אני רוצה להמליץ עליו, על יוץ

אני רוצה להמליץ על חבר מאד טוב ותיק שלי' אחד שעמד לידי והיה שם בשבילי בכל שעה קשה שלי' אחד שאף פעם לא הכזיב אותו ואחד שהוא מענטש במלוא מובנה של המילה הזו, אחד שהוא מושא הערצתי כאיש משפחה למופת ושלא חשוב איזו צרה תפיל על ראשו, הוא תמיד יישאר – אופטימי בלתי נלאה.

אני רוצה להמליץ לכם על יוץ, הלא הוא יצחק גינסברג שאת סיפוריו קראתם מידי פעם כאן בבייגלה.

האמת בשכל פעם שהתעוררתי ומצאתי טקסט של יוץ בתיבת המייל שלי ידעתי שמובטח לי בוקר מחוייך. כי יוץ מלבד מגוון כשרונותיו הוא כותב מחונן (סיפורי תל אביב, הפנימיה, י. שוורץ ומלחמתו בחיים, איך להיכשל בהצלחה ועוד) . יוץ הוא מאלו שיודעים לספר סיפור שלא רק אוחז אותך, מצחיק אותך ומרגש אותך, אלא גם גורם לך לתהות מול פניו החתומות של המספר אם שמעת הרגע סיפור אמיתי או צ'יזבאט.

חשבתי בהתחלה להביא לכאן את הטקסט הנהדר של יוץ על החומוס של סימה חבושה, אבל לבסוף החלטתי שיותר ראוי להביא מחדש את הטקסט הראשון שלו בבייגלה (ולו בשל כותרתו):

תודה ותמליץ עלי

מאת: יצחק 'יוץ' גינסברג

שעייה בר רזון (רזניק) שירת אתי במילואים. הוא היה גבר שדוף כיאה לשמו, ונשא עמו לכל מקום פנים מחוטטות ועינים עצובות. מדי פעם היה נוהג ללכת בעקבותי ולצחקק מדברים שאמרתי בהסח הדעת. פעם סיפרתי לו שיש לי סוכן ביטוח שמסיים כל שיחה במשפט האלמותי "תודה ותמליץ עלי." בר רזון צחק שעה ארוכה. זה היה לפני מטווח שגרתי בצאלים. בר רזון היה קלע מצטיין, אבל התקפי צחוק שנגמרו בשיהוקים מנעו ממנו להגיע באותו יום שרבי למיטבו.

לימים בר רזון הפך להיות רוצח שכיר בשירות אחת ממשפחות הפשע האשדודיות. איך הפך מאיש סביר, יוצא סיירת ומומחה לציפוי גגות בזפת, שעשה את המוטל עליו בהכנעה ואפילו בשמחה – לרוצח אכזרי? השאלה הציקה לי כששמעתי על מעלליו ונזכרתי בדמותו השדופה ובצחוקו המתגלגל.

מסתבר שעבד כמחסל שנים ארוכות בהצלחה גדולה בארץ ומעבר לים. וכמו שלימים התברר,  נהג לומר לקורבנותיו בטרם דפק בהם כדור סופי "תודה ותמליץ עלי".

כשהסגירו אותו מארצות הברית לישראל והשיתו עליו חמישה מאסרי עולם ביקש לראותי. הוא היה כחוש, בשלבים האחרונים של סרטן, וכבר היה מאוחר להעניק טיפול נחוץ לשיניו הרקובות.

שוחחנו על הימים שבילינו במילואים ושאותם זכר בחיבה.

"למה?" שאלתי.

"אף אחד לא רצה לשמוע מה יש לי לומר," אמר. "גם זה שהייתי נוטה לצחוק מכל שטות. אתה יודע, זה הפריע לי להתקבל בחברה."

"נשים?"

"נשים?" הוא נחר בבוז. "לא ספרו אותי. גם בחורות. אמהות ברוכות ילדים, קשישות סיעודיות. מי לא?  כאילו אני לא קיים. יהושוע בר רזון הוא אויר. אויר! ואתה יודע מה? החיים עם האקדח נתנו לי סיבה לקום בבקר. אפילו העליתי במשקל. וגם יכולתי לתת להורי כגמולם."

"כסף?"

"מצבה מהודרת." הוא נזכר, "כאן קבורים שאול וריקי שלא שמו עלי אבל עכשיו אני שם עליהם אבן גדולה שלא יוכלו לצאת. בחיים."

"עד כדי כך?"

"עד יום הכאפות של אבי מכאיבות לי." הוא ליטף את לחיו. "ואמא שלי עשתה עוף מכובס כזה מגעיל שבגלל זה לא אכלתי מכיתה ב' עד שישית ונהייתי כחוש ולא אטרקטיבי."

"ואז?"

"אז התחלתי לאכול בחוץ. ויצאו לי פצעים מהפלאפלים שהייתי אוכל, אולי ארבע מנות ביום. לא יכולתי להסתכל על עצמי בראי. פחד. וזה גם גירד נורא. ואני בתוכי כל כך אסטטי." הוא התרגש ונשם בכבדות.

"ועכשיו?"

"עכשיו אני מקבל את העונש שלי מהקב"ה. ותאמין לי אין לי טענות. וחוץ מזה יש לי הרבה מליצי יושר שם למעלה."

"בגלל זה אמרת לקורבנות שלך לפני שחיסלת אותם 'תודה ותמליץ עלי'?"

הוא הרים גבה. "אני אדם מאמין," הסביר והזיז את כיפתו הסרוגה שנחה ברישול על פדחתו המקריחה. "רציתי שאלה ששלחתי לקדוש ברוך יגידו עלי כשיגיעו השמימה מילה טובה." הוא הצביע לעבר התקרה בכלאו ואפילו לא חייך כשאמר את דבריו. רצינות גמורה שכלאה את התמיהה שעלתה בי לגבי שפיותו.

כשהלכתי הוא חיבק אותי בחום ובלי שהיה הוסיף, " איך שאני מגיע למעלה אני ממליץ עליך."

"למה?" איזה חוסר שקט נכנס אצלי כמו רוח פרצים.

"כי תמיד שסיפרת לי את הבדיחות שלך ידעתי שאני חשוב לך. והם לא היו כל כך טיפשיות כמו שאמרו." הוא חייך. היה חלש מכדי לצחוק את הצחוק הרגיל שלו.

זה היה לא צפוי. זזתי מצד לצד. הגיע הזמן ללכת.

"אף אחד לא ניסה להצחיק אותי כמוך," הסביר בר רזון. "לא הייתי חשוב להם. אתה דיברת אלי. עשיתי לי טוב. וגם כשהיינו בסידרה ברמה, באוהל סיירים לא הפלצת. היית רגיש לצרכים שלי. דברים כאלה יהושוע בר רזון לא שוכח."

נפרדנו בחיבוק וחודש אחרכך הלך לעולמו.

בימים שעברו מאז מותו, אני חושב עליו מגיע למעלה וממליץ עלי. לא יודע מה לחשוב. זה טוב? זה רע? נחיה ונראה.

אז למה אני פתאום רוצה להמליץ על יוץ?

כי לפני כמה שבועות הוא קיבץ כמה עשרות מסיפוריו הנפלאים לספר אותו הוציא בעצמו בהוצאה לאור לה קרא הוצאה מוכרתכמה אופייני.

זהו ספר נפלא למי שאוהב את החיים ואופטימי או רוצה להיות אופטימי.

אז לכם, הקוראים של בייגלה, אנו מציעים את אף אחד לא אמר לנו במחיר מיוחד של 39 ש"ח בלבד (מחירו המלא הוא 84 ש"ח וברשת הוא נמכר ב 55 ש"ח) הכולל משלוח עד הבית.

המלצה שלי, לכו על זה.

דודי

לכל כתבי יוץ בבייגלה

רכישה באמצעות כרטיס אשראי או PayPal

אף אחד לא אמר לנו - ספרו של יצחק גינסברג

מלא את פרטי הרכישה והמשך לתשלום

סמן מספר ספרים דרוש:
39 ש"ח

רכישה בטוחה בבייגלה!

הקניה באתר מאובטחת בטכנולוגייתSSL 128bit, שהינו התקן המוביל בעולם לאבטחת טרנזקציות כספיות.

פרטי כרטיס האשראי עוברים ישירות למערכת הסליקה הבנקאית, ואיננו שומרים אצלנו את פרטי הכרטיס.

 

 

קטגוריות:: Featuredאנשים עם בייגלה

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (0)

Trackback URL

השארת תגובה