מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? "מברנצ'ץ'" בטאפאס 1 העם

"כשאתה קם בבוקר, פו", אמר, "מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"
"מה יש לארוחת בוקר." אמר פו, "ומה אתה אומר, חזרזיר?"
"אני אומר: מי יודע איזה דבר מדליק יקרה היום".
פו הניד ראשו מהורהר.
"אותו דבר". אמר.

(א.א. מילן)

יש משהו נורא מדליק בארוחות בוקר. היא מקנה תחושה כזו שמדובר באשה שדואגת לעצמה.

האמא של הבריטי ענתה להגדרה הזו. בכל בוקר היא ישבה לה בשקט בשקט, בשולחן ארוחת הבוקר במטבח, בחלוק ורוד עבה, עם פרווה סינטטית בצווארון ופרח קטיפה בדש. הסיכות שמוקמו בלילה להחזיק לה את הפוני, עדיין היו באותו מקום. ממושמעות וגם הקמטים שנעלמו מעיניי מזריקת הבוטוקס שלה, אך לא מעיניה של איירין היפה, היו גלויים.

איירין שנאה שמפריעים לה בטקס ארוחת הבוקר. הוא נמשך כשעה וחצי, וכלל חצי אשכולית, כפית סוכר, שני תמרים, כוס קפה, כוס מיץ תפוזים, שתי כוסות מים, רבע מגזין HELLO וחצי Glamour.

"אין לך מושג כמה מגזין יכול ללמד אותך" היא היתה מסתכלת ב"דבר הזה" שהביא לה הנסיך שלה ישר מישראל המאובקת "יש גם טיפים למידות גדולות, כי כל אחת יכולה להשתפר…" אני הייתי שותקת מאד וממשיכה לקרא את הספר שהבאתי מהארץ.

שלא בפניה, הודתי שבאמת אפשר ללמוד המון ממגזינים, במיוחד אם את בשירותים ומשעמם לך. למשל, למדתי שנשים בעלות מבנה תפוח, עם בטן גדולה ורגליים רזות, כדאי שילבשו שמלות מיני בגזרת A. אבל אף אחד לא כתב שם שום דבר על גזרת פומלה.

בצר לי, עברתי לעיין במגזינים שעסקו באדריכלות, טבע וגינון, שם לפחות יכולתי לרכוש, בעיניי דימיוני, טירות עתיקות ולטפח גינות פורחות באוויר. הייתי מוצאת טירה שאהבתי, כזו שעומדת על תילה מינימום 200 שנה. ובקריצה אחת, בעין ימין, היא היתה שלי. אם קרצתי בשמאל, זה סימן שהיו לי לבטים וספקות לגביה.

גם היום, כשאני מסתובבת ברחובות תל אביב, מבטי תמיד נשוא לגגות. מצאתי שאני קורצת בעיקר לגגות שיש בהם עציצי גרניום אדומים ורודים. קריצה ימנית. לגגות עם קקטוסים אני קורצת בשמאל. סתם, שתדעו.

טקס ארוחת הבוקר של אמו של הבריטי לעולם לא הופרע. אם מישהו שאל אותה שאלה, היא היתה ממשיכה להביט בעיתון, ורק קיווצה מעט את שפתיה הצרות, שסימנו שממנה לא תשמעו הגה ואם לא אכפת לכם, תתנדפו!

אני חושבת שהיא בעיקר לא אהבה להראות בחברת הקמטים שלה וללא איפור מלא. לכן הייתי משתדלת לא להופיע במטבח שלה עד שעות הצהריים ואם צריך להשתמש בכף חשמלית כדי להכין תה ולהבעיר בעזרתה את כל הקומה העליונה, So be it! העיקר שויפאסנת הבוקר המלכותית לא תופרע.

השנים עברו. התחלתי לקרא את המגזינים הנכונים, החזרתי את הבריטי לאמא שלו ואני אפילו כמעט נראית אשה שדואגת לעצמה.

למה כמעט? כי למרות נסיונותי לאכול חצי אשכולית בכל בוקר, תוך שאני מעלעלת לי בחמדה במגזינים כתובים בלעז, הבקרים שלי די מטורפים. בדרך כלל אני יוצאת בקושי מן המיטה, אחרי שהשעון מצלצל לפחות שעה שלמה, מכוון על "סנוז" לנצח. בבקרים אני קמה כעוסה ואין לי שום רצון לפגוש את חמיצות האשכולית. אני מדלגת על ארוחת הבוקר, מתלבשת בקושי ונפלטת אל יומי הארוך עם כוס קפה חד פעמית ביד.

אבל בימי שישי, זה סיפור אחר. בימי שישי אני המלכה האם, חזרזיר ופו הדב גם יחד. אני אשה שלוקחת את הזמן לעצמה, על ארוחת בוקר טובה, בעיר הכי מדליקה שאני הכי הכי אוהבת בעולם. בימי שישי, במיוחד באביב, אני חוגגת את תל אביב. אני הולכת לשוק הכרמל, מתלוננת ביני ובין עצמי שהמדרכות של קינג ג'ורג' צרות מלהכיל את כל החוגגים אביב בתל אביב, עוברת אצל "ההוא" בשוק בצלאל ובודקת איזה יבול בדיוק "נפל מהמשאית".

"קניון ארנה הגיע להנה" הוא צועק בקולי קולות וכשהוא רואה אותי, הוא מחייך ואומר קצת יותר בשקט "יש לי דיזיגואל חדש. יבוא עלייך בול!" כי אני מהנוברות הקבועות והוא כבר יודע מה בדיוק אני מחפשת.

בכל שישי אני מחפשת ארוחת בוקר חדשה שתרגש אותי. כזו שאפשר לשבת עליה לפחות שעתיים ולזכור לכל אורכה שאני אשה-שדואגת-לעצמה, גם אם עוד לא הזרקתי לעצמי בוטוקס ואני לא שומרת את הפוני שלי עם סיכות מיוחדות שידקרו אותי כמסמרות בשנתי ויחוררו לי את החלומות עד שהם יתפוצצו לגמרי. אחת מרגשת-מפנקת-מדליקה-במיוחדת זו ארוחת הבראנץ' בטאפאס אחד העם.

כמו אמו של הבריטי שחשבה שבספרד מרוכז כל הטוב והיפה שבעולם, ולכן היא היתה לוקחת את עצמה בכל חורף אנגלי דולף וקר, להנות מן השמש הנעימה ודוברת הספרדית וחוזרת "שלוקה" ואדומה כלובסטר שלא נזהר ברותחין, כך גם הארוחה בטאפאס אחד העם, מפנקת כמו שמש ספרדית מלטפת ונעימה.

החיים שלי סנגריה. סנגריה לבנה, כזו ששטות בה פרוסות אגסים. כי אין כמו אלכוהול בצהרי היום, בואך לשנ"צ כדי לשדר לך את המסר שיש אנשים שסובלים הרבה הרבה יותר ממך, למרות שהטרדות הקטנות שלך הן מרכז עולמך. כשהכוס הממכרת-משכרת בידי אני חושבת שזה בכלל לא נורא שאחרי שבת יבוא יום ראשון ואיתו פתיחת המעטפה של הארנונה מהעיריה, הד"ש החמה מחברת החשמל והטלפונים החסויים מהבנק.

מפלס האלכוהול בדמי עולה ואני חושבת שהרעיון שאני זורעת חזור וזרוע במוחה של פקידת הבנק שלי ש"כסף זה לא הכל בחיים" הוא ממש גילוי מקסים. אם אחזור על המנטרה הזו באזניה עוד פעמיים-שלש, היא אפילו תפנים אותו. אין כמו סנגריה לבנה. חייבים לחלק אותה יותר, ככה, ברחובות, אולי אפילו בימי ראשון ושני, שנרגיש קצת פנאן, כאילו אנחנו גם בועד של חברת חשמל או הנמל. כאילו שאי אפשר לגעת בנו, או להזיז אותנו מהמקום בלי רשות.

אחר כך באה קטלוניה במלא תפארתה ומנעמיה הטובים. לחם חמים שנאפה במקום, ממנו תקבלו כמה שתרצו ואף אחד לא יגיד לכם "אל תתמלאו מהלחם" כי בארוחת בוקר אפשר למלא את עצמכם במה שבא לכם, גם בפחמימות ריקות אך ממלאות. הלחם לא בא לבד והוא מלווה בסלסת עגבניות, סלט של חצילים ביוגורט וטפנד זיתים. אה, וגם שמן זית ומלח גס, כמה שתרצו. כי הלחם סוחב אותם באהבה.

קרש גדול וכבד, עליו מונחים תלוליות של מיני נקניקים משובחים, במרכזו סלט ירקות חתוך גס עם גבינת טולום ו"בעזרה" החלבית יושבים בנחת, סלט ביצים, גבינות, וחמאה. אני עורמת לי גבעות קטנות של טוב על הלחם, נוגסת ושמחה בחלקי. ככה, פשוט-פשוט. כמו נקניק עם חמאה על לחם ופרוסת עגבניה. ככה אני מאושרת.

אחר כך באות העיקריות. כולן שיר הלל לביצים. אני שואלת איזו מנה מומלצת ועומדת יפה גם בלי ביצה, והמלצרית ממליצה בחום על הפולנטה. כן. אני יודעת שאני סוטה ושלא אומרים איכס על אוכל. אבל אני לא אוהבת ביצים. אף פעם לא אהבתי. זה בטח משהו שקשור לבית הילדים. אני לא מתחברת לטרנד הביצים העלומות שכבש את העיר. הוא מגונה בעיניי כמו טרנד קציפות החציל והקציצות מבית אמא. בצר לי אנחנו שרויים בימי תלבושת-הביצים-העלומות-האחידה.

אבל בארוחת בוקר חייבים ביצים ומוריד הגשם אוהב מאד מאד ביצים, אז הכל בסדר. אני תוקעת כפות גדולות ומעלות כל טוב בפולנטה חמאתית בפנים ומעט קריספית מעל, עליה מונחות פטריות בשרניות. אני לא מרשה למוריד הגשם לגעת במזלג שנטבל קודם בחלמון ביצה.

הוא בכלל לא צריך את הפולנטה שלי. הוא מאושר משתי מנות הביצים שהזמין וקיבלה. האחת היא משהו שדומה לשקשוקה, אבל עם כיוון ספרדי. חריפה, עם קבנוס, פלפלים ועגבניות.

והשניה היא תבשיל של תרד מוקרם ועשיר עם שתי ביצי עין, רכות וניגרות. הוא מאושר, אני מאושרת. יכול להיות שזה רגע שכל העולם מאושר בו, אנחנו לא יודעים. קצת אסקפיזם בצהרי שישי רק יכול להועיל.

יש רגעים שאושר שעולה על גדותיו אינו מספיק, וצריך משהו שיסמן שהגעתם לקצה גבול היכולת. אז האושר שלי הוא הלזניה הלבנה של הטאפאס, אותה אני מזמינה תמיד. צהריים או ערב. לצד מנות הביצים, יש מבחר מצומצם של טאפאסים שתוכלו להזמין ו"לחזק" את הארוחה (בתשלום נוסף). אבל זה בתנאי שאתם ממש רעבים או מופרזים וחסרי גבולות כמוני.

לזניה פיזלי היא הלזניה הלבנה (46 ש"ח) – מאפה עלי פסטה קרמי, מועשר בגבינות עיזים ובאפונה והוא תמיד הופך אותי למאושרת ומועשרת עד כדי התפוצצות. סוג של "נועדנו" זו לזו. בלב אני שרה "בקיץ הזה תזללי לבן" ואולי זה בכלל בקול? אני לא יודעת. אני שיכורה מסנגריה לבנה ועודף פחמימות וגבינות טובות.

הבראנץ' המפנק הזה פועל בטאפאס אחד העם בכל שישי-שבת. אם יש לכם כרטיס בייגלה כחלחל בתוקף, תקבלו אותו במחיר נעים של 132 ש"ח לבראנץ' זוגי, אם ישאר לכם מקום למשהו, תקבלו גם גלידה זוגית, כי אין גבול לפינוק.

אני מניחה שאתם יודעים איפה תמצאו אותי בשישי הקרוב. כבר קלטתם. מבראנצ'צ'ת בטאפאס אחד העם. כי אני אשה שדואגת לעצמה, לפחות בסופי שבוע.

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץהמועדון של בייגלהכללימסעדותמקומות שאהבנונעמה פלדתל אביב

אודות הכותב:

RSSתגובות (9)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת hila:

    האם יש אופציה לארוחה צמחונית?
    ז"א להוריד נקניקים ולהוסיף גבינות?

  2. מאת גסטרו:

    כרגיל כתיבה נהדרת, אכן הבראנץ מעולה, הכי זכורים לי הירקות הטריים (ואני לא מחסידות הירקות ) וסלט ביצים אליפות
    לשואלת הצמחונית- לנו הביאו נקניקים נטולי בשר חזיר- אני מניחה שהגמישות תמשיך…

  3. מאת עירית:

    אחרי הפוסט המרייר הזה, צריך רק לעבור לגור בתל אביב :)

  4. מאת נורית:

    בהחלט כן ! הם ממש נחמדים ומוכנים להוריד/להוסיף מה שתרצי – רק תבקשי
    ביקשנו וקיבלנו עם חיוך !

  5. מאת סיוון:

    היום אנחנו שם בעקבותייכם!

  6. מאת צרויה:

    אלופה, כתיבה מענגת. גם הארוחה…..אנחנו נבראנצץ מחר:)

  7. מאת חובב בראנצים:

    הייתי ולא נהנתי, הקמצנות חגגה… מנות קטנות, מבחר נקנקים בינוני מינוס בסגנון אמריקאי( חתיכה שינקן פשוט, פרוסה קורנביף שומני וטיפה רוסביף דווקא בסדר) , בגבינות היתה קערית לבנה ותו לא, אין קשר בין ספרד ו\או טאפס למנות בארוחת הבראנץ שהוגשה. נכון שאפשר לבקש עוד, אבל שנותנים לך בקמצנות מנות קטנות …כמה תבקש פעם, פעמים, אחר זה כבר הופך להיות ממש לא נעים. גם השירות היה צולע… אותי פעם שניה לא יראו יותר במסעדה הזאת.

  8. מאת מיקי:

    מה אני עושה כשאני קם בבוקר? הולך לעבודה !

השארת תגובה