יש לכם חלום? שחררו אותו לחופשי בגליל המערבי

בתקופות בהן אני לא חולמת, אני מבינה שמשהו לא בסדר איתי. אני תמיד חולמת. על פי רוב יש לי חלומות שלא באמת קשורים לעולם שלי, אבל יש לי כמה שכן. נגיד דירת הגן היפה הזו, בעיקול, שמול הגן, עם עציצי הגרניום והנדנדה. פעם ראיתי אשה בהירת שיער מתנדנדת בה. עצמתי עיניים וביקשתי להיות היא, בגלל שאני אוהבת גגות, נדנדות ושיער חלק וזהוב. שלושה חלומות על גג תל אביבי אחד.

"עדיף להיות איש מעשה ולא איש חלומות" הייתה נירה המורה מעירה אותי משרעפיי ומחזירה אותי באחת למציאות. לפעמים היא הייתה נוקשת לי באצבעות קשות על הכתף, כדי להיות בטוחה שהתעוררתי, פיזית ולא רק רוחנית. "לעשות, לעשות, לעשות" היא הייתה שואגת בכתה "להפסיק את החלויימס!" ואני הייתי מפסיקה לקצת, לובשת מבט קשוב וכשהיא הפסיקה להתרכז בי הייתי בורחת בחזרה למחוזות האהובים עליי. חלמתי על שמלות, חלמתי להיות נסיכה ולהיות רזה ויפה, חלמתי על בנים ובעיקר חלמתי לעוף כבר מהמושב ולהיות גדולה.

עכשיו, כשאני כבר גדולה, העיר הזו קטנה עליי, ממש כמו המושב. יש לי חלומות על אי ירוק בים. אני צריכה שקט, אני צריכה לנשום ולמלא מצברים, דיוטי פרי ודרכון. אבל חלומות לחוד ומעשים לחוד. לא עזרו לי הרמזים בפייסבוק, ההתעניינות במצב ה"חוליו" והשיחות המפושרות. אנחנו, בעצב, נשארים בארץ (ואין מקום לכינור העליז של יונתן מילר. התקווה הרבה יותר מתאימה כאן ומכבדת את המעמד…).

אבל משהו בכל זאת זז אצל מוריד הגשם.

בסוף השבוע האחרון, כשהדוחק ולחות התל אביבים גדשו כל סנטימטר בנפשינו, מוריד הגשם החליט לעשות מעשה ולברוח לצפון. ככה, באופן כמעט ספונטני. "אולי ניסע לצפון בסוף השבוע" הוא פלט וקיווה שלא אשים לב. אבל לי יש חיישנים מיוחדים למנוחה, תפנוקים ומנעמים, וישר "מיקרקרתי" את הענין וגם הקפדתי לנדנד כל חצי שעה עגולה. עברתי לידו ופיזמתי לגמרי במקרה "אלף שיר לצפון" ו"קח מקל קח תרמיל, בוא איתי אל הגליל" וגם סיפרתי בנוכחותו בחגיגיות לכל מי שרצה להקשיב שבסוף השבוע הזה אנחנו בצפון!

ביום חמישי קרה הבלתי יאומן, תיקים נארזו, החלונות הוגפו, הבית ננעל ואנחנו עלינו נרגשים על האוטו ושמנו פעמינו לצפון. "מאמי, אנחנו בחופששש!" צעקנו אחד לשני בהתרגשות והחזקנו ידיים. על זה נאמר יגעת ונידנדת, תאמיני!

לאן? אל ארץ מגשימי החלומות. לגליל המערבי-העליון. שם יושב זן נדיר של אנשים, מספיק חולם כדי להמציא את עצמו מחדש ומספיק אמיץ כדי ללכת עד הסוף עם החלום שלו. המורה נירה בטח הייתה מדביקה עליהם את תווית ה"חולמים בשיעורים" המגונה עד מאד, אבל די להסתכל בפני החולמים הגליליים, כדי לדעת שמדובר באנשים הרבה יותר מאושרים ושמחים בחלקם.

חלומות על טלאים ושנת צהריים, שווארמה מוראד כארם בכפר יאסיף

איש גדול עומד ליד שיפוד שווארמה קטנטן שאת ניחוחו מריחים מרחוק. אנחנו מכוונים אל השיפוד מצלמה, והאיש הגדול קופץ ומסתיר אותה. 'אל תצלמו את השווארמה ככה רזה ומסכנה' הוא מגונן על בחירת ליבו 'תבואו מחר. כשהשיפוד גדול ושמן, כמוני' הוא מכה על הכרס הגברית והיפה שמעטרת אותו. 'אבל זו השווארמה הכי טעימה בעולם' אנחנו מתחננים בכל זאת. שני ביסים ממנה, ואנחנו כבר מתחילים להאמין ב"אל תסתכל בקנקן" וכל הג'אז הזה.

ביס מלא טעם. בשר טלה, שומן, טחינה, בצל בסומק, פטרוזיליה, חריף, קצת סלט ועמבה, אם רוצים. מושלם. הלאה כל הפרגיות וההודיות שגודשות את העיר. שווארמת-חלום צריכה לספור טלאים לפני שהיא נרדמת על השיפוד.

'בעשר בבוקר מחר, היא הכי יפה' אומר כארם, הבעלים של שיח השווארמה המשגע הזה. 'אבל טעימה, היא תמיד טעימה. וואלה, עד שתיים-שלש בצהריים כבר אין פה כלום, תודה לאל' אומר כארם, שחי את החלום. עובד עד שלש ויש לו זמן לנמנם צהריים אחרי יום גדוש בשר טלה, שומן ממכר ולקוחות מרוצים.

איפה ומתי? שווארמה כארם מוראד, במרכז כפר יאסיף, לא רחוק מחומוס אבו מאהר. אם אתם לא מוצאים, פשוט תשאלו. כל יום, עד שנגמר.

חלומות על בית בכפר וקניות בשוק, מיכאל במושב לימן

השף מיכאל גרטובסקי החליט שהוא עוזב את העיר, קובע את ביתו בכפר ומתחיל לבשל מה שהשוק והים מביא באותו יום. זו החלטה אמיצה וקצת משונה, בימים בהם שפים פותחים מסעדה על מסעדה בעיר הגדולה. ואולי, מיכאל חושב נכון? אולי בעיר צפוף מדי והאנרגיות בהתאם? כשמסתכלים בפנים של השף מבינים שאולי צריך להשקיע פחות בקרם פנים ויותר בדלק לנסיעה לשוק של עכו. לאיש יש דגי מליטה מחייכים בעיניים.

מיכאל קבע את משכנו החדש בבקתת עץ במושב לימן, צפונית לנהריה והוא מגיש מנות עונתיות, טריות וחפות מצילחות מעיק ומולקולריות מעייפת. הכל פשוט וטרי מאד, ואת השוק והים של עכו מריחים כמעט עד הצלחת. למיכאל מגיע קהל מקומי, שרוצה לטעום קצת תל אביב וקהל תל אביבי שרוצה לטעום קצת גליל. זה נהנה וזה אינו חסר.

מה מומלץ?

דבר ראשון, מומלץ שתבקשו שנעמה המלצרית תהיה זו שתטפל בכם. זו אפרוחית ידענית, בהירה ונהדרת. היא תדאג לכם ותדע להמליץ על הדברים הטובים ביותר.

בהמלצתה של נעמה אכלנו מנה טובה של שוק טלה מפורק שהוגש על תפוחי אדמה צלויים, ירקות שוק שבילו על הגריל וקרם חציל שחור שקיבל את צבעו העמוק מהקליפה השרופה. זו אמנם מנת שוק גלילית, אבל המחירים, תל אביב. 78 ש"ח למנה לא גדולה, אבל מושקעת ומלאת מחשבה.

מנה מצויינת של קישואים קטנטנים (42 ש"ח) שנצרבו על הגריל, שודכו לתרד שחור, נענע, שום, שמן זית טוב ויוגורט. מה עוד צריך אדם? לרגע היו לי מחשבות חיוביות בדבר צמחונות של יום שני, בתנאי שאפגוש במנה הזו מדי יום שני. טרי, פשוט וטעים טעים טעים.

תוכלו למצוא שם דגים, פסטות תוצרת בית, מנות חלקי פנים וסטייקים מיושנים, שילוב של טריות גלילית ומגניבות תל אביבית. אל תשכחו לפנות מקום של כבוד לקינוח "סטייק האננס", זו מנה מושלמת של קרמל, פרוסת אננס רצינית ובשרנית, גלידת וניל ובריוש, שיאסוף את כל הטוב הזה ויקנח את הקינוח.

איפה ומתי? מיכאל ביסטרו מקומי, מושב לימן. פתוח בסופי שבוע, כדאי להתקשר ולהזמין מקום 04-9821250.

חלומות על גלידה-הכי-טובה-ומשובחה, בוזה בתרשיחא

סקופים ראשונים מהגלידה של בוזה, טעמנו אצל מיכאל בלימן. מסתבר שהגלידריה חוגגת שנה וכל השפים בסביבה מפרגנים ובונים מנות קינוח מיוחדות סביב הגלידה-הכי-טובה-בצפון. האבא והאבא של בוזה הם שני צעירים, האחד קיבוצניק והשני שף ערבי, ושינהם קבעו את החלום המתוק שלהם במרכז תרשיחא, בין חנות הפיצה, לחנות הבקלאווה.

מה זה בוזה? פשוט גלידה, בערבית.

יש משהו מפתיע בפשטות ובניקיון של הלוגו ובעיצוב הנעים של המקום. נערות צעירות, אדיבות ומתוקות ישמחו לתת לכם לטעום כמה שתבקשו. הגלידות נתונות בתוך מיכלי נירוסטה עם מכסים, דבר ששומר על הטריות והגם שבגלידריות תל אביביות תמצאו מבחר הרבה יותר גדול של טעמים, הטיב לא נופל ולכמה מהגלידריות המובילות במרכז הארץ, יש מה ללמוד מהחברים הצעירים מהצפון הרחוק.

אני התאהבתי בגלידת מסקרפונה תאנים ובסורבה המלון הנפלא, מולי ישב זוג חכם שפשוט לקח מיכל של חצי קילו, ואכל ממנו בכפית במקום. מוריד הגשם לעומתם דגם חצי ויטרינה והיה מאושר כמו ילד בחנות גלידה… הוא ממליץ בפה מלא על סורבה השזיפים ועל הקסיס.

מתי ואיפה? פתוח בימים שני עד שבת, 10 בבוקר עד 23:30 בלילה. בימי ראשון סגור. רחוב השוק 1, תרשיחא

חלומות על חאן-מלון-אורחים-גלילי, תמר וגפן במצפה הילה

יש כל כך הרבה אנשים שחולמים על מלון אורחים קטן, "רק כמה חדרים בשביל הנשמה". "יהיו בו ארוחות מפנקות" הם אומרים לעצמם "ונרהט אותו כמו בפרובאנס". מעטים האנשים שמגשימים את החלום הזה, מעטים עוד יותר האנשים שהחלום היפה שלהם הצליח לקרום עור וגידים כמו החלום היפה של תמר וירון כהן.

בנקודה גבוהה על ההר, מוקפת ביער אלונים צפוף ובשיחי תבלין וגרניום, תמר וירון בנו יקב וחאן ובו שלושה חדרים יפיפים ומלאי מחשבה. כל פינה בהם לוטפה באהבה על ידי תמר, אשה רבת טעם, שדואגת שכל פינה במקום תראה כמו בית חלומותיכם. היא אופה עוגיות קטנות ונהדרות שילכו עם התה שתכינו לעצמכם בדיוק ברגע השקיעה, כי מי לא היה רוצה את זה קבוע בבית החלומות שלו? היא מניחה שוקולדים משובחים תוצרת בית במקרר, כי בבית החלומות הפנימי של כולנו, שוכנים פינוקים במקרר, רק הושט היד וגע בם. יש גם אח בוערת בחורף, ונרות, כי ככה זה בבתי החלומות של כולנו.

כשיוצאים למרפסת, ריח המרווה מכה ופותח את דרכי הנשימה. ישבתי שם שעה ארוכה והסדרתי את הנשימה שלי ואחר כך את המחשבות. איכשהו מול הנוף הזה, הכל נראה פשוט יותר, יש ראות פנימית מטובה יותר ובימים בהירים עם ראות טובה, אפשר אפילו לראות את הים.

כל מה שאספר על החאן של ירון ותמר, יהיה דל מול המציאות המרוקמת שהם בראו. אני יכולה לספר על ארוחת הבוקר הנפלאה, שמשתנה מיום ליום, בכל יום מאפה אחר וסלטים משתנים, או אולי על התקרות הגבוהות ועל הקשתות וגם על הג'קוזי, הפרות והעיזים שמשוטטות בשבילים, אבל כשאני קוראת את המילים שלי שוב, מול היופי והשלווה שחוויתי, הן נראות לי שייכות לברושור של קלאב הוטל לוטראקי יוון. אז לכו בעצמכם, אולי החלומות שלכם יפגשו עם החלומות היפים של ירון ותמר. לכו בלי סיבה מיוחדת, רק כי אתם אוהבים את עצמכם, במחיר של שעתיים אצל הפסיכולוג, אתם ממלאים מצברים לחודשיים.

מתי ואיפה? תמר וגפן, יקב וחאן גלילי, מצפה הילה 72. כדאי להתקשר ולשריין מקומות מראש: 050-9978911

חלומות על טוסקנה בגליל, בועז מבשל במצפה הילה

בועז קוינטנר חי את החלום. האיש הזה, שיכול היה לעמוד היום בראש מסעדה מצליחה בתל אביב, לקח את עצמו לפני 17 שנים, אמר שלום ל"ביג מאמא" ולתל אביב, ועלה לגליל, כדי שלא יפריעו לו לחלום ולעשות מה שבא לו. איזה מזל שעדיין בא לו לבשל, לפעמים. אז כשבא לו, בועז פותח את המסעדה שלו בימי שישי לארוחת שף נהדרת, בת שבע מנות. כשמסתכלים עליו ישר יודעים שהוא אדם מאושר, כי הוא עושה מה שהוא אוהב, בלי שהאהבה הזו תהפוך למשקולת מכבידה.

בניגוד לשפים אחרים שגייסו מערכת יחסי ציבור משומנת ורעשנית, שליוותה את המעבר שלהם לגליל, בועז עשה את זה בשקט ויודעי חן עולים אליו לרגל כבר כמה וכמה שנים. בשקט, בלי להרעיש ובלי כתבות צבע, בהן רואים את השף מחזיק זר עשבים שוטים ולועס אדמת גליל רייחנית. ששש… שקט. אנשים באים אליו מרחוק ודואגים לשריין מקום כמה שבועות לפני. הם באים לחופש, והארוחה הזו היא תמצית החופש. חופש מפוזות, אופנות ומהברקות קולנריות של רגע. בועז קוינטנר פשוט מבשל אוכל טוב, מושקע, ביד גדולה, בוטחת ואוהבת.

מדי יום שישי, בועז יורד לעכו ופושט על שווקי הסביבה, וחוזר כדי לבשל. המסעדה הבהירה, המוארת והנעימה שלו שוכנת במפלס התחתון של הבית שלו, שם הוא מבשל עם סו-שף אחד ונעזר באדי, מלצר מקסים ולבבי, שבאמת אוהב את בועז ואת האנשים שבאים אליו.

ארוחת טעימות עולה 260 שקלים ליחיד, לא כולל יין. תוכלו להביא את היין מהבית, לא גובים שם דמי חליצה ומעודדים אתכם לשתות כמה שיותר, ככה זה כשאתם בחופש.

אני מצרפת את התמונות, כי גם כאן, מילים לא יגידו כלום. המנות שאנחנו אכלנו ודאי לא יפגשו אתכם בהרכב מלא כשאתם תגיעו. אולי חלקן כן, אם יהיה לכם מזל.

קרפצ'יו פרידה עם ניצני ראשד

גלילת אינטיאס ושרימפס באיטריות קדאיף, עם חצילים מוחמצים ורוטב חמאה ויין לבן – מנה מעולה!

2 כיסוני קפלטי תרד עם גבינת עיזים וקרם מרווה – האיש הזה יודע לעשות פסטה ומאד אוהב למלא אותה

מנת קלמרי נימוחים שהוזעקה לשולחן כי בועז מצא בשוק

סורבה קמפרי אשכוליות

סקלופיני פילה עגל ברוטב לימון. נענה למזלג בכזו קלות, ומגדיר מחדש את המושג רוך. ההשפעות של המטבח האיטלקי על בועז מורגשות בכל מנה, וזה נעים לנו.

טי-בון טלה וגלילת נתח קצבים עם ניוקי ברוטב קברנה. מנה מצויינת, למרות שלא הצלחנו לסיים אותה, כי כבר היינו מפוצצים אחרי יום בו לא הפסקנו לאכול לרגע. עכשיו אנחנו קצת מצטערים…

אגס ביין, קרם ברולה, סורבה שזיפים צהובים, סורבה שזיפים אדומים וגלידת שוקולד. פשוט וטוב.

אני מביטה בנבחרת הזו וחושבת לעצמי איך נירה המורה כבר הייתה כותבת מכתבי נאצה להורים שלהם. כי אצל נירה המורה מה שאי אפשר לנשוך, לעדור ולאגור הוא ממש לא קיים. איזה מזל שנירה המורה לא היתה בחיי האנשים היפים והגליליים הללו, כי היא בטח היתה מרפה את ידיהם.

באחד הימים שוטטנו בג'יש, אין שם בשורות קולינריות גדולות והשלטים "מסעדה לבנונית" הוא רק שלט, לא מסתתר מאחריו שום דבר להתרגש ממנו. אבל הדבר המרגש ביותר הוא החצרות המקסימות בכפר. חצרות מניבות פרי. גפנים עמוסות ענבים שמצטמקים עליהן, שזיפים, תאנים ולימוני ענק. חצרות חלום, כמו החלום של אבא שלי, שעקר אותנו מהקיבוץ ונטע אותנו מחדש במושב. לפני כן הוא נטע עצים, כי חלם על ילדים שמתרוצצים בחצר מוצלת מניבת פירות. יום אחד, על הגג התל אביבי בו אנטע את עצמי, תהיה לי גינה מניבת פרי. זה החלום הגלילי-תלאביבי שלי.

לכו לגליל, חברים. זה טוב לכם.

קטגוריות:: Featuredכללימסעדותמקומות שאהבנו

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (9)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת הדר:

    ניראה שלא נחתם לרגע…
    תודה על ההמלצות.

  2. מאת דליה:

    נעמושה יקרה, איזה טיימינג מושלם כי היום "מוריד הגשם" שלי ואנוכי שמים את פעמינו לגליל המערבי לכבוד כנס מחזור(מחזור א' ליתר דיוק, של חטיבת הביניים בנהריה, עיר הולדתי)והמתנות הקולינריות שלך הולכות לשדרג לנו את הסופ"ש.
    תודה מקרב לב, דליוש
    נ.ב. ביננו… מוריד הגשם שלי הוא במרכאות כי הוא לא באמת מוריד גשם אלא יותר בקטע של נוטף זיעה. (כן, הלחות בהרצליה לא פחותה מזו בתל אביב)
    נשיקות!!

  3. מאת דני מובשוביץ:

    למי שלא יודע, בועז מבשל הוא בועז מקפריצ'יוזה המיתולוגית בשינקין ת"א.
    מקום שהיה ביתי השני וחתיכה מפירנצה בישראל, רק אחר כך הקים את ביג מאמא (גם היא זכורה לטוב) בשוק הכרמל.

    לאכול אצלו זו חוויה שאני חוזר עליה מחר בערב – יהיה נפלא – לא יתכן אחרת…

  4. מאת תיקי:

    ממליצה גם על ארנולד'ס בנתיב השיירה = בשר מעולה!!!

  5. מאת סמי:

    הבעיה שבועז מבשל רק בסופי שבוע…. אני באיזור באמצע השבוע

  6. מאת סמי:

    ממליץ על קפה כליל = זרוק ומקסים. שאנטי כמו שצריך.

  7. מאת אלחי ארבילי:

    איך אפשר לבקר בגליל בלי חומוס טוב?..!
    חומוס אלחיאט בתרשיחא רחוב השוק פניה ראשונה שמאלה ..
    אחד המקומות הכי טובים בהם לאכול חומוס משובח

  8. נעמה היקרה!
    יופי של כתבה!
    ובשיטוטייך הבאים בגליל, קראי לי, נצא יחדיו ואגלה לך סודות נוספים.
    אמנון

השארת תגובה