אבן פינה להיכל התהילה של הסנדביץ'

בזאת אני מתכבד להניח את אבן הפינה להיכל התהילה של הסנדביץ'.

מהיום, עם התרומה הצנועה הזו, אם תסכימו שהיא ראויה, נשמח לפרסם כאן, ולרכז במקום אחד,  את התכניות ההנדסיות והארכיטקטורה של כל סנדוויץ' שלדעתנו ראוי לחיי נצח.

אני לא מאמין שרבים הסנדביצ'ים שיזכו בכבוד, הרי זהו טבעם של היכלי תהילה, הם מפרידים בין הגברים לילדים, בין האלופים לסגנים ובין האמיתיים למתחזים.

אבל אני בטוח שעם הזמן הבודדים יהפכו לעשרות.

טבחים מקצועיים, בשלנים חובבים, בלוגרים , כותבי אוכל, יש לכם סנדביץ' ראוי? נשמח לתת לו את הכבוד שמגיע לו ולכם את כל הקרדיט.

מתכונים, תכניות, צילומים  ושרטוטים לכאן: post@beygale.co.il

עם הזמן, אני מקווה, נמצא כאן אוצר שכולנו נוכל להינות ממנו (ולהוריש לדורות הבאים כמובן).

איך יודעים אם סנדביץ' ראוי או לא?

מבחן האצבע הוא הצריבה שטעמו הותיר לכם במוח. אם אתה או את מוצאים את עצמכם מהרהרים בערגה בסנדביץ' ימים אחרי שחיסלתם אותו, או מוכנים לשנות תוכניות, לעשות סיבוב פרסה ולחצות את העיר בשבילו, אז יש סיכוי שכן.

רוצים המחשה? אכלתם פעם את ההוט פסטרמי של קרנגי, סקונד אווניו דלי או קאץ? עצמו את העניין ודמיינו את הטעם.

קל, נכון?

זה הסיפור הפשוט של סנדביצ'ים נצחיים.

שימו לב שלסנדוויץ' ראוי מותר להיות זול וגאוני, או לגמרי מופרך מבחינה כלכלית.

קבלו אחד שהמצאתי אתמול. זה לא היה פשוט ובעצם חיברתי כאן נגזרות של שני בישולים שונים וותיקים במטבחי, שברגע שקיבלו קווצ' בפוקאצ'ה הנפלאה של מאפיית לחמים, נשמה חדשה ננפחה לתוכם איחדה אותם לאחד ושלחה אותו לדעתי לחיות חיי נצח.

לצערי אין סיכוי שנמצא אותו אי פעם במסעדה או סנדביצ'יה בגלל העלות המטורפת של חומרי הגלם.

אני לבד לא אחליט אם להכניס אותו להיכל התהילה, רק התגובות שלכם יעזרו לו.

סנדביץ' קציצות לוקודניס עם בטטות בקארי אדום וקרם קוקוס.

צריך:

קציצות לוקודניס 

קודם בתמונות ואחר כך בוידאו פשוט

מצרכים:

דגים קצוצים:  לוקוס ודניס (אפשר להוסיף פינוקים כמו: לובסטר, בשר סרטנים, קוקי סן ז'אק)

צרור כוסברה שטוף וקצוץ דק

שתי כפות גדושות של פירורי לחם/גריסיני

סוכריית בצל/צנובר

ביצה

מלח פלפל


למריחה

בטטה

צילי אדום וארוך

3 שיני שום

ממרח קארי אדום

קופסת קרם קוקוס

פוקאצ'ה, ג'בטה, לחם גרוזיני או לחם דומה

הכנה:

מטגנים את הבטטה יחד עם השום והצ'ילי

כהבטטה מתחילה להתרכך מוסיפים כף גדושה של ממרח צ'ילי ומערבבים היטב

מוסיפים כרבע מתחולת מיכל קרם הקוקוס

מערבבים ומגרדים את התחתית עד לצמצום כמעט מלא של הנוזל

מוסיפים עוד חצי מהכמות הנותרת ומצמצמים

מוסיפים את השאר ומצמצמים עד למרקם משחתי

הבטטות בשלב זה אמורות להיות רכות ומוכנות

 


לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה


חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredדגיםדודי כליפאהיכל התהילה של הסנדביץ'מתכונים

אודות הכותב:

RSSתגובות (6)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נילי אוסטוינד:

    בזמן האחרון אני ממש מתחננת להשתמש בשד-הים, הדג המופלא הזה שממש במקרה "משכתי" אותו מהמקרר אצל עבדו הדייג ברח' יפת ביפו. הדג הזה מתנהג במירקמו כמו בשר עוף, דבר שיכול "לעניין" מאד ילדים, אשר – משום מה- נרתעים מאכילת דגים. נכדתי הקטנה, רומי, אכלה ממנו בתיאבון גדול. בישלתי אותו ברוטב שאת מתכונו לקחתי מקציצות הדגים ברוטב חריף (אריסה+לימון כבוש וכו') של שי-לי ליפא. זה מתאים בול. ייחודו הנוסף והמקסים של "השד הימי" הוא המחסור המבורך בעצמות. יש לו עצם מרכזית, המתנהגת כמו חוט שידרה אנושי. אין לו אידרה. נסו, לא תצטערו.

  2. מאת יעקבב:

    ואני סברתי לתומי שסנדביץ, מעצם מהותו, אמור להיות פשוט מהיר וכמובן לא ע"ח הטעם וכאן אתה מספר על כזה שצריך צוות מטבח מיומן להכינו ??
    אני מקווה שההצעות הבאות תהיינה יותר בנות-ביצוע.

  3. מאת יעקבב:

    אגב, מישהו יודע היכן בתל-אביב,או קרוב אליה, ניתן לרכוש צ'אבטות [כן, זה השם הנכון] טובות,כאלה שאינן מתפרקות כשמסנביצ'ים אותן ?

  4. מאת שרון:

    דודי,
    אני עומל קשה בימים אלו על נסיונות להכין את הלוקודניס כפי שפירסמת לא מזמן. ואין לי שום כוונה להכניס אותם ללחם.
    שכחת פרמטר אחד עיקרי, והוא שהצריבה במוח של טעמו של זה הכריך צריכה להיות משותפת למספר מוחות – עדיף בכמות גדולה. אין כל טעם (תרתי משמע) להכניס משהו להיכל התהילה כשהוא צרוב במוחו הקודח של אדם אחד – גם אם הוא מצולם היטב. לדעתי זה משרת את המטרה ההפוכה בדיוק.
    זה יכול להתחיל כבדיחה. אבל אם דיירי הפוסטים כאן משכילים ומתוכחמים כמו שאני חושב, ואם אני מזהה נכון את חתך הגילאים של אוכלוסיית בייגלה, אז בסוף תראו שאת היכל התהילה יאכלסו אומנם בעיקר יצירות מופת כגון אלו אבל מקום של כבוד יהיה שמור ל……סנדביץ לחם לבן עם מרגרינה. (או וריאציה על הרעיון)
    אני לא מבין גדול אבל הלחם הלבן היום לא זהה לטעמו לזה שאני גדלתי עליו וגם לא המרגרינה, אולי בעצם אני השתנתי אבל בשביל סנדביץ' כזה אני אעשה פרסה או אחצה את העיר.
    אפשר גם מלח אבל זה מוסיף עוד 50% מצרכים.

    הומלסים, הביתה !!

    יום טוב לכולם.

  5. מאת Ann:

    אני מסכימה עם יעקובב.
    זכורה לי משימה באחת העונות של "מאסטר שף" (רחמנא ליצלן) שבה על המתמודדים היה להכין סנדוויץ' בלתי נשכח. גם אני מאמינה גדולה שסנדוויץ' טוב הוא כזה שאינו מצריך יותר מחצי שעה (!) במטבח ויותר חשוב – שאפשר לאכול אותו באוטובוס, אחרי שפינית את מקומך לגברת עם סלים.

השארת תגובה