מל ומישל – רומא פינת בן יהודה

בזמן האחרון למוריד הגשם יש תחביב חדש. בכל ערב, הוא פותח את "חוליו" אפליקציה למציאת טיסות זולות, והוא מתחיל בטקס מציאת הטיסות המוזלות שהוא לעולם לא יעלה עליהן. לא בגלל שהיעדים אינם טובים בעיניו, גם עם השכנים במחלקת תיירים הוא זורם לגמרי, הוא פשוט לא מוצא את הזמן לארוז.

כן, בצער רב גם מוריד הגשם התמכר לחוליו ומספר עליה לכל מי שמעוניין להאזין. אפליקציה מקסימה שגורמת לי לרגעי דיצה, שליפת המזוודה וחיפוש מטורף אחר הדרכון, ודקות לאחר מכן, החיוך נמחק לי ואני מבינה שזה לעולם לא יקרה. ברצלונה, רומא, וורנה, פירנצה, פריז, מדריד, רודוס ואני כל כך נשארת בארץ. כל כך! כי למוריד הגשם תמיד יש מייל נוראאאא חשוב לשלוח או פגישה שאסור בתכלית האיסור לוותר עליה או עוד סיגריה לעשן או עוד תירוץ לתרץ. זה אף פעם לא אתם, יעדים יקרים, זה הוא ורק הוא.

כן, זה המקום לשיר בעצב ובקול נכאים את "אנחנו נשארים בארץ, אנחנו נשארים, אנחנו נשארים בארץ, עד 120…" (ושמישהו יסביר לי למה הכינור של יונתן מילר כה עולץ…)

אז אחרי אינסוף אריזות ופריקות, דיצות ואכזבות, החלטתי לעשות מעשה. אם ההר לא בא אל רומא (ורק שתדעו שהיו דילים פצצות ליעד המועדף עליי), ההר יבוא לרומא-פינת בן יהודה. וכשאני מדברת על רומא פינת בן יהודה, אני מתכוונת למל ומישל.

כשחושבים רומנטיקה, מל ומישל ישר קופצת לי לראש. למל ומישל לא מביאים סטוץ ללילה, או מישהו בר חלוף. למל ומישל מביאים אהבה בת 20, או כזו שמרגישה כך, כי אהבה בת 20 היא סיבה לחגיגה אמיתית.

יש בה משהו שגורם לך לשים את הנייד בצד (אלא אם כן אתם אנחנו, אנשים מהסוג המוזר, שחייבים לתעד לפני שנוגסים), להחזיק ידיים, להביט זה בזה בירוק שבעיניים (אלא אם כן אתם אנחנו, אנשים מהסוג האיום, שחייבים לספור לייקים באינסטגרם, לפני שנוגסים) ולהגיד מילים של אהבה (אלא אם כן אתם אנחנו, אנשים מהסוג האיום, שחייבים לענות לכל טלפון 24/7, לפני שנוגסים).

אבל אם אתם אנשים נורמטיבים, שלא באים עם מצלמות ויודעים שהעולם לא מתמוטט אם שעתיים תמימות הטלפון על רטט ולא לוקח חלק פעיל בארוחה, זה המקום עבורכם, לחגוג אהבה, חברות וזוגיות טובה. זה מקום שבאים בו לא לעבוד על הזוגיות, זה מקום להנות ממנה. בלי שיעורי בית, רק עם אוכל טוב, יין, תאורה נהדרת, מוזיקה מצויינת, שלא מפריעה לשקט שלכם ולמילים היפות שתלחשו זו לזה.

יש שם סיפור של אהבה לאוכל, אהבה של מסעדן למסעדה שלו. ניר ומל ומישל חוגגים שבע שנים להיווסדם, ובעיר שמסעדות נפתחות ונסגרות בה אחרי חצי שנת פעילות, ים של יח"צ ושפים כוכבים, יש משהו מרענן בוותק ובשקט הזה. ניר ויימן אוהב את מל ומישל בשקט, כמעט בסוד. כמו שאוהבים ליידי אמיתית, כמו אהבה שהיא כאן כדי להשאר.

שבע שנים היא נקודת ציון דרך בחיי זוגיות, אין לי מושג למה. יעקב עבד שבע שנים כדי לזכות ברחל, ואני אחרי שבע שנות נישואין החלטתי שאני נפרדת מהבריטי. "אם חציתם את שבע השנים בשלום, השאר כבר יסתדר מעצמו" אמרה לי מישהי ואני הבנתי ששום דבר לא יסתדר ביננו אף פעם. אבל בזוגיות היפה של ניר-מל-ומישל, גם אם היו עליות ומורדות, נראה שיש סיבה לחגיגות. לא כאלה עם זיקוקי דינור, מדורי רכילות, סלבס יוצאים ונכנסים, פול ווליום, הגנבות מטורפות וכפיים. משהו בסטייל. משהו שזוכר את העבר וחוגג את העתיד. ישן מול חדש. קלאסי מול מודרני.

חוץ מהתפריט הרגיל עם הלהיטים הותיקים, לכבוד חגיגות השבע להווסדה, מל ומישל מגישה תפריט ספיישלים של מנות קלאסיות VS. מודרניות. נגיד – לזניה קלאסית עם בולונז, עגבניות צלויות ובשמל, מול לזניה פירות ים מודרנית, עלי פסטה פתוחים עם פירות ים וביסק סרטנים. או רביולי חצילים שרופים, עגבניות, צ'ילי וגבינת המאירי מהצד המודרני של התפריט, וטורטליני ראגו עגל בציר לימון מהצד הקלאסי שלו.

בעצה אחת עם הטלפונים הניידים שלנו, כזכור – שותפים ערים בארוחה הרומנטית, החלטנו לקחת גם מזה וגם מזה ולשלב (באופן מופרז כמובן) ישן וגם חדש. עיון קצר בתפריט גילה לנו שבא לנו הכל. אז זה בערך מה שהזמנו, כמעט הכל… "לצורך מחקר וצילום" אמרנו למלצרית, שהיתה מספיק מנומסת ומתוקה כדי לא להראות לנו שירדנו מהפסים. ואולי היא רגילה לזה. אי אפשר היה לדעת אצלה. היה לה חיוך יפה ומאיר, כזה ששידר לנו שאצלנו הכל בסדר, זה העולם שסביבנו השתגע.

אבל למה להכביר במילים, עד שיצעדו פה המנות שהזמנו, ללא הבדל גודל, תצורה ומרקם, מניחה אלירז, המלצרית התמירה שלנו, מגש מוכסף ובו מבחר נשנושים. איקרא תוצרת בית, מטיאס הולנדי מעולה מונח על שמנת חמוצה, פרושוטו עם מלון ופניני בלסמי, וגם מנה נפלאה של פרוסות דקיקות של סלק טרי עם שמן זית, מלח ים גס, בלסמי וקוביות גורגונזולה. שנינו באים מבתים עירקיים בהם מככבת קובה סלק. שנינו שונאים סלק ושנינו התאהבו במנת הסלק עם הגורגונזולה, אבל אל תגלו לאמהות שלנו… 

קבלו את מצעד המנות הראשונות:

מהצד המודרני, הזמנו את כל המנות הראשונות.

קרודו (62 ש"ח)- מוסר ים נא בקרמל הדרים חריף-מתוק ולאבנה צאן. מנה שמפיקה את הביס המושלם. קצת דג, קצת לבאנה, טיפונת מריבת ההדרים המתוקה חריפה, פרוסת צנונית ועלעל חסה, הפה שר בכל השפות ובכל הטעמים. בהתחלה בא המתוק ואז מכה של חריפות לסיומת. את הרוטב, כמו את שאר הרטבים של המנות, ניגבנו עד היסוד עם הלחם המצוין של מל ומישל. עתיר שמן זית וצימוקים.

קפרזה של עגבניות בכל הצבעים, צהובות, מנומרות ואדומות, ובכל המרקמים, חלוטות, טריות, שלמות וטחונות עם מדליוני סקלופס צרובים לשלמות (68 ש"ח).

אספרגוס מילנזה (62 ש"ח) – אחת מגולות הכותרת של הארוחה. גבעולי אספרגוס צעיר, ירקרק ומתקתק, צרוב, מונח בשלולית נדיבה של רוטב חמאת לימון כשלצידו שתי גבעות פנקוטה עיזים. קשה להסביר כמה המנה הזו טעימה. מיותר להגיד שלא השארנו טיפת רוטב וקצה תפרחת. בעיניי זו מנה להתגעגע אליה, כמו רגע נדיר בזוגיות, ששווה לחיות עבורו חיים שלמים.

מן הצד המודרני הזמנו מנה ראשונה אחת.

קרודו (62 ש"ח)- גבעה של דג סלמון מתובל בקרם פרש עם ביצה קשה ובוטרגה. מוריד הגשם זלל אותה בתאווה. אני פחות אוהבת ביצים, ולכן נתתי לו להנות ממנה לגמרי לבדו. מהצד נראה היה שהוא מבסוט. בעודו שוקע עמוק בטעמי הקרודו המודרני, אני ניגבתי באופן יסודי את רוטב הלימון ממנת האספרגוס. כל אחד היה שקוע עד עמקי צוואר בתענוגות שלו.

היינו כבר די שבעים, אבל כאנשים עם עיניים גדולות, יכולת קטנה מאד לעמוד בפיתויים וסקרנות מטורפת לכל מה שנראה לנו טוב, החלטנו לא לוותר על הבליינד דייט עם המנות העיקריות.

על השולחן הונחה קערה עמוקה מאמייל, ובה טורטליני ראגו עגל בציר לימון מהצד הקלאסי של התפריט (82 ש"ח). מדובר במנה שאי אפשר להפסיק לאכול. בצק הפסטה עדין ודק, ועם זאת בעל גוף ומורגש והמלית העדינה של התבשיל שפורר ביד והרוטב הקטיפתי הלימוני. המזלגות שלנו נלחמו זה בזה, זה לא המקום לוותר. בפנים ישב זוג שהאכיל זה את זה באותם כיסונים בדיוק. יכול להיות שהם באו שבעים מהבית? מוזרים…

לזניה פירות ים (112 ש"ח), שהיא בעצם יריעות פסטה רחבות פתוחות עם כמות יפה של פירות ים. סקלופס, שרימפס וקלמארי, שטובלת בביסק של סרטנים כחולים עדין. יופי של מנה, מנה שאוכלים אחרי שנים של זוגיות, כשלא אכפת אם קצת נוזל ומטפטף. להפך, זו הזדמנות נפלאה להושיט יד לסנטר שנשכחה עליו טיפת רוטב וללקק אותה, כאילו הסנטר הזה שלך. בעצם הוא שלך, בשר מבשרך. מנה נהדרת, כבר אמרתי? אני אומרת שוב.


סקלופיני עוף אורגני בתנור עם פרושוטו ומוצרלה ברוטב מרסלה (106 ש"ח). שנינו אוהבים עגל הרבה יותר מעוף, ובכל זאת החלטנו לנסות את העוף, כי הבטיחו לנו התאהבות. בואו נגיד את זה כך, אם לא היינו מפוצצים מכל מה שאכלנו עד עכשיו, המנה הזו היה נאכלת עד תומה. גם כאן, רוטב עמוק, ייני, קלאסי ועשיר בטעמי בלסמי. גבינה ביד נדיבה וגעגוע עז ברגע זה. דבר שקורה לי תמיד כשאני כותבת על בטן ריקה. אל המנה הזו שוב אשוב, למרות שארצה לנסות גם את הגירסא המודרנית מבשר העגל עם הקיאנטי ופניני הבלסמי.

לקינוח לקחנו פאי שזיפים נהדר, עם בצק חמאה נפלא, גבינת מסקרפונה ופירות חתוכים גס. פאי של פעם, של קפה של אחר צהרים קיציים בגינה של ההורים, תחת עץ התות.

קינוח טיפונת פחות טוב, שהייתי מחליפה בשמחה בטירמיסו הקלאסי והבלתי נשכח או בפנקוטה, הוא קרפ גבינה ופירות. איכשהו, אחרי ארוחה מעולה שכזו, הוא קצת פיגר מאחור. יש אלטרנטיבות טובות הרבה יותר בתפריט.

עכשיו תראו, אנחנו מופרזים ואכלנו המון. אבל אם אתם לא פורעי חוק ופורקי עול מסוגנו, תוכלו לאכול ארוחה נהדרת, עם מנה ראשונה ומנה עיקרית ולחם ב- 135 ש"ח לסועד. שווה עד מאד!

מזל טוב למל ומישל, ומזל טוב לנו, שעוד יש מוסדות מענגים כאלה בישראל. כן, כשאתה חוצה את שבע השנים, זו זוגיות ממוסדת, בטוחה וטובה, ואתה הופך למוסד. רוצו!

מל ומישל, בן יהודה 155
תל אביב. טלפון 03-5293232

לחיי 20 השנים הבאות:

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותמקומות שאהבנונעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת shira rozenfeld:

    תודה על ההמלצה. התקשרתי לשם עכשיו להזמין אך עדיין לא פתוחים להזמנות. מקווה בשבילי שיהיה מקום השבוע אחרי שאת ושגיא כהן כתבתם על המסעדה… לא יכולת להגיד לי בסוד?!!!

  2. מאת ריבי:

    פתוח בצהריים?

    יש עיסקיות?

    • מאת נעמה פלד:

      למיטב ידיעתי לא פתוח בצהריים. בשעות הערב יש "דיל" נוח. שימי לב לשורות הארונות בכתבה שלי.

  3. מאת סלי:

    מסכים עם כל מילה שכתבת. היינו כמה פעמים במל ומישל ותמיד היה פשוט מעולה. מקווה שימשיכו עוד לפחות שבע עשרה שנים!!!

  4. מאת דקלה:

    לא זול שם אבל שווה ביותר.
    הניוקי הרומאי מומלץ בפעם הבאה.

    • מאת נעמה פלד:

      אני דווקא חושבת שהמחיר של הארוחה הוגן מאד. לא חייבים להיות מופרזים כמונו ולאכול את כל התפריט. אפשר לבחור מנה ראשונה ועיקרית וזה בהחלט מספיק.

      אני מכירה את הניוקי מהפעמים הקודמות. מנה מעולה.

  5. מאת טרה לה לה:

    ואולי בשם הגילוי הנאות תגידו מי שילם.
    כי לפי איך שהכתבה נראית, וריבוי המנות, המסעדה אירחה אותכם.
    ואם פספסתי את ההודעה על הנ"ל – כולי חרטה.
    רצוי שתגידו את זה בריש גלי.

    • מאת נעמה פלד:

      אנחנו שילמנו, כמובן.
      אם לא היינו משלמים, היה מקום לגילוי נאות, כשהוא איננו, זה אומר שאנחנו שילמנו. עכשיו שישרנו קו, תוכל/י ללכת ולהזמין מקום. טעמתי עבורך את רוב התפריט, יהיה לך קל להחליט על מה ללכת.
      תהנ/י!

  6. מאת טובה:

    נעמה מתוקה אחת,
    אין כמוך בבחירות, בכתיבה, ובתיאורים לפרטי פרטים – קוראת אותך ואפשר לחשוב שאכלתי בעצמי את כל זה, ממש הרגשתי את הטעמים על הלשון :)
    ובכתיבה שלך המשובחת – לדוגמה: "בפנים ישב זוג שהאכיל זה את זה באותם כיסונים בדיוק. יכול להיות שהם באו שבעים מהבית? מוזרים…" – התגלגלתי מצחוק :)

  7. מאת גדי:

    כרגיל, אין על הכתיבה של נעמה וגם המסעדה באמת נפלאה.
    במקרה הייתי קצת אחרי הפתיחה לפני 7 שנים והגיע הזמן לחזור ולהנות.
    אז תודה על המילים היפות ועל התזכורת

  8. מאת מלכה ברכה:

    מקסים כמו תמיד . כתוב מצחיק ואוהב ועסיסי באמת עושה חשק לבקר שם. אני רק רוצה להבין נעמה יקרה איך את יכולה לאכול את כל האושר הזה (לא שגיאה התכוונתי אושר) ולהשאר רזה , גלי לי אני עליתי קילו רק מלקרוא את התאור של המנות.

  9. מאת adi levi:

    התמונות מגרות והכתיבה מקסימה.
    אשמח לדעת האם יש אופציות טובות לצימחונים בתפריט?

  10. מאת מאיה:

    כ"כ אוהבת את הכתיבה החושנית שלך. נקרא נפלא!

  11. מאת נעמה נויהאוז:

    נעמה חיסלת אותי הפעם.
    בעלי ואני 18 שנים יחד, אני חושבת שזה מתאים לנו אש.

    אזמין מקום asap.

    תודה.

  12. מאת עמוס:

    הי נעמה,
    נראה לי שקצת עפת על עצמך,
    לא רוצה לקלקל את החגיגה אבל, הגעתי עם בת זוג מיוחדת, חיפשתי מקום רומנטי וטעים, ובהמלצתך בחרתי במקום זה, האווירה הייתה נעימה מאוד, אם צפוף ותאורה עמומה נקרא רומנטי אז היה מאוד רומנטי, לנו לא שמו כפי ששמו לך מגש עם מנות פתיחה, אלא רק מה שהזמנו,
    מנות פתיחה לקחנו, ארטישוק רומאי, היה מיניאטורי מה הבעיה לתת ארטישוק שלם, כבר חותכים מנקים מבשלים אז יאללה שימו את כל הארטישוק, היה טעים, הזמנו מנה סלק עם קוביות גורגונזולה, שלוש פרוסות דקות עובי פחות ממילימטר של סלק עם טעם סלק, ושתי קוביות גבינה שפיצו על הטפלות של הסלק, שוב מה הבעיה לתת שש פרוסות,לתת שש פרוסות של, וקיבלנו מנה לחם וצלוחית שמן זית וחומץ בלסמי.
    הזמנו קרודו מוסר פה ממש עפת על עצמך גבוה, ממש לא טעים, טפל. למנה עיקרית הזמנו, פילה בורי צרוב, היה מעולה, ולי הזמנתי פסטה רגו עגל, לא יכול להגיד שהיה יותר מאשר בסדר, כמו כן לקחנו קרף יין מצוין, יותר מאוחר הצטרף אלינו חבר הזמנו עוד כוס יין ושלושה שוטים של עראק צרפתי,
    סה"כ חשבון כ 640.00 ₪. בכלל לא סביר, השארתי 720.00 והלכתי בהרגשה מעורבת, האווירה נעימה, האוכל בסדר עד טעים, היין מעולה והרבה, והחברה נעימה,
    היום אני נפגש עם ביתי, מסתבר שהייתה שם בשבוע שעבר עם בעלה, ודעתה כדעתי, לא משהו מיוחד אבל יקר במיוחד.
    ולכן החלטתי לכתוב מה שכתבתי.
    אינך חייבת לפרסם פוסט זה לא רוצה לקלקל להם, אבל הייתי חייב להניח את ראשי על כתף אולי בגלל גודל הצפיות יצאתי מאוכזב משהו, ולא מסבר על הכסף אני מדבר על האוכל היו יותר מידי דברים לא טעימים,

  13. מאת Expertit79:

    האמת שעשית חשק לבקר במסעדה. שמעתי עליה (בעיקר) דברים טובים קודם, אבל משהו בכתיבה שלך כאילו העביר את המנות למחשב..

השארת תגובה