פוראמה בבן יהודה – שעתו היפה של הדים סאם

דים סאם

בשעה 12:00 פונקט, שעון הונג קונג, לא משנה מה עשיתי וממש לא משנה מה אכלתי קודם ומה אוכל אחר כך, הכל היה נופל לי מהידיים. הכל.

12:00 בחצות היום היא שעתו הקדושה של הדים סאם ולי יש כבוד לקדושה. השעה הזו היתה השעה שלי, להתאחד עם פעימות הלב הפרטיות שלי. יכולתי לקחת חברה או את הבריטי, או אפילו רק את עצמי. אשה גדולת מימדים, נעלמת בתוך אולמות הדים סאם הגדולים, בין השולחנות העמוסים והמלצריות הנמרצות שדוחפות עגלות ברזל כבדות.

אני לא יודעת מה אתם יודעים על דים סאם, אני מניחה שרובכם אכלתם את הכיסונים הממולאים בשלל מילויים בניו יורק, שנחאי, הונג קונג ולונדון. אני מקווה בשבילכם ששם פגשתם אותם לראשונה הטעם נצרב בזכרונכם. אני עוד יותר מקווה עבורכם שלא נתקלתם בהם לראשונה בדוכנים הקטנים שבקניונים בישראל, כי מה שמגישים שם זה ממש לא דים סאם, גם אם ככה קוראים לו. זה אולי טעים (אני לא מתווכחת עם אף אחד על טעם…), אבל זה רחוק מהמקור כרחוק מזרח ממערב ואתם, אתם רוצים לטעום את הדבר האמיתי.

מיסטר לו, האיש שאצלו אכלתי הכי הרבה דים סאם, אמר לי שהונג קונג היא בירת הדים סאם. שבעצם, מקור הכיסונים הללו הוא במחוז הדרומי של סין, השופע כל טוב, זה שהיה פתוח לים ולפירותיו, למרעה ולפרותיו ובעיקר לעולם הגדול, לאוכלוסיה שמשתנה ולכסף. ארוחת דים סאם היא שפע, שפע של מרקמים, מנות, מרכיבים ומליות. הבצקים מתחילים בשקיפות האורז, עוברים דרך החיטה ומסתיימים בכופאות הבאו העצומות, התפוחות שגודלן כפניו של תינוק צוחק.

"אף פעם אל תתחילי בבאו" היה לו מזהיר אותי. "זה סותם את הגולל על התיאבון. באו הוא קינוח, כמו בן זקונים. הוא חולב ממך הכל, אהבה, כסף ותיאבון לחיים" היה אומר מיסטר לו בייסורים ומעיף מבט מתחנן לפסל אל המטבח שעמד בפתח המסעדה. הבן המפונק של מיסטר יו הוריד את אביו יגון שאולה. הימורים, נשים, שתיה וביזבוזים. "רגע אחד הוא לא עבד בחיים שלו, וכמה שאני חיכיתי לו…" היה מיסטר לו אומר רגע לפני שניגש לנקות איזה פירור אבק נשכח על כתפו של אל המטבח שיצילו מרעב, אולי.

תחת פסל אל המטבח רבצו בנחת חלזונות ענק וצדפות, שבכלל לא היה אכפת להם שעוד מעט מישהו יקצוץ אותם ועוד פחות מזה שמיסטר לו מאבד מרגע לרגע את שיער ראשו, בגלל אותו תינוק שמנמן שבא לו בעמל רב אחר הרבה מדי בנות שבסין העממית היו משאירים אותן בהרים לבד, רק כי הם לא בנים. אבל הבנות של מיסטר לו היו מהזן הרציני, הלומד והעובד. אחת רופאה, אחת עורכת דין ואחת מנהלת גדולה במפעל. היו עוד כמה בעלות תפקידים במשפחה של לו, כולן זהב פרוויים וכולן לא חשובות בעיניי אביהן, שנשא עיניים עצובות ועדיין מלאות תקווה, לבן הפוחז.

12:00 בצהריים, שעון הונג קונג, זמן פעימות הלב הקטנות שלי ושל מיסטר לו. לפעמים בגדתי בו, בעיקר אם היה לי יום שוק בקאולון או יום שוטטות בוואן צ'אי. הייתי נכנסת להיכלות הדים סאם הגדולים ומזמינה מכל הבא ליד. יום-יום, בדיוק בשעה היעודה, כי הלב שלי ביקש את הנחמות הקטנות, הנתונות בסלסלאות במבוק לוהטות, מלאות הפתעות.

כתודה על ההקשבה שלי, מיסטר לו היה שולח לי מנות שאין סיכוי שהייתי מזמינה בעצמי. "לפחות תטעמי" הוא היה משדל אותי ואני הייתי משתדלת. צפרדעים מאודות מוקפצות בשום, מקורות אווז בבישול ארוך, אוזני חזיר קריספיות, כפות רגלי תרנגולת, ביצי 1000 השנים ומרק אפי חזיר. את כולן טעמתי ואת רובן לא הזמנתי שוב. ליבי יצא תמיד לכיסונים, למרות שארוחת דים סאם אמיתית כוללת את כל אלה ועוד.

דים סאם dim sum

אני כותבת את השורות הללו ומתגעגעת. מתגעגעת להונג קונג שלי. למיסטר לו, לזיעה, לאל המטבח ולחלזונות האדישים, לדים סאם וקצת קצת למי שהייתי פעם, כשלא ידעתי ששווה להיות מי שאני.

אבל אתמול קרה דבר.

מצאתי זנב הונג קונג, בבן יהודה. רחוב המכמנים הקולנריים.

לפני שבועיים עברתי בבן יהודה, תרה אחר בית המלון בו השתכנה בת הדוד שלי, ג'נין. נרגשת לקראת הפגישה עם מי שנושאת מטען גנטי משותף ומעולם לא ראיתיה, צדה עיני בזווית העין את המילה "דים סאם". ככל הנראה הייתי עסוקה מדי בבליל הרגשות שלי, והתעלמתי מהבשורה. אולי בגלל שהמילה הזו צצה פה ושם בתל אביב ותמיד צופנת בחובה אכזבה. זה אף פעם לא הדבר האמיתי. בסוף זה תמיד כיסונים מבצק איום ונורא, בעיקר בגירסא הצבעונית שלו, ממולאים בטטה או מחית עוף גסה.

ימים לאחר מכן עברנו שם בלילה ושוב קרא לנו השלט. המכונית שכבר יודעת לעצור לבד איפה שחשוב, המשיכה הלאה. היינו מלאים עד אפס מקום מארוחה קודמת ושנינו החלטנו שבהזדמנות ננסה, יודעים כמעט בוודאות שנתאכזב.

אבל אתמול פרסם אבירם כץ, איש יין חקרן, צעיר ומוכשר שיודע דבר או שניים על אוכל טוב, תמונה באינסטגרם. תמונה שגרמה למוריד הגשם להקפיץ אותי ממקום ריבצי ולצאת החוצה תוך דקה מרגע הישמע הגונג, בשיער פרוע ובאף לא מפודר.

"בחיים לא ראיתי אותך מתארגנת כל כך מהר" הוא מלמל תוך כדי שהוא מתניע את האוטו ויוצא בחריקה מהחניה.

"סע כבר. סע!" עודדתי אותו לנסוע במהירות מופרזת בלב שכונת מגורים, תוך שאני בוהה בתמונה של אבירם.

"אני מקווה שזה הדבר האמיתי. אני רוצה להרגיש את הלב שלי פועם…" מילמלתי קטעי ניבים סתומים ושמחתי שלמוריד הגשם יש נטיה לא להקשיב לי באמת.

אחרי חיפוש חניה בן חצי שעה, באיזור הכי "בלתי-חני" בתל אביב, נכנסנו לפוראמה. חלל לא מושקע מדי וקצת מיוזע, מה שהוסיף לאמינות. הנה אני נוגעת בהונג קונג שלי, החלשה בגימורים, המיוזעת והנהדרת כל כך. מאחורי הדלפק עמדו שלושה גברים לא צעירים ומאד סינים ואשה אחת, גם היא לא צעירה, אבל יפה חיונית שעמדה והעמיסה סלסילת אידוי בכיסונים שנעשו ביד.

דים סאם dim sum

נער צעיר, ממוצא סיני גם הוא, בא לשאול אותנו מה אנחנו רוצים. "אנחנו רוצים הכל" הכרזנו והוא ישר הבין שמדובר באנשים שמשהו לא בסדר אצלם בראש וגייס את בעל הבית לעזרתו. אלן, בעל הבית הגיע מיד. אני מיד הסברתי לו בעיניים לחות ובלב חפץ שאני מתגעגעת להונג קונג, והוא, למרות שהוא משנחאי, הבין מיד ונתן לי לעשות עם הכסף והקיבה שלי מה שבא לי. כי ככה זה "שם" במחוזות המלוכסנים שאהבתי, לא מתערבים לאנשים לא בקיבה ולא בכיס.

דים סאם dim sum

אחר כך באו פעימות הלב הקטנות.

שו מאי, כופתאות קטנות ופתוחות, מבצק חיטה צהבהב, ממולאות תערובת בשר חזיר ושרימפס. במקור יש עליהן גם ביצי דג, אבל כאן לא היו והן עדיין היו נהדרות ומפתיעות.

דים סאם dim sum

שה-צ'או, שלישית כיסונים מאודים, עשויים בצק אורז שקוף ומתפקע משרימפס וערמוני מים. ליד המושג עדינות במילון מזיעה השלישיה הזו. "אני חושבת שזה זה" מילמתי בפה מלא ושאלתי את מוריד הגשם אם הוא מוותר לי על השלישי. הוא הסכים מיד, כי ידע שאם לא, אזמין עוד שלישיה כזו כאן ועכשיו, בגלל הגעגוע כמובן.

דים סאם dim sum

אנחנו מזמינים גם שתי רביעיות של שאו-לונג, כיסוני בצק חיטה ממולאים בשר לבן וציר מרק. צריך לתת נגיסונת קטנטונת, לשאוב את המרק בשלוק רעשני פנימה, להנות מן הכוויה, ואז לטפל בבצק ובמלית הנהדרת. למה הזמנו שניים מאלה? כי אנחנו מופרזים. האם אכלנו את כולם? מה נראה לכם?! ברור שכן!

דים סאם dim sum

מוריד הגשם, ה"יפני" שבחבורה מזמין גם גיוזה (בתפריט קוראים להם גאו-טי), כיסונים ש"השאילו" היפנים הכובשים האכזריים מהסינים. הגיעו ארבעה כיסונים שמנמנים ויפים, מבצק חיטה עבה באופן יחסי לשקיפות של בצק האורז, הגאו טי מאודים ואחר כך מטוגנים וממולאים בשר לבן. תענוג. הוא מותיר לי אחד לרפואה ובולע את השאר.

דים סאם dim sum

אבל אל תדאגו לי, כי בענייני הלב ודים סאם, אני דואגת לעצמי מצוין, עיניכם הרואות. אני מתרכזת בצ'אנג פאנג, אטריות בצק אורז שמנמנות ממולאות שרימפס. אפשר להזמין אותן במלית של בשר בקר ובמלית של פורק. או שאוהבים אותן נורא, כמוני, או שלא מתים עליהן ועל המרקם החלקלק שלהן, כמו מוריד הגשם. אני עושה פנים סובלות, כאילו שלא ממש טעים לי, רק כדי שמוריד הגשם לא ישנה את דעתו ויחליט שהוא בעצם מת עליהן ויחלוק איתי את מנת התאווה שלי. הלב שלי רוקד. אני בהונג קונג הקטנה שלי. מתחשק לי לחבק את בן יהודה, מחייה הלשון העברית. א-מחייה!

דים סאם dim sum

אחר כך באה המנה שגרמה לי להזיל דמעות. דמעות באמת. של התרגשות. כמו שפוגשים חבר נפש ישן. שיאן-סוואי-ג'יאו. גם זו מנה שאו שאוהבים עד כלות, או שפשוט לא יכולים לסבול. שלושה כיסוניםבשיטת אידוי-טיגון מבצק עשוי גלוטן של אורז. בצק במרקם מעט דביק ומעט מתוק, להרפתקנים או לחובבי טעם נרכש (כמוני). בהונג קונג הן נפוצות מאד וכיכבו בכל ארוחת דים סאם שאכלתי. הן ממולאות בשר וירקות והן ממכרות. איפשרתי למוריד הגשם לנגוס קלות באחת מהן (קלות אמרתי!) וחיסלתי את השאר. הגעגוע העביר אותי על דעתי וקיבתי.

דים סאם dim sumדים סאם dim sum

ניסינו גם את הבאו. אני כמובן חיכיתי לכופתאת פני הילד הצוחק, אבל הגיע משהו שבעיניי היה פחות טוב. המלית היתה מצויינת, כזו שמזכירה לגמרי את המלית המתקתקה של ברביקיו פורק, אבל הבצק היה קשה ודחוס ולא אוורירי כמו "שם". בקיצור, בגיזרת הבאו יש עוד מקום לשיפור.

דים סאם dim sum

קינחנו בטאון וואן. כופתאות אורז לבנות ולוהטות, מבושלות במים וממולאות בשומשום שחור וסוכר. אני מתה על זה, אבל גם כאן מדובר בקינוח סיני, שיכול להיות שלא תתחברו אליו. תנסו לפחות, כי החיים הם אוסף של ניסיונות, כשלונות, וההצלחות הן בעצם פעימות הלב המתוקות. כמו כן, אם אתם אוהבים חלב סויה, שהוא דבר נפלא כשהוא טרי טרי, אל תשכחו לקחת לכם כוס כזו, מלאה בנוזל שבפוראמה "חולבים" יום יום מן הסויה. הם מכינים אותו לבד והוא לא מזכיר בשום אופן את הדבר הזה שמוכרים לו בקרטונים עמידים. תענוג.

דים סאם dim sum

לפני דקות אחדות התקשר מוריד הגשם בדרכו מכאן לשם. אני הייתי עסוקה בכתיבת שורות אלה, תוך שביטני מקרקרת. בגלל קשיי הקשב והריכוז ניתקתי לו בפרצוף, נובחת עליו שאני עסוקה… מה חבל שלא נתתי לו להשחיל מילה. האיש רצה לפנק אותי במשלוח מהביל מ"פוראמה". כרגע אני רוצה למות. מרעב, בעיקר. קצת קשב היה מציל אותי מעצמי.

דים סאם dim sum

אם עשיתי לכם תיאבון, כמו שעשיתי לעצמי, לכו ל"פוראמה" בתחילת בן יהודה, בואך טרומפלדור. תמסרו ממני ד"ש, ואם אתם רואים אותי שם, אל תפריעו, זה זמן האהבה שלי עם הונג קונג הרחוקה שלי.

פינת הדברים החשובים:

פוראמה, בן יהודה 7 תל אביב

שעות פתיחה: ימים א' – ה' ושבת 12:00 – 22:00 יום שישי סגור.

מחירים: 24 ש"ח למנת דים סאם

 

ונסיימה בזמר…

"יש לי הרגשה קצת משונה
כמו היתה פגישה זו ראשונה
כי לחזור אלייך זה כמו אל אהובה
שנותרה רחוקה…"

עוד קישורים בנושא דים סאם:

מסעדות דים סאם מומלצות בניו יורק

יאווצ'ה – מסעדת דים סאם מומלצת בלונדון

מסעדות סיניות מומלצות בניו יורק

הצ'יינה טאון האמיתי של ניו יורק

מתכון לגיוזה אמיתית

מתכון לדים סאם במילוי ברווז

 

קטגוריות:: Featuredאוכל רחובאוכלים בחוץכללימסעדותמסעדות חדשותמקומות שאהבנונעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (19)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ניקי:

    חדשות חשובות וטובות, השבוע אני בעיר ולוקחת המלצתך בעדיפות עליונה. האם לביתי הצמחונית הנודניקית יהיה מה לאכול שם (לא שהיא אכלנית גדולה….)?

  2. מאת פזית ונדר ברקוביץ:

    עשית לי חשק גדול!

  3. מאת גיורא:

    רק לקרוא איך את כותבת זו כבר חגיגה בפני עצמה! תודה…

  4. מאת א.מתגעגעת:

    Furama Kempinski Hotel
    ההוא עם המסעדה המסתובבת, עם מאכלים מכל העולם. יאמייי איזו מסעדה מופלאה, של אוכל מצויין ונוף מדהים. צער גדול על כך שהמלון והמסעדה כבר לא קיימים

    • מאת דורון:

      כמי שפקד את פורמה קמפינסקי כמעט על בסיס יומי בשנות השמונים , באמת חבל שנסגר……

  5. מאת דנה:

    תענוג של המלצה! בהזדמנות הראשונה אני שם..
    אגב המלצות, הדים סאם שהמלצתם עליו בפאריז שווה כמו זה?

  6. מאת יעל:

    נשמע מעולה!!! אפשר, בבקשה את הכתובת של מיסטר לו בהונג קונג?

  7. מאת סבטה:

    יש קשר בין מסעדת פוראמה באשקלון?

  8. מאת שי:

    הם משקרים בפרסומים לגבי ארוחת עסקית במסעדה.
    הגעתי למסעדה לאחר שראיתי בעיתון כי האוכל טוב ויש עסקית ב 39 שקלים.
    במקום נאמר לנו שאין עסקית במסעדה וזה למרות שגם בתפריט מצוין שיש ארוחת עסקית.
    שילמנו פי שלוש ממחיר ארוחת העסקית שהובטחה בעיתונים.

  9. מאת דקלה:

    היינו אתמול בערב בעקבות ההמלצה החמה פה והיה מאכזב. רק השאו-לונג היה לנו טעים.

  10. מאת יוני:

    מזדהה איתך לגבי מצב הדים סאם בארץ. ממש היה חסר פה מקום טוב לדים סאם, לאנשים שלא מתרגשים מבטטה או מכיסון בצבע סגול. הפוסט והתמונות שלך עשו לי חשק ענק לרוץ ולהנות בפוראמה. תודה!

  11. מאת עדי:

    בעקבות ההמלצה דגמנו את המסעדה לפני כשבועיים
    לצימחונים אין מה לחפש שם. מעט מנות צמחוניות בטעמים זהים.
    הבשרי כן נהנה מהאוכל אבל אין ספק שזה לא סין.

  12. מאת עירית:

    נראה לי שאני הולכת לחגוג שם את ראש השנה :)

  13. מאת סמי:

    היינו שם ארבע פעמים וממש נהנינו
    אתמול היינו בערב ויצאנו מאוכזבים
    יש שם משהו לא יציב ברמת הדים סאם – פעם טעים מאוד ופעם מאכזב וגס.
    מקווה שמישהו קורא ומפנים….

  14. מאת שימרי:

    טעים

  15. מאת תלתן:

    מיד אחרי הקריאה הלכנו- היה מדהים!
    תודה תודה תודה על ההמלצה!

  16. מאת עידו:

    למישהו יש מושג אם ניתן לקנות את הדים סאמים קפואים להכנה בבית? לפחות כיסוני המרק והגיוזה?

    תודה

השארת תגובה