הסטרוגונוף האלוהי של אודטה, או פתאום אני כן יודע לבשל

אם יש תבשיל אחד ששיכנע אותי שאולי אני יודע לבשל זה הביף סטרוגונוף של אודטה.

במשך תקופה מאד ארוכה במהלך שנות השמונים של המאה שעברה סחבתי איתי מארץ לארץ אס מנצח בצורת עמוד עם מתכון שגזרתי ממוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות.

לכותבת המתכון קראו אז אודטה דנין והיא היתה גם אופה, גם יפה, גם כותבת נפלא, גם אשתו של המוסכניק שלי וגם בכלל בכלל לא מושגת.

למרות שהייתי בטוח שזה לא הוגן שלאיציק המוסכניק שלו יש את אודטה היפה ולי רק גזיר עיתון עם תמונה קטנה, הוצאתי את המקסימום מהיד שחילקו לי.

את מסע ההופעות העולמי עם הסטרוגונוף של אודטה התחלתי בדירת הסטודנטים שלנו בשכונה ג' בבאר שבע כשאירחנו חברים. עליהם התאמנתי. אחר כך לקחתי את המתכון איתי לצרפת, והפלא ופלא, גם במולדת הגסטרונומיה הוא קצר תשואות.

הייתי מוציא את גזיר העיתון שהפך ליותר ויותר מצ'וקמק בכל פעם שהיינו צריכים להרשים מישהו באירוח וזה תמיד עבד. גם בלונדון אחר כך, גם בניו יורק וגם בטוקיו.

עד שמרוב מחמאות שוכנעתי שאני יודע לבשל.

והמתכון נשכח.

~~~

עד לפני כמה שבועות כשדיון התעורר באחת הקבוצות שלנו בפייסבוק בנוגע למתכון המיתולוגי.

מישהי העלתה באוב את המתכון מסוף המאה העשרים שישר הרגיז את כל ה'פודי'ז' של המאה ה 21.

"מה פתאום מרגרינה? השתמשי בחמאה" מישהי נידבה טיפ, והויכוח ישר התפתח לאם יש צורך בפטריות מקופסה כשאפשר להשיג פטריות טריות בקלות יתרה, וכמובן לנחיצות של הכורכום בתבשיל.

אני, שניסיתי כל ואריאציה אפשרית למתכון, ותמיד חזרתי למקור אמרתי שלדעתי גם אודטה תתעקש על המרכיבים המקוריים. פשוט שמתי לב לשני דברים המשותפים למתכונים שלה. 1. כולם טובים ומצליחים. 2. אין בהם גמישות, וזה בלשון המעטה. במילים אחרות, כדי שמתכון של אודטה יצליח, צריך לעשות אותו כלשונו.

ואכן, כשאודטה בעצמה נקלעה לדיון היא רשמה: "תעשו, חברים, מה בראש שלכם :-) אני ניסיתי עם חמאה ושמפיניון טרי, ולא יצא טעים כמו גירסת המקור, כן, עם הכורכום!!!. מה נעשה, שלפעמים גם פאקט הוא עובדה? ובאשר למרגרינה, איך אמר אבא של חבר טוב שלי (סטרייט לגמריי) תוך כדי תנועה קוקטית של הסטת השיער לאחור כמו אוחצ'ות, שהצחיקו אותו מאוד? "אני גבר – אבל לא בצורה פנאטית"… :-) וכבר אמר הרמב"ם: "מוטב לאכול מעט מהמאכלות הרעים, מאשר הרבה מהמאכלות הטובים". יאללה, סלאמאת, שאלה יהיו הוויכוחים של עמישרואל :-)

אז בשירות עם ישרואל, קבלו את המתכון המקורי ותנו לי מילה שלא תשנו כלום.

הסטרוגונוף שהפך אותי לכוכב

מה צריך:

500 גרם בשר פילה חתוך לקוביות של סנטימטר על סנטימטר (שוב כדאי להתחנף לקצב שיעשה את זה עבורכם)

תוכן  של קופסת פטריות שמפיניון חתוכות מסונן היטב.

3 עגבניות בינוניות קלופות וחתוכות לקוביות

מיכל שמנת מתוקה

פלפל לבן ומלח

כפית כורכום

50 גרם מרגרינה

איך עושים:

בסיר כבד ממיסים את המרגרינה וברגע שהיא מתחילה לבעבע מוסיפים את קוביות הבשר.

מערבים/מטגנים/אוטמים כחמש דקות

מוסיפים את הפטריות ומערבבים עוד כחמש דקות

מוסיפים את העגבניות ממתינים לרתיחה, מנמיכים את האש ומכסים את הסיר לכ 10 דקות.

מגבירים שוב את האש ומוסיפים מיכל של שמנת מתוקה להקצפה (38% 250 מ"ל)

לאחר כשלוש דקות מכבים את האש מוסיפים כפית מחוקה של כורכום (כאן אין הנחות) ומתבלים עם מלח ופלפל.

אפשר לאכול מיד אך מנסיון הרבה יותר טעים אחרי מנוחה של כמה שעות (:

וכשמגישים מגישים עם אורז כמובן (ומה דעתכם על כיפת האורז העגולה שלי עם קישוט העגבניה. אם זה לא אייטיז, מה כן?)

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה


חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Featuredבשרדודי כליפאמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (4)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שרה:

    אודטה עם מרגרינה???????????????

  2. מאת אלה:

    ועל זה נאמר "על טעם וריח אין להתווכח"
    בשר פילה מבושל למוות עם מרגרינה ופיטריות בטעם קופסת שימורים.
    יאמי

  3. מאת עדי:

    ואם ממש רוצים שזה יהיה כשר? אפשר לשים קצפת צימחית? (:

  4. מאת גילי:

    למה פטריות מקופסא? אין פטריות טריות בארץ? וואחס

השארת תגובה