איש חסיד היה – אל הניגון הזה חיכינו משנים וגם קיגל אגסים

חסיד ברסלב רוקד לבד באמצע רחוב בוגרשוב. החברים שלו המשיכו הלאה, עם הטרנזיט המרעיש והמקרטע, והוא נשאר לבד, רוקד ברחובות ומבמבם לעצמו כל מיני ניגונים. ישבתי על ספסל והבטתי בו מהופנטת. הוא רוקד כל כך יפה ולא בגלל שהוא ברישניקוב. לא. התשוקה שלו, התנועות, הקצב הפנימי, הטירוף. הפיאות והידיים שלו חגו סביבו כאילו היו מעגל חיצוני, עצמאי, והוא, החתן המרקד במרכז. "אני רוקד להשם" הוא הכריז מדי פעם בקולי קולות. "אבאאאא, אבא'לההה" הוא שאג "אתה רואה כמה אני שמח?". לא הצלחתי ללכת משם. ישבתי מלאת קינאה. אני לא מסוגלת לרקוד אפילו לעצמי, לבד, אז לרקוד "להשם" באמצע רחוב בוגרשוב?

נזכרתי ב"איש חסיד היה" אותו ספר מרופט ממנו היה מספר לנו אבי מדי יום שישי סיפורי חסידים. "העיקר זו הכוונה" הוא היה אומר בסוף כל סיפור. "חלה יכולה להיות תפילה, ניגון יכול להיות תפילה וגם ריקוד יכול להיות תפילה. העיקר שיש בהם כוונה גדולה" כך היה חותם את הסיפור וכולנו היינו הולכים לאכול ארוחת ערב, שאמא שלי, צדקת נסתרת, בישלה בכוונה גדולה, לגוזלים שלה.

ישנם דברים שהייתי כל כך רוצה שיהיו בארסנל הזכרונות שלי, אבל הם לעולם לא יהיו, בעיקר כי עברו מן העולם. נשפים מהמאה ה-19, עם השמלות הממולמלות, הכובעים, הנזרים והמחשופים. קוגל של שבת בבוקר ומשחקי תופסת על מוטיל בן פייסי החזן, בקטריאליבקה של שלום עליכם. סבא אברהם עובד בשדה, סבא חיים על הג'יפ והם חיים מאד ואני מאד נכדתם. אריק איינשטיין מופיע על החוף ושר את פראג בחולצה פרחונית ומבט פרחוני בעיניים. כל אלה לעולם יהיו חלק מחיי, אך אף פעם לא חלק מהזכרונות שלי, מדובר בזכרונות של אחרים שאני גמעתי בצמא ואימצתי, בתקווה שיום אחד הם יהפכו להיות גם קצת הזכרונות שלי.

ישנן הצגות שאני מבכה את ירידתן מהבמה, טרם נולדתי. נגיד, "נסיעה מדומה", "שוק המציאות" או "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ובעיקר "איש חסיד היה". את כולן אני יודעת בעל פה, כל קטע קישור וכל סיפור וזמר ואת כולם אני רואה בעיניי רוחי, כבר שנים, למרות שירדו מן הבמות לפני 70' כשעוד לא הייתי בתכנון.

הייתי רוצה ש"איש חסיד היה" יהיה במחסן הזכרונות הפרטי שלי, אבל הוא לא. שנים ראיתי בדמיוני את הקולות. את קולם של שלמה ניצן, לוליק וחנה רוט ואת קול המילים הצנועות והחכמות של דן אלמגור. לפני כחודש תיאטרון חיפה והבימה העלו הפקה חדשה של "איש חסיד היה". בתחילה חששתי ללכת. אולי זה לא יהיה כמו פעם, כאילו שאני יודעת איך היה פעם. אחר כך שמעתי ש"יגאל של עינב" משתתף והחלטתי שרע לא יכול לצאת מזה, כי אני אוהבת לראות את יגאל על הבמה.

תמונות ההצגה נלקחו מתוך עמוד הפייסבוק של תיאטרון חיפה.

"יגאל של עינב" עונה גם לשם יגאל מזרחי. פעם מרגול אמרה על אחד ממשתתפי כוכב נולד שיש לו קול מוזהב שבבוא היום ינעים לאלוהים זמירות. אם היא היתה רואה את יגאל, מרגול כבר היתה מצוותת גם אותו לצוות הווי ובידור של אדושם, ויגאל כבר היה רוקד ושר בקלילות ובחן הזה שלו וצובע את הבמה של אלוהים בצבעים המיוחדים רק לו, עד שאלוהים היה מוחא כפיים כל כך חזק בתיאטרון של מעלה וכולם בגשר הצר של הלמטה היו נורא נבהלים ולא יודעים שזו שעת חסד ושאלוהים בעצם מבסוט וזורק ליגאל עלי גת טריים ורעננים על הראש.

כך הרגשתי אני כשראיתי את "איש חסיד היה" בתיאטרון הבימה. חשתי מבורכת כאילו זו שעת חסד עולמית. זכיתי לראות הפקה מלאה בכשרונות מופלאים. לא טלנטים אלא כשרונות. הפקה צנועה אך מרהיבה בחכמתה ועדינותה. בישראל של שנות האלפיים, אם אין זיקוקי דינור או לפחות מתפוצץ טיל לאו שמטיס את יובל המבולבל אל החלל באמצע ההצגה, זה לא מחזמר ולכן, מול כל ה"הו-הא" הנהוג במקומותינו הפששות והניקיון מרהיבים ומפעימים. סיפורי הבעל שם טוב, זמירות החסידים, המשחק, הריקוד והשירה מלאי הכוונה ושוב, הצניעות והכבוד למילה. בכולם שרתה הברכה.

התרגשתי כאילו אני פוגשת את אותו ניגון שהחסיד התם קנה במאה רובל, במקום לקנות בהם סוס או פרה, לרגע הייתי בעולם בו באמת הכוונה היא החשובה והקובעת, כאילו חלה מתוקה תחליף אלפי תפילות וארוחה דשנה של גדליה בן הסמרטוטר, תקנה לו מקום של כבוד בעולם הבא. שעתיים בעולם פשוט ותמים, שיש בו אלוהים ויש בו אנשים פשוטים שמאמינים בו ומאמינים לו.

אחרי שתלכו לראות את איש חסיד היה, יתחשק לכם לחזור לפשוט, למשביע ולמה שמחמם את הבטן והלב. קיגל אטריות, הוא אופציה מצויינת שתזכיר לכם שבת אצל סבתא. את הקוגל שלי הכנתי כשהוא מלא כוונות טובות, כאילו עוד מעט יוגש על צלחת ברזל, במקום תפילה. ממש כמו בהצגה המתחדשת, שקיבלה השפעות ממזרח וממערב, גם אני הכנסתי קצת עירק לקוגל המזרח אירופאי. נסו, הוא נפלא.

קיגל אטריות עם אגסים, אגוזי פקאן, תמרים וסילאן / נעמה פלד

חומרים לשתי תבניות אינגליש קייק:

400 גר' איטריות ביצים דקות למרק

כוס סוכר חום בהיר

5 כפות סילאן

2 אגסים קלופים וחתוכים לקוביות

4 ביצים

חצי כוס שמן קנולה

כוס פקאנים קלופים וקצוצים

10 תמרים מגולענים וחתוכים וקוביות / כוס צימוקים בהירים (אפשר חצי חצי)

3 כפות ברנדי

חצי כפית מלח

כפית פלפל טחון שחור

כף קינמון

אופן ההכנה:

1. מבשלים את האטריות בסיר לפי ההוראות על השקית. מסננים את האטריות במסננת ושוטפים במים קרים.

2. בקערה גדולה מערבבים את כל החומרים.

3. משמנים שתי תבניות אינגליש קייק ומעבירים את הבלילה לתבניות. מסדרים ומשטחים אותה.

4. מחממים תנור ל-175 מעלות. אופים כארבעים דקות עד שהמאפים מתייצבים ומשחימים.

5. מגישים פושר עם מעט שמנת חמוצה.

ונסיימה בזמר:

קריאת חובה – שני סיפורים מתוך "איש חסיד היה" שהופיעו בבייגלה:

החלה בצלחת הברזל

שכנו של הבעל שם טוב

 

 

 

קטגוריות:: 12 לשבתFeaturedאוכל לשבתבישוליםכללינעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (10)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת מוטי:

    דמעות של התרגשות מכתיבתך העמוקה והלבבית. אהבה,
    הערכה וברכות לי אלייך אהובה יקרה וכותבת מוכשרת.

  2. מאת ELDAD MISCHARI:

    נעמונת:
    רק מילה אחת: תודה.

  3. מאת סיוון:

    תודה על ההמלצה החמה והמרגשת.. בת דודתי מעורבת בהפקה, אשלח לה היא וודאי תתרגש מאוד. ארץ ישראל היפה והטובה..

  4. מאת מיקי:

    מדהים!!!

  5. מאת שושי:

    במה אפשר להחליף את הסילאן?
    ואת הברנדי?

    תודה.

  6. מאת עירית:

    זוכרת את ההפקה הנהדרת ההיא…
    הפוסט שלך מרגש כתמיד, נעמה. תודה.

  7. תודה נעמה זו הפעם השנייה שאני קוראת ואת כותבת ניפלא מרגש ומעלה זיכרונות
    המתכונים בגובה היניים כייף גדול
    להמשיך……………………

  8. הגב' נעמה שלום.
    התמונות של הקיגל הזה מרהיבות וגם הטעם אני בטוח,אני אישית מאד אוהב קיגל,אך לצערי לא מצאתי שום שאוכל להדפיס את המתכון שחייב להיות כתמונה יפה לא פחות,אז עזרי לי ובוודאי לעוד כאלה הרוצים לאפות(או שתקראי לזאת)את הקיגל הזה.
    בתודה.

השארת תגובה