La Tasquita de Enfrente – שושנה בין החוחים

אנחנו מבקשים מאוריאול רובירה, השף האלוף של אלס קסאלס, להמליץ לנו על כמה מסעדות שוות במדריד. בפניו ניכר מאמץ גדול. אוריאול מגרד בפדחתו, מחפש פה וגם שם, מנסה להזכר. הוא ממלמל לעצמו כל מיני שמות ופוסל אותם מיד.

'מדריד זו לא ברצלונה׳ הוא אומר כמתנצל. ׳קשה למצוא שם אוכל טוב, אבל אם חייבים אז רק שם׳ אוריאל מוסר לנו את שם המסעדה ומתחייב על אוכל מצוין.

La Tasquita de Enfrente שוכנת ברובע הזונות. הבטן מתהפכת כשהמבט נתקל בזונות הרחוב הזקנות והחבוטות, הקורצות ללקוחות פוטנציאלים וחוזרות לקשקש כשדבר לא עלה בחכת מבטן.

בפינה עומדת נערה צעירה עם שמלה קצרה ובטן הריונית. ׳אל תסתכלי׳ מוריד הגשם מזהיר אותי. אבל אני מסתכלת בכל זאת ונעצבת. במדריד מרגישים את שקיעתה הברורה של אירופה. הומלסים, נוודים, צוענים ושיכורים גודשים את הרחובות ומוציאים מהם את לחמם, כוסם וכעסם. טיול בן שלושה ימים ברחובות העיר לא מספיק כדי להתרגל ולהתעלם. ואולי אי אפשר?

אבל נחזור ל- La Tasquita de Enfrente. המקום קטן, שמונה שולחנות, בר ושלושה מלצרים. על הקירות ציורים ושירבוטים שהשאירו לקוחות מרוצים. אנחנו מרגישים שהגענו הביתה ושפה נאכל טוב. הבטן יודעת את מה שהלב יודע. אין הסבר לפתיחת שערי הלב, זה קורה עוד לפני שעיינו בתפריט והרבה לפני שטעמנו משהו. אולי זה השף הלא מעוצב, החם והאנושי, שמעותר בכוכב מישלן ובדרכו לעוד אחד, הוא לא עושה מזה ענין. הכוכב שם וגם הוא ומישהו צריך לבשל פה, אז בואו נרגע. בקיצור, ברור לנו כשמש הזורחת בשמי מדריד הצחיחים. פה יש אוכל מצוין.

במסעדה אין תפריט. המלצרים מדקלמים את המנות לפי מה שיש בשוק, באנגלית שוברת שיניים ומוחות. אם קשה היה לנו למצוא מלצר דובר אנגלית תקנית בברצלונה, אז במדריד זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

ניתן לקבל תפריט טעימות ב-90 יורו לאדם, אבל אנחנו מעדיפים להרכיב תפריט טעימות לעצמנו, שזה אומר פשוט להזמין את רוב התפריט. ג׳ונו, הבן האנין של מוריד הגשם, מגיע לעזור לנו לאכול הכל ולהציל אותנו מעצמנו. כשרוצים לחלוש על כל התפריט, כדאי להתחמש בגבר שבגברים כמו ג'ונו, בעל יכולת לחימה וקיבה חזקה מנירוסטה.

פותחים במרק שום פיקנטי עם חלבון, פפריקה ולחם. מרק פשוט, כפרי ומרווה, שמכין את הגוף לעתיד לבוא.

בחרנו ראשונות והנה הן מגיעות בזו אחר זו. סלט מיונז רוסי עתיר חסילונים, סקלופס, ביצים קשות, תפוחי אדמה, גזר מבושל, טונה ובצל. סלט מצוין, מצד אחד פשוט ודוגרי ומצד שני בעל טעמים עדינים. אנחנו מעמיסים בכף על לחם ומתענגים.

שש שושנות ים קטנות ומטוגנות פורחות בשולחננו. זו העונה, מודיע המלצר ואנחנו לא אומרים ׳לא׳ לזר יפה כזה. הוא הרבה יותר מוצא חן בעינינו מהתופעה המעצבנת של דחיפת ורדים נבולים במחיר מופקע הפושה, עולה ופורחת ברחבי אירופה. הרוכל עומד לך ליד השולחן, מנג׳ס, דוחף לא ורד או שניים בין המזלג לצלחת שלך ולא מניח. אבל פה מדובר בפרח מסוג אחר, קצת טעם נרכש. ברגע שאת מתגברת על ענין המרקם, הטעם מצוין, מלוח-מתוק וימי.

 

אחת המנות הטובות ביותר בערב היו קרוקטים של דג קוד עם רוטב בשמל עשיר, פציחים מבחוץ ונוזליים וקרמיים מבפנים. הם מוגשים עם רוטב פלפלים, עליו אני ויתרתי. הבנים טבלו בו את הקרוקטים והיו מאושרים, אני רציתי להנות מעדינות וניקיון הטעמים.

בכל מקום שמזדמן לנו אנחנו משתתפים בחגיגות הפורצ׳יני וזו בדיוק העונה. קערה ובה פטריות פורצ׳יני מאודות ומטוגנות קלות ובמעמקיה אוצר של בורטה, חלבית ומעתירה. הלאה המנות המוקרמות בשמנת וגבינה צהובה. תנו לנו עוד מהאושר הזה.

לשולחן מגיעה הפתעה שבמטבח חשבו שנגמרה. לא סתם הפתעה אלא הפתעה רוחנית. על פרוסות תפוחי אדמה מאודים נפרסו פיסות עור מהעין השלישית של הסלמון. השף בכבודו ובעצמו מניח אותה על שולחננו ומסביר שאם מתפקסים היטב מוצאים בפיסות העור החיות והאפרפרות טעם קוויאר.

ג׳ונו ואני כנראה לא רוחניים מספיק ומריצים על זה בדיחות, אבל מוריד הגשם פותח את הצ׳קרות, מתרכז ומתאהב. לפני שאנחנו ממלמלים איזו מנטרה טובה כבר לא נשאר על השולחן שום דבר מהרוח, נותרים שם רק צלצולי צחוקינו ולהגנו. ככה זה כשאת עוצמת עין שלישית בשמירה. המנה נגמרת עוד בטרם ניסית אותה.

למח העצם עם הקוויאר אנחנו דווקא מתחברים באופן הרמטי. תוקעים כפות בעצם הגדולה והעסיסית, עורמים את תכולתה על הלחם הטוב ומברכים את מוריד הגשם החמוד על שהביא אותנו עד הלום.

דג העונה לשם טריגון שוחה לכיוון השולחן. מדובר בדג שטוח וגדול, אולי דג סנדל והוא מבושל בציר יין וחומץ ומוגש עם תפוחי אדמה וצלפים. מנה נפלאה!

יונה מבוססת ברוטב ובו ציר עופות ציד ויין אדום עפה אלינו ומביאה שלום ואחווה לשולחן. כולנו מסכימים שזו המנה הטובה בארוחה ותוקעים בה סכינים, כאילו היתה יונת השלום בכבודה ובעצמה. היונה מגיעה בלווית טוסטים קטנים עם פואה גרא. טובלים את הטוסט בעסיס המקיף את היונה ומתפללים לשלום עולמי. עונג צרוף!

היינו בטוחים שהגענו לשלב הקינוחים, אבל הסתבר שעוד עיקרית אחת לפנינו.
לחי חזיר מושלמת. רכה ומלטפת, כזו שנועדה לנשיקות, עם פירה תפוחי אדמה. למרות שאין לנו באמת מקום, אנחנו מושיטים מזלג גם ללחי השניה. אסור להשאיר פיסה מהמנה הזו מאחור, כי כשנהיה רעבים או רחוקים נורא נצטער.

מקנחים בפנה קוטה נהדרת עם סילאן מסביב ובבאבא או רום מאד מאד אלכוהולית. המלצר רוצה לספר לנו כל מיני דברים על דבש תמרים, אבל אנחנו עירקים, נראה לי שאנחנו יכולים לספר לו.

מסעדה מצויינת, כבר אמרנו. מדריד היא לא ברצלונה, אבל לרגע היא נתנה לה יופי של פייט.

אנחנו משלמים שמונים יורו לאדם ויוצאים את הרחוב ההומה בחצות הליל. לילה טוב מדריד, לילה טוב לזונות העצובות.

La Tasquita de Enfrente

Calle de la Ballesta, 6, 28004 Madrid,

34-91-5325449

 

קטגוריות:: Featuredהמזלג המעופףמדרידנעמה פלד

אודות הכותב:

RSSתגובות (1)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אורון:

    טריגון אינו דג סנדל אלא מה שמכונה גם חתול ים, דג טורף (רכיכות וסרטנים) ממשפחת דגי סחוס. חלקם בעלי עוקץ ארס (קטלני בחלק מהמינים) בקצה זנבם. וחוץ מזה, הכל נראה טעים להפליא…

השארת תגובה