יבנה מונטיפיורי – ולפעמים החגיגה נגמרת

זה עצוב לראות גן סגור ועוד יותר עצוב לראות מסעדה שנסגרת. במרכזה של כל מסעדה עומד חלום. חלום עגול כמו בלון אדום, כזה שאתה מחזיק חזק חזק, שלא יעוף. קשה להחזיק מסעדה בישראל 2013, קשה להחזיק מסעדה בתל אביב, לא פחות מלהחזיק בלון אדום ברוח.

"כשיש לך מסעדה, את כל יום יוצאת למלחמה. מלחמה על החלום שלך" אמרה לי מסעדנית אחת, קשוחה, שבסוף סגרה את הדלתות גם על החלום שלה. "בעיר הזו כל יום יש ריגוש חדש, כל יום שף אחר מתפשט וכל יום נפתחת מסעדה חדשה, נוצצת מהאחרות, כזו שחייבים להראות בה. והארנק הוא אותו ארנק והסועדים אותם סועדים, אם את יושבת במסעדה אחת, הכסא שלך נשאר ריק בשניה. מלחמה, אני אומרת לך…".

כשיגמר היום הזה, באשמורת אחרונה, תסגור "יבנה מונטיפיורי" את דלתותיה.

אתמול הלכנו להגיד שלום אחרון, שלום אחרון למקום שהיה לנו כמו בית בו היו לנו כל כך הרבה רגעים יפים. מצאנו את עדי, הבעלים, על הבר. מארח חברים.

"תן לה קולה מבציר טוב" הוא מבקש מהברמן, זוכר את הסטיות של כל אחד. אני מביטה בעדי, ומזהה עצב בעיניים. אנשים ניגשים אליו והוא מחבק אותם חיבוק אמיץ ואמיתי. כזה שמנחם אותם, יותר מאשר אותו. באים אליו עובדים, ועובדים לשעבר, ואורחים קבועים, וכאלה שבדיוק התחילו להיות קבועים. הוא מחבק את כולם "חיבוק עדי", שואב מהם את העצב ונוטע בהם תקווה, שעוד מעט קט, יכנס בו שוב ה"ג'ין" והוא יפתח משהו חדש, כי חלומות יש לו בשפע.

עדי פתח את "יבנה מונטיפיורי" בגלל חלום. רצון להאכיל ולארח אנשים באוכל מצוין ובמחיר הוגן, באחת המסעדות היפות בעיר. יפות לאורך זמן, נעימות בכל פעם שחוזרים אליהן. לא מתעשרים ממקום כזה, נהפוכו. עולם המסעדנות לא הפך אף אחד לעשיר מופלג, לא שם יושב הכסף הגדול ולא תמצאו שם שום מטמון, אולי ההפך, חור שחור של חובות, מיסים, אגרות ובלת"מים.

בדרך חזרה, אחרי שאכלתי שניצל בגודל של מפת שולחן (טוב, לא אכלתי את כולו. אכלתי רבע. את השאר לקחתי הביתה. אני שונאת דוגי בגז, אבל הפעם הרגשתי שאני חייבת לקחת מזכרת וזה מתיישב לי מעולה על החיבה שלי לשניצלים קרים…) ומוריד הגשם ירד בתוקפנות על המבורגר מושלם, הלכנו הביתה והיו לי דמעות בעיניים.

"אני שונאת להפרד. במיוחד מבתים…" אמרתי למוריד הגשם. מוריד הגשם, ברגישות של סקוצ'ברייט, אמר שהוא חייב לטוס הביתה כי יש לו מייל לשלוח. הוא לא התייחס לדמעות שלי מי יודע מה, אולי בגלל שהוא יודע שמדובר בעיניים עם גשם תמידי, ואולי בגלל שהוא יודע בודאות שהסוף אצל עדי הוא תמיד התחלה חדשה ולכן הוא לא מודאג.

כשחזרנו הביתה, מצאתי אותו בוהה דקות ארוכות בתמונת האינסטגרם שצילם.

תחתיה כתב:

"ככל שהסגירה של יבנה מונטפיורי האהובה עלי עצובה, ככה רבה הערכתי לאנשי קבוצת עדי'ס לייפסטייל שסוגרים עסק כמו בני אדם. ללא גרוש של חוב, ללא עובד אחד ללא שכר ובלי אף ספק שצריך לרדוף אחרי הכסף שלו…"

חיבקתי אותו והוא הוסיף בעל פה "הרבה בעלי הון וממון יכולים ללמוד מעדי להיות בני אדם. לתשובה, דנקנר, בן דב ולעוד הרבה פושטי רגל עשירים כקורח יש דרך ארוכה ללכת עד שהם יגיעו למנטש הזה" ולי היה חיוך בלב, כי ידעתי שזה לא עובר מולו, ככה מתרגשים מענטשים שרואים את העובד והספק לפני עצמם. 

זה נכון. אנשים כאן, במדינת היהודים, זו שאמורים להיות בה ערבים זה לזה, מגלגלים אחריות ולא לוקחים אותה בשתי ידיים. מאחורי כל מסעדה יש טבחים, מלצרים, שוטפי כלים, מנהלי משמרת, מנקים וספקים, וכולם בליבו של עדי, כולם יקבלו את כספם, כולם יזכרו אותו בטוב, כי הוא אחראי לכולם. וזה דבר שצריך ללמוד. זה לא משהו שקשור לחשבון בנק, זה קשור לערכים ולחינוך טוב. כשאני חושבת על זה, יש עוד תקווה שמשהו טוב יקרה פה, כי יש כאן גם אנשים שעשויים מחומר טוב.

כאורחת קבועה במסעדה וכמי שעשתה המון אירועים מוצלחים ומרגשים במקום אני רוצה להגיד תודה. תודה לשוטפי הכלים, למלצרים, לברמנים, למנקים, לטבחים, לרושפלד, לשרוני, לגיא, לשפים, לסו שפים ולכל מי שהיה אחראי לזה שאשוב שוב ושוב. וישנם כמה כוכבים, להם אני רוצה להודות באופן אישי.

אריק המלך, האיש הגדול והיפה עם הנפש העדינה והלב הרחב, זה שיכולתי לבקש ממנו בקשות בשעות לא שעות והוא תמיד היה נכון ועם חיוך בשבילי. זה שהביא את החום והאנושיות של טבריה עד לתל אביב.

למיכלי, הבשלנית המופלאה עם הקסם בידיים, שהביאה לכל מנה את המגע של האמהות, הסבתות והשכנות שלנו ויצקה אוכל בלתי נשכח לצלחות. אני אתגעגע להפתעות שמסתתרות מאחורי המילים "תבשיל היום של מיכל" בתפריט.

לאדיר, השף האדיר, המוכשר ורציני שעוד יגיע רחוק, רחוק מאד. איש צעיר שלא שכח מאיפה הוא בא ולוקח את המטען המעולה הזה לאן שהוא הולך.

לרוני, מלצרית החלומות. זו שתמיד יש לה חיוך, קצת ביישני בשבילי, שזוכרת את כל הסטיות ושלא מזדעזעת מזה שאני מבקשת את ההפוך שלי בכוס חד פעמית.

לכולכם אני מאחלת הצלחה רבה. הייתם שחקני נשמה אמיתיים. תודה שהייתם שם, בטוחה שעוד נפגש.

אני מסיימת במילים היפות וקוסמיות של נעמי שמר:

"מבראשית
את עולמך בבוקר תמיד לברוא:
האדמה, העשב וכל המאורות
ואז מן העפר, בצלם אנשים
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית…"

 

 

נ.ב: אני יודעת שיהיו כאלה שיתקשו לשמור את הציניות לעצמם, כי אין שמחה שלימה כשמחה לאיד. לפני שאתם משחררים מילים רעות, שמעידות עליכם יותר מכל, תחשבו אם הייתם רוצים לפגוש מילים רעות כשלכם כשאתם יורדים למטה. אתם יודעים, אף אחד מאיתנו הוא לא בית חרושת להצלחות. ביהדות יש משפט יפה "אחרי מות, קדושים אמור". אז פה אף אחד לא מת, חס וחלילה, ובכל זאת, את הפנינים שימרו לעצמכם, יהודים טובים. אחרת הקארמה כבר תדאג לכם.

קטגוריות:: Featuredכללימסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (21)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת eran:

    :(
    מקווה שזה לא סנונית ראשונה בגל של מסעדות שלא יעמדו במצב הכלכלי והחברתי וייסגרו. כל הכבוד לעדי שטראוס שלקחת את העניינים בידיים ולא הכריז על פשיטת רגל וזרק על הספקים והעובדים את החובות.

    • מאת טלי זמיר:

      אהבתי לאכול שם.
      ברנץ' מצויין עם הרבה לקוחות קבועים זה יחסר לנו מאוד..
      בהצלחה לכולם בהמשך הדרך!!!

  2. מאת מסעדן לשעבר:

    היי נעמה
    אני מבין מאיפה את באה ויפה מאוד שאת נפרדת מהצוות ומהמסעדה – זה ראוי להערכה. כמסעדן לשבעבר אני יכול להיזדהות עם הכאב העמוק שבסגירה ולהצדיע לאחריות שעדי שטראוס נוהג בעובדיו ובספקים (בהחלט צריכים ללמוד ממנו הטייקונים).
    אבל… יש אבל גדול….
    זאת מסעדת שף והשף לא היה שם. יונתן רושפלד נטש את המסעדות שלו לטובת מנעמי החיים, חופשות בחו"ל שלא לדבר על מריבות מטומטמות וחסרות טעם בפייסבוק ובאינסטגרם שאולי מביאות יח"צ אבל מדובר בפירסום רע שלא קידם את המסעדות שלו.
    אני כותב את זה לא מתוך שימחה או לעג אלא מתוך הערכה לעדי ש. ולכישרון של יונתן..
    מסעדת שף צריכה שף נוכח ולא שף נפקד עם קריזות…
    מקווה שהמב ישתנה ומאחל הצלחה לכל הנוגעים בדבר.
    ב.

    • מאת מל:

      מסכימה עם כל מה שנכתב מעליי!!!
      רושפלד לא נימצא באף אחת מהמסעדות שלו. זו עובדה ידועה אצל כל המסעדנים. זה מה שגומר את המסעדות שלו שהאוכל בהן הופך להיות משעמם וצפוי, אבל המחירים לא מישתנים. חבל שמי שמשלם את המחיר זה הצוות שמקום עבודתו ניסגר.

  3. מאת betty:

    עצובה בשביל מיכל הטבחית התותחיתתתת
    מקווה שתימצא מקום אחר מהרררר
    בהצלחה לכולםםםםםם!!!!!

  4. מאת shiri m:

    המצב הכלכלי כבר מורגש במסעדות השונות בעיר. יש מסעדות שממש "התמכרו" לקופונים ולא יכולים בלעדיהם ויש כמה שניסגרו בשקט (המסעדה של אביב משה בדיזינגוף). אין מקום לכל -כך הרבה מסעדות בעיר בטח ובטח לא במצב הכלכלי הקשה .
    אני מקווה שלא יהיו הרבה משפחות שיאבדו את ההכנסה הקבועה שלהם ושלכל העושים במלאכה ימצא מקום עבודה לא פחות טוב ותומך. כל הכבוד למשפחת שטראוס שדואגת לעובדים שלה!!!
    בהצלחה לכולם בהמשך ותודה רבה גם ממני וממשפחתי!!!

    • מאת מל:

      מה הקשר לקופונים???
      התחרות הגדולה צריכה לגרום לשף רושפלד להתעלות על עצמו, להיות יותר יצירתי ולא להגיש אוכל בינוני ומשעמם שבגללו נסגרות המסעדות שלו או עומדות ריקות.

  5. מאת אבנר:

    העובדות שאני מכיר אחרות.
    עדי שטראוס הוא לא מסעדן אלא בן למשפחה מאוד עשירה. אולי הוא אחלה בנאדם אבל עושה רושם שבשנים האחרונות הוא מצטיין בעיקר בלבזבז את הכסף של משפחתו.
    רושפלד לעומתו אמנם גם לא מסעדן, אבל בשנותיו הראשונות בהרברט עשה התקדמות מסעדנית יפה. הוא תמיד היה שף גאון אבל בהרברט למד לאזן יפה בין הרצון שלו להתבטא לבין הצרכים והרצונות של הקהל.
    אבל כמובן שעלה לו השתן והוא הפך ל״שף קבוצה״ בו בזמן שהכשרונות הגדולים שלו ברחו למקומות אחרים, למשל להקים את סושיאל קלאב וטאיזו. כמו שכתבו מעלי רושפלד לא במטבחים שלו כבר כמה שנים וזה ניכר.
    לגבי הכסף שבקאז׳ואל: ההיפך הוא הנכון. במסעדות מסוג אלה אפשר להרוויח יותר מבמסעדות העילית כי בהן מאכילים את העם ולא רק את האליטות. רק צריך לעשות את זה טוב והחברים שלך עשו את זה לא מוצלח.
    אכלתי שם כמה וכה פעמים והיא היתה מסעדה עם אמירה מגומגמת, בעיות עקביות ומחיר מוגזם לתמורה.
    פעם אחת אכלתי שם אוכל שרושפלד בישל בעצמו וזו אכן היתה ארוחה מעולה. אבל כאמור, כנראה שרוב הקהל של המסעדה הזו לא זכה לכך.
    אני חושב שהקבוצה הזו בצרות. הרברט שומרת על כוחה אבל טפאס 1 העם מדשדשת מהחצי שנה הראשונה ונראה לי שהיא לא הרחק מאחורי יבנה מונטיפיורי. על עלמה אפילו לא שווה לדבר. באמת מגוחך.
    הדבר הכי חשוב אצל החבר׳ה האלה הוא כשרון הבישול של רושפליד אבל לא נראה שהוא כל כך שש להשתמש בו. בעיני הם צריכים להכניס אותו למטבח ושיבשל. זו הדרך להינות מהכשרון הבאמת נדירר שלו. שיפסיקו לבלבל את המוח עם ״שף קבוצה״ (לא מכיר מקצוע כזה) חבל על הכסף בפרויקטים מגלומניים גם אם יש כיסים מאוד עמוקים.

    בלי קשר, אם באמת ידעו לגמור עם העובדים יפה ולדאוג להם – בהחלט מעורר כבוד

    • מאת עוד נודניק אחד:

      היית מת להיות במקום שעדי שטראוס בכלל דורך!!!
      הינה כל הג'וקים יצאו מהחורים שלהם… תגיד מה שאתה רוצה אבל עדי ש. ואחותו לא לקחו שקל מהכיס של מישהו אחר וניראה לי שהעין שלך ושל אחרים צרה כי הם באים ממשפחה עשירה!!!
      הקינאה שלכם חוגגת!!!
      מתי היית בעלמה? מתי היית בטפאס שתי מסעדות מובילות ומעולות!!! לא נראה לי שאי פעם היית שם!!!
      קנאי!!!
      איך אפשר להשוות מוסדות כמו הרברט שמואל לסושיאל קלאב המדשדשת במקום???

      • מאת מסעדן לשעבר:

        אבנר מסכים איתך בכל מילה. רושפלד צריך לחזור למטבח ולבשל! המינוח של שף הקבוצה באמת בדיחה גרועה! כל הכבוד על הביקורת הבונה! מקווה שלא תמחק מן האתר (תנו לאנשים להתבטא)

        • מאת אבי בן שבת:

          הדגש פה הוא על המילה לשעבר…..
          אתה אולי כותב ונותן עיצות לרוב אבל אתה כבר לא מסעדן כי אתה לא מוצלח בזה ככל הניראה. אז סייג לחוכמה שתיקה.

    • מאת שרון:

      אנא קרא את תגובתי למטה שתתפרסם כשתאושר
      השף הזה עובד כבר עשרה חודשים ערב ערב בתוך המטבח של עלמה. ערב ערב!
      תגובתי כאמור למטה

      • מאת ריבי:

        לרושפלד יש מה ללמוד על דרך ארץ וצניעות מרפי כהן.הוא לא זז מהמסעדות שלו ושומר עליהן כבבת עינו. ממליצה לו לקרוא את הכתבה האחרונה בטיים אאוט אולי היא תעשה לו שכל. בכל מקרה עצוב מאוד ובהצלחה בהמשך הדרך בכל אשר יבחר.

    • מאת הדר:

      אתה לוקח את עצמך יותר מדי ברצינות. כולהה אוכל, כולה מסעדה שנסגרת. לא ביג דיל… יש עוולות יותר גדולות בעולם.

  6. מאת שושי צבעוני-טבק:

    אתמול (שבת) אכלנו שם ארוחת בוקר. היה ניכר עצב רב אם כי הכל תיפקד לחלוטין כרגיל מכל הבחינות.
    מכל מה שקראתי במאמר זה, עדי לא אמר כלום ולכן איני יודעת מדוע סגר. אבל ….למה לרדת על רושפלד? אתם מבינים כמה קשה עבד הבן אדם הזה בימי חייו כדי להגיע למה שהגיע? על כמה דברים הוא וויתר?! אז מה אם הוא נהנה ממנעמי החיים? זה בכלל לא על חשבון המנות שאנחנו אוכלים במסעדות שלו. האכל שלו טעים להפליא והוא עדיין בין השפים המובילים בארץ אם לא בין שלושת הראשונים.
    אז אולי כל המלעיזים הכרוניים והקבועים ינסו לעבוד קשה כמו רושפלד ואז אולי יבינו למה צריך גם להינות ממנעמי החיים! מל – האמנם השף רושפלד מגיש מנות בינוניות ומשעממות? תמהתני!

  7. מאת שרון:

    לאבנר ולמסעדן לשעבר:
    יונתן רושפלד כבר עשרה חודשים מבשל ערב ערב בעלמה, המסעדה האחרונה שפתחה הקבוצה.
    לא מפקח, לא מלמעלה, כבר עשרה חודשים ערב ערב בתוך המטבח של עלמה, בין הסירים, המחבתות הבלאגן
    אז תחזרו לחיים הקטנים וצרי העין שלכם.. תפסיקו לפתוח עיניים על המנעמים והטיולים שלו (שגם הם אינם רבים כלל וכלל) ובעיקר תפסיקו להמציא דברים שרחוקים מהמציאות מרחק שנות אור.
    עשרה חודשים, שבעה ערבים בשבוע הוא במטבח של עלמה בפועל!!!
    ובגלל זה הוא לא ביבנה. כי ביבנה הוא היה במשך שנתיים. בנה את המטבח, פיקח והשאיר אותה בידיים של אדיר השף שידע את העבודה (וכמובן שיונתן היה שם בעזרה ופיקוח מתמיד גם עד יומה האחרון)
    אבל לכתוב שהוא ״שף קבוצה שלא נמצא במסעדות״ זו פשוט לשון הרע ובעיקר שקר גס, צר עין
    על אדם ושף שכבר עשרה חודשים עובד ערב ערב שבעה ימים בשבוע בתוך המטבח
    אז כמו שכתבתי למעלה חיזרו לחיילם הקטנים וצרי העין… אבל לפחות תבדקו את העובדות לפני שאתם מטקבקים את השטויות חסרות השחר שאתם כותבים
    הדגמתם הרגע בדיוק את הישראלי הקטן והמכוער שהכותבת ניסתה להמנע ממנו

  8. מאת הדר:

    כולההה סגרו מסעדה – סיבה טובה לצאת למלחמת עולם!
    בהתחלה לא הבנתי את ההערה של נעמה בסוף הפוסט, אבל אחרי קריאת כל התגובות אני מבינה שצריך היה לפתוח איתה את הפוסט. חסרים לכם נושאים לשיחה? לכו תשיגו לכם חיים! מדובר בפרנסה של בני אדם!

  9. מאת דניאל:

    גם אני ערכתי ביקור פרידה ביבנה מונטיפיורי בשבתף לארוחת בוקר. ישבתי על הבר עם חבר והמלצר ששירת אותנו עשה את מלאכתו ללא רבב. פנים מחייכות, נכונות לשרת ותשומת לב אין קץ ללקוחות.
    אבל בשיחה עם המלצר עלתה העצבות. הכאב של לסגור "בית" בו היית 3 שנים.
    גם אני מצטער צער רב על הסגירה.
    לעדי ולמשפחתו – כל הכבוד וליונתן -אל תשים לב למלעיזים. שפים גדולים באמת מנחילים את תורתם לרבים אחרים ומשאירים אחריהם שפים ממשיכים ראויים. אתה את שלך עשית והא ראיה המנות הטעימות והמושלמות של יבנה מונטיפיורי עד הסוף.
    יבנה מונטיפיורי – מסעדה אחת שלא אשכח.
    תודה לכל אלו שתרמו להרגשתי.

  10. מאת אבי בן שבת:

    עמה המהומה הגדולה?!!!
    שאפו ענק מגיע לעדי שטראוס שלא גורר את הצוות ואת המסעדה לשאול תחתיות. סוגר כשזה כבר לא זה בלי להתמהמה ובלי לגרור ולזייף. מאחל לו בהצלחה כי הוא גבר לעניין.

  11. מאת מנחם:

    בשבילנו זו לא הייתה המסעדה של יונתן רושפלד ועדי שטראוס (כבודם במקומו מונח).
    מה שעשה את יבנה-מונטיפיורי למסעדת הבית שלנו הוא השרות החם והמאוד אישי של הצוות (אריק, תומר, עידן, אדיר ועוד הרבה חברים טובים מצוות הבר, המסעדה והמטבח).
    צירוף נדיר של אנשים הוא שהפך את המקום עבורינו לחוויה מעולה על הבר בכל סוף שבוע כמעט מפתיחת המסעדה לפני מספר שנים.

    תודה רבה לכולכם ולהתראות בתחנה הבאה!

השארת תגובה