פרידה (אולי זמנית) מאיסטנבול ומתכון לעוגיות רחת לוקום מעלפות

שתי חבילות הלוקום שעמדו על המדף בארון הסגור הזכירו לי את מה שניסיתי להדחיק. אין יותר איסטנבול בשבילך, גברת. לפחות לא בזמן הקרוב. קנינו את הלוקום עם עוד ערימות של ממתקים בטעם של פעם, מרציפן לא מהעולם הזה, חלווה שמיימית וריבה לבנה. בלי זה אנחנו לא חוזרים לארץ אף פעם.

פעם בכמה חודשים זוכים האהובים עלינו למשלוח מאיסטנבול. והפעם לא הספקנו ממש להפרד. חשבנו לחזור אחרי החום הגדול, אולי בספטמבר. בדיוק כשהתחלנו למצוא מקומות שאף אחד לא מכיר, בדיוק כשמצאנו שם חברים חדשים, בדיוק אז… לארדואן היו תכניות אחרות עבורינו.

3e-880x586

10336853_817045304975445_7961643900241637669_n

תמונה 1

כשהייתי קטנה ההורים שלי לא הסכימו לי להצטרף לחרמות. גם כשכוכבי החרם היו אלה שהחרימו אותי פעם, נאסר עליי להשתתף בחגיגה. ׳חרם זה כמו לרצוח אדם חי׳ הלביש על התחושות שחשתי כל כך הרבה פעמים בילדותי, אבא שלי. השתיקה הזו, המכות, העלבון, ההצקות. אין לי מושג איך זה מרגיש להחרים, אפילו קוטג׳ לא החרמתי מעולם.

ועכשיו איסטנבול הנהדרת שלי היא מושא החרם החדש. כמו התושבים של עזה שנלקחו בשבי החמאס כך תושבי איסטנבול וטורקיה כולה הם שבויים, כנראה מרצון, של השליט שלהם. הם מושיטים את ידיהם בהכנעה אל האזיקים, משולהבים מנאומי הסתה, כי אין דבר מגבש ומאחד יותר מאויב משותף והכי טוב אוייב רחוק, שלא באמת מאיים על קיומם.

כולם אצלנו מחרימים את טורקיה, גם אנשים שלא היו בה מעולם וגם לא יהיו. הם מפסידים והם אפילו לא יודעים כמה. אבל לדבר איתם זה כמו לדבר עם ארדואן.

אז למה בעצם לא? למה בכלל להכנע ולהצטרף לחרם? מה אני, עדר?

אני לא מחרימה. לא יוצאת בהצהרות. אבל אני גם לא נוסעת לשם בזמן הקרוב. אני לא נוסעת למקום בו ארגיש לא בטוחה. הסתובבתי בשווקים באיסטנבול, בקסבות הכי נידחות וברחובות הנשכחים ובכל מקום אמרתי שאני מישראל. תמיד התקבלתי בחיוך ותמיד היו לבני שיחי שאלות סקרניות ותקוות שיש לאנשים הפשוטים. חלקם אפילו היו פה, חלקם מכירים ישראלים מגלי הביקורים הגדולים של שנות התשעים. ישנם שלא ישכחו את הסיוע שהוגש להם ברעידת האדמה הגדולה וחלקם פשוט רוצים שנחזור לבזבז את כספנו שם וזה גם בסדר. אין כמו כלכלת שלום.

IMG_5779

אבל היום, חודשים ספורים אחרי שחזרתי מאיסטנבול, אני לא חשה בטוחה להתהלך שם עם הדרכון הכחול שלי, לדבר עברית ברחוב ולהגיד שאני לא מאיטליה לרוכל שטעה בי. ממש לא בא לי להמציא לעצמי זהות אחרת. זה תמיד מזכיר לי את הרגע בו בן דודי האמריקאי חזר מחופשתו בישראל, מבקש מאמא שלי לענוד לו את הצלב על הצוואר. ״ההורים שלי מחייבים אותי לשים צלב בטיסות, שלא ידעו שאני יהודי״. לאבא שלי יצא עשן מהאזניים, זו היתה הפעם האחרונה שקיבלנו מבקרים מאמריקה. 'יהודון' הוא סינן בעלבון 'יהודון!'.

המחשבה על אותו צלב מוזהב מרחיקה ממני את כל מה שאהבתי באיסטנבול. אני מנופפת לשלום לשווקים, לקאימק המטורף של פנדו, לביצי החופש, לבוספורוס, לשחפים, לתה המתוק, למרציפן, לצלעות הטלה, לחוסיין המלצר וללוקום. יום אחד עוד נפגש. יום אחד נהיה חכמים ונבחר מנהיגים נורמליים.

פתחתי את חבילות הרחת לוקום האחרונות. הסנפתי את הזכרונות המתוקים. מלחמות וסיסמאות זה לפוליטיקאים. בטחון, שלווה ואוכל טוב זה לאנשים הפשוטים, פה ושם, שרק רוצים לחיות בשקט ושיהיה להם תמיד סיגריה, תה מתוק ועוגיות על השולחן.

רחת לוקום

מתכון עוגיות רחת לוקום 4

עוגיות רחת לוקום

לבצק:
400 גרם קמח (לפעמים צריך יותר, תלוי בלחות)
כפית אבקת אפיה
200 גרם חמאה רכה
2 חלמונים בטמפרטורת החדר
1/2 גביע שמנת חמוצה
1/2 כוס סוכר

למלית:
300 גרם רחת לוקום או 300 גרם מרציפן איכותי

מעט קמח לרידוד
אבקת סוכר

וכך תעשו:
1. במיקסר עם וו לישה לשים את כל חומרי הבצק. את הקמח מוסיפים בהדרגה. אם צריך, מוסיפים עוד קמח עד שמקבלים בצק לא דביק ונוח לעבודה. ניתן גם ללוש ביד.

2. מחלקים את הבצק לארבעה חלקים שווים, עוטפים בנילון נצמד ומכניסים למקרר לשעתיים.

3. מרדדים כל אחד מארבעת כדורי הבצק לעיגול בעובי של 4 מ״מ בכרך וחותכים כל עיגול ל-16 משולשים.

4. מניחים על כל משולש בקצה הרחב שלו פיסת רחת לוקום בצורת מלבן באורך 2 ס״מ ובעובי של סנטימטר ומגלגלים כלפי החלק הצר.

עוגיות רחת לוקום 2

5. מניחים כל שבלול בתבנית מרופדת בנייר אפיה. בין עוגיה לעוגיה יש לשמור על מרווח של 3 ס״מ.

מתכון עוגיות רחת לוקום 3

מתכון עוגיות רחת לוקום 6

6. אופים בתנור שחומם מראש לחום של 175 מעלות כרבע שעה – 20 דקות עד שהשבלולים מזהיבים מעט.

מתכון עוגיות רחת לוקום 2

7. מצננים ומפזרים אבקת סוכר מעל. שומרים בכלי אטום.

מתכון עוגיות רחת לוקום 1

8. מכינים תה מתוק, נוגסים ומתגעגעים לימים של שקט.

9. ניתן להכין את העוגיות עם מרציפן איכותי במקום עם רחת לוקום. יוצא חלומי, עיניכם הרואות…

מרציפן 1

מרציפן 2

"ניסיתי
להיאחז בכנפך
ולא שיניתי
ולא שונה מעופך…"

IMG_6839

טורקיה יקירתי, מי יתן שהזמן ימציא לכולנו שלווה.

הרשומות של והמלצות לאיסטנבול, כאן:

Kastamonu Market שוק איכרים מדהים באיסטנבול

מסעדות בשר מומלצות באיסטנבול

דונר מומלץ באיסטנבול

אוכל רחוב באיסטנבול

מסעדות דגים מומלצות באיסטנבול

קטגוריות:: Featuredאוכל לשבתכללימאפיםמתוקיםמתכוניםנעמה פלדעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

אודות הכותב:

RSSתגובות (3)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מאיה:

    כמה נכון וחבל…
    איפה את ממליצה לרכוש רחת בארץ? לא דומה ובכל זאת…

    • מאת נעמה פלד:

      בשוק לוינסקי אפשר למצוא רחת לוקום לא רע. גם בנצרת יש רחת לוקום טוב.
      דנית סלומון כתבה לי שהיא מצאה רחת לוקום עם שקדים בעדן טבע מרקט שהתנהג יפה באפיה. זה בטח לא איסטנבול, אבל אני סטמכת עליה בענין.

השארת תגובה