יום שני בפריז: היה היה טוויסט

אתמול הרגשתי כמו אדם ריצ׳מן של הקינוחים, האיש שמותח את קצה גבול היכולת של הקיבה שלו ומביא איתו קיבה חמישית ושישית רק למקרה שיפגוש איזה המבורגר שקוטרו כפול ממידות מותניו.

כמש״קית ארוחות בוקר פתחתי את הבוקר אצל פול, רשת פטיסרי נהדרת, שיש לה כמה סניפים בפריז ואחד שווה במיוחד בסאן ז׳רמן. הלכתי בעקבות הריח והזקנות הנחמדות שיוצאות עם הכלב לטייל ולקנות תפוח, חריץ גבינה וקרואסון. אני בניגוד לזקנות המידתיות והמתורבתות, קניתי חצי סניף, שלושה בריושים, באגט אחד, שני פיננסיירים מופלאים וגם פאי פלאן, רק כי הייתי חייבת לבדוק על הבוקר אם הוא דומה לפאי החלב של סבתא רוזה הבולגריה. הוא לגמרי דובר צרפתית, דומה, מזכיר, אבל ליד. פאי החלב שלה מנצח בגדול. אין גבול לחקר, תפחתי לעצמי על השכם ועל הבטן, גם כשהוא מתחיל בשעה שמונה בבוקר…

אחרי תרכובת הפחמימות והסוכרים המטורפת שהכנסתי לעצמי, מתרכזת בכל ביס, ומברכת את האל הטוב על העיר הזו, פגשנו את ליונל. את ליונל פגשנו באלבה, הוא חבר של יאיר יוספי, השף המתפרץ, ואין לי מושג למה חושדים ארוכים חשבתי שליונל לא מדבר. זו היתה טעות שלי, האיש מדבר כל שפה שהיא, פרט לשפת החיות. אבל שים לב, דוקטור דוליטל, ליונל לגמרי מאחוריך!

ליונל הוא אוצר של ידיעות ואוצר באופן כללי (בנות, זה הזמן לכתוב לעצמכן פתק קטן ולשים לב טוב טוב, כאלה בחורים לא מסתובבים ביננו חופשי, בטח לא במקומותינו). הוא אוצר של ידיעות בנושאים החשובים באמת, יין, היסטוריה, אוכל ושפות. נגיד, אתמול למדתי ממנו שהמילה ״שרמוטה״ באה מצרפתית. הזונות כונו בלבנון ״שרמונט״ כלומר ״מקסימות״. את הידיעה הזו אסף ליונל ביגיעה רבה בלימודי הלבנונית שלו. בפעם הבאה שאתם זורקים מילים יפות כאלה בכביש דעו שהבא לקלל יוצא מברך אחו-שרמוטה.

היה היה טוויסט

ליונל, איש היין האוכל הטוב, לקח אותנו לז'אדיס ( Jadis ). פירוש השם הוא ״היה היה״ ובתכלס מדובר במנות צרפתיות קלאסיות עם טוויסט. אבל לא סתם טוויסט אלא אימפרוביזציה מטורפת של שף צעיר ומוכשר שלוקח מנה כבדה ואפורה כמו פואה גרא, מקציף אותה, שם עליה ביצה עלומה והופך אותה לענן של טעם טוב וצבע. ילד הפלא הזה עבד במקדשים של פייר גנייר ומישל בראס ועכשיו יש לו שתי מסעדות בפריז והוא מתוק וצנוע ממש כמו המסעדה שלו.

ז'אדיס לא מצטיינת בתאורה מיוחדת או בעיצוב פנים יוצא דופן, היא פשוטה מאד ואין לה הדר מיוחד, נהפוכו. כאן מכינים אוכל והוא הכוכב הבלעדי והיחיד. את האווירה והרומנטיקה תביאו מהבית, אם תתחילו לחפש בציציות, לא תזכו לאכול מידיו של אחד הטבחים המוכשרים והחכמים שיש. בקיצור, תתרכזו.

למנות הראשונות אכלנו קצף פואה גרא, סלט צדפות נפלא עם שלושה סוגי צדפות, ג׳לי ואסבי ואצות ים ומרק בצל עם בריוש שנלחמנו עליו בכפות. התמונות ידברו בעד עצמן והטעם עוד יותר.

לעקריות לקחנו חזה ברווז, נתח קצבים נמס בפה עם ריזוטו של פסטה אורוזיו שזה סוג של אורז בן גוריון.

ניסיתי להסביר לליונל מה זה פתיתים ולמה קוראים לפסטה אורז בן גוריון, וראיתי בעיניים שלו שאנחנו אומה שירדה מהפסים כבר בשנות החמישים ואיזה מזל שיש לנו כזו חוצפה, כי פתיתים זה הכי טעים בעולם. טוב, אני מגזימה, אבל זה באמת הכי מנחם וטעים, לפעמים. והיה גם דג נפלא וביסק עם לנגוסטין וסופלה פואה גרה.

הכל יצירתי ובעל טעמים עדינים וחכמים. סליחה ומחילה שאני לא מפרטת יותר. זה היה אתמול, ואתמול במונחים של פריז זה מזמן מזמן. אולי באמת כדאי שאלך לרענן את הזכרון שוב, לפני שאני חוזרת הביתה.

לא ציפיתי, אבל הקינוחים בז'אדיס מופלאים ומוקפדים כמו המנות האחרות. אין בהם מילימטר של חיפוף.לקחנו אקלר ענק, באבא או רום שאין בילתה ועוגת קרם לימונית עם מרנג וריבת שזיפים. הרי התמונות, תתעלפו בזמנכם החופשי.

 

Jadis

208 Rue de la Croix Nivert,

מתוך דאגה חמורה לשלום מפלס הסוכר העולה בדמינו, לקח אותנו ליונל לשני מקומות ״רק להסתכל״. הוא פשוט לא ידע שדחית סיפוקים זה שמינו השני. קבלו שתי תחנות בדרך שאל לכם לדלג עליהן, במיוחד אם גם אצלכם דחית סיפוקים איננה בתפריט.

GROM – יש לי גלידה הכי טובה ומשובחה

חנות איטלקית עם מוכרת מקסימה ואדיבה ונותנת טעימות בגודל של רבע מנה בערך. היא מרככת את הגלידה בתשומת לב ומסבירה על כל טעם וטעם. מכינים את הגלידה במקום והיא טריה ומכבדת את טעם המקור. אפרסמון זה אפרסמון ומנדרינה היא מנדרינה. גלידת האספרסו היא משהו לכתוב עליו גלויה ואם קר בחוץ אל תוותרו על שוקו חם עם קצפת, כזה לא שתיתם. היום יש לי איתו פגישה חוזרת.

Grom

81,Rue de seine

פטריק רוגר – המשוגע של השוקולד

עוד מקדש לאלוהי פולי הקקאו הוא חנות השוקולד של פטריק רוגר. ״זה לא סתם שוקולד, אמא, ותשכחי מכל מה שאת מכירה ויודעת. זה שוקולד למבוגרים בלבד״ הסברתי ללקקנית הראשית, אמי הורתי, שחינכה אותי על ברכי ״תמיד יש מקום לקינוח״. פלפל שחור עם קליפת לימון, קרמל עם ליים, מנטה עם למון גראס ועוד ועוד, כולם יושבים בשובה ובנחת בתוך הפרלינים שלו ומחכים לשעת הכושר להתפוצץ לכם בפה ולגרום לכם לשכוח כל מה שחשבתם על שוקולד.

אל תוותרו על הטופי, במיוחד נפלא זה עם הקרמל המלוח והטופי הלימוני. אני מפנה מקום במזוודה לטובת כמה קילואים מאלה. בערך יורו לפרלין, שזה מאד דומה למחיר שגובים בארץ על פרלינים פחות טובים ופחות מופרעים ושווה את זה.

לאלבום התמונות המלא

Patrick Roger

108 boulevard Saint-Germain
75006 Paris
Tel: 09 63 64 50 21
Tel: 01 43 29 38 42

ליונל, המום מיכולת הכלת הסוכר שלנו, לקח את שני המופרעים שקיפצו אחוזי דיבוק מעודף מרץ לנוטרדאם. ״בואו ננסה לעשות משהו שלא קשור באוכל״ הוא מנסה להחדיר בנו קצת היסטוריה ומורשת. אנחנו מסכימים , שנינו מרגישים בדם שהגזמנו.

טיול לנוטרדם וצילום של הכנסיה המדהימה הזו מכל כיוון אפשרי כולל מגשר המפתחות ומצד המפלצות גורם לי להבין שלכל דור יש את המפלצות וההפחדות שלו. פעם הפחידו את קהל המאמינים במפלצות אבן שרק מחכות לרגע שתגיעו לגיהינום. הן אורבות בצמרות הכנסיות ויש להן פנים מפחידים באמת. היום, משבגרנו, מפחידים אותנו באיום האיראני ובפנים של אחמדיניג׳אד. כשאני מתקרבת למפלצות האבן הן מציתות לי את הדימיון ומפחידות הרבה יותר. לידן האיראני סתם ליצן.

זוכרים את אדם ריצ׳מן האיש בעל אלף הקיבות? אז אדם, אני מאחוריך!

בראסרי Thoumieux – אל תלכו עד שטארט הלימון ישיר

׳מה ההבדל בין בראסרי לביסטרו׳ אנחנו שואלים את ליונל והוא שמח להסביר. בעיקר כי זה נותן לו מנוחה מהלעיסה. ׳בגדול זה הגודל. בראסרי זו מסעדה גדולה עם תפריט קבוע שרץ לאורך כל היום ויש גם תפריט ערב שהוא מיוחד יותר. על פי רוב יהיו פה ספות ומראות והמון המון מקומות ישיבה. ביסטרו זה מקום קטן יותר…׳. אני מסתכלת סביב, עטשה וי על המראות, הספות וים האנשים ומבינה שטומיו שתחת מגדל האייפל היא ללא ספק מאד מאד בראסרי.

בטומיו יש שף כוכב, ז'אן פרנסואה פייאג', כזה שמשתתף במאסטר שף ובטורי רכילות. יש לו מסעדה אחת בניגוד לזן השפים המתפשים על פני כמה מסעדות. יש לו את טומיו וזה מספיק לו עד מעל לראש.

לראשונות אכלנו פואה גרא מצוין, מרק אסיאתי עם ג׳ינג׳ר, למון גראס, אטריות וברווז וסלט ירוק עם גבינה כחולה. הכל טעים טעים ומקרין יציבות. ברור לנו שאם נקפוץ לשם ביום המחרת, הטעם ישאר אותו טעם וזה טוב.

העיקריות הצטיינו. יונה עטופה בכרוב שחור, פואה גרא ובייקון. שקדי עגל רכים רכים עם קנלוני פטריות וגבינה ומנת דג לבן ועסיסי עם סלקים וקרם תרד. אין מה לדבר, ובגלל שהיה חשוך, אני מקווה שהתמונות ידברו בעד עצמן, אם לא, לכו בעצמכם ותטעמו.

עכשיו אזהרת מסע. אל תקומו מהשולחן עד שטארט הלימון ישיר את שירו. אני לא אוהבת קינוחי לימון. אין דבר שאני שונאת יותר מפאי לימון, אולי גלפילטעפיש או רגל קרושה. ליונל ערך מחטף, ואני שהיה לי הרבה מדי מוצקי קקאו בגוף, החלטתי לוותר על קינוח. דודי הזמין מילפיי עם אלף עלים ופטיסייר מהחלומות הרטובים, מנוקד בוניל ועשוי להתעלף.

בפועל השתלטתי על הקינוח של ליונל, רק כי הוא צרפתי ויש לו קינוחים כאלה מתי שבא לו. ובכלל זו הבעיה שלו שהוא הציע לחלוק. מי יכול לעמוד בבצק סבלה כזה עם ג׳לי מרענן של לימון ומרנג וכל הטוב הזה? זה בכלל לא מזכיר את הטארט שאני מכירה ואני כל כך שמחה על ההיכרות זו.

 

בערב תשלמו בערך 50 יורו לאדם. אבל יש גם תפריט פשוט וזול יותר.

Thoumieux

79 Rue Saint-Dominique

יצאנו החוצה ושם חיכה לנו הקינוח האמיתי, זה שחתם את אחד הימים היפים שחוויתי בחיי ובעיר באפור בפרט. החיים בעיר באפור ורודים מתמיד. היה דוז׳ פאווה של יום!

בונז׳ור יזראל!

 

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredהמזלג המעופףפריז

אודות הכותב:

RSSתגובות (4)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת יפית א.:

    פשוט תענוג לעינים וכיף לקרוא.מכירה את הרשת של פול. כיף אמיתי.תהנו

  2. מאת שרון:

    מהממממים!!!!! איזה כיף לקרוא על העיר שלי דרך העיניים שלכם :-) מחכה להפגש כבר.

  3. מאת אמי:

    המאפים בפול פשוט ממכרים , יש להם סניפים גם בבריסל, אין כמו לפתוח את הבוקר במאפה חם וריחני בפול .

  4. מאת חגית גולן:

    אלוהים!!!!! תמשיכו לעשות חיים ואנחנו- לצערנו, נסתפק בתמונות!

השארת תגובה