דגים באיסטנבול: עמוק בים הבליקיות לתיירים נמצאה המיוחלת

למצוא מסעדת דגים טובה באיסטנבול זו לא משימה פשוטה. למרות תנובת הים והמיצר, השפע וההיצע בשווקים ובדוכני הדייגים, איסטנבול היא לגמרי עיר של בשר ואת הדגה השאירו בעיקר לתיירים שלא מבינים מהחיים שלהם. בעבר נמנעו המוסלמים לאכול דגים ופירות ים בגלל האמונה שבשל הנמנעות משתיית אלכוהול, שתיית המים תשיב לחיים את יצורי הים ואלה ישובו לשחות בבטן. כל אותם חוקים כמובן אינם יפים לטלאים ולפרות הרועים באחו, נהפכו. לטורקים אין שום בעיה שהטלאים החמודים ישובו לקפץ על הרים וגאיות שבבטנם.

במטבח העותמאני כמעט ואין מנות דגים, לעומת תועפות המתכונים הקשורים לבשר ועוף. מי שלימד את הטורקים לאכול דגים, היו עממי הסביבה שביססו את התזונה שלהם על דגים ופירות ים. רובם היו נוצרים, כך שהאוזו והראקי הרג את הדגים באופן הרמטי…

בארבעת הביקורים האחרונים שלנו עשינו הכל כדי למצוא את מסעדת הדגים של חלומותינו. היינו בכמה וכמה מסעדות גרועות ובעוד כמה בינוניות. רובן יושבות על הבוספורוס, מוכרות נוף מהמם, מזטים לא אחידים ברמתם, ים של מלצרים ודגים מטוגנים לעייפה. כן, דג מטוגן זה נחמד, במיוחד כשהוא טרי, אבל יש עוד דרכים להכין דג בלי להרוג אותו באופן מוחלט. לא? בקיצור, אף אחת מהן לא סיפקה את הסחורה. ידענו, עמוק בבטן, במקום בו שוחים לנו בשובה ובנחת, נטולי דאגות, איסורים ואמונות טפלות, מיליוני דגים ושרצים, שזה קיים, רק צריך לחפש.

ואז זה קרה. מצאנו המלצה באינטרנט באתר שכבר כיוון אותנו לכמה וכמה מקומות טובים. ליד סולטנמט, בתוך העיר העתיקה, בשכונה עניה שקצת מזכירה את שכונת התקווה שלנו, בין בתים קטנים וצריפונים רעועים, מול בית קפה מלא גברים משופמים ששותים תה, משחקים שש בש, מספרים אחד לשני בדיחות, תוקעים מבט בכל אשה שעוברת ומחכים שהזמן והחיים פשוט יעברו, יושבת מסעדנות קטנה העונה לשם Ahirkapi baliikcisi.

נופרית
מהמסעדה

ברחוב משחקים ילדים בכדור ובגרוטאות והשכנות מנהלות שיחות קולניות מהמרפסות. מישהי ממהרת להביא אבטיח וקצת שזיפים ירוקים מהירקן וכולם מברכים לשלום את הדרשן המקומי, שמחייך לכולם, גם אם הם מתבטלים בבית הקפה במקום לעבוד או לבוא למסגד. הוא לא אומר להם ׳חבל שלא באתם למסגד, היתה לי דרשה פצצה׳ גם ככה שומעים אותו מכל מקום בפול ווליום כאילו היה הערוץ הראשון של שנות השבעים. בשעות שלו יש מאה אחוז רייטינג, גם אם באותו הזמן חושבים על דברים אחרים.

שש-בש
ברחוב

Ahirkapi baliikcisi פתוחה בכל יום משעות אחר הצהריים המאוחרות ועד הלילה. כמה שולחנות פשוטים ובעל בית לא נחמד במיוחד שמכניס רק את מי שבא לו וכנראה את מי שהזמין מקום מראש. אנחנו לא סגורים על החוקים. הזמנו מקום מראש והתקבלנו. אין טעם להתנחמד לבעל הבית. גם ככה הוא עושה מה שבא לו. מאיתנו הוא התעלם בהפגנתיות, אז גם אנחנו הפננו כתף קרה ומצאנו את יאהווי מבנין, שגר באיסטנבול כבר כמה שנים, מחלטר בכל מיני עבודות מזדמנות וממלצר גם באהריקפי בליקסי.

איזה כייף זה שניתן לתקשר עם מלצר, גם אם באנגלית שבורה ולי להתייחס לכל כללי הדקדוק והמשפט התקין. יאהווי לוקח אותנו למקרר הדגים הקטן וממליץ לנו לקחת את הדג הכחול. ׳אל תקחו את הדניס׳ הוא אומר בהגינות ׳הוא מחוות גידול, חבל…׳. גם אנגלית וגם הוגן, יאהווי הוא מפעל הפיס.

מנה גדולה של אנשובי כבושים בישרה טובות. רכים, חמצמצים ונפלאים. שטים במורד הגרון בנהר הראקי, אנחנו מבסוטים.

אנצובי

עוד הזמנו טבעות קלמארי מטוגנות ומושלמות עם רוטב יוגורט, שום ופנים הלחם שמסמיך את הרוטב. הרוטב פחות טוב, הקלמארי, להתענג.

קלמרי

ההתאהבות הסופית, המוחלטת והבלתי ניתנת לערעור עם המקום היתה כשיאהווי הניח את צלחת השרימפס בחמאה ושום. חשבנו שזו תהיה מנה באנלית, כמו בשאר המסעדות, אבל במקומה הגיעה הגירסה הטורקית למנת הפלאים של הסרטנים מטאיזו.

שרימפס-בצילי

רוטב חמאה ממכר, חרפרף, מתוק, חמוץ, שמבקש שנטבול בו את הלחם, אחרי שנסיים את הטיפול בשרימפס הענקיים שהתבוססו בו. אני לא זוכרת מנה כזו של שרימפס כבר שנים. מופלאה! בעוד שבוע וקצת אנחנו פוגשים בה שוב, הפעם אנחנו לא חולקים, כל אחד עם המנה שלו.

תודה לאל הטוב, הדג הכחול נצלה על גריל הפחמים ולא טוגן למוות עד שאי אפשר לזהות אם הוא היה פעם סרדין, אנשובי או ברקודה. הטיגון גורם לדגים ללבוש תלבושת אחידה של בלילת טיגון עד שאי אפשר לזהות מה הם היו פעם ובאיזה ים הם שחו.

דג-כחול

הדג הכחול היה מושלם, בשרו עסיסי ומתפרק בקלות מן האידרה והוא טעים כל כך ומפנק שבאמת לא יכולנו לבקש טוב ויפה ופשוט ממנו.

מנת שיפוד דג החרב שגם היא נצלתה על הגחלים היתה פחות טובה. בשר הדג היה קשיח, כי ככה זה כשאתה דג שחי על חרבו. בקיצור, לא מנת חובה,לכו על דגי הים הפשוטים, אם יהיה לכם מזל יאהווי מבנין עדיין יחלטר ויהלך קסמים בין השולחנות.

שיפוד-דג-חרב

Ahirkapi Balikcisi

Keresteci HakkI Sk No. 46, Cankurtaran, Istanbul

212-5184988

האגדות יודעות לספר שיש עוד בליקסיות פשוטות וטובות בעיר, אנחנו מבטיחים לדוג אותן עבורכם. זה לא יהיה פשוט, אבל אנחנו נשתדל.

בחוץ


אפפ


אנשובי מטוגנים בOsmanli Balikcisi בשוק המצרי – מלאה הארץ חמאסי, בקטע טוב

שיטוט בשוק התבלינים המצרי יוביל אתכם למסעדה קטנה, צדדית ששוכנת בין חנויות הגבינות, הפיסטוקים, העוף הצלוי והתבלינים. לא חן לה ולא הדר לה. יש בה מספר שרפרפים נמוכים ליד שולחנות פשוטים עליהם מונחות פרוסות לחם חתוך. עובדים בה שלושה אנשים, שתי נשים מבשלות, האחת מכינה עלי יופקה דקיקים על הטאבון, את אלה תוכלו לקבל במילוי גבינה או במילוי גבינה ותרד והשנייה עומדת מעל סיר שמן ומטוגנת דגי אנשובי קטנטנים ומתפצחים. 16 שקלים תשלמו על צלחת גדושה בדגיגים עם סלט קטן בצד. חטיף כייפי, טעים וזול של לפני או אחרי ארוחת הצהריים. אל תוותרו!

אישההמסיצלחת-המסי

Osmanli Balikcisi

Tahtakale Uzun Carsi No 233

212-5220948


המגולגלת של Furreyya Galata Balikcisi -  כשבא לכם משהו קטן וטוב

באיזור שמתחת לאיסטקלל, ליד המגדל הוא אחד האיזורים הצעירים, המגניבים, המפתיעים והמקסימים באיסטנבול. שוטטות נעימה במעלה ובמורד הסמטאות הקטנות תגלה לכם שהצעירים השתלטו על האיזור ופתחו שם בתי קפה קטנים, חנויות מעצבים, בגדים, תכשיטים, סבונים, מנורות, וכמובן ברים ומסעדות.

תמצאו שם גם חנויות ירקות ציוריות וגם חנויות לתיירים. הטריפאדווייזר, שלגמרי שייך לצעירים שמספרים לחברים שלהם איפה אפשר לאכול טוב ובזול, ממליצים בחום על כריך דגים ב Furreyya Galata Balikcisi

מדובר בתשובה המודרנית והמגניבה של הבאליק אקמק המסורתי. סוג של טורטייה דקה, במילוי של דגים, ירקות וגבינה. זול וממכר. מוכרים במסעדנות הזו עוד דברים, אבל משום מה שום דבר לא נראה לנו ״בשורה״ חוץ מהסנדוויץ׳ הזה. חמוד מאד, עסיסי ומלא טעם. אם אתם בסביבה וירדתם מהמגדל שיכורים או רעבים למשהו זול, קטן וטוב. זו המנה שלכם.

לאפה

Furreyya Galata Balikcisi

Serdari Ekrem Sok. No:2/B | Galata, Beyoglu, Istanbul


Set balik lokantasi – כאן מטגנים הכל, גם את האורחים.

על Set balik lokantasi קיבלנו המלצות מכאן ומשם. מדובר במסעדה רחבת ידיים שמוכרת דבר ראשון נוף משגע, שורה ראשונה על הבוספורוס, במיקום שהוא קצת רחוק מהעיר ואתם תחליטו בעצמכם אם הנסיעה לשם מוצדקת, אנחנו חשבנו שלא.

כמו בכל מסעדת דגים מן השורה הראשונה על קו המים של הבוספורוס תקבלו שם עדת מלצרים מיומני וחדורי רוח מכירתית.

סט-בליק

הם יגיעו עם מגשי דגים טריים מהם תבחרו את הדג שיטוגן למנה העיקרית ועם מגש גדול של מזטים ממנו תבחרו את המזטים בהם תחפצו. אנחנו בחרנו בשעועית בובס ברוטב עגבניות, סלט אזוב ים, מקרל בשמן זית ובצל, צ׳זיקי, סלט קישואים עם יוגורט. הכל בסדר, טרי, טעים, שום דבר לכתוב עליו הביתה.

מזה

הזמנו זוג שרימפס קריסטל על הגריל, ובמקומם קיבלנו שרימפס קטנים, ארבעה במספר במקום זוג שהיו בסדר, אבל שוב, לא משהו להלל ולא משהו שמזכיר את השרימפס הפליליים של Ahirkapi baliikcisi.

שרימפ

המנה הטובה ביותר היתה גלילות קישואים מטוגנות עם גבינה ,סי באס, בצל ועגבניה. נפלא באמת וכרגיל מטוגן.

גלילה

בחרנו בטורבוט עטור חברבורות. דג יקר שזו העונה שלו ואנחנו פינטזנו עליו עוד מהארץ. המלצר כמובן המליץ לטגן אותו למרות שאנחנו ממש רצינו אותו על הגריל. לא פשוט לדייק בהכנת דג על הגריל ולכן רוב המסעדות מעדיפות לטגן את הדגים. חבל, ממש חבל. במקום שירה קיבלנו דג גדול, יקר ומשעמם.

קלקן

חלווה חמה חתמה בהצלחה ארוחה פחות מוצלחת. אם אתם אנשים של נוף לכו לשם, אם לא, המשיכו לחפש כמונו את באליקיית חלומותיכם.

חלווה

Set Balik

Kirecburnu Caddesi 18, Tarabya, Istanbul

212-2620411


קטגוריות:: Featuredאיסטנבולהמזלג המעופף

אודות הכותב:

RSSתגובות (1)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מנשה יסילביץ':

    לא הייתי מודע למחסור במסעדות דגים טובות בטורקיה. קצת נשמע לי מוזר, אבל נו – הטורקים לא צפויים בעליל. מאוד אהבתי את המנה של האנשובי. נראית משובחת בעליל.

השארת תגובה