תמונות מלחמה ומה אופים כשזקוקים לנחמה?

בימים טרופים אלה, קיר הזמן בפייסבוק הפך להיות יומן המלחמה שלי.

15.11.2012

אומרים שההרוגים בקרית מלאכי עמדו בחלון וצפו בנפילות. טוב שיש את מי להאשים. אני רק אספר לכם שלאמא שלי, שגרה במושב, אין חדר מדרגות וגם לא ממ"ד. המקלט רחוק מהבית שלה כחצי קילומטר והיא אשה בת 60 שלא עושה ספרינטים של חצי קילומטר ב-15 שניות. ההורים שלי לא מתפנים כי מבחינתם בית לא נוטשים. אז בינתיים הם בשירותים ואני לא נושמת.

סבח, ג'מיל וכאמל הקטן (אבא שלי) בתמונה אחרונה מעירק. עוד מעט הם יעלו לארץ המובטחת.

אני מעריצה את אבא שלי על אי הרצון שלו להתפנות. אבא שלי פליט, הוא נולד בעירק ומשם עבר למעברה בארץ המובטחת ומיד נפשו נקשרה באדמה הזו. הוא אוהב אותה באמת. זה שיש לו בת חננה ומודאגת לא צריך להפריע לו לדבוק בעקרונות היפים שלו. בעיניי הוא מלך (גם אם הוא תקוע בשירותים).

16.11.2012 בצהרי היום.

אני מגיעה הביתה ותוך דקות אזעקה קוטעת את החיבוקים וה"לחמם לך אוכל?" כל המשפחה מתכנסת בשירותים. הזדמנות פז שלכם לשזוף את עינכם באוסף הפשקווילים ואוצרות קברות הצדיקים שיש לאבי בשירותים. כולנו יושבים על אסלה ושרפרפים קטנים כאילו היינו השגריר הטורקי.

16.11.2012 בערב.

אבא, תצלם אותי ברגע האזעקה. אני רוצה לראות אם אני מבוהלת באופן פוטוגני. צילם והתחיל לשחק עם הפילטרים ולעוף על עצמו בעוד שאמא שלי משתדלת בכל כוחה להחזיר את העדר הסורר לפסים ולכנס אותנו במרחב המוגן. אני חוששת שהיא כבר ממש רוצה שאשוב הביתה.

17.11.2012

כינוס משפחתי אחרון בשירותים. אנחנו חייבים להפסיק להפגש ככה. ההורים שלי מתחבקים, משעינים את הראש אחד על השני. כך נראית אהבה בת 42. איזה כייף להם!

18.11.2012

נמאס לך? אני שואלת את אמא שלי אחרי שהגיחה מהשירותים. אני חזקה. אני רוצה שהפעם יעשו לזה סוף, גם אם יהיו פה עוד חודשיים של אזעקות. אני רוצה שתכתבי באינטרנט הזה שלך שיתנו לצה"ל לעשות את העבודה, כי ככה וככה ישפטו אותנו בעולם.

מה שהדהים אותי שהיא אמרה בדיוק את מה שאומרים כל תושבי הדרום המתראיינים. הם שורדים, למרות שקשה נורא. המלחמה שם היא על הבית ועל איכות החיים שלהם. הפסקת אש בת שבועיים-חודשיים תעשה נזק הרבה יותר גדול. כבר נכנסתם וגייסתם? תסיימו את מה שהבטחתם. תנו להם שקט, כי מגיע להם (למרות שהם לא חיים בתל אביב). אמא שלי, יונת שלום בדרך כלל, לא רוצה הודנה, רוצה שקט, כזה שימשך יותר משבועיים. ומגיע לה.

18.11.2012 בחצות היום, רגע אחרי שחזרתי מהמקלט השכונתי בהשמע אזעקה על תל אביב.

כמה זה משונה שאמא שלי, אשה למודת טילים, שאוכלת שמונה-עשרה לפחות לארוחת הבוקר, מתקשרת לראות אם גוזלית הדינוזאור שלה בסדר, בנחיתת טיל בודד ומסכן על תל אביב. "אמא" אני אומרת לה "במקלט לא כייף ואין לי שם חברים, הכי כייף בשירותים איתך ועם אבא!"

19.11.2012

אני מסתובבת כמו ארי בסוגר. לא מסוגלת לעשות כלום. אני הולכת לשוק הכרמל כדי לקנות אגסים. בא לי נורא מאפינס, כדי להתנחם. שוק הכרמל די ריק. זו הפעם הראשונה שאני מאמינה למוכרת הלחם שלא היה לה סיפתח. אני קונה ממנה לחוח, אני לא יודעת למה. אולי בגלל שרציתי לעשות לה סיפתח.

כולם מדברים על המצב ויש פחות צעקות. זה לא השוק שאני מכירה ואוהבת. זה שוק בדיכאון.

בגלל שפיפות הקומה אני קונה אגסים בלבד ולא חצי שוק. בדרך אני נותנת לקבצנית את לחוח הסיפתח. אין לי חשק לאכול אותו.

מתכון: מאפינס אגסים לנחמה

מצרכים ל-12 מאפינס:

  • 2 ביצים בטמפרטורת החדר
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • קליפת לימון או תפוז מגוררת
  • כוס סוכר חום בהיר
  • 4 כפות חמאה
  • 1/4 כוס שמן
  • כוס רסק תפוחים
  • 2 אגסים חתוכים לקוביות קטנטנות
  • כוס וחצי קמח תופח
  • 1/4 כפית אגוז מוסקט
  • 2 אגסים פרוסים
  • סוכר לפיזור

הכנה

  1. בקערת המערבל מערבלים את כל החומרים פרט לקמח והאגסים.
  2. את הקמח והאגסים מוסיפים בתנועות קיפול עד שהתערובת פחות או יותר אחידה.
  3. משמנים תבניות סיליקון עם 12 שקעים.
  4. שופכים את הבלילה ל 3/4 מגובה השקע.
  5. על כל מאפין שמים 3 פלחים קטנים של אגס לקישוט ומפזרים מעט סוכר חום בהיר.
  6. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (170 מעלות) ואופים כעשרים דקות-חצי שעה עד שהמאפינס מקבלים גוון זהוב עמוק.
ונסיימה בזמר

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredהרהוריםמאפיםמתכונים

אודות הכותב:

RSSתגובות (7)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שירי:

    גם ההורים שלי בדרום, וגם הם מסרבים לעזוב.
    אני הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. לא הייתי עוזבת את הבית שלי, בדיוק כשם שלא עזבתי במלחמת המפרץ.

    מה שכן, הייתי משחררת קצת את הילדים הקטנים למשפחה, כי הטראומות בשטח. מגיע לילדים קצת שקט, במיוחד לאלו שסובלים מחרדות.

    המצב שם בהחלט בלתי נסבל, וכל עוד הצד השני לא 'יבין בטוב', הוא 'יבין ברע'. העולם ושות' ימשיכו לבקר אותנו, והכי גרוע- התקשורת לא תסתום את הפה. כל מי שהיה בעל תפקיד כל שהו רץ לאחוז מקרופון ולהלעיט את מוחנו בפרשנות שלו.

    ד"א אני זוכרת שקראתי פוסט שלך שבו כתבת שהיית 'גדולה' (מה המילה הפוליטקלי קורקט?) ואני רואה אישה יפיפה ורזונת, יחד עם זאת את מבשלת ואופה אוכל 'כמו שצריך'. מה הסוד?

  2. מאת שימרי:

    האם ניתן להחליף אגסים בתפוחים? יש לי הרבה תפוחים חמוצים בבית.

  3. מאת סונצ'יק:

    יינוסה וידווח :)

  4. מאת לאה קניג:

    נעמה אני מבינה מה שעובר על הורייך. במלחמת לבנון השניה גרנו בנהריה. הבנין מולנו נפגע מקטיושה ורסיסיה פצענו את בני שהיה אז בן שנתיים וחצי.
    מסרי להם כל טוב ושיחזיקו מעמד.
    ובנימה אחרת כמה זה 4 כפות חמאה?

  5. מאת שרון:

    האם ניתן להכין כעוגה ולא כמאפין? (בתבנית מאורכת)

  6. מאת טובה:

    לחוח:
    1. להמס חמאה במחבת, להניח עליה לחוח אחד עם הצד השטוח כלפי מטה. לקשקש ביצה ולתבל אותה במלח לפי הטעם. כשהלחוח קריספי מלמטה, לשפוך את הביצה בזהירות על הלחוח, ולפזר אותה שתיכנס לכל החורים. מיד אחר כך להפוך את הלחוח ולהמשיך לטגן, עד שהביצה תתחבת [מלשון חביתה].
    2. לקצוץ גס בצל אחד, לטגן בשמן או בחמאה. לבצוע לחתיכות 2-3 לחוחים ולהוסיף אותם לבצל, להמשיך לטגן. בקערית לקשקש 2-3 ביצים, להוסיף מלח לפי הטעם, לשפוך את הביצים על הלחוח והבצל, לתת להם קצת להתגבש ואז לקשקש בעדינות. אמור להיראות כמו ביצה מקושקשת עם תוספות :)

  7. מאת לימור:

    נקרא נהדר ונראה נהדר…
    במה אפשר להחליף את רסק התפוחים? או האם אפשר להכין רסק תפוחים ביתי ובו להשתמש?
    תודה

השארת תגובה