מכרמלה בנחלה אל המנוחה והנחלה בטרומפלדור 10

בכל פעם שאני עוברת תחת בית העמודים בנחלת בנימין נחמץ לי הלב. "כרמלה" כבר לא גרה כאן יותר. אמרו כל מיני דברים כשדניאל זך סגר את "כרמלה בנחלה", נגיד שהבנין לשימור. כשמסעדה נסגרת בתל אביב אחד התירוצים הכי נדושים זה "הבנין לשימור". כך זה היה גם כשלה-מיזון סגרו את שעריהם. המסנגרים מיד השתדלו לשכנע את כולם שהכל ענין של שימור, ואז רימה פתחה שם את המסעדה שלה והבנין הפסיק להיות משומר.

אבל במקום לחפש תירוצים לסגירתה של כרמלה בנחלה, ברגע שהיא נסגרה התחלתי להתגעגע. נזכרתי שאכלתי במקום עם כל האהבות הגדולות שלי. התקרות הגבוהות והקירות זכרו הכל. וגם אני. הם זכרו עם מי החזקתי ידיים ועל מי כעסתי, מי ליקט לי שפצל'ה בכף, מי בצע פרצעל ומרח אותו עבורי בחמאה ומי האכיל אותי מלא הכף לוקשים. הרבה אהבות עברו דרך "כרמלה" ומקומות, כמו שירים, אני זוכרת.

דניאל זך עזב את תל אביב ועבר לרמת השרון, שם הוא פתח את טרומפלדור 10. אנשים ידעו לספר על ביסטרו כייפי, על מנות גדולות ואוכל טוב. ואני נמנעתי מללכת לשם. אולי בגלל שכל כך אהבתי את כרמלה, ועדיין לא הייתי מוכנה להחליפה באהבה אחרת. ואז זה קרה. בכוחן של מילים להפוך הכל. בכוחה של מילה קטנה להביא את מוחמד אל ההר ואותי לחפש טעם שאבד. המילה היתה "אנושי".

ישבתי בבית קפה תל אביבי, עשיתי את עצמי עובדת וכמופרעת קשב מקצועית הקשבתי לכל השיחות בשולחנות שמסביב. "היה שם אוכל אנושי" אשה אחת, עם מגפיים אינטליגנטיים אמרה לאשה אחרת, שהתלבשה איום ונורא.

"אוכל אנושי"

"לא פרחים על הצלחת ולא ציורים עם רוטב, פשוט אוכל טוב" המשיכה ההיא עם המגפיים האינטליגנטיים וההגדרות הכל כך יפות לאוכל. "הוא היה פעם בכרמלה בנחלה ומאז שהוא פתח ברמת השרון אנחנו שם כל שבוע פק"ל, וגם יש שם ארוחות בוקר לא מהעולם הזה…" היא מדברת ואני כותבת לעצמי הערות במחברת השחורה "דחוף! טרומפלדור 10! אוכל אנושי!".

אחר כך שאלתי אותה מאיפה המגפיים, והיא מרחה לי אותה בתירוץ שהם מלפני 20 שנה מאנטילופ. כן, כן. בטח. כך נראים מגפיים מלפני 20 שנה. אני כנראה נראית לה אחת שעשו אותה בקליגולה.

למרות ההמלצות הנלהבות של ההיא עם המגפיים הלכתי לטרומפלדור 10 עם מצב רוח "צידי". זאת אומרת מוכנה להנות, אך גם יודעת שהסבירות שאתאכזב גדולה. אז באתי על הצד, מוכנה לכל, בעיקר לרע שבוא יבוא. והוא… הוא לא בא.

מצאתי בטרומפלדור 10 את מה שכל כך חיפשתי בעיר הלבנה והתקשתי למצוא. מקום בהיר, נוח, מואר גם בערב, משפחות יושבות ואוכלות מנות גדולות, הילדים צוחקים, המלצריות מתוקות ולבביות והשף מחייך כאילו קיבל זריקה של "מבסוטון". הפנים של השף זך בהירים ומוארים כמו איש שהגיע למנוחה ולנחלה. כאילו הוא יושב לו בבוסתן שלו והתאנים מגיעות עד אליו, הושט היד וגע בם. עשר דקות מהעיר הגדולה וכבר יש לך פרצוף כאילו קמת על הבוקר בחושה בסיני, ראית תיירות בלבוש חוה אימנו השבדית והיציקה הכי גדולה שיש לך על הראש היא ההתלבטות עם הבדואי איזה דג לצלות לארוחת הצהריים. האיש מבסוט! ואנשים מאושרים בדרך כלל עושים יופי של אוכל.

ואחר כך בא האוכל, אוכל שהוא שילוב של הדברים הטובים מכרמלה עם אוכל ביסטרואי שבא לכאן כדי להשאר. נו, אוכל אנושי, אתם יודעים. אנושי ויציב, כי מה אנחנו כבר מבקשים בחיים המטורללים האלה אם לא קצת יציבות. בשולחן שילדנו חיסל ילד שניצל ענגל ענק והיה גאווה לאמו שנתנה דוגמא אישית ולא השאירה פירור ממנת הסלמון שלה. מאחורינו זוג צעירים החזיקו ידיים וכשבא האוכל הם שילבו רגליים והיא אכלה סלט ירוק והוא אכל בשר, כי הם עדיין היו בשלב הזה של הרושם. ואנחנו? אנחנו אכלנו המון אוכל אנושי.

באנו רעבים, וזה מה שאכלנו.

קודם כל פרצעל עם חמאה. כי חייבים להעלות זכרונות, ואיפה עוד מסתובב כזה פרצעל בארץ?

ואחר כך באו שלש ראשונות, נפלאות. לא מצולחתות מדי, יפות בזכות עצמן ולא זקוקות ל"בוטוקס" קציפות וזרזיפי זרזיפים אומנותיים על הצלחת. כי כשאוכל טעים, הוא לא צריך צידוקים אומנותיים ושירבוטים מולקולריים.

סלמון נא עם סויה, דבש טחינה גולמית וגזיזי שורשים. כל כך טעים וכל כך מזכיר את הימים היפים מאד של כרמלה בנחלה (44 ש"ח).

דג טרחון נא עם גבינה צפתית, סלק צלוי, מעט חריף. דודי התעלף על המנה, אני פחות. סלק הוא לא מאכל התאווה שלי, אני בושה וכלימה לעדה העירקית. אבל הוא היה כל כך מבסוט וגם אני הייתי שמחה כי יכולתי להתחרע על מנת הסלמון כמעט לבד, ללא עזרה מהגבר (52 ש"ח).

פרוסות באגט עם סינטה כבושה דקיקה דקיקה, מעט חרדל, אפרסמונים וגבינה כחולה. הביס המושלם. אין מה להגיד. פשוט לפתוח לוע של תמסח ולא לוותר על אף אחד מהמרכיבים (44 ש"ח).

האמת שאחרי הראשונות כבר היינו די מלאים, אבל כבר הזמנו עיקריות והן נראו כל כך טוב, אז לא היתה ברירה. חיסלנו את שתיהן עד תום.

דודי, התלבט בין שניצל עגל וניוקי פירות ים. ים, יבשה, ים, יבשה, ים. הכי ים. ניוקי פירות ים (98 ש"ח). מנה של ניוקי אווריריים, עם שרימפס, סקאלופ, מולים וקלמרי ברוטב בהיר ומדוייק של שמן זית, יין לבן, עגבניות, ריחן, צ’ילי והמון שום. הנער התענג על המנה הזו, כאילו אין פרות בעולם. הוא גונן עליה בידיו הגדולות ואני עשיתי כאילו שאכפת לי, למרות שלא היה לי אכפת בכלל. היתה לי בידיים פנינה אמיתית ומנחמת. כזו שלא בא לחלוק בה בשום פנים ואופן.

למנה שלי קראו "רוטלי" (68 ש"ח), שושני פסטה טריה במילוי בשר בקר טחון רוטב עגבניות וגבינת עיזים. סוג של קנלוני מבורדק וטעים טעים. לא מנה שאוכלים בפגישה ראשונה, כי לעלי הריחן יש נטיה איומה להתמקם לך על השן הקידמית דווקא כשאת שולחת חיוך מצודד. אבל אני מולו חייכתי חופשי, כי הוא כבר ראה את כל עלי הגן תקועים לי בין השיניים ולמטה מזה כבר אי אפשר להגיע. באופן משונה הוא עדיין מבקש שאחייך אליו, המון. הוא קצת סוטה, הגבר הזה, אבל חמוד וחובב ירוק ובעיקר, מניח לי לחסל את המנות שלי בשקט. אוצר!

היינו על הגחון. עד כדי כך שדחינו את תפריט הקינוחים כאילו הוגש לנו דו"ח תנועה. "אנחנו לא יכולים יותר, כן. אנחנו יודעים שהברולה מעולה. אנחנו מכירים אותו מפעם…".

דחינו כי עוד נשוב. טרומפלדור 10 הוא מקום שישאר פה עוד הרבה זמן. הוא מקרין יציבות שקטה ואנושיות. הוא מקום פשוט, לא מתיימר, לא מתקשט בבשורות מעייפות ובטרנדים משעממים, הוא מקום שכייף להביא אליו את יושבי ביתכם, ואת החברים שלכם ואת מי שאתם אוהבים. כי אפשר לדבר שם, כי ניתן לזהות את היושבים מולכם בגלל האור הנעים וניתן גם לשמוע אותם כי המוסיקה לא קורעת לכם את עור התוף, ואפשר לאכול בו אוכל טוב ואפשר גם לשלב שם רגליים מתחת לשולחן (בתנאי שנודניקית כמוני לא יושבת שם ותוקעת בכם מבטים).

ונסיימה בזמר.

Remember me to one who lives there, she once was a true love of mine

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


קטגוריות:: Featuredכללימסעדותמסעדות חדשותמקומות שאהבנונעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (3)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. הכל מדוייק,אבל הרעש…אי אפשר לנהל שיחה בגלל האקוסטיקה הנוראית.

  2. מאת מיקי:

    תודה על ההמלצה

  3. מאת evatahor:

    היי , אני חדשה בביגלה ומאוד נהנתי לקרא המלצתך ,בזכותה גם אלך לאכול שם .
    האם אוכל להמליץ לך על מקום ? פיצריה שכונתית בה תוכלי לאכול את הפיצה בהא הידיעה – כמובן אם את אוהבת פיצה דקה וגבינת מוצרלה אמיתית , אם כן אימרי לי היכן לכתוב לך את הפרטים

השארת תגובה