המזלג המעופף בניו יורק – פרק א' של סקס (עם אוכל) והעיר הגדולה

כשהגעתי לניו יורק שמתי לב שהרשימה שהכנתי נשארה על המחשב בבית. היו לי עליה כארבעים מסעדות שממש לא ידעתי איך אכניס לשבוע שמטרתו העיקרית היתה לבלות זמן איכותי עם יורש העצר שהודיע לי כשבישרתי לו שנחתתי שהוא עם חום גבוה ותיאבון לא משהו.

אני דווקא הגעתי עם תיאבון בריא לעיר הכי קולינרית בעולם. למה הכי קולינרית? כי בין אלפי המסעדות שלה היא מציעה לך מסעדות צרפתיות כמו הכי טובות בפריז, איטלקיות כמו הכי טובות ברומא, מילנו ופירנצה, סיניות כמו בהונג קונג, טאפאריות שלא היו מתביישות בברצלונה וסושיות ברמה של גינזה. הקיצור, הכי טוב מהכל.

נחתתי בניו יורק בדיוק 36 שנים וארבעה ימים אחרי הפעם הראשונה שלי בתפוח הגדול. אז, בסנט פטריק דיי, לא ממש הבנתי מי נגד מי ולמה הכל צבוע ירוק. אני זוכר שנקלעתי למצעד קולני בשדרה החמישית ואחרי זה נבלעתי יחד עם חלק מההמון לתוך אחד הברים והתאהבתי בה. בעיר.

הייתי מאז מאות פעמים בניו יורק, גם גרתי בה כחצי שנה באמצע שנות השמונים בדיוק כשהתחילה להשתחרר מהאמריקאיות שלה, לפזול למטבחים אחרים ולהמציא את המושג מגה-מסעדה. ודוקא בגלל כל הפעמים שביקרתי ואכלתי בה, אני יודע שממש אין סיכוי להיות מעודכן בעיר הכי מתעדכנת בעולם. כל יום נפתחות בה מסעדות חדשות עם חלומות גדולים ובכל יום חלומות אחרים מתנפצים מול התחרות האכזרית והקהל הכי מפונק בעולם.

לכן, להגיע לניו יורק בלי רשימה מסודרת זה לא סוף העולם. במיוחד כשיש זכרונות, כמה חברים וילד אחד שמבין באוכל.

אז אם לא אכפת לכם, בואו איתי לטיול קצר וממש טעים לפי סדר התמונות במצלמה החדשה שלי. את כל השמות וכל הכתובות ריכזתי עבורכם בתחתית הרשומה.

עוד צילומים ורשמים תוכלו למצוא באינסטאגרם שלי.

אה כן, זהו רק הפרק הראשון מתוך שלושה (: יש למה לצפות.

לפני שלוש שנים כשיואל ואני חיפשנו לו דירה ליד האוניברסיטה חרגתי ממנהגי לגור במיד טאון ולקחנו חדר במלון בטרייבקה. הבנתי אז שאני לא חוזר עוד לגור במיד או אפ טאון. ניו יורק מתרחשת היום בדאון טאון. נקודה. כן, יש בחלקה הצפוני מסעדות, הצגות, מוזיאונים, קונצרטים וכל השאר, אבל בשביל זה יש סאב וויי, לא?

פעם כשגרנו בעיר, עפרה, אמא של יואל וג'ונו שלי, אמרה לי שהיא שונאת אותה בגלל שכל הזמן יש לה תחושה שהיא הולכת בין שני קירות ושאי אפשר לראות את השמיים. ובסוהו גיליתי הרבה שמיים, חנויות מדהימות, נשמה צעירה, מיליון מסעדות ואת צ'יינה טאון במרחק הליכה. וכן, מסתבר שיש כבר גם מלונות טובים.

אני בחרתי בחדש של דונלד, ה Trump Soho, עם חמישה כוכבים, חדר בגודל של 75 מ"ר עם חלונות מהרצפה לתקרה ואמפייר סטייט בילדינג אחד בול בפרצוף ובצבע אחר בכל שעה של היום. לא זול אבל חצי ממחיר מלון דומה במיד-טאון. ממליץ עליו ביותר!

למען האמת, מי באמת מבלה במלון בניו יורק. ישנים בו, חוזרים לזרוק את שקיות הקניות בחדר ושוב יוצאים. בכל זאת, מלונות טובים הם החולשה הגדולה שלי.

 זרקתי את המזוודה בחדר, קילחתי מעצמי את שיירי הטיסה והעמידה המעצבנת והאינסופית מול דלפקי מחלקת ההגירה בקנדי ויצאתי לארוחת בוקר מוקדמת בדים-סאם-לנד.

אבל איך שאני שם פעמי לצ'יינה טאון אני שם לב לשלט Aquagrill שהזכיר לי שרשמתי אותה ברשימה ששכחתי בבית כמקום סבבה לאוייסטרים.

מאז פריז אני סובל מקרייבינג בלתי נשלט לצדפות והנה אני עומד מול הר מכוסה קרח של כל הסוגים וכל המינים ממיין במזרח ועד קליפורניה במערב, ובשליש ממחירם של אלו שמצליחים להגיע לארץ. המוח עושה חישוב קצר ומגיע למסקנה שתריסר מהן יחד עם כוס סאנסר צונן לא עומדות בסתירה לדים-סאם שבדרך, אלא להיפך.

וצדקתי. מקום משובח ומומלץ ביותר. היה חבל לי לעזוב כי זוג הצרפתים שישבו לידי על הבר המשיכו לבויאבז שנראה והריח נפלא, אבל לי היו התחייבויות קודמות בצ'יינה טאון.

הלם תרבות. זה מה שצפוי לכל מי שחושב שהוא אוהב דים סאם אחרי מה שהציעו לו בארץ כשהוא מגיע לסוף המדרגות הנעות שמובילות למקדש הקיטשי של ז'ינג פונג (Jing Fong). באולם ענק בגודל של מגרש כדורגל צבוע בצבעי אדום וזהב מסתובבות עשרות סיניות שנוהגות בעגלות עמוסות באין סוף סוגים של דים-סאם מהבילים ופורקות אותן לפי דרישה לשולחנות. ממש כמו בהונג קונג. אולי לא הדים סאם הכי טוב בעולם (גם ככה פי אלף יותר טוב מכל מה שאי פעם תטעמו בארץ) אבל חוויה תרבותית מדהימה. לא לוותר. 

אני שונא קניות ומרגיש די מהר מחנק ומחסור בחמצן כשאני נמצא בחנות גדולה, אבל יש חנות אחת שאני מוכן לנטוע בה אוהל ולעבור לגור בה למשך כמה שבועות. זוהי דין ודלוקה (Dean & DeLuca) כמובן שנמצאת בדיוק במרחק המתאים להליכה אחרי שמורידים מקבץ נאה של דים סאם בצ'יינה טאון.

זהו גן עדן לאוהבי אוכל. המעדניה בהא הידיעה, וחנות האוכל שהכי אהבתי בעולם עד שבאתי בשערי Eataly, אבל בל נקדים מאוחר למוקדם.

זה פשוט תענוג להסתובב להתמוגג מהמראות, להריח את הריחות ולקנא. פשוט לקנא בניו יורקים שיכולים לשלוח יד ולגעת בכל שעה בכל הטוב שהעולם מציע. החדשות הטובות הן שמסתובבות לאחרונה שמועות שדין ודלוקה הולכים לעשות עליה ולפתוח בישראל סניף.

למחרת בבוקר קבעתי עם יואל שהרגיש קצת יותר טוב בטוטו ראמן ב 11:30 בבוקר. כי אין כמו ראמן טוב לפתוח בו עוד יום ואין כמו ראמן להבריא חולים במהירות. בכלל, ראמן הוא מאכל התאווה שלי, וכמו כל יפני טוב גם אני נמצא בחיפוש תמידי אחרי הטעם מדויק והחמקמק שזכור לי מהראמניה הכי אהובה עלי.

טוטו ראמן, כך הבנתי הוא הדבר הכי לוהט בעיר ושלא לוקחים שם הזמנות. כל הקודם זוכה ומי שמאחר ממתין בשקט בתור. ממש כמו בטוקיו.

קצת חלמתי ברכבת התחתית (שהיתה במקרה אקספרס) ופספסתי את התחנה וירדתי בקולומבוס סירקל כעשרים בלוקים צפונית למסעדה. השעה היתה מוקדמת אז התחלתי לצעוד לאורך ברודוויי הקפואה אך שמשית לכיוון דרום. כשהתקרבתי לרחובות החמישים העליונים חשתי כח עליון שמסיט אותי מדרכי ומכוון את רגלי לכיוון השדרה השביעית.

"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי אותו.

"לקרנגי דלי, טיפש" הכח ענה לי.

"אבל אני הולך לאכול צהרים" ניסיתי להתנגד.

"אל תהיה אדיוט" הוא ענה בלקוניות. "איפה תאכל הוט פסטרמי?"

וכך מצאתי את עצמי שוב חסר אונים ועמוד שדרה מול הסנדביץ' הכי אהוב עלי בעולם.

לזכותי ייאמר שאכלתי רק חצי ממנו.

"לארוז לך?" שאל אותי המלצר.

"אין צורך" אמרתי, רק כדי לשמוע תוכחות מיואל אחרי כן שהייתי צריך לארוז ולתת את החצי לאיזה הומלס, ושבכלל ההומלסים הכי שמנים הם אלו שמסתובבים ליד קרנגי דלי, כי אף אחד לא מצליח לסיים את מה שהוא מזמין.

למרות הדה-טור הגעתי לטוטו ראמן כרבע שעה לפני הפתיחה, אבל אחרי כ 30 יפנים מורעבים שכבר לקחו מספר ורשמו את עצמם ברשימה המסודרת שעל הדלת.

אחרי שקראתי את לוח הברית שמסביר מה מותר ומה אסור ווידאתי שאני רשאי לעבור בשערי הראמניה, רשמתי גם את עצמי לתור, צילמתי את השלט המצ'וקמק והעלתי אותו לאינסטגראם.

מישהו הגיב: "אה, אתה בראמן נאצי!"

מסתבר שככה באמת קוראים למקום הזעיר והכל כך משובח הזה.

תראו מלא יפנים עומדים יפה בתור:

הראמן של טוטו הוא מסוג החלבי שבועז צאירי אוהב, אישית אני מעדיף את האסכולה הצלולה אותה אפגוש במערכה השלישית במומופוקו, אבל למרות זאת מדובר בראמן מעולה מעולה ששוה את ההמתנה. בכלל, ההצגה של עשרות יפנים מוטרפים מאוכל רחוב שמוגש בעיר זרה שווה את הכל. דמיינו לעצמכם ישראלים עומדים בתור כזה למנת פלאפל.

בדרך מהראמניה לפארסונס, בית הספר לעיצוב שיואל שלי מככב בו, אנחנו עוברים ביוניון סקווייר ואני נזכר שאורי שפט ממאפיית לחמים פתח סניף ניו יורקי בסביבה. אני שואל את יואל אם הוא יודע איפה זה, והוא עונה שזה ממש ליד בית הספר שלו.

אנחנו מציצים דרך הויטרינה ואת מי אנחנו רואים מוכר לחם אם לא את אורי שפט האופה הנמרץ והמוכשר ביותר.

אני נוקש על החלון ולאחר שניה אורי מזהה אותי, מחייך ובא לחבק אותי.

אורי מאד גאה בתינוק החדש שלו. ויש לו על מה. לחמים שהפכה בניו יורק ל Breads Bakery היא לא פחות מממלכה קטנה שמשתרעת על פני שתי קומות בשטח כולל הקרוב לדונם וכוללת חנות, בית קפה ומאפייה מצויידת לעילא. Breads מוכיחה גם שכשעושים משהו במצוינות, ברצינות ובמקצוענות, ישראלים יכולים להתמודד בכבוד גם בשווקים הכי תחרותיים.

הניו יורק טיימס כבר הכתיר את הקראנץ' הידוע לשמצה של לחמים כ'בבקה' הכי טובה בניו יורק, והרוגעלך של לחמים משגעים את העיר. תנו קפיצה אם אתם בסביבה ותתמלאו קצת גאוה.

כיוון שמזמן לא אכלנו הזמנו מקום לארוחת ערב ב Tao, מגה-מסעדה אסיאתית שכבר יותר מ 14 שנים מהווה מודל לחלומות רטובים של מסעדנים מכל העולם.

עיצוב גרנדיוזי שבמרכזו פסל בודהה המתנשא לגובה של 3 קומות שנראה עדכני גם לאחר 14 שנים בעיר הכי עדכנית בעולם, קהל יפה ונחשק בעיר עם הקהל הכי יפה בעולם, אנרגיה מתפרצת וסוחפת של עושר ושמחה ותפריט ארוך של האוכל הכי אופנתי (לאו דווקא הכי מדויק) מבטיחים שבטאו גם אם יש לך הזמנה, זה לא אומר שאחד מ 300 המקומות במסעדה יהיה פנוי עבורך לפני שתמתין 40 דקות שהפייג'ר שהמארחת הפקידה בידך יתחיל לזמזם.

וכשבמשך 14 שנים רצופות מגה-מסעדה מלאה ככה כל ערב, זה ברור מאילו חומרים עשויים החלומות של המסעדנים.

אנחנו לא המתנו אלא עלינו לקומה השניה והתמקמנו אסטרטגית על הבר הצופה מעל לערב של קוקטיילים מעולים, אוכל אסיאתי סביר שאותו קינחנו בפורצ'ן קוקי הכי גדול בעולם כיאות למקום וליום המושלם שהיה לנו.

זה הכל להפעם. יומיים מתוך שבעה. לפנינו עוד המסעדה התאילנדית הכי טובה מחוץ לסיאם, הממלכה של מריו בטאלי ב Eataly, דים סאם גורמה ב Red Farm, ליל סדר בפיטר לוגר, סיבוב בכל המסעדות (המעולות) שיואל אוהב ועוד ועוד. Stay tuned.

כתובות:


Trump Soho Hotel

246Spring St New York, NY 10013 +1 212-842-5500

אתר


Aquagrill

210Spring St  New York, NY 10012,  +1 212-274-0505

אתר


Jing Fong

20Elizabeth St New York, NY 10013 +1 212-964-5256

אתר


Dean & DeLuca

560Broadway New York +1 212-226-6800

אתר (מדהים)


Carnegie Deli

854/7th Ave New York, NY 10019,  +1 212-757-2245

אתר


Totto Ramen

366W 52nd St New York, NY 10019,  +1 212-582-0052

אתר


Breads Bakery

18E 16th St New York, NY 10003, +1 212-633-2253

אתר


TAO Restaurant

42E 58th St New York, NY 10022,+1 212-888-2288

אתר

קטגוריות:: Featuredהמזלג המעופףניו יורק

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (16)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת עירית:

    פוסט מענג, דודי :)
    תודה

  2. מאת ציפי:

    אתה ודאי מחייך כשאתה מציין את כדאיות המלון של טראמפ. אמנם נראה משגע אבל נמחיר מתחיל ב425$ ללילה. אבל, כשאתה בביגלה זה כנראה קטן עליך.

    ההמלצות על המסעדות אכן טובות.

  3. מאת דני מובשוביץ:

    אני מחכה לשמוע מה אתה חושב על מומופוקו…
    נדבר אחרי…

  4. מאת יגיל:

    אתה מוציא לנו את המיץ
    לא יפה ככה לגרות מרחוק…

  5. מאת דליה טל:

    בדרך כלל אני קוראת אתכם בהפוגות מבלי להגיב…..הפעם לנוכח הפוסט על מנהטן אהובתי לא יכולתי לעצור……בא לי לצעוק……איך אני מקנאההההה…..
    כיף צרוף…..העיר הכי מחשמלת בעולם…..אהיה שם בקרוב…..דודי, תמשיך לגרות לנו את הדימיון…..( ואת בלוטות הרוק ) אתה עושה זאת נהדר…..דליה

  6. מאת ר ו נ י:

    הפה מלא ריר לא יוצאות מילות

  7. מאת Tsvia:

    Dudi, Following your recommendations of the Breads Bakery, we visited the place today and enjoyed it very much. We had lunch there and their staff members are very nice and pleasant. As we normally do, we bought breads to take home to New Jersey. I spoke to one of the owners and I mentioned you. He remembered you very well and said that you took photos of the place. I told him that you recommended the bakery on your blog and he was very pleased. I understand that they opened the business only two months ago. It looks like they are already doing very well.

  8. מאת יוני:

    דודי, מתי נהנה מפרק ב'? ב-2014? הקהל במתח.

  9. מאת יובל:

    מה עם הפרקים הבאים??

  10. מאת מיכל:

    תודה על המידע שפירסמת, חלק מההמלצות שלך כבר דגמנו,אנחנו טסים בשבוע הבא לנ"י, נשמח להתעדכן בהקדם, בפרקים האחרים של הבילוי הקולינרי שלך בעיר, הכל מעורר תיאבון גדול…(:

  11. מאת שירן:

    הי, האם הפרקים הבאים יפורסמו בקרוב? אני שם עוד שבועיים!!!!
    תודה רבה :-)

  12. מאת יואל:

    כמה טוב בפוסט אחד. כל הכבוד.
    האם יפורסמו פרקים נוספים?
    תודה

  13. מאת מיכל:

    עדיין מחכים להמלצות נוספות…..((:

    המלצה חמה לבופה סושי ופירות ים חופשי במנהטן – IchiUmi , יש עסקיות ב 18.95$ , ערב ב31.95 , בסופ"ש יקר ב 6$. להגיע רעבים מאוד, 10 מטרים של מזנון שופע סושי, פירות ים, וגם בשרים למי שלא אוכל מכל טוב הים. בשדירה ה-5 על רחוב 32.

    http://www.ichiumi.com/Home

השארת תגובה