הלוקנטות – שיר הלל לחציל ולסוחר

כל תינוק יודע שטורקיה נשענת על שלושה אדנים איתנים. בשר הכבש, הסוחרים והחצילים. בלעדיהם טורקיה היא איסטנבול ללא הבוספורוס או קאימק ללא דבש. את כל אותם מרכיבים שעושים את טורקיה למה שהיא, תמצאו במסעדות הלוקנטה. אם תרצו מסעדות פועלים או מסעדות לאנשים עובדים, שנמצאות בקרבת העסק, מגישות ארוחת צהריים ביתית ודשנה, ששולחת אותך בחזרה לעבודה, על בטן מלאה וראש נכון לנימנום ושרעפים מתוקים.

במסעדות הללו תמצאו בעיקר גברים עובדים, מבוגרים וצעירים, כאלה עם שפם וכמה בלי. עורכי דין יושבים שכם אל שכם עם סוורים וירקנים. פה כולם עושי דברו של המלצר ומסתדרים בדיוק כמו שהוא אומר, בלי הרבה ויכוחים. המלצר מושיב אותם במהירות מול שולחנות גדולים ופשוטים, רוב הלקוחות קבועים, חלקם זוכים לאיזה צ׳אפחה ידידותית והובלה אישית לעמדת התבשילים, כדי לראות את המבחר היומי.

שאהין לוקנטסי – צווארונים כחולים זה הכי אחי

אלוהים יודע מאיפה שלף מוריד הגשם את מיקומה של ״שאהין לוקנטסי״. אחרי האכזבה שנחלנו במדריד, חזר מוריד הגשם אל איסטנבול אהובתינו, במשנה מרץ, מבטיח לעצמו ולי תועפות של אוכל טוב, ישן וגם חדש. הדבר הראשון שעשינו היה לפקוד את צ׳יה סופרסי כדי להחזיר ויטמינים וחיוך לפרצוף, משם, אפשר היה להתקדם. כדי לא להשאר מאחור ליקט לנו מוריד הגשם מפה וגם משם שלל המלצות למקומות שחייבים-חייבים-חייבים לנסות באיסטנבול. כדי לסקר את כל המקומות היינו צריכים להשאר במקום שלש וחצי-ארבע שנים, אז החלטנו להמר.

שאהין לוקנטסי היא מסעדת פועלים מהסוג המסורתי. פשוטה ועסוקה מאד, לא חן ולא הדר לה והיא נסמכת על קהל קבוע ומקומי, בדיוק כמו לוקנטסי טובה. עלינו אחרי המלצר ולפני עברנו ליד קיטון המטבח. על הסירים עמד בעל הבית ואנחנו הצבענו על מה שנראה היה לנו טוב. הכל נראה לנו מצוין וביקשנו כמעט כל מה שהיה בסירים. בעל הבית התחיל להראות סימני חוסר סבלנות, שלא לאמר עצבנות. היתה לי תחושה שאם לא נגמור הכל מהצלחות הוא ירדוף אחרינו מנופף בכף או במקבת.

אנחנו עושים הכל לפי הכללים. יושבים עם אנשים שאנחנו לא מכירים בשולחן גדול, אוכלים אוכל טורקי, נפלא וביתי ומצביעים לתוך צלחות של הקבועים שיודעים תמיד מה להזמין ובאין תפריט זו השיטה הטובה ביותר לאכול שם כמו שצריך. ומי בכלל צריך תפריטים כתובים כשאפשר להתרשם מהמראה ולפעמים מהריח ומתגובות הסועד?

הסועדים סביבנו שמחים להמליץ על המנות הקבועות שלהם. כך אנחנו מתוודעים למרק כופתא צלול ומופלא, כזה שמרכז את אהבת כל האמהות באשר הן, כי גם הן עמדו מעל קערת מרק כופתאות מהביל ועודדו אותנו לגמור מהצלחת.

מנת האהבים הזו היא בעצם קערה של מרק בשר צלול ומעט חמצמץ ובו קוביות גסות של קישואים וגזר ועלי סלרי. הכופתאות, קציצות הבשר שמאחד אותן אורז, נהדרות ורכות. לי הוא מזכיר את מרק העוף של סבתא רוזה הבולגריה שהיתה מוסיפה למרק הבלתי נשכחים שלה כמה חתיכות בשר בקר וקצת לימון.

אני לא מכירה ילד שלא יסיים את המרק הזה מהצלחת עד הטיפה האחרונה, ואם יש אחד כזה יש למסור אותו באופן מיידי למחנה חינוך מחדש, למען יראה וילמד. כל כך פשוט, מעורר געגועים לאמהות הפרטיות שלנו ולאהבה שאינה תלויה בדבר, כי גם אם משהו נשאר בצלחת, אמא תמיד אוהבת אותך הכי בעולם.

עוד מנת חובה בשאהין לוקנטסי היא מנת האימם באילדי. חציל בשרני ועסיסי, מטוגן ואפוי במילוי עז טעם של בשר כבש ברוטב עגבניות. כשטועמים מהמנה הזו מבינים מיד את האימאם. כל אחד היה מתעלף, משתגע ומתחרפן גם יחד מהמנה המצויינת הזו, ששמה בצל את כל הממולאים שאנחנו מכירים ואנחנו מכירים! (ועם הסבתות העירקיות האשפיות שלנו הסליחה…). מחוסר ברירה, ורק בגלל שבעוד יומיים נהיה כה רחוקים, אנחנו מזמינים עוד מנה כזו, וגם זו מתחסלת במהירות ולא נודע כי באה אל קירבינו.

למרות שבדרך למסעדה ראינו תאנים מופלאות, מתפקעות ממתק, באחד מדוכני הרחוב, עליהן תכננתי כקינוח, אנחנו לוקחים את הסוטלאץ, רפרפת אורז טורקית שזלגה במתיקותה העדינה והמרגיעה לכל מטבחי האיזור. שמו של הסוטלאץ השהיני יצא למרחוק ובשולחן שלנו ראיתי אשה שפתחה איתו את הארוחה. ׳זו הסיבה בגללה אני באה לפה׳ היא אמרה באנגלית ואנחנו, נוחים להאמין למבט המאושר שלה, הזמנו גם לעצמנו. נפלא, נפלא, נפלא. בשום אופן לא לוותר, בשביל קינוחים מהסוג הזה המציאו קיבות מיוחדות.

שאהין לוקנטסי הוא מקום מסורתי. תמצאו אותו ככל הנראה עומד על תילו עוד עשרות שנים, מגיש את אותו אוכל טוב. תוכלו לצאת מכאן אחרי ארוחה דשנה מאד ב-50 ש״ח לאדם. אל תוותרו עליו, הוא קרוב מאד לאיסטקלל ולא רחוק מן השוק המצרי והבזאר הגדול, שם תוכלו לטייל כשכרסכם בין שיניכם.

Şahin Lokantasi

Orhan Adli Apaydin Sokak 11/A, Beyoğlu
212-244-2543


קראקוי לוקנטסי – פועלי הצווארון הלבן התאחדו

קראקוי לוקנטסי היא בעצם מסעדה ״אינית״ שמגישה לכל המי ומי אוכל פשוט וטוב. חלל מעוצב, בין אירופה לאסיה, קצת טורקיז, קצת קשתות ומרצפות מצויירות. שום דבר לא יותר מדי, שום דבר שיפריע לפאואר לאנצ׳ שמתקיימות במקום. הניגוד ל״לוקנטסיות״ המסורתיות, בקראקוי לוקנטסי השולחנות פרטיים ותחלקו אותם רק עם בני לוויתכם לארוחה. המלצריות צעירות וחלקן אף מדברות אנגלית, יש תפריט באנגלית והאוכל טיפה יותר מפונפן ונאה.

היינו במקום גם בערב וגם בצהרי היום, התפריט מתחלף ומנות שמוגשות בצהריים, לא יוגשו בערב וההפך. אם לאמר את האמת, למרות שפע האנשים היפים שישבו ליד השולחנות, אנחנו מעדיפים את הצהריים. למרות שאם אתם הולכים בערב בכל זאת, אל תוותרו על מנת הצדפות הממולאות שהיתה בלתי נשכחת. מדובר בצדפות שלמות מרוקנות, כשאת בשרן מערבבים עם אורז ומבשלים. מה יכול להיות רע?

את הצדפות הממולאות תוכלו לאכול גם ברחוב, איסטנבול מלאה בחטיף הזה, אבל איכשהו זה היה הדבר היחיד שסירבתי לאכול ברחוב. המקור הבלתי ידוע והצדפות שעומדות בשמש שעות ע״ג שעות הרחיקו אותי מן המעדן. אכלתי אותו כאן, בקראקוי לוקנטסי ונשביתי. מנה מעולה!

בצהרים תקבלו מנות ״דוגריות״, כאלה שמקורן במטבח הפועלים העותמני. אכלנו כיסוני מנטי קטנטנים עם בצק עדין, במילוי כבש ועליהם יוגורט סמיך.

מוסקה, בגירסא המפורקת שלה. חצילים מטוגנים, רוטב עגבניות וקציץ בשר כבש עז טעם. מנה נהדרת, ממש.

ביקשנו וקיבלנו גם תבשיל שעועית עם אורז לבן וגם בורגול בעגבניות וירקות, מנה שאנחנו לא מוותרים עליה וכבר שיחזרנו אותה בבית, ובקרוב יהיה כאן מתכון.

לא דילגנו על מנת הדגל המופלאה שהונחה כמעט על כל שולחן.  Hünkar beğendi חצילים צלויים על הגריל מבושלים בחלב ומתובלים בגבינה ועליהם תבשיל עשיר של כבש בבישול ארוך. מוריד הגשם נשבע בתבשיל הזה והחליט שזה יהיה הטעם שיפתח את נסיעתנו הבאה לאיסטנבול. אני כבר לא יכולה לחכות…

קינחנו בעוגת סולת עם קאימק ובחבוש עם קאימק. קינוחים מצויינים, למרות שניתן ורצוי לקנח בקונדיטוריה הסמוכה במבחר מטורף של בקלאוות ומרציפנים. לשיקולכם.

Karaköy Lokantasi

Kemankeş Caddesi 37, Karaköy
212-292-4455

לאן ללכת? לא לוותר על שתיהן ולחפש עוד ״לוקנטסיות״ שוות, אני בטוחה שאיסטנבול מלאה בהן ואנחנו לא גרדנו את קצה הטעם והעושר. הדבר המנחם הוא שאיסטנבול לא נגמרת ושאנחנו שוב נשוב, הפנינה הקולינרית הזו יושבת רק שעה מכאן ומפתיעה בנעימותה ובקבלת האורחים שלה. מלחמות זה לפוליטיקאים, אנשים פשוטים רוצים שקט, עבודה, אהבה ואוכל טוב. ושכל אחד יסדר לעצמו את סדר העדיפויות שלו…

קטגוריות:: Featuredאיסטנבולהמזלג המעופףנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (4)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אבי פלדשטיין:

    .נו, שויין, המרק המתואר לעיל הוא טורקי, כמו שרחת לוקום הוא ממתק לאומי שוודי. זוהי פשוט הצ'ורבה, שהרומנים המציאו והכובשים הטורקים נתנו לה שם. ועוד אומרים: רומני גנב…

  2. מאת shushu:

    בשוק המצרי יש דוכן שמחזיק בקערות ענק מחיות פלפלים אדומים, קצת יותר מלוח, קצת פחות, הן לא חריפות כמו עריסה.
    כ"א והניואנס שלה. הן מעורבבות עם שמן ולכן נשמרות מעולה. בפעם הבאה, להביא קילו או שניים….(ולא לשכוח להכניס למספר לשקיות שלא ימעך במזוודה) מערבבים בשקשוקה, מוסיפים לפסטה, מורחים על לחם ומתענגים.
    מעולה בכל קנה מידה.
    אני הבאתי, נישמר במקרר שבועות בלי בעיות וטעים טעים.

  3. מאת Rousso:

    מדוע הייתה אכזבה ממדריד???? היכן אכלתם???

השארת תגובה