פוביות וגספצ'ו

האגדה המשפחתית מספרת שעד גיל שלוש בערך אכלתי הכל, אני חושבת שאולי זה היה מפגש טראומטי עם עגבניה לא טעימה שהתחיל אצלי את הבעיות. את רוב הפירות אני לא אוכלת ומעגבניות טריות פחדתי רב חיי.

אבל אי אפשר לאהוב אוכל ולא לאכול עגבניות, החל מסלטי קפרזה – שלעיתים הפכו לדרך היחידה בה ניתן לצרוך מוצרלה טובה וטרייה במסעדות ועד לארוחות ליליות באברקסס צפון בהן הברמנים מבקשים ממך לפעור פה, לעצום עיניים ומאכילים אותך בחלקי עגבניה. קשה להתחמק מזה כשאת כבר לא ילדה בת עשר שיכולה להודיע חגיגית שעגבניות היא לא אוכלת.

אני אוכלת אותן, אבל אני לא אוהבת את רוב העגבניות. הן לא צפויות בעיניי, ערמומיות וחלקלקות. הריח שלהן תוקפני ואחרי שאני מתעסקת איתן יותר מדיי האצבעות שלי מתקמטות (כנראה בגלל החומציות והמימיות). חוזרים מולי על אותן האמרות: כשהן טובות הן מצוינות, ובקיץ הן מדהימות, והבטחתי שאתחיל לאכול יותר סלטים – ובכלל, איך אני יכולה לבסס את התזונה שלי על סטייקים וגבינות עתירות שומן ועדיין להיכנס לבגדים שאני אוהבת?

אומנם קשה לי עדיין לאכול אותן כשאני רואה אותן בבירור, אבל אם הן חלק ממשהו כמעט-הומוגני…אני יכולה להתמודד איתן. אני גיבורה.

גספצ'ו (בגרסתו הישראלית-יומיומית, לא בגרסתו הספרדית-אחובלנקו-מכילה כמויות אדירות של לחם) מחביא את העגבניות בלי להעלים את הטעם שלהן – ולגמריי עובר בתור סלט, בגרסה שלי.

אחרי ניסוי וטעיה של וריאציות שונות, הבנתי שכל עניין הלחם בתוך המרק פשוט לא עושה לי את זה, אני יודעת שבשניה הזו הפכתי את הגספצ'ו שלי לסוג של וירג'ן בלאדי מרי לאוהבי ירקות. אבל נחיה עם זה. הוא קליל יותר ומאד מתאים לכל הקיץ הזה שממיס אותי.

מה תצטרכו:

עגבניות. כמה שיותר, אפשר גדולות ורכות שנמכרות במחירים זולים יותר ואפשר שרי צבעוניות.

פטרוזיליה, אתם יכולים גם כוסברה -אני לא אוהבת (חברה שלומדת רפואה הסבירה לי שזה קטע גנטי. אבל על זה בהזדמנות אחרת)

אורגנו יבש

שני מלפפונים

פלפל אדום, פלפל צהוב

צ'ילי טרי, אני משתמשת בשני חלפניו

שן שום קלופה, או שתיים

בצל סגול

חומץ שרי (באופן כללי, אתם רוצים שיהיה לכם חומץ שרי במזווה)

כף שמן זית

קניתם הכל? חזרתם הביתה? יופי, תדליקו מזגן ותתחילו

חתכו את העגבניות וערבבו עם כף חומץ, שום וכף שמן זית, מעכו הכל בעזרת בלנדר או בלנדר יד לעיסה חלקה.

לזה הוסיפו את צמחי התבלין, הכמות הרצוייה של הצ'ילי (שימו לב שהשמן מעט יעצים את עניין החריפות, אם אתם רגישים – עכשיו זה לא הזמן להיות אמיצים) חצי מכמות הפלפל המתוק והמלפפון ושני שליש מכמות הבצל הסגול.

הפעילו את הבלנדר פעם נוספת עד שכל העניין הופך הומוגני למדיי, טעמו והוסיפו מלח-פלפל לטעמכם.

את התערובת הזו העבירו למקרר (או למקפיא, אם אתם קצרים בזמן).

בינתיים הוציאו מהמלפפון את המרכז המימי וקצצו אותו ואת יתר הירקות לקוביות הכי קטנות שאתם מסוגלים. זה יהיה החלק של הסלט בגספצ'ו.

סיימתם לקצוץ? אתם יכולים לערבב את הירקות אל תוך המרק, אתם יכולים גם להגיש אותם מלמעלה כקישוט.

הלחם שלא הוספתי אל הגספצ'ו עצמו עבד כליווי מעולה, ממליצה גם לכם.

בתאבון!


שורה על עדי בר: ילידת 90, במטבח עוד קודם לכן; הייטקיסטית ביום ונהנתנית-על בלילה.

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניירקותמרקיםמתכוניםעדי בר

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (2)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת עירית:

    אוהבת גספצ'ו על כל צורותיו.
    מעולם לא הוספתי חומץ, ואני בהחלט אנסה. אני חושבת שחומץ עגבניות של aceto di pomodoro) Mutti) יהיה פה טוב גם כן.

    תודה על הפוסט המעניין ועל המרשם.

  2. מאת אתי:

    יופי סל מרשם.

השארת תגובה