אמא, יום הולדת שמח!

ללוריס היפה, אמא שלי, יש יומולדת היום והיא כבר בת 84.

וחשבתי שזה יהיה רעיון טוב ללקט עבורכם ועבורה כמה מנכסי צאן הברזל של הבשלנית הכי טובה שאני מכיר, ואת המילים שכתבתי על אחד האנשים הכי אהובים בעולם.

עד 120, אמא. לאהבה שלי אלייך אין גבולות.

לוריס

אמא, דונה פלור הפרטית שלי, יש קארי אמיתי בארץ!

"כשז'ורז'ה אמאדו לקח אותי לפני יותר משלושים שנה לטיול בבאהיה הייצרית שלו, והכיר לי את דונה פלור והכשרון הטבעי שלה לתבלון (בין שאר הדברים שידעה לעשות), ישר חשבתי על אמא שלי.

אמא שלי, לא פלור אלא לוריס, הנערה הכי יפה בעיר, ששברה את לב כולם שרצו מייד להתחתן איתה, ולבסוף נכנעה לקסמים הבלתי אפשריים של של אחד סלים כליפא, שלקח אותה מהעולם שלה למדבר הבאר שבעי של שנות החמישים, נולדה עם כשרון לתבלן ולבשל כמו של אף אחד אחר.

רק אשה אחת בישלה טוב ממנה, אמא שלה, מאמא פלורה, הדונה פלור של כולנו."

מתכון (שלי): סלמון בקארי וירקות

5

סליחה, לשבור לך את העצמות? (וגם עוף בקארי).

"אם אשבור לך את העצמות יישארו שפיצים, אנסר לך אותן." משה, הבן של זלמן מהבשרים מחליט מה טוב בשבילי ואני זורם. מה יש לי כבר להפסיד? משה הוא בן של קצב שהיה בן של קצב שהיה בן של קצב. ככה 11 דורות אחורה. ואני, שיש לי חולשה למסורת ולמורשת, מוכן לסטות מההוראות של אמא שלי כי קודם כל אין לה מסור, ואם היה לה אולי גם היא היתה בוחרת לנסר ולא לשבור.

את הטריק של לשבור לעוף את העצמות לפני שמכניסים אותו לתבשיל אמא לימדה אותי לפני המון שנים. ככה במשך שעה שעה וחצי כל הטוב שנמצא בתוך העצם זורם לו לתוך הרוטב ומשביח אותו. מאז אני שובר את העצמות לכל עוף שמעז להכנס אלי למטבח.

מתכון: קארי עוף (עונג השבת שלי)

15w

סמבוסק הגבינה של לוריס היפה

יש אנשים שחושבים ששיגרה זה רע, אבל כשאני אוחז ביד בסמבוסק של לוריס, אני שם לב שעוד לפני שאני נוגע בו, היד שלי יודעת איזה מגע יהיה לו והפה מכיר את הטעם.

ככה כבר שנים. בדרך כלל ליד תה חזק ומתוק, כמו שרק לוריס יודעת לעשות. אותו טעם, אותו מגע ואותה צורה וגודל. אין אחד גדול ואחד קטן, כולם מתרצים לידיה הקטנות והטובות של אמא שלי ועומדים כמו חיילים בתבנית. המפקדת הטובה מלטפת כל אחד מהם במבט, מכירה כל אחד מהם אישית.

סמבוסק הגבינה הוא המיצוי של לוריס. יפה, שקט בטעמיו, אך זכיר ובלתי ניתן להפסיק לאכול אותו ועשוי בסבלנות ואהבה. בדיוק כמו האשה הזו, שגידלה אותי בכל כך הרבה אהבה. יפה, שקטה, חודרת עמוק ומלאה באהבה לארבעת הילדים שלה.

מתכון: סמבוסק גבינה

582512_439095416103771_116162598397056_93825020_240671562_n

קובה בורגול, היהלום של לוריס היפה

למרות כל גשמי הברכה אני שונא את החורף הזה. וזה לא רק בגלל שקר לי השנה כמו שאף פעם לא היה לי קר. זה בעיקר בגלל שקר לאמא שלי שישנה לבדה כל לילה מהחורף הזה. "הלילה 7 מעלות" או "הלילה 8 מעלות" היא מודיעה לי, תמיד מעודכנת במטאורולוגיה. "אני לא זוכרת כזה חורף בבאר שבע" היא נאנחת.

בכל יום שלישי אני נוסע לבאר שבע הקפואה כדי לארח לה חברה. אנחנו מדברים קצת ושותקים המון. כמו שהיה כשאבא היה בחיים.

"מה אתה רוצה לאכול?" היא שואלת בכל יום שני כשהיא מתחילה להתכונן.

מתכון: קובה בורגול

kuba

סמבוסק – סבלנות, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

הגעתי לבאר שבע בשעה שלוש אחה"צ. תכננתי להגיע מאוחר יותר אבל בימים המוזרים האלו משהו בבית של ההורים שלי מושך אותי כמו שסירנות קוראות לימאים בודדים בלילה.

זה המקום היחידי שאני מוצא בו שלווה. רק כאן העצב נפרד ממני, רק כאן אני שוב ילד קטן. רק מכאן אני יוצא כל פעם מחוזק כשבכלל באתי כדי לחזק. את מי לחזק? את לוריס? היום לוריס בת 81 והיא מחזקת את כולנו.

"איפה אמא" אני שואל את גילי.

"בסופר, הלכה לקנות קמח" היא עונה ואני הולך כהרגלי ישר למטבח. על הכיריים מחבת בודדת עם בצל מטוגן.
"תטעם את זה" גילי משדלת אותי "אמא הכינה את זה לסמבוסק".

ואני מיישר קצת מהצד עם כף, וישר גונב עוד אחת ומכריח את עצמי להפסיק. זה טעים הבצל הזה.

מתכון: סמבוסק חומוס מטוגן.

121 (1)

טעם החמלה, הקציצות הנשכחות של אמא שלי

בבית עופר וגילי יושבים עם אמא, שישנה בלילה שעבר שש שעות רצופות בפעם הראשונה בחודשיים האחרונים, ונראית פחות עייפה והרבה יותר יפה.

"לא נשאר מה לאכול" היא מתנצלת מעומק נשמתה "הם אכלו לך את כל הקציצות".

"אני לא רעב" אני עונה "ולא בא לי קציצות".

אחרי זה כולם הולכים לישון ואני מטייל לי בבית השקט של הורי. כבר אחרי חצות ואין לי מושג שתוך תשע שעות אהפוך ליתום. נעים לי כאן לבד ואני לא רוצה לישון.

אני נכנס למטבח ורואה את שתי הקציצות שבכל זאת נשארו (אין אוכל זה דבר יחסי בבית הזה). קציצות תפוחי אדמה עם בצל ירוק ופטרוזיליה שראיתי מאות פעמים מבלי לשלוח אליהן את היד, כי תמיד היו דברים יותר מעניינים על השולחן.

מבלי משים אני לוקח אחת ונותן ביס.

הזמן עוצר. אני עוצם את העינים ולועס לאט. כל החיים שלי ושלו ושלה הזדקקו והתנקזו לביס אחד מקציצה פשוטה. אני מתחיל לדמוע. מאושר. היד המופלאה של לוריס ליבבה בלי להרגיש לביבת אהבה. כבר הרבה זמן שאני מואס בשם התואר 'מדויק' לתיאור יכולות בישול, אבל אין לי מילה אחרת היום לתאר את טעם החמלה שהסתחררה לי בפה.

מתכון: קציצות של ערב שבת

photo-1

ברטה – תמונה. שיר. הספד. מתכון

יומיים לפני כן, כשהתקבלה בבית של אמא שיחת הטלפון שקראה לנו לבוא ולהפרד מברטה, שערי הבכי של לוריס נפתחו בפעם הראשונה מאז שאבא מת.

ברטה. אחותה הגדולה.

כולם כבר היו בבית של ברטה כשהגענו. שבט של שלוש בנות, שלושה בנים, שלוש עשרה נכדים ועוד מספר דומה של נינים. וגם האחים והאחיות שלה והילדים שלהם. וכולם באו לומר שלום. ולהיות ביחד.

הלכתי אחרי אמא לחדר של ברטה לא מנסה אפילו לדמיין מה עובר בראשה של האשה השברירית שמאבדת תוך חמישה שבועות בעל ואחות.

נפרדתי גם וחשבתי לעצמי שרגע אחד לפני שהזקנים עוזבים אותנו הם הופכים לתינוקות.

יצאתי לסלון לשבת עם ששון, אחיה של אימי ושל ברטה, בן הזקונים שהוא גדול ממני רק בכמה שנים.
שתקנו. ואני הרגשתי את הבית המיוחד של ברטה חודר אלי. יש לי אהבה, הבית אמר לי, וחמלה וערבות הדדית ומשפחה.

משפחה.

הבטתי במטבח הקטן והצנוע ואמרתי לששון "איזה אוכל בטח יצא מהמטבח הזה". "אין לך מושג" הוא ענה לי "אתה מסתכל על מטבח של מסעדת 5 כוכבים".

"ואתה יודע מה ברטה ביקשה מכולם הבוקר? שיוציאו מהפריזר את הקובה בורגול שלוריס שלחה מסעודת השלושים של סלים, ושיאכלו את זה היום".

העירקים האלו, חושבים רק על אוכל.

מתכון: פלאו בג'יג'

00

.

קטגוריות:: Featuredאוכל לשבתאוכל רחובאורזאנשים עם בייגלהדודי כליפאמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (4)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת יוסי:

    ברכות לאמא ובריאות לכולכם. המתכונים מעוררים ומזכירים לנו מי הם (הן) השפים האמיתיים של חיינו.

  2. מאת עדי:

    המון מזל טוב לאמא ואריכות ימים ! תודה רבה על המתכונים הולכת לנסות את כולם מעניין אם הם יזכירו לי את המטעמים של הסבתא הפרטית שלי…
    מזמינה מראש גם מתכון לקובה אורז – אם יש בנמצא :)

    ** הערה קטנה – הלינק לקציצות של ערב שבת פותח את המתכון של הסמבוסק.

  3. מאת מנשה יסילביץ':

    וואו, איזה אמא! עד 184 ועוד הרבה אוכל טוב! הסמבוקס גבינה נראה מושלם…

  4. מאת איבי גאולה:

    בקיצור אי אפשר לומר דברים הבאים לתאר עשרות שנים של אמהותינו הנפלאות :במזון הטעים שהכינו לנו בטוב טעם ,באצילות, במסירות,בדמעה ובשיר. אנו נהיה להן התינוקות האולטימטיביים גם אם אנו כבר סבנו וזקנו. מחוברים לחבל הטבור לעולם. תודה על כל המתכונים הנפלאים.

השארת תגובה