התשובה שלי לצבע אדום. קציצות ברוקולי, זוקיני, קשקבל ונענע. נחטפות!

מעל שדות המושב שלי רועמת מלחמה. מלחמה כזו שאמא שלי התרגלה אליה. בכל פעם שנשמעת האזעקה היא רצה לשירותים ומחכה לנפילה. כן, הבית של הורי ישן ואין בו ממ"ד והמקלט רחוק מאד. זה מוזר, קשה לי לדמיין את המקום השקט הזה במלחמה.

ביום שישי טיילתי בו וצילמתי. צילמתי את המרפאה הנטושה ואת המדרגות של המזכירות שהיו אכולות תולעים ואחראיות למספר לא מבוטל של רגליים שבורות ועמודי שידרה מנותצים. עכשיו המדרגות חדשות ונעולות ואף אחד לא עולה לגג של הצרכניה יותר.

פעם חשבתי שזה הבנין הגבוה ביותר בעולם. אחר כך חזרתי הביתה ואף אחד לא אמר לי שלום. פעם הייתי הולכת ומנידה בראש לכל זקן או זקנה, אהבתי שאמא שלי חוזרת מהצרכניה ומתמוגגת מהילדה המנומסת שלה שאומרת שלום לכולם. לפחות בזה הצטיינתי, אם לא בספורט.

 כשעברתי ליד המרפאה ישר ראיתי שפרידה לא גרה פה יותר וגם אבן צור לא. מישהו צייר של דלתות וחלונות, אבל בפנים העזובה חוגגת. על הספסל שמול המרפאה רכשתי את כל השכלתי הרפואית. הייתי יושבת ומחכה בשקט בתור, בינתיים הקשבתי לכל השיחות, הרכילויות והתחלואים ולדוקטור אבן צור נכנסתי מוכנה. תמיד יצאתי ממנו עם שיחרור מבית הספר ומכל מלאכה למינימום שבועיים.

פרידה האחות, בחיים לא האמינה לי, קטנת אמונה שכמותה. מגיע לה שהדר ואני קשרנו לה את החזיות טוב טוב לחבל בקשרים שלא נפתחים גם בליל סערה. כשסיפרתי את זה לאבא שלי הוא צחק, אבל אני בטוחה שאם פרידה היתה יודעת מי קשר לה את החזיות, היא היתה מתקשרת לאבא שלי והוא היה שולח אותי לעונש לחדר לכל החיים מינימום.

בחודשים האחרונים חזרה לחיי הדר והביאה איתה את בני, ועוד כל מיני. בני גדול מאיתנו בחמש שנים, שזה מיליון שנה ב"שנות ילד". זה אומר שהוא לא דיבר איתנו כמעט אף פעם וגם לא ראה אותנו ממטר כששתינו לבשנו בקיני מכוער בבריכה (ואולי טוב שכך). כשאנחנו רכבנו על סוס עץ בגן, בני רכב על מטילדה הסוסה, כשאנחנו לא הוצאנו רישיון (וכנראה גם לא נוציא) בני דהר על טרקטורים. ובכל זאת חיבור.

"אז איזה מן ילדות הייתן?" בני שואל אותי "יצירתיות ומופרעות. דומות, אבל שונות" אני מעידה על עצמנו בזהירות של טנק מרכבה.

"הדר היתה מופרעת מבחוץ ומבפנים ואני הייתי עם פני מלאך ומוח קרימינלי. להדר גם היה פה גדול ואי אפשר היה לספר לה אף סוד, כי היא היתה הרבה יותר יעילה מהדף לחבר או מלוח המודעות שליד הצרכניה. אז הרבה מעשי קונדס פליליים הייתי עושה לבד ושומרת לעצמי. על חלקם עדיין אין חוק התיישנות…". בני צוחק ועדיין אוהב אותנו, אחר כך אני משכנעת אותו שהוא ממש מתבעס שהוא לא היה בגיל שלנו. כי אז החיים שלו יכלו להיות הרבה יותר עליזים. לדעתי הוא משתכנע בקלות.

מדי ערב אנחנו נפגשים על הקיר של הדר. שזה קצת כמו ללכת לבית הנוער ולראות את אותם פרצופים. הם נורא מצחיקים אותי, שני הפסיכים האלה ובגללם אני הולכת רק בשדות ובשבילים צדדיים במושב, כי אני בטוחה שהוציאו עליי חוזה.

משפטים שתמצאו רק על הקיר של הדר:

האמת שבאזעקה האחרונה הייתי בדרך למקלחת ונכנסתי לממד עם תחתונים וחזייה כך שהטראומה האמיתית אצל הילדים שלי היא לא דווקא מהטילים חחחח (הדר אלמגור ניר, אמא שיצחק קדמן עדיין לא שם עליה את היד וחבל…)

יש לי סיחה עם עיניים כחולות וכולם מסתכלים עלי במבט מוזר (בני פישלר כחול העיניים, איש עסקים רציני ביום ומאהב לטיני שלא בוחל בכלום בלילה)

בשמיהם של שני המשוגעים האלה מתחוללת מלחמה. הדר כאמור נדחקת לממ"ד בלבוש חוה ובני נשאר במיטה בגלל שלסוסים שלו אין ממ"ד והוא פתאום מאמין בגורל רק כי הוא מתעצל לצאת מהפוך באמצע הלילה. ואני פה, בתל אביב דואגת. זה די מבעס אותי לדאוג גם להם כשיש לי אמא ואבא ששלומם תלוי בחדר השירותים הקטן. אבל אהבות לא בוחרים ואין אהבות שמחות.

אם אתם, נקלעתם שלא בטובתכם לרשומה הזו, ובטח לא הבנתם כלום, יש לכם לפחות מתכון שתבינו. התשובה שלי לצבע אדום. צבע ירוק.

קציצות ברוקולי, זוקיני, בצל וקשקבל / נעמה פלד

350 גרם פרחי ברוקולי (בערך שלש תפרחות)

בצל בינוני קצוץ דק

2 זוקיני קשים ויפים, מגוררים בפומפיה דקה

כוס וחצי פרורי לחם / כוס קמח מצה

2 ביצים

200 גרם גבינת קשקבל מגוררת (או כל גבינת צאן צהובה אחרת)

מלח, פלפל

כמה עלי נענע קצוצים (לא חובה. ילדים לא מתים על נענע)

וכך תעשו:

1. בשלו את תפרחות הברוקולי במים רותחים עד שהברוקולי רך אך לא "מושי", סננו מנוזלים וצננו.

2. בקערה גדולה מעכו מעט את תפרחות הברוקולי בעזרת סכין או מזלג.

3. הוסיפו לקערה את הבצל הקצוץ, הזוקיני המגורר, הביצים, גבינת קשקבל, מלח, פלפל וכוס פירורי לחם (או קמח המצה). לושו היטב, אם צריך הוסיפו עוד פירורי לחם, תלוי כמה העיסה נוזלית.

4. תנו לעיסה לנוח כחצי שעה מכוסה בניילון נצמד.

5. חממו שמן במחבת, צרו קציצות בידיים וטגנו עד להזהבה-השחמה משני הצדדים.

6. הניחו על נייר סופג ו… לטרוף. הן פשוט מצויינות!

 לשני פרחי החממה המשוגעים, בני והדר, אני מקדישה את השיר הבא:

מחפשים מתכון לקציצות או מתכון ללביבות? מצאתם!

מתכון לקציצות טונה ותפוחי אדמה

מתכון לקציצות כרובית נחטפות

מתכון ללביבות גבינת חלומי וזוקיני

מתכון ללביבות גבינה רוסיות

מתכון ללביבות קינואה וגבינה כחולה

מתכון לקציצות תרד, אורז ותירס

קטגוריות:: Featuredאוכל צמחוניאוכל שילדים אוהביםכללימתכוניםנעמה פלדצמחונישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (20)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת הילה רוזנפלד:

    מגרה מאוד!!!

  2. מאת טובה:

    מתכון מופלא.
    ובכל זאת הרגשתי ממש "בבית" ברשומה זאת, ולא מפני שגדלתי במושב או מפני ש"צבע אדום" הוא בשבילי ססמת מלחמה, רק מפני שהתיאורים שלך כל כך מוחשיים שאפשר פשוט לדמיין אותם כאילו הם מתרחשים כאן ועכשיו, ממש לידי, או שאני חלק מהם…

    בשורות טובות

  3. מאת 'וסי שול:

    אבי גבע, אני לא מאמין. בשנת 1967 הייתי מתנדב במושב בצרון והמשפחה המאמצת הייתה מש' גבע. עולם קטן מאד!

  4. מאת אלנור:

    עוקבת אחר סיפורי חייך והתבלבלתי… חשבתי שגדלת בקיבוץ…
    מה מושב פתאום?
    נמקי והסבירי.

  5. מאת אלנור:

    אה והתכוונתי לשאול גם- איך עושים שלא ישרפו קציצות הירק מבחוץ וישארו נאות מבפנים? את זה עוד לא פיצחתי.
    תודה!

  6. מאת שימרי:

    איזה יופי שך רעיון וביצוע..
    אכין לארוחת הצוהריים.

  7. מאת יעל:

    אפשר להשתמש בגבינה דלת שומן במקום קשקבל? אם כן איזו?

  8. מאת אלנור:

    … בתור ניצולת קיבוץ אני שמחה בשבילך על המעבר למושב. מקווה שגם אותך זה שימח.
    תודה על הסיפור והעל הטעם.

  9. מאת נילי:

    שבת שלום נעמה! את פשוט מקסימה! בת למופת! הטקסט שלך העלה בי זיכרונות מהילדות והנערות, וואוו מילים כמו צרכניה — זה עולם ומלואו בשבילי.. תודה לך על הטקסט הכל כך אמיתי, את המתכון אנסה ביום אחר…שמרי על עצמך ועל ההורים!

  10. מאת רתם:

    נראה מדהים הלוואי ויכולתי לחזור לבית שלי (בקיבוץ ליד המושב שלך…) ולהכין לבן שלי את הקציצות האלו שאין אפשרות אחרת מלבד שהוא יעוף אליהן!!

  11. מאת sahly51:

    רציתי לדעת אם אפשר לאפות את הקציצות הנ"ל. כדי לחסוך את הטיגון בשמן.

  12. מאת Esther Levy:

    נעמה, כתוב היטב, מעניין מאוד
    . מחכה לקרוא עוד, אולי ספר שלם שלך בעתיד.

  13. מאת נגה:

    היי נעמה, ריגשת אותי מאוד עם הטקסט, ורק בשבילו שווה להכין את הקציצות. שתי שאלות:
    1. אפשר לשים גבינה דלת שומן?
    2. ניתן לאפות או לטגן במחבת עם ספריי שמן?
    תודה ושנה טובה!

    • מאת נעמה פלד:

      נגה יקרה,
      תודה על המילים שלך.
      אני כידוע לא חוסכת בקלוריות, אבל אני לא דוגמא לכלום.
      ניתן להשתמש בגבינה דלת שומן וניתן לאפות את הקציצות על נייר אפיה ועם תרסיס שמן. זה לא יצא מושחת כמו הגירסא השמנה והמקורית, אבל זה יצא טעים מאד גם בלי ערימות הקלוריות.
      שנה טובה גם לך!

השארת תגובה