איסטנבול – גן עדן קולינרי, מאוכל רחוב ועד תה של חמש

כבר שבועיים אני כותבת את הרשומה הזו בראש. בניגוד לרשומות אחרות בהן אני כותבת ומוחקת, כאן אני שמה לב שאני מוסיפה ומוסיפה, לא מוחקת דבר. נזכרת בניחוח או בטעם, ומיד כותבת אותו על הלוח ליבי, חורטת אותו בכוח על לשוני, שלא יאבד לעולם. ערד ניר קרא לאיסטנבול ״המסעדה הגדולה בעולם״ ולא בכדי. איך עוד ניתן לכנות גן עדן לגרגרן הכולל מעל ל-10,000 מסעדות ודוכני מזון, אם לא כך?!

יש כמה מקומות שאני חייבת לספר לכם עליהם. הייתם שותפים מצטיינים למסע ואם תחליטו לנסוע, כדאי שתבקרו גם שם. אז ארגנתי רשימת מאסט של יצרנים ואוכל רחוב, שבלעדיהם הסיור שלכם באיסטנבול יהיה חסר.

קשה להחליט איפה להתחיל את סיור הרחוב שלנו, זה יכול להיות לפי נושאים, זה יכול להתחיל מאיזורים וזה יכול להתחיל פשוט בבוקר. כי מה יותר טבעי מלהתחיל יממה של זלילה בלתי פוסקת מנסיעה בת עשרים דקות למחוז הבורקס של איסטנבול?

Hunkar borekcisi – לכו בעיקבות רינת הקופיץ

אני רוצה להגיד שאני בררנית בעניני בורקס. נולדתי לאמא אשפית שהתחנכה על ברכיה של סבתא רוזה הבולגריה, שהיתה נמלה עמלנית, בשלנית מחוננת ורדדנית מדופלמת. זריפי, אשה צעירה שהכרנו באיסטנבול שלחה אותנו לנ.צ מסויימת מאד. כי הטורקים בררנים גם הם בבורקסיות שלהם.

מסתבר ש-sariyer הוא איזור הבצקים של איסטנבול, תמצאו בו בתי בורקסי לרוב שמוכרים בורקס במילויים שונים, מאפים מלוחים ומתוקים ואיירן, כי הוא הולך הכי טוב עם הבצק השמנוני ומוריד אותו דיירקט לאיפה שצריך (לירכיים ולישבן… ברור!). באיזור הזה תמצאו מזח מקסים עם סירות ודייגים ואת הבורקס שתבחרו תוכלו לכרסם גם מול המים והשחפים החגים מעל.

זריפי הייתה מאד ספציפית בבחירת המקום. היא שלחה אותנו למקום הטוב ביותר לאכילת בורקסי לטעמה, ומחיפוש שערכנו הבנו שהוא אכן ידוע ושמם של בצקיו הולכים לפניו. אנחנו הולכים בעקבות רינת הקופיץ הנשמעת מרחוק. עומד לו איש מבוגר ופשוט מנגן על הבורקס בקופיצו. הוא חותך את המאפה במהירות ובמיומנות לריבועים קטנים, שמתאימים לביס ולאנשים שבאים לחטוף בורקס על הדרך.

אני מתחברת מיד לפועל הטורקי שבי ומזמינה מאפה במילוי בשר. מוריד הגשם, שברירי ורגיש שכמוהו מחליט שבשעת הבוקר המוקדמת הזו הוא לא יכול להתמודד עם בשר ומזמין בורקס גבינה. שניהם טעימים מאד מאד, אבל שלי יותר. הבשר השמנוני גורם לבצק להשאר פריך מאד וכל ביס הוא התנפצות של טעם.

אני מסיימת את כל הבורקס שלי ומוריד הגשם, היפראקטיבי בלתי נלאה שכמותו, עושה עיניים באופן נמרץ לבעל המקום, מקבל אישור כניסה לכור והולך לצלם את האופים. שורו, הביטו וראו.

Sariyer Hunkar Borekcisi

Merkez Mh., 34450  :+90 212-2428782

כדאי לכם להשאר קצת במקום ולהסתובב. תגלו שם דוכני שווקים וירקות שכבר שכחנו שטריות כזו קיימת.

אם יש לכם זמן קחו מונית עד למקום המפגש של הבוספורוס עם הים השחור. הדרך מקסימה והמבצר שבסופה פוטוגני כל כך, שלא תגידו שאני לא דואגת לקולטורה ולאינסטגרם שלכם…

קוקורץ׳ - מעי כבש פריך לבעלי מעי חזק

על מנה הזו סיפר לי אידי בזהירות, חושש שירתיע אותי רעיון המעיים. אבל אני, בת למשפחה עירקית, שגדלה על מעיים ממולאים, נשביתי בקסמי המנה עוד בטרם טעמתי אותה. כי אי לא יכולה להגיד ״לא״ למנה שמשלבת מעיים, שומן כבש למכביר וכבש באופן כללי.

וכדי להרגיע את מי שצריך להרגע ואת מי ששכח שכל נקניקיה טובה היא בעצם מעיים ממולאים – המעיים מנוקים למשעי, מגולגלים על שיפוד וצלויים עד שהם קריספיים לגמרי ושזופים מהגחלים עליהם השיפוד מסתובב באיטיות וללא הרף. ככה נראה גיהנום והוא טעים מאד.

את כל הענין הזה, מגלחים לפיסות קטנטנות ומגישים בתוך פיתה רווית נוזלים ושומן, עם עגבניה, פלל חריף, בצל ויוגורט.את הקוקורץ שלנו אכלנו בבשקטש צ׳ריסי, איזור ובו מכמני אוכל רבים. החנות ממוקמת ממש ליד pando kaymak המגיש את ארוחת הבוקר עם הקאימק והדבש.

Eta bal – טורקיה, ארץ זבת יוגורט ודבש

אם כבר נגענו בדבש, אז בואו נקח הפוגה קלה מהבשר והבצק, נחצה את הבוספורוס על אחת מן המעבורות, אל קדקוי, ברחוב בו שוכנות המסעדות של צ׳יה. בחזית מוצגת חלת דבש ענקית, נוטפת עסיס.הטורקים אוהבים את החיים שלהם טבולים בדבש ולא רק בראש השנה. הקינוחים והבקרים שלהם מוצפים בזהב הזה, שרק טבעוני אדוק יגיד לו ״לא״.

אטה בל היא כוורת הומה של דבש. בחנות ישמחו להטעים אתכם בכל היצע החנות, בכל הצבעים והניחוחות. הם שמחים שמצלמים וששואלים והכי שמחים שקונים. הם אורזים את הדבש כל כך יפה, כך שזו בהחלט יכולה להיות מתנה יפה למי שמחכים לכם בארץ שאמורה להיות זבת חלב ודבש ועכשיו היא זבת אינטריגות, תחקירי כלבוטק ודבש מהול (בחלקו, בחלקו… ברור!).

Etabal Bee Products

Sk. No: 28 / A  Kadikoy

0216 414 99 77

תוכלו לטייל בשוק הקטן והמקסים של קדקוי כשאתם אוחזים יוגורט סמיך ונפלא ועליו מצקת נאה של דבש. לא תרצו שום גלידה ושום פרוזן יוגורט או מה שלא מוכרים לנו כאן. זה טעים, מרענן וזה בדיוק מה שבא לי עכשיו, כשאני כותבת את השורות הללו. אני רוצה לשם!

haci bakir – מה תביאו לרופא השיניים שלכם?

אנחנו עדיין בקדיקוי ועדיין בגיזרת המתוקים. את מקדשי הלוקום, החלווה והמרציפן של haci bakir תוכלו למצוא בכמה מקומות בעיר. אך הסניף בקדקוי בעיניי הוא המרשים ביותר. זה לונה פארק לרופאי השיניים בו תמצאו את כל מה שקשור ללוקום, חלווה ומרציפן. המקום פועל מאז שנת 1888 מה שאיפשר להם להתאמן די הרבה על ייצור הממתקים המושלמים שלהם.

זה המקום ממנו תרצו להביא תשורות לכל מי שאתם אוהבים. חלווה שנמסה בפה, מרציפן ניחוחי ולוקום במיליון טעמים. יש שם גם סוכריות של פעם, יקירות רופאי השיניים, כאלה ששולפות כל סתימה וכל כתר. עצה שלי- אל תדחו את קניית הלוקום לשדה התעופה, שם תשלמו פי ארבע על סחורה הרבה פחות טובה. לכו להאקי בקיר וקנו מכל הבא ליד. אפשר להביא איזה קופסת לוקום ומרציפן גם לי, אין כמו בקשיש מתוק.

haci bakir

סניפים ברחבי העיר

לאתר החברה

באליק אקמק – מלך הים וילדי הרחוב

למרות שטורקיה מוקפת ים, אי אפשר להגיד שהאוכל הטורקי מצטיין במאכלי הים שלו. נהפוכו. מיטב הנפילות שלנו היו במסעדות הדגים בעיר, מהן למדנו להימנע. בימים האחרונים, אחרי שקניתי את ספרו של ערד ניר ״המסעדה הגדולה בעולם״ אני מבינה שהטורקים, שלא שתו יין בכל איסורי האיסלם והעדיפו מים, האמינו שאם יאכלו את מה ששחה במים הוא יתעורר לחיים וישוב וישחה בבטנם.

באיסטנבול תמצאו די הרבה מסעדות דגים, אך רובן פונות לתיירים, הטורקי יעדיף את הדג שלו רועה באחו, שותה חלב ועושה מה או מו.

אבל ישנה תחנה את שאסור לוותר עליה בשום אופן. אבא שלי, שחזר מאיסטנבול לפני עשרים שנה וגם אידי, שהולך וחוזר מאיסטנבול כבר עשרים שנה, שלחו אותי לאותו מקום בדיוק. מול השוק המצרי, כשאתם עם גבכם אליו, על גדות הנהר, תמצאו רחבה גדולה, מלאה אנשים ודוכני אוכל רחוב קטנים. שם, עוגנת סירה, עליה מתנודדים מלחים הצולים דגי מקרל על גריל עצום.

מושיטים כסף לאיש העומד על החוף והוא בתמורה מגיש לכם באליק אקמק. דג בלחמניה. הדג עסיסי וטרי-טרי, מלווה בצל וקצת ירק. תוכלו להוסיף לו חמוצים שאת מי ההחמצה הטורקים לוגמים בשקיקה.

הסועדים תופסים להם שרפרף קטן על המזח, אוכלים מהר ומתפנים. זה לא המקום לשבת וללהג. זה מקום לאכול ולשבוע.

אני מוצאת עצמי בוהה באב ובנו. לילד חורים בנעליים. ילד בן חמש או שש, אוחז בשתי ידיו בלחם שלו ואוכל אותו בביסים גדולים. במהירות. האב מביט בו ומלקט אל פיו את מה שנשאר. אולי אין לו כסף לקנות גם לעצמו. הילד מחסל הכל. גם את החמוצים ואת המיץ האדום בהם הם שוחים. כשהוא גומר הם הולכים. ילדי רחוב שאורבים לשאריות עטים על השולחן שלהם ומתאכזבים לגלות שלא נותר בו פירור. אנחנו שבעים ומשאירים את רוב המנה שלנו על השולחן, לשמחת השבאב היושב בככר.

Dönerci Şahin Usta – השווארמה הכי טובה ביקום

כדי שתמונת אוכל הרחוב באיסטנבול תהיה שלימה, או בעצם לא מאד חסרה, כי ישנם אינספור מאכלים שעדיין לא הזכרנו. כדאי שתקראו גם את הרשומה הנהדרת של דודי על השווארמה שגילינו ליד הבזאר הגדול, שהיא ללא ספק הטובה שאי פעם אכלנו.

Dönerci Şahin Usta

Taya Hatun Mh., Mahmutpaşa Yokuşu Sk No:9, Istanbul, Turkey ‎

לוקמה – נס חנוכה כל יום ויום

בככר הזו שמול השוק המצרי תמצאו המון דוכני אוכל קטנים. תירס קלוי, בייגלה חם, פילאף מוגש בשקיות פלסטיק וגם לוקמה.

הלוקמה הן סופגניות שמרים קטנות מטוגנות וטבולות בדבש. המוכר עטוי בגדים צבעוניים מרוקמים מגיש לכם קופסת פלסטיק מלאה בסופגניות פריכות בחוץ ורכות בפנים, ספוגות בדבש, אבל באופן מוזר לא מתוקות מדי.

אל תקחו את אלה העומדות על הדוכן, חכו ונסו לקבל את המהבילות והטריות וביותר, את הסופגניות שהוא בדיוק שלה מן השמן הרותח, אלה הטובות ביותר.

מנה ובה שש-שבע סופגניות תעלה לכם פחות מ- 6 שקלים (3 לירות טורקיות). זהירות! זה ממכר! תמצאו את עצמכם חוזרים לאיזור השוק המצרי עם כל מיני תירוצים ואמתלות.

גם השוק המצרי מספק אין ספור טעמים ומטעמים שאסור לשכוח. נציין בחום את הפיסטוקים הקטנטנים, הקובה המטוגנת ואת גבינה החוטים הנהדרת, הנמכרת בחנויות הגבינות שתמצאו מחוץ לשוק המכורה. ניתן לקנות ממנה קצת בשקית ולנשנש ככה סתם. המוכר אמר שהיא קצת מזכירה מוצרלה כאשר אופים אותה. לא ניסיתי, בעיקר כי לא היה לי תנור או סיבה לאפות, אבל אולי בפעם הבאה אביא ממנה לארץ ואנסה.

הגענו לשעת בין ערביים, לרגע שמפריד בין יום עמוס של התרוצצויות לבין ערב, בו בדרך כלל הורדנו הילוך. אני רוצה לספר לכם נקודת חן אמיתית, זו שחזרנו אליה ארבע פעמים, מכורים לשלווה ולמראות.

מלון Four Seasons Bosphorus - פיסת שלווה ותה של חמש


מלון Four Seasons Bosphorus יושב בנ.צ היפה ביותר על גדות הבוספורוס. יושבים ממש על קו המים, בכורסאות הנוחות, מביטים בנהר העסוק, בסירות הדייגים הקטנות, במעבורות העסוקות ובספינות הסחר העצלות, השטות במי הנהר באיטיות. לצפיה בתנועה העסוקה של הנהר יש השפעה יוגית על הגוף. לאט לאט מתמכרים לשקט הזה, המחשבה דואה יחד עם השחפים, אבל העיניים לא נעצמות. אסור להן. הן אלה שסופגות את הזכרונות שיפרנסו אחר כך את המחשבה, כשנהיה רחוקים. כל זיע של גל, כל משק כנף, הכל נרשם.

לשעת התה שלנו ב Four Seasons חזרנו פעם אחר פעם. נפרדים לשעה קלה מן המזרח השוקק, מן השווקים הצבעוניים וטעמי המטבח הטורקי החזקים, שוקעים בספות הנוחות של המערב המגונן והמפנק. בשעה הזו, הרוגעת, אנחנו מעכלים את כל מה שראינו ומתכננים את היום הבא.

אסיפת דרורים מתמקמת על הורנדה, הם אורבים לפיצוחים שבאו עם המשקאות שלנו. אנחנו מפרישים להם קצת רק כדי שימשיכו לארח לנו חברה. הם מפונקים, מתמקדים רק בפיסטוקים הקלופים ומשאירים את אגוזי הלוז למישהו אחר.

שעת התה הזו היא קצת ניצחון הממלכה הבריטית על הטורקים. נכון, אין כמו האוכל הטורקי, אבל כאן, כל כך נעים ונוח, המלצרים יודעים אנגלית, אין צורך לשבור שיניים וסקונז עם ריבה וקאימק, זה יופי של שילוב.

כדי לא להעליב את הטורקים לקחנו שתי ארוחות שונות של תה-של-חמש, אחת מערבית מסורתית, עם פטיפורים, סקונז ועוגות מערביות והשניה, טובה לא פחות היא ארוחת תה-של-חמש בסגנון טורקי, שכללה מאפים טורקיים מלוחים, חלוות סולת מעולה וריבות ומרקחות. בשתי הארוחות אי אפשר לטעות, הן מקסימות וחזרנו אליהן ארבע פעמים, ללמדכם כמה זה היה מצוין.

Four Seasons Bosphorus

Yıldız Mh., Çırağan Cd, 34349 Beşiktaş

‎ +90-212-381 4000

ומה עכשיו? הטיול הבא. יש לנו כמה חובות ובירורים שעדיין לא ערכנו בעיר המדהימה הזו. ברור לנו שנחזור, ממש בקרוב, בדרך לניו יורק או פאריז, נושמים קצת טורקיה, מרפדים את העורקים בקאימק ושומן כבש, וממשיכים הלאה, עד הפעם הבאה.

נ.ב: לפני יומיים עברתי בחנות הספרים ורכשתי לעצמי חבר חדש. ספרו של ערד ניר ״המסעדה הגדולה בעולם״ המתעד את המסע הקולינרי שלו באיסטנבול, הוא פנינה אמיתית. הצילומים מרהיבים, ההמלצות מידתיות ומצויינות ולטעמי זה ספר חובה לכל גרגרן שמתחיל את צעדיו הראשונים בגן העדן הקולינרי האיסטנבולי. לפני שאתם נוסעים לשם, שימו עליו יד. אני הוצאתי משם כמה וכמה המלצות לפעם הבאה.

קטגוריות:: Featuredאיסטנבולהמזלג המעופףנעמה פלד

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת גיא:

    Like….

  2. מאת יואב גד:

    נעמה שלום,
    כתבות מעניינות ומקיפות ביותר, עושה טעם וחוויה יפה …..
    תודה ובהערכה, יואב גד.

  3. מאת עמית כהן:

    פתחת לי את התיאבון לתורכיה…

  4. מאת מל:

    סליחה על השאלה……
    האם הרגשתם שם בטוחים?
    לי נעראה שאנחנו לא בדיוק רצויים שם…

    • מאת נעמה פלד:

      היי מל,
      הרגשתי בטוחה ורצויה בכל מקום אליו הלכתי. אמרתי שאני מתל אביב ומישראל ובכל מקום קיבלו אותי יפה ובחיוך ושאלו שאלות סקרניות.

  5. מאת עומר:

    נעמה, אכן הגיע הזמן לסבב באיסטנבול או ביעדי חו"ל. אתם עובדים על זה?

  6. מאת בני:

    הרסת אותי עם התיאורים העסיסיים!!!
    אם אתם מארגים טיול אנחנו באים בטוח!!!!!!

  7. מאת יוני:

    נעמה, כשאני קורא את השורות הללו, אני רוצה לשם!
    לפני כשבועיים הייתי באיסטנבול ובמשך ארבעה ימים לא הפסקתי להתרגש מאוכל. מסעדת הדגים שלא מצאת שהיא נטולת תיירים שמגישה את הדגים הכי טריים שיש המאזטים מושלמים, מסלט של תמנונים חלומי, איקרה מגן עדן ולקרדה תורכית שנמסה בפה… שמה של המסעדה נקראת "kiyi" http://www.kiyi.com.tr/en/index.htm
    מובטח לך התרגשות וצמרמורות.

השארת תגובה