העין הכי כחולה וקובה דלעת חמוצה-מתוקה לשנה החדשה

"יש לי מניה בארץ הזו" זה משפט שמלווה אותי מיום שישי בבוקר. אהרון עבודי, איש השלטים, חגג את הוצאת ספרו ואנחנו הוזמנו. אהרון עבודי הוא בן הדודה של אבי ואיש שאבא שלי אוהב מאד. הוא לא קורא לו אהרון וגם לא עבודי, אלא אסעד. כמו בעירק. לאבא שלי קראו בעירק כאמל (יפה), אבל כולם קוראים לו יודה. אסעד היה מספיק גדול כדי להיות עירקי של ממש, אבא שלי הגיע לכאן פעוט. את עירק הוא לא זוכר, אבל גם לו וגם לאסעד יש מניה בארץ הזו.

בכניסה לתערוכה נתלתה תמונה שהפכה לי את הבטן. בתמונה עומד ליד אהרון עבודי הרזה, איש בעל גוף. סבאח פרץ. אחיו הגדול של אבי. הוא ועבודי עומדים מתחת לשלט ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן ומחייכים. לעבודי יש חיוך יודע. מבין ענין. לסבאח יש את חיוך טוב, מבולבל. חיוך של אחד שאינו יודע לשאול. אחר כך סבתא ליליאן שלחה את סבאח לאמריקה, שיהמר את עצמו לדעת, רחוק מהעיניים שלה. מה שלא רואים, לא כואב.

בזמן שסבאח בזבז בחריצות את כל הכסף מחנות הירקות ומהמונית הצהובה שלו, עבודי הקים בחריצות אימפריה. בעקשנות, בהתמדה, בלי לקחו לי, אכלו לי ושתו לי. בשתי ידיים, חרוצות ומתמידות. אבל גם בפיסגה הוא לא שכח את סבאח ואת ההתחלה. סבאח מת בחוסר כל, חולה ועצוב ועד יומו האחרון מצחיק. הכי מצחיק וטוב לב.

"גם לי יש מניה בארץ הזו" אני שומעת את המחשבה של אבא שלי. כנראה שאתה צריך להיות גולה מארצך, פליט ועקור כדי להאחז חזק במדינה הזו, ולאהוב אותה עד נשימתך האחרונה. "חיינו בצל טראומת הפרהוד (הפרעות ביהודי עירק), ועכשיו אני בארץ החופש, בארץ ישראל. חדור בטחון כי כאן איש לא יפגע בי ובמשפחתי…" עבודי מספר ואני מבינה שהוא בעצם מספר לי את אבא שלי. הילד העירקי הקטן, שעבר ממעברה לבית יתומים, ידע רעב, מחסור, דחיה, כדי שלי ולאחים שלי תהיה מדינה לקלל ולגדף בחופשיות.

אני לא יודעת מי החדיר את הציונות לליבו של אבי. סבתא לילאן תמיד חלמה על אנגליה ואמריקה. אבל אף אחד מקרובי משפחתה לא רצה אלמנה עם שלושה יתומים שרק עושה צרות. סבא נעים היה ציוני, אבל הוא לא היה כדי לפקח על נטיות ליבם של ילדיו. הוא מת בעירק. אולי זה היה זוריק שגרם לאבא שלי להאחז בארץ הזו ואולי השירים העבריים. אבל כמו אהובה ראשונה, אבא שלי, הילד מהמעברה, נשאר נאמן לארץ הזו, למרות שלפעמים היא מוציאה אותו מדעתו.

אולי הוא זוכר את הנס הזה. הנס שכינס את העם מוכה השואה והפרעות במקום אחד. אולי הם זכרו כמה רע היה "שם", בגולה, והבליגו על הרעב והמחסור והאוהלים שעפו באויר. אולי האימה היא שקשרה את עבודי ואת אבי בעבותות של אהבה לארץ הזו.

בדרך הביתה אני קצת מתביישת. אני מסתכלת פנימה ומבינה שאני לא יותר טובה מאף חרדי משתמט. גם אני לא שומרת על מה ששלי, וגם לי יש מניה במקום הזה, עם שטחים ובלעדיהם. גם אני מתייחסת למקום הזה, לבית שלי, כאילו אם הוא יתקלקל, אמריקה תוריד לי אחד חדש מהמדף. אני לא נלחמת על העתיד שלי פה, כאילו שיש לי עתיד במקום אחר. אני לא ראויה למניה שניתנה לי, כי אני לא עושה שום דבר כדי לשפר את הבית שלי. את הבית היחיד שיש לי. לנו.

אולי רק מי שנטע את עצמו בכוח, באדמה הקשה הזו, לא יוותר עליה אף פעם. ואולי זה יכול להשתנות. הרהורים לשנה החדשה.

ולפני שהשנה החדשה נכנסת ויוצאת הנוכחית. קובה דלעת עירקית חמוצה-מתוקה. חמוצה כמו השנה החולפת ומתוקה כמו זו שתבוא, כמובן. תבורכו. כולכם. סורו מרע ועשו טוב, לכם, למי שאתם אוהבים ולארץ הזו.

קובה דלעת חמצמצה-מתוקה

מצרכים למרק הדלעת:

בצל בינוני קצוץ דק

2 שיני שום קצוצות

4 כפות שמן לטיגון

1/2 קילו דלעת חתוכה לקוביות גדולות

שורש פטרוזיליה חתוך לטבעות של ס"מ

קופסת רסק עגבניות קטנה (ראו הערות)

חצי כוס פטרוזיליה קצוצה

5 כוסות מים רותחים

1/2 כוס מיץ לימון

4 כפות סוכר

2 חופנים של צימוקים בהירים

מלח, פלפל

אופן הכנת המרק:

1. בסיר גדול מטגנים את הבצל הקצוץ עד להזהבה. מוסיפים לסיר את השום, הדלעת ואת שורש הפטרוזיליה ונותנים להם לקבל קצת צבע (כמה דקות בחישה, לא יותר).

2. מוסיפים את שאר החומרים, בוחשים ומביאים לרתיחה. לאחר שהמרק רותח, מנמיכים לאש קטנה ונותנים לו לבעבע מעדנות כחצי שעה. בינתיים מכינים את המלית ואת מעטפת הסולת.

הערות: הכירו את רכז העגבניות שלא תוכלו בלעדיו. רכז עגבניות של MUTTI. אי אפשר לטעות בטעם שלו. מתוק, מרוכז, טעם של שמש ושל עגבניות של פעם. נסו פעם אחת, לא תוכלו לחזור אחורה. ניתן למצוא אותו בפרימו דלי בשוק הנמל, בעדן טבע מרקט, במזרח ומערב בכרמל ועוד. שווה להתאמץ בשבילו.

חומרים למילוי:

250 גרם בשר בקר טחון מאיכות טובה

בצל קטן קצוץ דק דק

כוס פטרוזיליה קצוצה דק דק

1/4 כפית מלח

1/4 כפית פלפל שחור גרוס

1/2 כפית בהרת

2 כפות שמן

1/4 כוס צימוקים בהירים קצוצים דק

הכנת המלית:

בקערה גדולה מערבבים היטב את כל המרכיבים. מה זה מערבבים? לא מתביישים ודוחפים לקערה ידיים. לשים כמה דקות היטב היטב. זה יקשור את הבשר. נותנים למלית לנוח כעשרים דקות מחוץ למקרר בקערה מכוסה.

חשוב שהבהרת יהיה מאיכות טובה מאד. אני קונה את שלי בתבליני "נעמה" בשכונת התקווה. אחת החנויות השוות שיש. בקשו שטוביה הטוחן יכין לכם בהרת, אין כמוהו.

מעטפת הסולת:

2 כוסות סולת

כפית וחצי מלח

3 כפיות שמן

3/4 כוס עד כוס שלימה של מים חמימים

הכנת מעטפת הסולת:

1. בקערה גדולה מערבבים היטב את הסולת והמלח.

2. מוסיפים את השמן ומערבבים ביד.

3. מוסיפים בהדרגה את המים, תוך כדי לישה. הבצק צריך להיות דליל אך ללא גושים. זה נראה מבהיל ובטח תשאלו את עצמכם, איך תצא מזה קובה?!

4. משהים את הבצק הנוזלי 20 דקות מכוסה במגבת. אחרי שהות של עשרים דקות יוצא יופי של בצק כי הסולת שותה את הנוזלים. מתקבל בצק רך ונוח לעיצוב. אם הבצק יבש וגרגירי מוסיפים מים בכפית. זה הזמן להפעיל את האינטואיציות הבישוליות שלכם. הסבתות בישלו לפי תחושה, וגם אתם יכולים. השתמשו בחוש המישוש.

זהו, רגע האמת הגיע! בואו נערוך חתונה בין המרק, הבשר והסולת. בואו נכין קובה דלעת!

1. הכינו קערית עם מים ליד הכיריים.

2. הביאו את המרק לרתיחה.

3. הרטיבו את הידיים ונערו את עודפי המים. בידיים לחות-רטבטבות קחו כמות בצק של אגוז מלך. שטחו את כדור בצק הסולת על כף ידכם עד שתתקבל שכבה אחידה ודקה של בצק.

4. קערו את כף היד בה מונח הבצק, כך שתתקבל קערית קטנה של בצק סולת והניחו במרכזה כפית גדושה של מלית הבשר.

5. עכשיו סוגרים את קצוות בצק הסולת ומהדקים כך שלא יהיו חורים. מכדררים בעדינות ביד רטובה וזורקים בעדינות ישר לסיר. יש אנשים שמניחים את הקובות על המגש, אבל אני אוהבת לשלוח אותן ישר למרק המבעבע. כך הכדורים יוצאים מושלמים ולא מקווצ'צ'ים.

6. כך מכינים את כל הקובות ומטילים אותן בזהירות לתוך המרק המבעבע. מדי פעם בוחשים בעדינות עם כף עץ. לכדורי הקובה יש נטיה מוזרה להצמד לתחתית הסיר. דחיפה קטנה ועדינה עם כף העץ תעזור להם לצוף. זהירות, שלא יפגעו ויפתחו.

7. לאחר שכל כדורי הקובה נכנסו למרק המבעבע, מנמיכים את האש ומבשלים במשך כעשרים דקות נוספות עם מכסה.

8. בינתיים מכינים אורז לבן, בודקים אם טעים ומתקנים ומתקשרים למי שאתם אוהבים, משוויצים שהצלחתם ומזמינים אותם לחזות ולטעום מהפלא.

שנה טובה! טובה! טובה! וטעימה ויפה ושתמיד יהיה לכם מקרר מלא וראש צוהל וחיוך ובריאות ומדינה, שתמיד יהיו לכם מדינה ובית.

קטגוריות:: FeaturedMuttiאוכל עירקיבשרהמטבח העירקימתכוניםנעמה פלדרסק עגבניות

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (15)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רחל:

    וואוו וואוו איזה אתר מעולה איזה סיפורים שמזכירים בית אמא שאינה כבר ממש נעים להיזכר
    כל סיפור מסופר כל כך ברגש ובטעם של עוד,
    וואוו אני באמצע העבודה דומעת מגעגועים לאמא המהממת שאינה עוד אבל בזכותכם אתם תמיד מזכירים לי איזה בשלנית היא היתה פשוט מושלמת,
    תודה לכם חג שמח ושנה טובה

  2. מאת רחלי עיני:

    ראש השנה הוא זמן להתחלות לתקוות ולאיחולים מכל הלב. בתקופת ראש השנה אנחנו מנסים לסגור את השנה שחלפה ולהיערך לכבוד השנה החדשה שבאה עליינו לטובה. אז אני מאחלת לך ולמישפחתך שנה של קבלה עם הרבה חמלה שנה של התחלות חדשות שנה של מלוי הבקשות שנאהב ונהיה לאהובים שנה טובה ומוצלחת
    בברכה ממני רחלי
    הקובות ניראות סוף הדרך….עשית לי את היום ואין כמו הזיכרונות הם עושים לנו געגוע…עם טעם טוף בפה.גם אמא שלי ז'ל הייתה בבשלנית…..איזה אוכל היא הייתה עושה….טעם גן עדן…וגם חמתי ז'ל העירקית לימדה אותי להכין קובות ואוכל עירקי…רק שאני לא ראיתי איך בישלה..רק אמרה קחי ככה וככה..ועשיתי לפי הבנתי ויצא ככה וככה…חחחחח..כל פעם שידרגתי ועשיתי עד שיצא להיתעלף…………מהטעם של עוד.

  3. מאת cohen sh:

    אתם הצברים לא מבינים מה זה להיות ללא מדינה וטוב שאינכם מבינים! אך חשוב לשמור עליה ולא להחריבה כפי שאנו עושים ביומיום.

  4. מאת Tsvia:

    Shana Tova Naama and all the best in the coming new year. Thanks for the recipe.

  5. מאת שרון אוריאן:

    נעמה פוסט יפהפה כרגיל…והמתכון נראה מדהים,כמה מנות את מעריכה שיוצאות במתכון הזה?
    מתה לנסות…

  6. מאת דליה:

    נהנית כרגיל לקרוא את הפוסט שלך ולהזכר בסיפורים המשפחתיים שלי….
    קובה דלעת מריח לי יום שישי בצהריים בבית הורי!
    שנה טובה וחג שמח!

  7. מאת טובה:

    אהבתי את הרעיון – חמיצות בשביל מה שהיה, ומתיקות בשביל מה שיהיה – נראה לי שאאזור אומץ ואכניס לתפריט החג ((:

  8. מאת נעה:

    הכנתי עם מילוי צמחוני (מה לעשות לא כולם מושלמים) של בצל פטריות תפוחי אדמה וצנוברים – יצא פשוט טעים ברמות. תודה

  9. מאת בשמת:

    טוב אני מודה שקניתי את הקובות,(אבל של חברה ביתית טובה לא ממש מוכרת) כי הקובות יצאו לי בפעם שעברה כמו בטון אבל עם המרק זרמתי עד הסוף…
    פעם הבאה אני אקפיא את הכדורי בשר אולי זה יעזור לי לעטוף אותן דק דק.
    זה למחר ערב ראש השנה

  10. מאת שרון:

    נעמה היקרה,
    ראשית תודה ושוב תודה. על הכל, באמת. אבל אני מוכרח לתקן אותך ולחזק את ידיך. את טוענת שאת לא ראויה למניה כמו אביך או בן דודו. משתמטת, כתבת.
    תסתכלי מסביב, תראי את רדידות חיינו בתקופה האחרונה, ותראי כמה שאת בכתיבתך שופכת עומק, צבע וטעם…הרבה טעם.. להוויה כאן.
    לא כולנו "זכינו" להיות דור המדבר, שהגיע שחווה, שיש לו מול מה להשוות, שיבש ובנה. אצלינו היום הכל היי טק, אינסטנט טפל.
    אני קורא בשקיקה כל מה שאת כותבת, מזה זמן, איזו סוגה עילית! אני מנסה בכוח גדול לנסות ולהפיץ את הבשורה לשתף את החוויה עם אחרים לצעוק לכולם "חברים, אתם חייבים לקרוא אותה. אתם רק תודו לי".
    אוכל המחשבה שאת מבשלת מדי שבוע אינו נופל מהאוכל עצמו שאת מציעה. כתוב היטב, מצולם היטב, מוגש היטב. כל כך נעים שבא לי לגרגר.
    זאת בעיני חלוציות לשמה. זה לנסות לעשות משהו לא טריוויאלי שלא היה כאן קודם. זה להמציא תפיסה חדשה של תרבות. זה לרגש אנשים – ורואים את זה בתגובות של כל הפוסטים – זה לתיפסתי השארת חותם ברור של עשיה מצויינת, וזה יקירתי נותן לך את המניה שלך בחסד, ביושר ובמאמץ.
    ישר כוח,
    תודה

  11. מאת יובל:

    מהי הכמות של הרסק עגבניות במתכון? היא אינה מצויינת ברשימת החומרים או בשלבי הפעולה.
    ומה עלי לשים במקום רכז העגבניות של מוטי מכיוון שאין לי אותו?
    תו

  12. מאת מאיר:

    אני מעוניין לרכוש את הספר האם אפשר למצוא את הספר בצומת ספרים?

השארת תגובה