המזלג המעופף – יום רביעי בפריז: בתי מרקחת לממכר עוגות

בימי שני המאפיות בפריז סגורות, סנט אונרה נח על ענני סוכר מרחף, ונותן לעצמו ולאופים החרוצים, שמשכימים קום בכל יום בשבוע, להנות מיקיצה טבעית. אבל יש לי הרגשה שהקונדיטורים בפריז לא נחים לרגע, גם בשנתם ממציא לנו מוחם הקודח רעיונות מוטרפים וקורמים עור וגידים או בעצם גלזורה ושקדים דקה אחרי שהם מצחצחים שיניים בבוקר יום שלישי.

פטיסרי דה רב (La pâtisserie des rêves)

 בית מרקחת לממכר עוגות (מהחלומות)

עברנו ליד דה רב בצהרי יום שני והמקום היה סגור. הויטרינה היתה ריקה, פעמוני הזכוכית בהן נתונות העוגות היו נקיים מאד וריקים מאד ואני חשבתי שלראות פטיסרי נעול זה פי מיליון יותר לא נעים מלראות גן סגור. אבל לא אמרתי נואש, ובבוקרו של יום רביעי, התלבשתי חגיגי ושמתי פעמיי למקום וכבר דמיינתי איך אני פושטת להם על הויטרינות ולא משאירה פירור על פירור.

הענין הוא שדה רב אינו מקום נוח לפשיטה. או בעצם הוא פשוט לא מקום נוח. נקודה. הוא בית מרקחת לממכר עוגות מרהיבות, שאומרות שיק, עידון וטוב טעם, אבל ממש לא מקום ל״התחרעות״. העוגות נתונות תחת פעמוני זכוכית ענקיים, כל אחת כוכבת ומוארת האור יקרות, המוכרות אדיבות ומאד רזות, לא מהסוג שפותח את היום באקלייר ומהר מאד אני מרגישה כמו פיל בחנות חרסינה.

אני מבקשת יפה לצלם, לוקחת פחזנית קטנה לדרך, ממתינה דקות ארוכות שיארזו לי את יצירת המופת בתשומת לב ויוצאת. ברחוב אני לא מצליחה לפתוח את הקופסא, יורד גשם ואני מסתבכת, אז אני נותנת אותה לקבצנית הראשונה שאני רואה וקונה לעצמי אקלייר פיצוי ב״פול״.

La pâtisserie des rêves

Paris 93 Rue du Bac 75007

לאלבום התמונות

ביסטרו פול בר (Bistrot Paul Bert) 

הכי ביסטרו שיש

אחרי זריקת הסוכר של הבוקר אנחנו פוגשים את ליונל בקצה השני של העיר, בביסטרו צרפתי ותיק ואמיתי, שמגיש מנות אופייניות לביסטרו. יש להם גם תפריט יין מטורף, ותפריט צהריים מוזל ב- 18 יורו לאדם. אנחנו מחליטים ללכת על התפריט המפנק שעולה 36 יורו לסועד, רק כי אנחנו כבר פה לצרכי מחקר, כמובן. המקום עמוס ואין בו מקום להכניס סיכה. אם מתחשק לכם לאכול טוב, אל תתעצלו והזמינו מקום מראש, מיד אספר לכם למה…

אנחנו פותחים בשלש מנות ראשונות: קוקי סאן ז׳ק בחמאה, כבד של ארנבת בפטריות ויין, מנה מלאת טעם ומאפה ״חלקים שלא צריך״ בבצק, אליו הכניסו את כל החלקים שנשארו מהחזיר. הצרפתים אוכלים את כל החיה מלבד השפם, רק כי זה נתקע להם בשיניים. במאפה ניתן למצוא חלקי אף ואזניים, כליות וכבד והוא טעים להפליא כמו אוכל משביע של עניים.

אנחנו מבסוטים מהראשונות ועוברים בחדווה לעיקריות, בעת השקת כוסות היין אנחנו מחליפים את ה״לחיים״ המסורתי ב״למדע״ וזה מקנה לנו פטור מדיאטה לפחות לשבוע ימים. ד״ש חם לכבד שלנו, בקרוב ניתן יהיה להכין ממנו פואה גרא משובח במיוחד.

מלצר זריז הניח על השולחן דגי סול בחמאה בתפוחי אדמה. פשוטים וטעימים. בלי רוטב מורכב ובלי להסתיר את העיקר. טעים ומעודן ועם זאת פשוט פשוט.

תבשיל לחי עם קונכיות פסטה, ירקות שורש ויין. ביתי, עשיר ושוב, כל כך טעים.

סטייק אנטריקוט עם צ׳יפס, כזה שעוד נתגעגע אליו, זה בטוח.

בעיקריות נשברנו. הן היו נפלאות, אמנם, אבל האכילה והשביעה של ליל אמש החלו לתת את אותותיהן. אנחנו מנקרים קצת פה וקצת שם, הופכים בהן וחותכים. טועמים בשם המחקר והמדע ומתנצלים בפני המלצר המודאג, זה לא אתה , זה אנחנו.

אבל לקנח צריך, במיוחד אחרי שלושה ימים בהם ליונל שלנו מהלל את הפארי ברסט של פול בר. בשם המדע בלבד וגם בשם הירידה המוחלטת מהפסים אנחנו מחסלים באבא או רום ענקית במיוחד ומעלפת הרבה יותר, פארי ברסט שענה ועלה על כל הציפיות וטארט טאטן שאני לא נגעתי בו כי תפוחים זה בריא מדי, אבל הבנים דיווחו שהיה מעולה.

שלש גברות מכובדות ישבו בשולחן ליד, לא הבינו מה הן רואות. הטייפון שהתחולל בשולחן שלנו הדהים אותן, מזל שהן לא שלפו מצלמות לעבר ״שבט שואבי הקינוחים״, אבל אם הן שלפו ולא הרגשנו כי היינו עסוקים מדי, נהגו בנו בסלחנות, זיכרו כי המדע מעל לכל.

Bistrot Paul Bert

Paris 18 Rue Paul Bert, 75011

בלה סוכרה (Blé Sucré)

הויטרינה הכי טעימה בעיר

אחרי התסכול הקל שלי מ״דה רב״ ליונל גמר אומר לפצות אותי במשהו ״אנושי״ יותר. הוא לוקח אותי ל״לה סוכרה״ הסודית, רק כדי לגרום לי ללכת כמה מטרים בלי לקטר על הקור. הקור בפריז מקפיא אותי ואני הולכת ברחובות עם מבע קפוא, מה שקובע את הבעת פני הקפואה הוא מידת שביעות הרצון שלי ממנו ברגע שיצאתי מהדלת הראשית מהחימום אל הקיפאון. ליונל ודודי מעוניינים לקפיא לי את החיוך ולכן הם מקפידים לקחת אותי למקומות מסוכרים.

מאחורי הויטרינה של ״בלה סוכרה״ עומדת אשה קטנה שיודעת לעשות קסמים. אני מעוניינת להציע לה נישואין או חברות בפייסבוק או כרטיס טיסה לישראל, רק כדי לםגוש שוב ושוב באוצרות שיש לה בחנות. אני מתקשה לבחור בין המונט בלאן עליו נערם הר של תולעי ערמונים וקצפת או אולי טארט תותים. בעיקר אני מעוניינת שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי לבחור לבד ולאכול לבד את כל מה שבא לי.

המחירים גם הם נוחים מאד, כך שאני באמת יכולה לבחור כל מה שמתחשק. אבל במקום לעשות מעשה, אני עומדת אילמת מול הטוב הזה. הבנים מזהים את המצוקה ובוחרים עבורי באבא או רום (כאילו הרגע לא ירדנו על אחת ענקית) ומקארון מופלא של תותים וריבת ורדים שקשה לתארו במילים. פשוט לכו לשם ופיגשו אותו בעצמכם. מקום מופלא!

אני לא רוצה ללכת משם. מבחינתי הבנים יכולים להמשיך. ליונל, הצדיק שיודע נפש בהמתו, מפתה אותי במקדש מטורף של אקלירים. ״כזה דבר לא ראית!״ הוא מבטיח לי. אני קמה בחוסר חשק מהמקום ומבטיחה לעצמי שעוד אשוב ל״לה סוכרה״ לבדי ואתקוף את כל הויטרינה, כולל הקרפים שהבחנתי בהם רק ביציאה. זו הבטחה!

Blé Sucré

Paris 7 Rue Antoine Vollon, 75012

לאלבום התמונות

 

L'eclair de genie

האקלייר של הגאון – כריסטוף אדם עף על עצמו

בכל מקום בפריז אפשר למצוא אקלייר, בערך כמו שאצלנו אפשר למצוא רוגעלך או בורקס. אבל כריסטוף אדם, קונדיטור מחונן שמכיר בערך עצמו, לקח את האקלרים שלו כמה צעדים רחוק יותר ויש שיגידו רחוק מדי. לא תנגסו בסתם פחזנית, אתם תתנו ביס בתכשיט, מבלי לשבור אף שן.

כשאני שולחת תמונה של היהלומים של כריסטוף אדם לאבא שלי, הוא מחזיר לי בתשובה ״זה טוב ויפה ומרהיב עין, אבל האם גם טעים?״ והוא צודק. כן, זה טעים, אבל הרבה יותר יפה ומרשים מטעים. זה מגוון ומתוק, אבל עבורי טיפה עובר את הגבול וטיפה פחות מדי אנושי. אנחנו טועמים אקלייר קרמל טוב והכי פחות מפורך מהטירוף שיש לכריסטוף בויטרינה, אקלייר שוקולד ופטל שהוא יותר יפה מטעים ואקלייר ורדים, וניל ומרשמלו לכבוד הולנטיין שגם הוא הרבה הרבה יותר מתוחכם מטעים.

כדאי ללכת? כן! כדאי מאד ללכת, בעיקר כי זה מעניין ונותן פרופורציות לאן המוח האנושי מסוגל לקחת בצק רבוך.

לאלבום התמונות

L'eclair de genie

Paris 14 Rue Pavée 75004

ועכשיו אני הולכת, העיר הכי רומנטית בעולם מחכה לי, יום אוהבים שמח לכולכם.

Au Revoir

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredהמזלג המעופףפריז

אודות הכותב:

RSSתגובות (4)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת לילי:

    מקסים ביותר הלוואי עלינו כאלה חנויות!!!

  2. מאת dorit:

    די…. זה לא מוסרי בעליל.

  3. יאאאא שיגעת אותי.

    מגי

  4. זו ממש חגיגה לעיניים, לקרוא, לקנא ולהזיל ריר.

השארת תגובה