מאפה ברוקולי, בטטות ובצק עלים, שיביא כבר את האביב

לפעמים צריך להביא אביב ופריחות בכוח, גם כשאין ממש סיבות לשמוח. הענין הוא שאין פה כל כך הרבה סיבות לשמוח או להתהלך בגאווה ברחוב, כאילו אנחנו באמת העם הנבחר שחצה את המדבר וטעם את טעם המן.

בכל פעם שמתפוצצת עוד פרשה על נערה שעברה כמטבע לסוחר בין חברים, "בשיטת חבר מביא חבר" כפי שאוהבים לתאר בתקשורת, בכל פעם אני קצת מתה. נדמה שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה עושים עם אסון כזה ומעדיפים לשתוק אותו. קל לכתוב על סלבס היו כל כך הרבה סטטוסים על סילבן, ומעט מאד סטטוסים על פרשת האונס החדשה. שוב ילדה בת 13, שוב "בני רעים" מבית ספר יוקרתי בתל אביב. שוב אונס, איומים, מעשים מגונים, לעג, חבר מביא חבר ועוד ילדה רכה שגמרו לה את החיים.
אונס זה רצח.

ואוסף ההבלים הנוראיים שמוצאים ההורים של האנסים-רוצחים (לכאורה, לכאורה…), עורכי דינם וגם הנערים עצמם משחיר את היום לא פחות.

"היא רצתה את זה"

"היא פיתתה אותם, היא תקפה אותם מינית וניצלה אותם"

"הם לא ידעו את הגיל שלה"

"היא בחרה אותם מקובלים"

"המדינה מפסידה טייסים ולוחמים שיכלו להיות משהו והופכת אותם לאנסים"

"הבן שלי לא יכול לפגוע בציפור"

מול כל אלה תתהלך עוד ילדה רכה, שתהפוך לזומבי ולחשובה כמתה.

אם זה היה תלוי בי הייתי מושיבה את ההורים של האנסים-רוצחים (לכאורה, לכאורה) בכלא. שיבלו בין קירות עד שהבנים שלהם יהיו בגירים ויוכלו לשאת בעונש על אונס ורצח של נשמה. להורים הללו יש חלק באי הכנת הילדים שלהם לחיים, בחוצפה, בניצול ובאכזריות. הם לוקחים חלק פעיל על ידי מתן רוח גבית למעשי הילדים שלהם, במקום לסתום את הפה, להתכנס וללכת לטפל בעצמם ובילדים שלהם, למען כולנו, אבל בעיקר למען הילדים שלהם.

"כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא, הם מהסוג שהולך לקרבי. הם מהסוג שמרים את הדגל, בטקסים בבתי ספר ובתנועה. הם למדו בצופים איך לקשור את החבל והרבה יותר קל לקשור בחורה" (מתוך ynet)

עשרים שנים עברו מאז פרשת האונס בשמרת. הנאנסת מהאונס בשומרת ניסתה להתאבד. הבנות שלה נלקחו ממנה כי היא לא כשירה לגדל אותן. אשה חיה-מתה שרצחו אותה לפני יותר מעשרים שנה. קיבוץ שלם עמד על הרגליים והאשים אותה ואת משפחתה. זה כמובן זכה לידיעה קטנה בחדשות, כי זה לא באמת חשוב. סילבן והעובדת שלו חשובים יותר, גם ברלד ועמנואל רוזן מוכרים הרבה יותר עיתונים ופותחים בחגיגיות מהדורות חדשות. "למי אכפת מהזותי-בשמרת?!! רק את זוכרת אותה" אומר לי המכולניק שמתחת לבית כשאני מתערבת ומפריעה לו בשיחה שלו על סילבן ואייל גולן "היא אבודה. אומרים שהיא בכלל זונה באילת".

יש לי בחילה. אני משקרת ואומרת ששכחתי את הארנק, משאירה את הקניות אצלו ומאבדת את הרצון לראות אותו בזמן הקרוב. לא, הוא לא אשם. הוא סתם איש שאומר דברים סתמיים. איש שלא חושב שזה יקרה לו, או לבת שלו, חס וחלילה. איש קטן שהוא חלק מעם הבחירה, זה שעבר את האודישנים של אלוהים, הלך במדבר, ראה ניסים, חגג אביב ומצות אלפי שנה. יכול להיות שאלוהים בחר אותנו כי אנחנו עדר "זורמים" ו"סחים" שאינו יודע לשאול ולהטיל ספק?

והפריחות, אתם שואלים, והאביב?

ניצני הפריחה שלי מלבלבים אי שם בדרום, ילדה צעירה ואהובה שעברה את הנורא מכל על ידי שניים מחבריה, מתחזקת. מזדקפת. היא חזרה הביתה ועכשיו היא עומדת מול קהילה שלמה שנוח לה לטמון את הראש החול. לאט לאט מבינה שהיא לא אשמה, שהיא לא צריכה לברוח לאף מקום. שהם יברחו. שהם יתביישו. הם וההורים המזניחים שלהם.

זה כנראה זן כזה של אנשים שיודעים לאתר את החוליה החלשה, את זו שקצת קשה לה, הילדה שהיא המבוגר האחראי בבית, שאין מי שיגן עליה ועליה הם עטים.

הילדה הנהדרת הזו, אהובת ליבי, היום היא אשה בתחילת דרכה ובכל בוקר היא בברכות שלי. אני מברכת כל צעד שלה, כל נשימה, כל בוקר אליו היא מתעוררת. הרשומה הזו מוקדשת לה ולמאבק האיתנים שלה בשדים. שימרי נפשך, יקרה שלי. את לא לבד.

זה בלוג אוכל, לא? מה את מקשקשת לנו קישקושים פמיניסטיים. תני מתכון ותסתמי. נכון? אז קבלו מתכון, כי קראתם עד פה ואולי משהו מהמילים הללו, גרם לכם ללכת לדבר עם המתבגרים שלכם, לבדוק שהם יודעים להיות חברים טובים ומבדילים בין אהבה לפורנו.

מתכון למאפה ברוקולי, בטטות ובצק עלים

מאפה ברוקולי, בטטה ובצק עלים

מצרכים:

1/2 קילו בצק עלים משובח (אם אני לא פותחת בצק עלים בעצמי או זוכה בבצק העלים המופלא של אמא שלי, בקיצור כשאני מתעצלת, אני קונה בצק עלים ב"לחמים". בעיניי הוא מעולה)

1/2 קילו ברוקולי או ברוקומיני מבושל (יש להפריד לפרחים קטנים)

בטטה אחת גדולה פרוסה מבושלת

גביע קוטג'

קרטון שמנת לבישול/ שמנת מתוקה

2 כפות שמן זית

100 גרם גבינת גרוייר מגוררת

100 גרם טל העמק מגוררת

ביצה

3 כפות קמח

מלח, פלפל

מתכון למאפה ברוקולי, בטטות ובצק עלים

וכך תעשו:

1. רדדו מעט את בצק העלים המופשר, על משטח מקומח. צפו תבנית בנייר אפיה והניחו עליה את בצק.

2. הניחו על הבצק את הבטטות ואת הברוקולי, כך שכל ביס יכיל גם וגם.

3. ערבבו בקערה את הגבינות, השמן והביצה, הוסיפו מעט מלח ופלפל שחור.

4. שיפכו את בלילת הגבינות על הירקות ושטחו מעל הירקות בעדינות.

5. חממו תנור לחום בינוני (170 מעלות)

6. אפו את המאפה עד שהוא מזהיב ובצק העלים אפוי גם בתחתית (בערך 45 דקות, תלוי בתנור).

7. הגישו עם סלט ירקות ועם חדשות טובות.

"שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך,
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך…"

(נתן אלתרמן, שיר משמר)

 https://www.youtube.com/watch?v=tHFEiiRShi0

מחפשים מתכונים נוספים עם בטטות וברוקולי? מצאתם!

מתכון לקנלוני בטטות וגבינות

מתכון למעטפות בטטות וגבינת צאן

מתכון לקציצות ברוקולי ירוקות וטעימות

מתכון לבטטות קריספיות בתנור

מתכון למאפה ברוקולי ללא בצק

מתכון לפסטה בחמאה וירקות ירוקים

 

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניאוכל שילדים אוהביםירקותכלליכשרמאפיםמתכוניםנעמה פלדצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ברנד סיגל:

    נעמה, קוראת דומעת ומתרגשת… ככ צודקת

  2. מאת דקלה:

    אוהבת אותך…

  3. מאת שימרית:

    מרוב עצבים אני יכולה לאכול את כל התבנית!!!
    האנסים הצעירים חזרו לספסל הלימודים ולאף אחד לא אכפת מהנערה המסכנה שהרסו לה את החיים!!!
    יום שחור לנשים ובכלל.

  4. מאת סלי:

    הכוונה בeryui שמנת זה למיכל של 250 מ"ל או 500 מ"ל?

  5. מאת אוהד תמיר:

    לא רוצה להיות נודניק (ותוך כדי אני כבר נהיה כזה) אבל הציטוט מ-ynet ששילבת מצמרר עוד יותר בשיר של מוניקה סקס…
    ונראית אחלה פשטידה. באמת. פשוט יש פחות חשק לאכול אותה אחרי טקסט כזה.

  6. מאת אלון:

    רגיש, נוגע ופוגע, אמיתי…. כואב.

    מילא המתכון המעורר.. אבל סוף סוף מישהי שמצרפת מילים של אלתרמן ? כיף.
    דרך אגב, השיר הופיע בקובץ שירים בשם "רחוב העצב החד-סיטרי". אומר הכל…

השארת תגובה