מעטפות בטטה וגבינת עיזים וגם איך אורזים שנה קשה

פעמיים בשנה אני עושה תשליך פתקים. בראש השנה היהודי ובנוצרי גם. אני אוהבת התחלות חדשות ומחברות חדשות. בכל פעם אני יושבת בשיא הרצינות וכותבת את הקשיים שלי על פתקים. הכתב שלי גדול ועצבני. אני כבר רוצה לגמור עם זה. אחרי הכתיבה אני הולכת לים וזורקת את הפתקים.

בניגוד לים של ראש השנה היהודי, הים של ראש השנה האזרחי סוער וגבה גלי. הלכתי לים האפור כדי לעשות תשליך לשנה הקשה הזו. כתבתי על פתקים קטנטנים את כל הקשיים, האנשים שאני לא רוצה בחיי ורגעים שאני רוצה לשכוח. הים סער והגלים הגבוהים והחזקים העיפו עליי את הפתקים בחזרה. חלקם נדבקו רטובים ומדובללים לבד המעיל שלי ואחד אפילו התמקם לי על המצח. כתב היד שלי, חסר הסבלנות והמהיר, זה שממש רצה להפטר מהמשימה ולשכוח, השתקף וסירב בכל תוקף להשכיח ממני את הרע.

מול הגלים הגדולים את מבינה שרק סערה הגונה יכולה להוציא את הרע שהצטבר בקרקעית. אי אפשר סתם לזרוק את הרע הפרטי ולתת לים להתמודד איתו. יש לים הגדול כל כך הרבה "שיט" להתמודד איתו, הוא מלא בשופכין ובדמעות של אנשים שבאו לבכות אצלו. הים מעיף בחזרה את הרע על אנשים שיכולים לרע שלהם בעצמם.

"אני יכולה" אמרתי לים בדמעות. השנה הזו, הקשה, חיזקה אותי. למדתי שהלב לא באמת נשבר ושאני לא כורעת תחת הרע. אני אמנם בכיינית, אבל בבפנוכו, אני אשת ברזל. כזו שבוכה, אבל צובטת לחיים בתחת, כשהם מפנים לה גב.

אחרי שאני מחמיאה לעצמי ומקלפת מהמעיל והפרצוף את כל הרעות החולות שדבקו בהם, אני מנסה לחשוב אם יש דרך אחרת לארוז את השנה הזו, לחתום אותה ואולי לדחוף אותה לבויידעם שיסכים לקבל אותה. בא לי לארוז את השנה הזו, כמו שאורזים משהו להמון זמן, או בעצם כמו שאורזים חבילה ששולחים לאי בודד. מכניסים לתיבה ונועלים, ואת המפתח זורקים לים. שוב הים. מה הוא אשם הים הזה?

2012 היתה שנה בסימן מילים רעות.

חלק מהמילים הרעות נזרעו כבר בשנה שקדמה לה, היו ניצנים שהנצו לפני, אבל הצמיחה הגדולה והתוצאות פרחו וגבהו ב-2012.

"מי שזורע רוח, קוצר סופה" משפט שאבא שלי אומר תמיד. אומר וצודק. אני נזכרת במילים הרעות ובתוצאותיהן כשאני צופה באיזה כתב שנכנס למסעדה חדשה ומדוברת עם מצלמה נסתרת ומבט של חיסול חשבונות בעיניים. חוץ ממניירת נקישת האצבעות הנהוגה בפינתו הוא בוחר במילים "לא ראוי למאכל אדם" ו"זאת אחת המנות הגרועות שאכלתי מימיי".

בהיתי בביקורת האומללה הזו וכעסתי. כעסתי על ערוץ מכובד שנותן לכתב להשתולל רק כי זה טוב לרייטינג. כל מסעדה, כמו ראש ממשלה, צריכה לקבל את 100 ימי החסד שלה, גם אם העומד בראשה הוא שף נחשב. לוקח זמן לאמן צוות ולהחליט איזו מנה הולכת ואיזו פחות. מותר למסעדה להחליט שהיא עדיין לא מוכנה לביקורת של ערוץ טלוויזיה מרכזי ולדחות את הבמה הזו לרגע שהם יהיו מוכנים.

להכנס למסעדה כזו, שכל פרט בה נעשה בקפידה, עם מצלמה נסתרת, זה כמו לבוא עם עדר פילים לחנות פורצלן. וזה בעיקר מכוער וצהוב.

אני מכבה את הטלוויזיה. לא בא לי להמשיך ולראות את המבקר עם הסטופר, מודד זמנים ומחמיץ פנים. החלטתי לא לתת לזה מקום בחיי.

אני כועסת כי גם אני חטאתי בביקורת רעה במסעדה שאך נפתחה. גם אני זרעתי רוח וקצרתי סופה. אני רואה את הביקורת הזו וכועסת והעיקר מבינה שהשנה הזו עשתה את שלה, השתנתי. אולי למדתי משהו.

שנה עברה מאז אותו יום מר ונמהר בה אנחנו פרסמנו ביקורת דומה. לא באנו לחסל חשבונות או לעשות רע למישהו, באנו להנות והתאכזבנו. אחר כך התעופפו מילים רעות משני הכיוונים והיו שבחשו במקרה ומצאו בו קרדום לחפור בו והזדמנות פז לקדם את עצמם על גבם של אחרים. ב-2012 בשנה הקשה, הייתי בטוחה שאמות בה מבושה.

שנה שלימדה אותי שהכשלון יתום ולהצלחות אבות מאמצים רבים, שנה שהרגשתי בה הרבה לבד ומעט מאד ביחד, שנה שהבנתי שאנשים יפנו לך עורף אם כשלת, אבל יהיו כמה צדיקים שיהיו שם, איתך, גם כשאת לא תרצי להיות עם עצמך. בזכות האנשים הללו שרדתי את השנה הקשה הזו, שנת המילים הרעות.

אנשים מחלימים מסרטן, אנשים קמים מנפילה כלכלית, אנשים גם נרפאים מרוחות רעות וממילים רעות. אנשים לומדים.

"מילים רעות שנכתבות הן כמו מים מתחת לגשר" הוא אומר לי ואני מחליטה שמעכשיו אכתוב רק מילים שישארו. אף מילה שלי לא תחלוף מתחת לגשר. אם אין לי מילה טובה לכתוב, פשוט לא אכתוב. אני נכנסת ויוצאת ממסעדות, לפעמים מתרגשת ולפעמים לא. יש רגעים שבא לי לקחת את היד של השף ולנשק אותה ולברך את מזלי הטוב על שזכיתי בביס המושלם. יש רגעים שביס הופך אותי למבורכת, ממש כמו בחגיגה של באבט. וישנם רגעים לא טובים, בהם את מבינה שהשף בחר במקצוע הלא נכון. ברגעים האלה אני שותקת ומקווה שהאיש שבישל לי ימצא את דרכו ויהיה מאד מאושר בדרך הזו.

"אין דבר זועק יותר מן הדממה" כשאני אוכלת במקום שאני לא אוהבת, אני פשוט שותקת ולא כותבת מילה. יש כל כך הרבה רע בעולם, אני לא צריכה להוסיף על הרע שכבר ישנו. וזה השינוי הגדול, זה מה שלקחתי משנת 2012, שנת המילים הרעות. למדתי שתיקה והיא שווה זהב.

עד כאן התשליך הפרטי שלי. ועכשיו אוכל.

אני בוחרת לחתום את 2012 במעטפות בצק עלים נהדרות במילוי בטטה וגבינת עיזים. מתוקות, חריפות, פציחות מבחוץ ורכות בפנים.

מתכון בורקס בטטה וגבינה

בורקס בטטות וגבינת עיזים / נעמה פלד

מצרכים:

קילו בצק עלים (משובח, על בסיס חמאה)

4 בטטות מבושלות

מלח

גליל גבינת פרומעז

ביצה

זרעוני סומסום

וכך תעשו:

1. רדדו את בצק העלים על משטח מקומח.

2. חיתכו את הבצק לריבועים (בערך 20).

3. מעכו את הבטטות והמליחו.

4. חיתכו את הגבינה ל-20 עיגולים דקיקים.

5. במרכז כל ריבוע בצק  הניחו כף של פירה בטטה ועליו הניחו עיגול גבינה.

מתכון בורקס בטטה וגבינה

6. סיגרו את הבצק בצורת מעטפה. הצמידו כל פינה לזו שמולה באלכסון. הדקו היטב את הבצק, הוא נפתח במהירות.

מתכון בורקס בטטה וגבינה

7. הניחו את המעטפות בתבנית מצופה בנייר אפיה.

מתכון בורקס בטטה וגבינה

8. הברישו בביצה ופזרו זרעוני סומסום.

מתכון בורקס בטטה וגבינה

9. אפו בתנור שחומם מראש לחום של 175 מעלות. עד שהמאפים מזהיבים.

מתכון בורקס בטטה וגבינה

שתהיה שנה טובה!

מחפשים מתכונים למאפים טעימים וקלים? הנה הם לפניכם:

מתכון לחטיפי בית לזית (זיתוניות) שילדים אוהבים

מתכון לבורקס גבינות וזיתים עם קיצורי דרך

מתכון לפיצה גורמה – כל סודות הפיצה מאיטליה

מתכון לפוקצ'ה דלעת וגבינות צאן של דנית סלומון

מתכון לפוקצ'ה נרקוטית של סבינה ולדמן

 

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניאוכל שילדים אוהביםירקותכלליכשרמאפיםמנצ'יזמתכוניםנעמה פלדצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (23)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת עירית:

    מילים בסלע!!!!

    ומתכון מבטיח!

    שנה טובה ומליאת כל טוב.

  2. מאת סוזי:

    נעמה היקרה,

    כולנו בני אדם ולפעמים אנו טועים.

    היפה הוא שחלקנו גם לומדים מטעויות ומעבירים את זה הלאה.

    מקסים!

    מאחלת לך שהשנה הזאת תהיה טובה מהקודמת לה.

  3. מאת ליאת:

    גם אני נגעלתי מהביקורת של ניב גלבוע בלילה כלכלי. ניכר שהוא בא "לחסל חשבונות" עם יונתן רושפלד.. לדעתי העורך היה חייב להצערב ולא להעלות ביקורת מבישה כזאת.

  4. מתחבר למילים החמות ולאוירת החרטה והנחמה אבל, ויש אבל גדול, כאשר אנו לא מספרים על החוויות הפחות טובות שעברנו במיוחד כאשר אנו בפורום של אוכל ומסעדות אנחנו מכשילים את חברינו. כאשר אנו ממליצים על מסעדה מסוימת אנו למעשה שולחים את זולתנו לאותו מקום כדי שיהנו גם הם, באותה הזדמנות אנו גם גומלים לשף שגרם לנו הנאה גדולה. אולם כאשר חווינו חוויה לא נעימה, אם לא נספר לא מנענו מחברינו להגיע לאותו מקום ולהתאכזב גם כן. יוצא שהמחויבות שלנו כלפי שף כושל גדולה ממחויבותינו כלפי חברינו לפורום. שלא יובן לא נכון אני לא בעד ביקורות רצחניות ואני לא אוהב במיוחד את ניב גלבוע אבל אני חושב שמכל ביקורת ניתן ללמוד משהו. החוכמה לדעת לסנן את האמת מתוך האג'נדה ולקחת את הדברים שחשובים לך. אני גם מאמין שבעלי המסעדות נשענים על ביקורות כדי לדעת מה לא בסדר אצלם. אני בהחלט מציע לא להתלהם אבל להיות נאמן לאמת ולעצמך. גם אם זה לא תמיד נעים.

  5. מאת מיקי:

    האמת, שגם להגיד על שף מסויים בתקשורת: ילד כאפות" זה לא ממש נחמד.

    אבל, אם למדו מהעבר, דייני.

  6. מאת יפעת:

    מתוקה אחת!
    שתהיה שנה של דבש ניגר, שתהיה שנה של אתגר מרומם ולא צובט וכואב, שתהיה שנה של מנהגים חדשים ומרגשים ושיהיה לך פשוט. מה יש? רע? לא! שיהיה לך פשוט.

    מאחלת לך שנה של טעמים טובים בלב ובלשון.
    נשיקה לשנה החדשה.
    יפעת והמתולתלים גם.

  7. מאת מיקי:

    ניב גלבוע איש גס.
    לא לוקח את הביקורת שלו ברצינות.

    • מאת מיקי:

      אופס, מסתבר שיש כאן 2 מגיבים בשם מיקי.

      אני ה מיקי שהתייחס ל"ילד הכאפות״ (בלבד) בשתי תגובות.

      מי שהתייחס לניב גלבוע-מיקי אחר. :)

  8. מאת טובה:

    נעמה יקרה, אני אוהבת שאת יודעת לפרוט את החוויות שלך למחשבות, לתובנות ולמילים. אוהבת את השלווה שאת מקרינה, ומאחלת לך שהיא גם פנימית – אולי השלמות הזאת עם האמת שלך, היא הנוטעת בך את השלווה הזו. יש הרבה מה ללמוד ממך, ולא רק ממעשיי ידייך.
    שתחווי תמיד רק דברים טובים :)
    מקדישה לך את השיר:
    http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1060&wrkid=3093

  9. מאת לילית:

    לא שזה יזיז למישהו… אבל אני הפסקתי לראות את ערוץ 10 בימי שישי מאז שניב גלבוע התחיל להגיש את החדשות. לא סובלת את הבעות פניו, את הציניות ואת הגסות שלו. לגביי הביקורת על רושלפד -
    הייתי עם משפחתי, האווירה מדהימה והריהוט מעורר השראה אך האוכל לא מרשים. חומרי גלם טובים בהחלט אך המנות ללא כל השראה. מרושפלד אני מצפה ליותר. אך עדיין הביקורת של ניב גלבוע מרושעת ולא מידתית.

    • מאת לילית:

      בכוונה כתבתי שהביקורת היא על רושפלד ולא על "עלמה". פשוט הרגיש אישי כל-כך וצר עין. אולי גם המבקר הנועז היה רוצה להשתתף כשופט במאסטר שף??

  10. מאת עינת:

    לקח שכולנו צריכים ללמוד מתישהו. מצטערת שלמדת אותו בדרך פומבית וקשה. אמנם זכית ללמד אחרים בדיוק באותה הדרך ובכך עשית טוב. טוב מאוד. תודה לך גם על כך.

  11. מאת רותי:

    בראש וראשונה נעמה יקירה, שולחת ברכה לשנה האזרחית החדשה שתהיה שנה של כבוד איש לרעהו, בשורות טובות ומילים מפרגנות.
    שנית, מודה ועוזב, ירוחם! צריך בשביל זה גדלות נפש. שאפו!
    שלישית, מתכון נהדר. מאמצץת אותו כמנה ראשונה או סתם ארוחה של "כל מיניי"…
    שנה של אור ואהבה

  12. מאת ליזה:

    יפתי ,
    ילדה יקרה , סליחה , אני מצטערת , שלא הייתי בסביבה
    אני מצטערת שלא הייתי כדי לתמוך ופשוט להיות נוכחת
    ולתת אהבה.
    ממקום שבאת להעניק אהבה ולעשות טוב לסביבתך
    לא ברור לי כיצד התהפך הכל ..במקום בועות סוכר קבלת חיצי רעל..??
    אני שמחה על העוצמות שהתגלו , אני שמחה על הבחירה להשאר יפה
    וחכמה , האינטגריטי שלך הוא לייזר מדוייק, השתיקות שלך מהדהדות אותנו..
    אני שמחה על הבחירה להשאר נאמנה לנעמה ..
    את מלכה!!!!
    אוהבת אותך . חיבוק

  13. מאת לילך:

    כמה נכון!!!! כמה נפלא שדווקא לנו- יש הזדמנות לפתוח שנה פעמיים בשנה!!! שתהיה שנה טובה מקודמתה!!!

  14. מאת תמר:

    כל הכבוד.
    לנפילות (או עליות) אין משמעות אם לא לומדים מהם…
    אמא שלי תמיד אמרה לי ש "אם אין לך משהו טוב להגיד – תשתקי"

    שתהיה שנה נפלאה!

  15. מאת גדי:

    מתכון וכתבה נהדרת.
    הכנתי אתמול ודרשו שאכין גם היום. כמובן שהכל חוסל בשתי הפעמים.
    איזה כיף להרגיש חלק מהבלוג שלכם.
    גדי

  16. מאת ויקי שמחוב:

    ניסיתי ויצא מצויין. על איזה בצק עלים את ממליצה מאיזה תוצרת?

  17. מאת אירית:

    הי נעמה
    את בטח התכוונת לחבילה של בצק עלים על בסיס חמאה והוא 600 ג' ולא קג., כי אם התכוונת כן לקג. בצק עלים חמאה, אז צריך למעשה 2 חבילות כמעט של בצק עלים.

  18. מאת מלכה ברכה:

    הכנתי את המעטפות כמה פעמים, מוצלחות מאד נעלמות במהירות ותמיד רוצים עוד.

השארת תגובה