוטית.

יש במתכונים הגבריים האלו משהו מושחת, לא חסכני בעליל (לא בקלוריות ולא בחומרי גלם משובחים), עצלני שאוהב קיצורי דרך, אבל יחד עם זאת ממוקד מחמאות. הרי גבר שלא חי במטבח או חי מהמטבח נכנס למטבח בשביל החיוך האוהב שלה, בשביל מבטי ההערצה של החברים שלו, ובשביל הקלות בא הוא יכול להזמין את כל מי שהוא רוצה לארוחה אצלו בבית.

קבלו לא תריסר אחד של מתכוני ברזל, אלא שניים!

וכן, גם נשים מוזמנות לאמץ את רפרטואר הברזל שלי.

ירקות-וסלטים

סלט הלחם המושקע שלמדתי בפירנצה

סלט-לחם-טוסקני,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ לפעמים כל מה שבא לי זה סלט, אבל סלט עם גוף שרירי ולא דיאטטי. שיהיה בריא אבל ייקח אותי למחוזות רחוקים, הכי רחוקים מסלט ירקות קצוץ. ברגעים האלו אני תמיד חוזר לסלט הלחם האיטלקי שלי.

אז מה צריך בשביל הסלט המיוחד ומושקע הזה שלמדתי מג'וליאנו בוג'לי לפני שברחתי לו מהסדנה? ~

מתכון: סלט לחם טוסקני של ג'וליאנו בוג'אלי


ספידי גונסלס – קסדיות

קסדייה-שרימפס,-דודי-כליפא-בייגלה

~ למקסיקו הגעתי לפני מיליון שנה עם חבר בשם איתמר. ומאז לא שבתי. גם עקבותיו של איתמר אבדו לי. מקסיקו של סוף שנות השבעים היתה ענייה, מאד ענייה. ובגלל שמטבח של עניים חייב להיות עשיר ביצירתיות נשארתי מאז עם מטען געגועים של טעמים, ריחות ופנים שמחות. הכל היה זול אז, ואותנטי. את אהבתם של המחיקנוס לבצל ירוק זכרתי מהבי טייק (ביף סטייק) שאכלנו כל יום בצהרים עבור דולר אחד בודד, נתחי בקר על פלנצ'ה עם חלופינו והמון בצל ירוק . אכלנו גם המון שעועית מטוגנת וגם המון אבוקדו.

אני זוכר גם שאיתמר ואני היינו מחכים לשעות עגולות כדי ללכת ברחוב ולשאול אנשים מה השעה. סיקס אוקלופ, סבן אוקלופ ניין אוקלופ הם היו עונים ואנחנו היינו נשכבים מצחוק. כן, תמיד היה לנו בהישג יד גם בקבוק טקילה עטוף בשקית חומה. ~

מתכון: קסדיות שרימפס ומה לא


גוואקמולה זה הכי, אחי

גוואקמולה,-דודי-כליפא-בייגלה

~ יש אנשים שהמילה `הכי` מככבת אצלם בלקסיקון. כזה הוא חברי דני טוקה. בכל דבר או נושא הוא שואף להכיר את ההכי ולדרג את כל השאר אחריו (או שאולי כל השאר בכלל לא מעניינים אותו). כך הכרתי אותו בניו יורק לפני 25 שנים, וכך הוא נותר עד היום. מסוג האנשים שלעולם לא קונים בננות ירוקות כי החיים קצרים מידי.

"בוא נלך לרוֹסָה מקסיקנה (כך אני זוכר אותה. גיליתי שהיום קוראים למסעדה שהפכה לרשת בשם רוֹסָה מקסיקנו) הם עושים את הגואקמולה הכי טוב בעולם".

כשהגענו למסעדה הצבעונית קיבלו אותנו בכבוד שראוי למי שחיסל במקום לפחות שני טון אבוקדו (או שמשאיר טיפ של 20 דולר רק למלצר המכין במכתש ועֶלי את הגואקמולה הכי טרי בעולם על עגלה ליד השולחן). ~

מתכון: גוואקמולה של רוסה מקסיקנה


הסלט הכי טעים בעולם

סלט-לבבות-חסה-ואנצ'ובי,-קפה-איטליה,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ כשביקשתי תוספת מהסלט, רק בלי הסלט, ארי ירזין חייך ואמר לי "זו המנה הכי נמכרת אצלנו". מוזר, אמרתי לעצמי שבמסעדה איטלקית המנה הפופולרית ביותר היא חצי חסה עם קצת גבינה, קרוטונים ואנצ'ובי למעלה. ~

מתכון: סלט לבבות חסה, גבינת עזים ורוטב אנשובי של קפה איטליה


החומוס של דוחול ספאדי מדיאנא

חומוס-על,-דוחול-ספאדי,-דיאנא,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ אני רוצה לכתוב על מנה שמשום מה תמיד קל להתעלם ממנה כשזה מגיע לדוחול, על החומוס שלו ונגזרותיו. אולי קל להתעלם ממנה כי יש לדוחול בארסנל כל כך הרבה מנות יותר מפורסמות, ואולי פשוט כי כל תשומת הלב הולכת באופן טבעי לחומוסיות כשזה מגיע לחומוס.

אבל גם כאן אני מבקש מכם לסמוך עלי, חומוס כמו זה שיוצא לדוחול מתחת ליד אי אפשר למצוא בהרבה מקומות. ~

מתכון: חומוס עילי שקל להכין בבית




מרק

ריבוליטה – מרק לחם איטלקי מושלם ליום סגריר

ריבוליטה,-דודי-כליפא,-בייגלה

בדרך חזרה כשישבנו במושב האחורי של המרצדס השחורה, מלאים גם באוכל וגם ביין, נזכרתי שלא אכלנו מרק ושאלתי את האיטלקי למה הוא החליט לא להזמין אותו. הוא התסכל עלי כמו שמסתכלים על אדיוט ופלט Zuppa di Pane.

"מה?" אמרתי.

~ "זה היה המרק שאכלת" הוא ענה לי באנגלית במשובשת שלו – מרק של לחם.

אבל זה לא היה מרק, חשבתי לעצמי, מרק זה נוזל ששותים ולפעמים שמים בו גם שקדים, ומה שאכלנו היה גוש של כל הטעמים וכל הזכרונות. אייל שני היה אומר ללא היסוס כי בגוש הזה היו מרוכזות כל הנחמה וכל החמלה שבעולם. אז זה היה מרק? אולי נזיד. וכזה ששוה למכור את הבכורה עבורו. ~

מתכון: ריבוליטה טוסקנית לפי הספר


ענן של טעם – המרק הגאוני של אוריאול רובירה

קרם-כרישה,-מרק,-אוריאול-רובירה,-דודי-כליפא-בייגלה-מתכון

~ כשהסתכלתי על צלחת המרק הגדושה חשבתי לעצמי "איך אני הולך לאכול כל כך הרבה מרק ? הרי אני לא רוצה להעליב את השף" אבל כשהחדרתי כף לתוכה היא פגעה במרקם קציפתי ואוורירי שהתגלה כענן גאוני, לא פחות, של כרישה מבושמת שנתן תוקף לחשדותי שמדובר בגאון. "מי נותן כל כך קצת מרק?" חשבתי לעצמי… ~

מתכון: קרם כרישה




דגים-ופירות-ים

קציצות לוקוס דניס בשלוש וריאציות:

הקציצה של אודרי הפבורן

הקציצה-של-אודרי-הפבורן,-דודי-כליפא-בייגלה

ראה לי שג'מאל, שמנהל את אימפרית הדגים שלו בעזרת שניים או שלושה מבניו, תמיד שמח לראות את היפה יותר מאשר אותי.

"את רוצה קפה?, הוא שואל אותה כשאני מחלק הוראות לילדים שלו איך לפלט ולקצוץ את הלוקוס והדניס, ואיך לסחוט בשר מחמישה סרטנים לתוך התערובת.

"ממך כן" היא עונה למרות שאף פעם היא לא שותה שום דבר חוץ מקפוצ'ינו של ארומה.

"את יודעת שאת נראית בול כמו אשתי?" אני פתאום שומע את ג'מאל שואל את נעמה.

"זהו, ג'מאל הוציא אותי מהבוץ" אני נושם לרווחה ורואה את היפה שלי מחווירה. הרי הוא ראה את הדוגמנית כבר עשרות פעמים ורק ההופעה שלה היום גרמה לו לקשור קשר הרמטי והדוק בין מכתיבת האופנה מקיסריה ובין האשה הפרטית שלו שספונה עכשיו בכפר, בבית שצופה לים, מתלבשת ומבשלת כמו שג'מאל אוהב. ~

מתכון: קציצת לוקוס דניס קלאסית


קציצת לוקוס דניס בניחוח אסיאתי

קציצות-לוקוס-דניס

אתם מסתכלים על קציצת הדגים הכי טעימה בעולם.

היא עסיסית ביותר ועם מרקם של דג ולא של משהו טחון. היא מתקתקה מבפנים ושרויה ברוטב אסיאתי חרפרף שעוטף אותה מבחוץ.

תיכף אתן לכם את המתכון שלה, אבל קודם כל אני רוצה לגלות לכם סוד.

מתכון: קציצת לוקודניס ברוטב קארי אדום וקוקוס


המבורגר לוקוס/דניס – מנה של מסעדה אצלכם בבית

המבורגר-לוקוס-דניס,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ את קציצות הלוקוס/דניס האלוהיות הכנתי כבר בהרבה וריאצית, עם רוטב ובלי, אבל הקומבינציה שהכי מצאה חן בעיני היתה השילוב עם איולי ג'ין על לחם מטוגן שיאיר יוספי הגה כשהכנתי אותן אצלו במטבח של אלבה. ~

מתכון: המבורגר לוקוס דניס באיולי ג'ין של יאיר יוספי


חריימה של רפי כהן בחמישה צעדים

חריימה-לוקוס-של-רפי-כהן,-דודי-כליפא-בייגלה

~ "אתה זוכר שבראש השנה שעבר סלים, הבררן הגדול, נצמד לסיר החריימה שהכנת, בצע מהחלה המתוקה שאני אפיתי וזה מה שהוא אכל כל הערב?" שאלה אותי נעמה, ואני זכרתי. הוא כל כך אהב את הדג הזה ואני חושב שאתמול הוא גם היה אוהב את השולחן, את החלה הענקית, את התפוחים המתוקים של לוריס, את העוף הממולא בכל טוב ובעיקר את עופר שהנהיג את סדר הברכות, בירך כמו שצריך ואסף אותנו כשהתחלנו לדבר.

הגיע הזמן להעלות את החריימה המנצח הזה על הכתב, למרות שהוא לא "שלי". יוצרו הוא השף רפי כהן, איש שמאמא מרוקאית גרה לו ביד ומכוונת לו את התנועות. ~

מתכון: החריימה המושלמת של רפי כהן


וודו שרימפס – מנה ששווה למות בשבילה

וודו-שרימפס,-בייגלה,-דודי-כליפא

~ מידי פעם לעתים די רחוקות, אני נפגש עם מנה מושלמת, מדוייקת, אלוהית. כזאת שמגישים בגן עדן וששווה לחצות אוקינוסים עבורה. מה שמדהים הוא שברוב המקרים זו מנה שקל להכין בבית ולצאת אלוהים בעיני אלו שאתה מאכיל (כמובן לאחר שסובבת את ידו של השף וטלטלת אותו כהוגן עד שהסכים לשחרר את המתכון). אני חייב להודות, התחושה עילאית ומשכרת. כולה גנבת מתכון, הכנת את מה שצריך במשך 20 דקות, בילית עוד 5-10 דקות ליד הגז והופה – כולם משתחווים לפניך.

את המנה של היום גנבתי ממסעדה בניו אורלינס לפני שקטרינה באה וחירבה אותה.

רוצה שייתיחסו אליך כאלוהי בישול? יאללה תתחיל להעתיק. ~

מתכון: וודו שרימפס


נניח שנתקלתם בקילו של שרימפס ממש גדולים…

שרימפס,-גמבס,-על-הגריל,-דודי-כליפא-בייגלה

~ נניח שנתקלתם במקרה בקילו שרימפס ממש גדולים, ונניח שלא ידעתם מה לעשות איתם, ונניח שפעם לפני הרבה הרבה שנים אכלתם שרימפס מעולם אחר במסעדה פריזאית קטנה שנקראת L'Ecurie . כן, זאת שבתמונה למטה ושכמוה יש אלף בפריז.

ונניח שמיני, בעלת המסעדה, הגישה לכם באותו יום את ה Gambas Grillées שלה, ונניח שביליתם את 25 השנים האחרונות בחיפוש אחר הטעם המדוייק והחמקמק שטעמתם באותו ערב גורלי במרתפים הקלאוסטרופוביים של ל'אקורי.

ונניח שמידי פעם, לא כל יום, אבל מידי פעם, אתם רוצים לפנק, ממש לפנק, את מי שאתם אוהבים. ~

מתכון: ג'מבו שרימפס (קריסטל) על הגריל עם איולי


אמא, דונה פלור הפרטית שלי, יש קארי אמיתי בארץ!

סלמון-בקארי-אדום,-דודי-כליפא-בייגלה

~ אני רעבה" סו-אלן הודיעה לי במכונית בדרך מתל-אביב.

"אין כלום בבית. כל מה שאני יכול להכין לך זה עוד פעם סלמון בקארי תאילנדי". עוד פעם כי זו מנה שהכנתי לה שלשום והיא התעלפה מעונג, אז הכנתי גם אתמול. ולאכול שלושה ימים את אותו הדבר נראה מוגזם גם לגוזמן כמוני.

"איזה כיף" סו-אלן שוב הזכירה לי כמה היא דומה לי. ~

מתכון: סלמון ותפוחי אדמה ברוטב קוקוס וקארי תאילנדי אדום.


מולים שמחזירים אהבות ישנות של La Maison

מולים,-דודי-כליפא-בייגלה

~ עד שבאותו ערב מיוחד בלה מייזון הונחה לפני צלחת קטנה של מולים. הצמד תדהר-דובשני מגישים במסעדנייה הקטנטנה שלהם מולים ברוטב פשוט וקלאסי שלא רק החזיר לי אהבה ישנה, אלא גם גורם לי לחזור שוב ושוב למסעדה רק בשביל המולים שלהם. הרוטב שלהם לא רק נדבק למולים, אלא גם נספג ממש יפה בבאגטים של מוטי מלה- מולאן. ~

מתכון: מולים ברוטב כרישה, חזה אווז ויין לבן




בשר

הנשק הסודי של הגברים החכמים

כדורי-בשר,-דודי-כליפא-בייגלה

~ גנבתי את כל ההברקות הקולינריות שלי. כן, כל מה שנכנס למדף הלהיטים המצומצם ברפרטואר שלי נולד בגניבה. אף פעם זו לא גניבה של אחד לאחד, אבל תמיד רעיון בסיסי שמקבל טוויסט ועוד טוויסט.

גם הכדורי הבשר המפולפלים המטורפים האלו, שהכנתי לא פחות מארבע פעמים בשבוע האחרון, נולדו בגניבה….

…וזה היה שמיימי וידעתי ישר שיש לי נשק ביד שאיתו אוכל לפייס את סו-אלן בכל פעם שהיא מתחילה לאכול לי את הראש. עכשיו גם לכם יש.

זו מנה קלה שבקלות ואחת שכל גבר צריך שתהיה באמתחתו כדי לפייס את מי שצריך מתי שצריך. ~

מתכון: כדורי בשר מפולפלים בשמנת


געגועים לאריק שרון, הקרניבור של החיים

גוש-האנטרקוט-של-אריק-שרון,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ בכל פעם שאנחנו הולכים לישון עוברת לי בראש התהיה אם אהוד ברק מסתכל עלינו בטלסקופ מהמגדל שלו. ככה זה כשגרים באקווריום ושחדר השינה שלך נמצא בקו ראיה עם זה של מפרק השעונים הלאומי. האמת שאין לי מושג איפה מוצב הטלסקופ של אהוד ברק ואם יש לו אחד בכלל. בעצם, אני שם כסף על כך שיש לו.

אתמול כשחשבתי על זה נזכרתי באריק שרון ששוכב לו בלי דאגות בחווה או בתל השומר ושלא ממש אכפת לו שמטלטלים אותו ואם מישהו מסתכל עליו או לא. האמת, אני מתגעגע לאיש שידע לאכול את החיים בביסים הכי גדולים. אהוד ברק, תמיד חשבתי, לא באמת יודע להינות מהחיים. כן, יש לו כסף, ודירה במגדל והמון שעונים וחברים עשירים וגם תחושה שהוא מנהל את העניינים. אבל אתם יודעים, אני לא באמת מאמין שיש לו חברים.

כששרון פתאום מצא את עצמו על כסא ראש הממשלה ההבדל בין השניים נעשה לי ברור. הנה אריק נהנה מכל רגע שהוא ראש ממשלה ושכל האחרים לא. אין מה לעשות רואים את זה על בן אדם שהוא נהנה מהרגע, יש לו מין חיוך קטן כזה של שיחקתי אותה. חיוך שתמיד היה חסר לי אצל ברק, שנגמרה לו הקדנציה לפני שהוא שם בכלל לב שהוא ראש ממשלה. כן, זו בכלל לא רשומה על פוליטיקה, כי מה אני מבין בזה? בהנאות אני דווקא כן מבין.

נזכרתי גם בהנאה הגדולה של אריק שרון מגוש האנטריקוט שהכנתי פעם לכבודו. למרות שמעולם לא הצבעתי עבורו, אף פעם לא נהניתי כל כך לבשל עבור מישהו (אתם צריכים לראות את המבט של סו-אלן עכשיו). הוא אפילו ביקש שנעשה את זה עוד פעם, אבל אז הוא פתאום נרדם. ~

מתכון: גוש האנטרקוט שאריק שרון אהב


יהודה אטלס, והאבא הזה הוא שלי

קדירת-שפונדרה-ולוביב,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ עד גיל 88 הכל היה בסדר.

סלים כליפא, אבא שלי, הסכים שנחגוג לו יום הולדת כל שנה בתנאי שאף אחד לא יביא מתנה. לוגיקה עירקית כזו: אם אתם פה, סביבי, אז יש לי הכל, ואם אמא הכינה אוכל אז עוד יותר טוב. אז בשביל מה לבזבז כסף?

אבל לפני שנתיים כשבאנו לחגוג את יום ההולדת ה 88 שלו הוא החליט שהגיע הזמן לעשות קצת בלגן בסדר כשכינס אותנו והודיע לנו שהוא בעצם בן 90.

סקלוזיס בהפוכה, חשבתי לעצמי. פתאום הוא מתחיל לזכור דברים. טוב, יותר עדיף להתחיל לזכור דברים מאשר לשכוח אותם, ומזל שהעדה שלנו לא כל כך משתתפת באלצהיימר.

תסביר. דרשנו. ~

מתכון: קדירה של שפונדרה, לוביה, ארטישוק ותרד


מבשלים את הלחי של מאיר אדוני

קדירת-לחי,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ לחי זה הכי פשוט..

לסגור את הבשר בצריבה במעט שמן יפה מסביב. לאחר מכן להשחים ירקות שורש חתוכים גס ( כרישה, גזר, סלרי, שורש פטרוזיליה, ארטישוק ירושלמי) להוסיף נוזל עד כיסוי להחזיר את הלחי פנימה, טימין שום מלח פלפל וחבילה של תמרים לחים. להביא לרתיחה לכפות מקצף לכסות ולהכניס לתנור ב׳ 160 ל 3 שעות. להוציא את הלחי לסנן את הנוזלים ולצמצם לרוטב.

את זה קיבלתי, כלשונו, ב SMS ממאיר אדוני אחרי שניג'סתי לו שאני חייב לבשל את הלחי שלו לסו-אלן. לא ממש את הלחי שלו, אלא לחי של עגל אם אמצא איפשהו. ~

מתכון: לחי עגל בירקות ותמרים


מפת הדרכים לקציצה המושלמת

המבורגר-ביתי-מושלם,-רפי-אהרונוביץ,-דודי-כליפא,-בייגלה

~ לא היתה פעם אחת שהכנתי המבורגר בבית ולא נזכרתי בקטע המיתולוגי של אדי מרפי על ההמבורגר הביתי של אמא שלו.

אם אתם עדיין לא מכירים, קחו 3 דקות הפסקה וצפו. זה פרייסלס.

דוקא בגלל שאנחנו בעיצומו של 'סקר ההמבורגר האהוב בישראל' שנוגע להמבורגריות, חשבתי שכדי למנוע תוצאות כמו ההמבורגר של אמא של אדי יהיה זה רעיון לא רע לבקש מתכון להמבורגר ביתי מנצח ממישהו שמבין. ולמי אפנה למתכון כזה אם לא ל'רפול' הלוא הוא רפי אהרונוביץ מ'ידע הבשרים'.

על היחסים הארוכים שלי עם רפול כתבתי כבר כאן.

רפול שלח לי מיד מתכון וציווה עלי להתייצב אצלו בבית המרקחת כדי לקחת את התערובת המדוייקת . התייצבתי כי אני עם מייסטרים לא מתווכח. ~

מתכון: המבורגר ביתי מושלם של רפי אהרונוביץ'




לחם

אבא בוא תשב, אטגן לנו קצת אורז

אורז-מטוגן

המילים הראשונות שגוני היימס כתבה בבייגלה היו: "אני מכירה מישהו שיום לא נקרא יום מבחינתו עד שלא אכל אורז לבן נקי, חם וטרי מהסיר, כזה שמפיץ ריח שהוא כמו שמיכה, מעט סמיך, מרגיע, מפזר תחושת שלווה בכל הגוף. ריח שלאחריו אפשר לישון בשקט, כשהוא עוד באפך, ריח שהוא בית."

אני זוכר שכשקראתי את זה חשבתי על אבא שלי.

לפני שהבנתי שהיא בכלל התכוונה לאבא שלה.

עוד לא הכרתי אדם שאהב לאכול יותר מאבי. כל אוכל, בכל שעה.

אבל הכי הוא אהב אורז. הפחמימה של העדה, הכרטיס לאושר.

מתכון: אורז מטוגן ממה שנותר במקרר


זה ממכר וזה לא חשיש – זה קארה רייסו

קארי-רייס,-אורז,-דודי-כליפא-בייגלה

~ אם תשאלו מאה אנשים מה המאכל הכי פופולרי ביפן 90 בטח יענו שסושי, עוד 8 שמרגישים מעודכנים יבחרו בראמן או בגיוזה. וכולם טועים.

המאכל הוא בכלל צלחת של אורז המכוסה בחלקו ברוטב חום שמתוכו מבצבצות פינות של ירקות, ולעתים גם חתיכת עוף, שרימפ או בשר. אז זה היפנים אוכלים, בכל הזדמנות ובכל מקום כאילו אין מחר. לא עם צ'ופ-סטיק כמו שאתם חושבים, אלא עם כף מערבית רגילה. הם קוראים לזה קארה רייסו. ~

מתכון: קארי רייס יפני אסלי


שיטת השקשוקה שלי בפוקר – או שקשוקה של אהבה.

שקשוקה-של-אהבה,-דודי-כליפא-בייגלה

~ זהו סיפורה של של ידידות מופלאה בין קבוצה של גברים המשחקים פוקר פעם בחודש כבר כמעט שלושים שנה . זהו גם סיפורה של השקשוקה שליוותה את המשחקים והפכה לחלק בלתי נפרד מהם. אני קורא לה שקשוקה של אהבה. ~

מתכון: שקשוקה של אהבה


הפוקאצ'ה הנרקוטית של סבינה ולדמן

פוקאצ'ה-נרקוטית-בייגלה-דודי-כליפא

~ יש שתי אופציות לטפל במתכון לפוקאצ'ה המכושפת הזו:

לשמור בכספת, כי יש מעט מאד מאכלים טעימים וממכרים כל כך.
להשמיד מיד אחרי הקריאה, כי יש מעט מאד מאכלים טעימים וממכרים כל כך. ~

מתכון: פוקאצ'ה נרקוטית קלי קלות




RSSתגובות (1)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מנשה יסילביץ':

    אהבתי מאוד, מצד שני – גברים ומטבח זה כבר מזמן שידוך שהולך טוב, אפילו במגזר החרדי פה ושם.

השארת תגובה