המזלג המעופף באיסטנבול – זובייר (zubeyir), הפיטר לוגר של הכבשים

תחת גריל נחושת מרוקע, עם ציור אופטימי של רועה שמחלל לעדרו מנגינות עליזות וכלב שמקפץ לפי אותה מנגינה ומעודד את הכבשים לעשות כמוהו, תחת הקיטש המבהיק הזה מתרחש הענין לשמו התכנסנו. הקרבת קורבנות לראש השנה, כמובן.

(כאן המקום של כל מי שלא שם דבש בעוגת הדבש שלו ללכת למצוץ צוף, להציק ולזמזם במקומות אחרים. שנה טובה וטעימה מראש)

׳הטורקים מתים על טלה׳ אידי-דגים, המומחה שלנו לטורקיה, אומר לי בסבב ההכנה לאיסטנבול ׳הקבב שלהם עשוי מהמון שומן טלה וכן, יש בו גם בשר׳ אם היה משהו שיכול היה לזרז אותי לארוז אלו אחוזי השומן. מאז שאני פעוטה נקשרה נפשי בשיפודי שומן הכבש של ״שמש״ בתקווה ומאז לא חדלתי לבקשם בכל הזדמנות. בעצם לא לבקש אלא לדרוש, חוץ מבתקווה אף אחד לא מגיש את המעדן הזה.

אנחנו מתקבלים על ידי חוסיין, מלצר חדש ומאד מאד משתדל. אין פה אף מלצרית אחת, פה זה מעוז הגבריות והגברים בטורקיה הם גברים מהזן הישן. כלומר גברים-גברים, לא תרנגולים גנדרנים שלא לאמר אפרוחים. גברים עם כתפיים, פאסון ולפעמים גם שפם ותסרוקת ברילנטין משוחה לאחור.

אני אוהבת ״אלפות״ ושנינו, אני והאלפא הראשי, מתידדים עם חוסיין ישר ומחליטים לאהוב אותו, גם אם יעשה פאשלות. חוסיין מצידו עושה הכל מושלם. ככה זה פה, מלצר זה מקצוע ולא עבודה על הדרך בין הרצאה באוניברסיטה ומבחן סוף סמסטר. יום אחד אולי הוא יהיה זה שיקבל את האורחים למטה ויגיד להם ראשון ערב טוב ומרחבא.

אנחנו מתישבים בקומה השניה של המסעדה. היא בת שלש קומות ולכל קומה גריל משלה ושניים שמתקלטים עליו. מעלים ומורידים שיחים של עגבניות, פלפלים, צלעות, קבב וחלקי פנים. הכל טרי ומוכן מול העיניים. מסביבנו יושבים מקומיים שמדברים בקולי קולות תחת תמונות של בעל הבית מתחבק עם מפורסמים. אנחנו מחפשים מישהו שאנחנו מכירים, נגיד את ליברמן או את דני אילון ולא מוצאים, לטיפול משרד היח״צ שלהם.

זובייר היא מסעדת תכלס. באים לאכול בה בשר. לא תמצאו פה תבשילים או ממולאים. גם בתוספות הם לא חזקים, אבל מי צריך את כל אלה כשיש להם כזה בשר וכאלה סלטים?!

אנחנו מזמינים ומקבלים במהירות צזיקי סמיך עם מלפפונים ושום, יוגורט נפלא שיש לאכול במזלג כי גם הוא סמיך ושמן, סלט חצילים ועגבניות מעט חריף וממכר, קוביות החציל בו עדיין בשרניות ומורגשות וגבינת טולום יבשה וגרגרית שקשה להפסיק לאכול ממנה ואחוזי שומן גם כאן תחשבו בהזדמנות אחרת.

אנחנו אוכלים את המנות לאט, תוקעים מבטים באנשים שאוכלים סביבנו ובמנות שנוחתות להם על השולחן. בעצם זו אני שתוקעת מבטים באנשים, מוריד הגשם כרגיל תוקע מבטים בנייד שלו ומתייחד עם מה שהוא באמת אוהב, האינסטגרם.

ואז נוהר לשולחן העדר שהזמנו. חוסיין מחלל להם בחלילו ומניח בזו אחר זו מנות שגרמו לנו להצטער מאד שבית המקדש חרב ואנחנו לא כהנים בו.

שיפוד קבב עסיסיים, מתובלים במידה ונוטפים חן וחסד. השומן, כמו שאידי אמר, נוכח וברוך, יש בהם בצל ופטרוזיליה ותבלינים עדינים, שנותנים כבוד לחיה שקיפחה את חיה לטובתנו.

יחד עם כל מנה ביקשנו וקיבלנו שיפוד שומן כבש. חוסיין אמנם התפלא, אבל לא התווכח. את השומן צלה הדי, ג׳יי שעל הגריל לשלמות. הוא לא התעצל וצלה אותו בסבלנות עד שהפך סוכרית שומן מתוקה שיש לה משאלת לב צנועה אחת, לשמח אותך עד שיסתמו לך העורקים. כפרות עליה.

אחר כך אנחנו מזמינים צלעות טלה. גם קטנטנות על מקל, גם גדולות יותר שיש לכרסם היטב מהעצם, גם פתוחות בחיתוך מיוחד. כל מנה עולה 20 לירות טורקיות, כלומר 40 שקל. לא תזמינו את כל התפריט?

׳זה הפיטר לוגר של הטלה׳ אומר מוריד הגשם מוקסם, אוחז בזנב צלע אחרונה ואומר לעצמו שהוא יכול לה. והוא יכול. אני מאמינה בו.

אנחנו יוצאים החוצה מאושרים. מאיימים על חוסיין שעוד נחזור. אני יודעת שכך, אולי אפילו היום או מחר.

תודה לעדר, תודה לרועה ולכלבו ותודה ליאיר היידו שהוביל אותנו לכאן. תבורך מגברים, היידו. חשבנו עליך בין צלע לרעותה.

זובייר- מסעדת בשר

Şht. Muhtar Mh., 34435 Beyoğlu/İstanbul, Turkey ‎

+90 212 293 3951

google maps
להזמין מקום מראש. מפוצץ שם ולא יכניסו אתכם ללא הזמנה.

ונסיימה בזמר ובקטע טלוויזיוני נדיר:

"שוב העדר נוהר במבואות הכפר,
ועולה האבק משבילי עפר.
והרחק עוד צמד ענבלים
מלווה את משך הצללים.
ערב בא, ערב בא…"

קטגוריות:: Featuredאיסטנבולהמזלג המעופףנעמה פלד

אודות הכותב:

RSSתגובות (2)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אמיר:

    אהבתי את החיבור ל"שוב העדר נוהר" – ואני בכלל צמחוני…

השארת תגובה