ימים לבנים ועוגיות שוקולד לבן ושיבולת שועל של מרתה סטיוארט המלכה

יותר משאמא שלי פחדה מפגעי הקיץ, מהקוצים, הנחשים, השמש היוקדת וה״אמא תקני לי״, היא פחדה מהשיעמום שלי. הוא פקד אותי דקותיים אחרי שסיימתי את הקייטנה של מלכה ברכה, שריכזה את כל ילדי המועצה מדי יום והחזירה אותם הביתה בחתיכה אחת, אכולים, שתויים, הלומי שמש, עם גרון ניחר ומלאי שירים מעצבנים כמו ״תנו לי ד׳, דלתתתתת, תנו לי נ׳ נוןןןןן, תנו לי… מה יצא?! לא שומעים, יותר חזקקקק, לא שומעיםםםם…״.

אמא שלי בעיקר פחדה פחד מוות מהרגע שהשיעמום שלי יפגוש בשבילי המושב את השיעמום של הדר. כי ברגע שנפגשנו הקוקטייל הזה של השיעמום, עודף היצירתיות וחדוות המפגש המחודש היו הופכים למשהו שההורים שלנו ושאר דרי המושב היו ממש רוצים לשכוח.

אמא של הדר חששה מאותו הדבר בדיוק ולכן כדי לדחות את המפגש, מילטה את הדר לקרובי המשפחה שלה בכפר סבא שלטעמה החזירו אותה תמיד מהר מדי, גם אם היא נשארה שם חודש רצוף.

אמא שלי לעומת זאת מילאה לי את החדר עם "פימו", טושים וניירות וכך הייתי מבלה שעות וימים בציור ופיסול, מחכה לרגע שהדר תגמור לסכן את יחסיהם הטובים של משפחתה הכפר סבאית עם השכנים הכפר סבאים ותחזור כבר לכפר, כי מי עוד תעזור לי לקשור לפרידה את החזיות לחבל כדי שהם לא יפלו לעולם וניתן יהיה להורידן רק במספריים?

ומי אם לא הדר תסייע לי במבצע הנקמה הנועז של החלפת הכביסה של משפחת פרס בהחלפת הכבסים המתייבשים על החבל של שמחה שהתקמצנה על השסקים שלה ולכן זכתה בפינוק… אין כמו נקמה קרה בקיץ לוהט.

עכשיו בשמי המושב בו גדלנו רועמים הטילים ושורקות הרקטות. טיל נפל בוואדי ועוד אחד בבית הקברות. כשאזעקה נשמעת, ההורים שלי רצים לשירותים, זה החדר הכי בטוח בבית והמקלט נמצא במרחק חצי קילומטר והם לא צעירים יותר. הם לא מוכנים לבוא אליי לתל אביב ומעדיפים להשאר בבית, בדרום.

אני מעריצה את אבא שלי על אי הרצון שלו להתפנות. אבא שלי פליט, הוא נולד בעירק ומשם עבר למעברה בארץ המובטחת ומיד נפשו נקשרה באדמה הזו. הוא אוהב אותה באמת. זה שיש לו בת חננה ומודאגת לא צריך להפריע לו לדבוק בעקרונות היפים שלו. בעיניי הוא מלך (גם אם הוא תקוע בשירותים).

אבא ואמא שירותים

בתמונה ההורים שלי מתחבקים בשירותים, ככה כל פעם. אמא שלי מניחה את ראשה על כתפו של אבי והוא עושה את אותו הדבר. צילמתי את התמונה לפני שנה וחצי והיום היא רלוונטית יותר מתמיד.

אני מתקשרת לאמא שלי כל דקה עגולה ומנג׳סת לה כמיטב יכולתי. אין לה כוח אליי, אל הנידנודים שלי ולהצעות המגונות שלי שתבוא כבר לתל אביב, אז היא מסננת אותי.

'תגידי, את משועממת?' היא שואלת אותי. 'תעשי משהו עם עצמך…' אני שומעת את המילים הכל כך מוכרות לי. חבל שאין לי פימו ובטלוויזיה אין ״איים אבודים״.

3931917-4294אז אני יוצאת לעיר וקונה לעצמי את ספר העוגיות של מרתה סטיוארט, כי מזמן בא לי עליו.

מתחשקת לי נחמה, כזו שבאה ישר לווריד, כמו עוגיות הפלצת הענקיות שהייתי קונה לי בניו יורק. כאלה בדיוק. לא קינוח למחשבה אלא משהו מתוק (אבל לא מדי) וברור. בקיצור, משהו טעים.

זה כנראה ספר מוצלח, כי המתכון הראשון אותו ניסיתי היה בול פגיעה. שיניתי אותו קצת ואתם גם יכולים לשנות.

עכשיו אני תקועה עם ערימת עוגיות מושלמות ומדאיגות. מוריד הגשם נסע כמו ילד טוב לאמא שלו בבאר שבע והערב אני והשיעמום שלי נשב לנו בצוותא ונחסל את כל הערימה עד תום.

מדאיג, הא? אם אתם רואים אותי מתגלגלת ברחוב, דעו שזה בגלל השיעמום, הדאגה ומרתה סטיוארט.

מתכון לעוגיות שוקולד לבן ושיבולת שועל של מרתה סטיוארט

עוגיות שוקולד לבן ושיבולת שועל/ מרתה סטיוארט

חומרים (ל-40 עוגיות גדולות):

220 גרם חמאה רכה
2 ביצים בטמפרטורת החדר
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום בהיר
קורט מלח גס
כפית תמצית וניל משובחת
2 כוסות קמח לבן מנופה
1/2 כפית אבקת אפיה
כפית סודה לשתיה
2 כוסות שיבולת שועל
200 גרם שוקולד לבן מעולה קצוץ גס
כוס קוקוס טחון
כוס צימוקים בהירים וקטנים
כוס וחצי אגוזי מקדמיה (מרתה משתמשת באגוזי מלך) קצוצים גס.

וכך תעשו:

חממו את התנור ל-175 מעלות.

במערבל עם וו גיטרה מערבבים חמאה עם שני סוגי הסוכר, במהירות בינונית עד לקבלת קרם חלק. בערך שתי דקות.

מוסיפים תוך כדי עירבול את הביצים אחת אחת, עד שהן נעלמות בבלילה. מוסיפים את תמצית הוניל.

מוסיפים את הקמח, אבקת האפיה, המלח והסודה לשתיה ומערבלים לתערובת אחידה.

מוסיפים את שיבולת השועל, הקוקוס, השוקולד, הצימוקים והאגוזים, ומערבבים היטב.

בעזרת כף גלידה מניחים על תבנית מצופה נייר אפיה את הבצק במרווחים של 4-5 סנטימטר בין עוגיה לעוגיה.

מתכון לעוגיות שוקולד לבן ושיבולת שועל של מרתה סטיוארט

אופים עד להזהבה בערך 15 דקות (תלוי בתנור) ואז מצננים על רשת.

מתכון לעוגיות שוקולד לבן ושיבולת שועל של מרתה סטיוארט

ניתן להחליף את הצימוקים בחמוציות ואת המקדמיה באגוזים אחרים. ת׳כלס, עשו מה שבא לכם, רק אל תבואו בטענות אליי או אל מרתה.

מתכון לעוגיות שוקולד לבן ושיבולת שועל של מרתה סטיוארט

העוגיות הולכות נפלא עם חלב, תה, קפה, רוני דניאל וצביקה יחזקאל. בעצם, גם בלי השניים האחרונים.

שיהיה שקט, הא? שיהיו לנו ימים לבנים ומשעממים, שנהיה שוויץ, שנשתגע משיעמום. בבקשה.

עוד מתכונים לעוגיות תמצאו כאן:

מתכון קרמבו תוצרת בית

מתכון עוגיות קינמון אמריקאיות

מתכון עוגיות שוקולד לבן ותפוז

מתכון עוגיות שוקולד ללא גלוטן

מתכון לעוגיות שקדים ותפוחים

מתכון לעוגיות שקדים

קטגוריות:: אוכל לשבתאוכל צמחוניאוכל שילדים אוהביםכלליכשרמתוקיםמתכוניםנעמה פלדעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת liron:

    האם ניתן להחליף את השוקולד הלבן במריר? אני לא מכניסה את זה הבייתה…..

  2. מאת גלית:

    שלום,

    אני אוהבת עוגיות שהן יותר רכות ופחות פריכות. כדי לקבל עוגיות רכות יותר ניתן לקצר את זמן האפיה נכון? לכ 12 דק'?

    • מאת קארין:

      אם יש לך את הספר, יש בו מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס רכות מאוד כמעט כמו עוגה

  3. מאת פזית פלד:

    מרשים מאוד ועושה חשק לקפוף לקנות שיבולת שועל ושוקולד לבן.
    יופי של טעמים ותמונות.
    הכי כיף זה להעריץ את ההורים, שעילעלתי בעמוד לא הבנתי מה הם שני הראשים האלה.. ממש נחמד לראות שלאהבה אין זמן ומקום.

    פזית

  4. מאת קארין:

    הספר לא כנראה, אלא באמת מוצלח. כל מתכון שהכנתי ממנו יוצא מעולה.

  5. מאת לירז:

    מתוק מידי. הכנתי ואי אפשר לאכול את זה כדאי להפחית בסוכר

  6. מאת לאה:

    שלום אני מבקשת את שם ספר המתכונים של מרטה סטיוארט
    האם הוא מתורגם לעברית?
    היכן אפשר לרכוש אותו?
    תודה לאה קליין

השארת תגובה