ריפעת, עוגיות מרוקאיות וגם, מתי הפך יום כיפור לחג העוגיות?

דברים שאתם אולי לא יודעים עליי. בחיים לא צמתי ביום כיפור ואני פוחדת פחד מוות מהחושך. איכשהו, בישראל, חושך ויום כיפור הולכים תמיד ביחד. בשש בערב הרחוב חשוך, אני ממהרת לחזור הביתה, כי מה שהואר אתמול באור יקרות, עכשיו נראה לי נורא מפחיד. כשאני נכנסת הביתה "הגיבור" מתקשר אליי. 'אתה לא יודע איזה פחד בחוץ!' אתה מתנשפת. 'למה?' הוא צוחק לי באוזן את הצחוק העמוק שלו. 'יש הומלסים וחורף. ואז הם משתעלים וזה מפחיד אותי' אני מספרת לו ברצינות והוא מתפוצץ לי מצחוק באוזן ואומר שחייבים לקחת אותי להסתכלות.

אני לא מספרת לו שבכיפור הזה אנסה לצום. הקלטתי ליתר בטחון שתי עונות של הסופרנוס, למקרה שהמוח שלי יסרב לצום. אין לי מושג למה החלטתי, ואולי עוד לא החלטתי לגמרי, אבל נורא בא לי פעם אחת לנסות לצום. לראות אם אני יכולה. היינו היחידים בכל המושב שלא צמים. כשכולם הלכו לבית הכנסת, אמא שלי כיבסה עוף במרק. 'ילדים! בואו לצום!' קולו הרם של אבי הידהד ברחבי החצר, אולי ברחבי השכונה. קרא לנו לאכול.

כל החברות שלי צמו. מאז גיל 13 החליטו כל ילדי השכבה שלי שצריך לצום. ההורים שלי חשבו שזה שטויות, כמו כל שאר הדברים שקרו מסביבנו. ביום כיפור היינו לוקחים את הוידאו של אלברט מאשדוד ורואים כל מיני סרטים שהיו לאלברט בסיפריה. כשהבנות היו נפגשות אצל הדר, הייתי אוכלת בדרך סנדוויץ' עם גבינה ונקניק ובאה לשם כאילו נורא נורא רעבה. לא גיליתי לאף אחת מהן שאני לא צמה. קיטרתי יחד איתן ויללתי במקומות המתאימים 'שיעבור כבר הכיפור המסריח הזה!!!' והתפללתי לאלוהים שאף אחת מהן לא תעבור מחר ליד הבית שלי ותשמע את קול הצלחות, המזלגות והסכינים מהמטבח.

בניגוד ל"גיבור" שגדל במקום אחד כל חייו והעביר את עצמו על זכרונותיו, כשכבר בגר, הייתי ילדה בלי שורשים, שעסוקה בלהסתיר ולהעמיד פנים כאילו הכל בסדר עם השורשים שלה. הייתי ילדה שמחכה, כמו בטטה בצנצנת, שמישהו כבר יעביר אותי מהצנצנת ויתקע אותי באדמה, כדי שאוכל להכות שורשים. בסוף העברתי את עצמי ושורשים זה כבר ענין לגמרי אחר.

'את מכינה ארוחה מפסקת? את יודעת שאת צריכה אם את רוצה להצליח לצום' הגיבור מזכיר לי. 'הכנתי עוגיות. אני אוכל עוגיות ואשתה תה…' אני מספרת ל"גיבור" על העוגיות המרוקאיות של סבתא זיזה, שכמעט השאירו אותי בקשר עם הנכד שלה, רק בגלל אספקת עוגיות הר'יפעת המשגעות שלה. 'אין! את פשוט בלתי אפשרית. את יודעת מה? אין מצב שאת צמה, אנחנו יוצאים לרכוב בכיפור. ושום דבר לא יציל אותך מזה, גם לא טלית ותפילין וגם לא נידה. יש גבול לעצלות שלך! יא רופסת!' הוא צועק עליי, בצדק רב.

עוד לא החלטתי עד הסוף אם אני צמה או לא. בינתיים אני אוספת את כל המעשים, את המילים והאותות.
מהרהרת בשנה המטורפת הזו, במעשים שלי ושל אחרים. אני מוצאת את עצמי מצטערת המון, אני מתנחמת ברידוד ומכינה עוגיות. לא סתם עוגיות. עוגיות סבתא זיזה, שפעם שמעתי שהן מיוחדות ליום כיפורים, אולי בגלל שהן הולכות נהדר עם תה מתוק.

סבתא זיזה, אשה חכמה, לא ממש רצתה לתת את המתכון. אז היא נתנה מתכון "כללי". מצאתי אותו לפני כמה זמן, תקוע בתוך ספר תנ"ך מהצבא. הצלבתי את המתכון שלה עם עוד שניים שקיבלתי ואחרי יגיעות רבות, אני חושבת שהגעתי לטעם. או לפחות לטעם של הזכרונות שלי, שזה לא רע בכלל.

עוגיות ר'יפעת של סבתא זיזה

המצרכים:

כוס ושליש מיץ תפוזים טרי

קליפת תפוז מגוררת

2 ביצים בטמפרטורת החדר

3/4 כוס סוכר לבן

קמצוץ מלח

2 שקיות סוכר וניל

3 כפיות גדושות של זרעי אניס

2/3 כוסות שמן

4 כפות שומשום

3 כפות קוקוס (לא חובה)

שקית אבקת אפיה

700 גרם קמח (בערך. אין להוסיף את כל כמות הקמח בבת אחת)

וכך תעשו:

1. מכניסים את כל החומרים, פרט לקמח, לקערת לישה גדולה ורחבה.

2. מוסיפים 300 גרם קמח ומתחילים ללוש. לאט לאט מוסיפים קמח, עד שמתקבל בצק נעים למגע, רך ולא דביק.

3. מכסים את הבצק בניילון ונותנים לו לנוח על השיש חצי שעה.

4. מחלקים את הבצק לשלושה חלקים ומרדדים על משטח מקומח, לעובי של 4 מ"מ בערך.

5. בעזרת סכין או גלגלת חותכים עוגיות.

6. מניחים את העוגיות על תבנית מצופה בנייר אפיה ומחוררים כל עוגיה כמה פעמים בעזרת מזלג.

7. אופים בתנור שחומם ל-160  מעלות כ-20 דקות או עד שהעוגיות מזהיבות ומקבלות גוון עמוק. זה תלוי בתנור, לפעמים זה לוקח יותר.

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredכללימאפיםמתוקיםמתכוניםמתכונים לחגי תשרינעמה פלדעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (7)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת betty:

    חייבת לנסות להכין אותם ממש כמו של סבתי ז"ל
    צום מועיל!!!

  2. מאת רחל:

    נראה טוב. איפה אפשר לקנות את זרעי האניס האלו??? חפשתי כבר כמה פעמים בחנויות תבלינים ופצוחים

  3. מאת נורית:

    כבר בתנור עוד מעט יצא. נראה טעיםםםםם.

  4. מאת גלית:

    הזדהתי עם הסיפור… החזרת לי תחושה של לפני 40 שנה בשכונה

  5. מאת טובה:

    "ילדים, בואו לצום!" – צחוקי מתגלגל בכל הבית, עד המדרגות והשכנים ((:
    אני מתה על הכתיבה שלך, על חוויות הילדות שלך… והולכת עכשיו לנסות את הריפעת – מקווה שיצליח לי, כדי שאביא הערב למארחת ((:
    חג סוכות שמח

  6. מאת אילנה:

    לאלה שיש ידים שמאליות, ומתים על העוגיות האלה, איפה קונים????

השארת תגובה