הפולניות – חיתוכיות הריבה של אמא שלי

פעם, כשעבדתי בתפוז, מדי ערב הייתי מחכה לאוטובוס ברחוב בן גוריון, תחת אולם השמחות "אולמי מודיעין". זה היה אולם די מצ'וקמק ועלוב שחיתן בכל יום חרדים וחרדיות. ערב אחד, בשעה הקבועה, חיכה ברחוב נהר של אדם. היה פקק נוראי ואנשים עם קפוטות, שטריימלים ושקיות ניילון ביד, נשים בפאות ומטפחות אוחזות ילדים, עמדו על הכביש ולא נתנו למכוניות לעבור. כולם נשאו עיניהם לחלונות הפתוחים לרווחה של "אולמי מודיעין". לא היתה הפגנה ואף אחד לא מחה על שום שבת שחוללה או קבר שנחפר.

"הרב אלישיב מחתן יתומה" סיפרה לי אשה עם שביס כבד וכהה. "הרב אלישיב מחתן ילדים שאין להם הורים. אז אנחנו פה, בשביל המצווה. למרות שלא מכירים. באנו עד כאן מבית"ר עילית…"

ככה היא אמרה והפסיקה כדי לשמוע את התפילות והזמירות שבקעו מהחלונות הפתוחים "עוד מעט יבואו עוד אוטובוסים. כולם בדרך. אם הרב מכבד, גם אנחנו מכבדים ומשמחים חתן וכלה…". וגם אני הקשבתי, גם כי האוטובוס לא הגיע וגם בגלל המצווה.

היה משהו משכר וממלא בלהיות שייכת לרגע להמון אדם, להבלע בתוכו, להאמין שיש כוח גדול ממך שמניע הכל, ולא להתנצל על זה.

מאז, כששמעתי את שמו של הרב אלישיב, בלב היה לי חיוך קטן. לא בגלל הפסיקות המחמירות שלו, אלא בגלל שהוא מחתן ילדים שאין להם הורים.

כמה נורא להיות ילד בלי הורים. לא רק תחת החופה. בכלל. אני נוזפת בעצמי על המחשבות הנוראיות שלי ומתרכזת ברגעים מוארים. סבתא גלי, שלמרות שלולו נכדתה מתכחשת לרעיון, היתה אמא שלי, לפני שהיא הפכה לסבתא שלה. "פעם היית אמא ועכשיו את סבתא" לולו מסבירה לסבתה ולי איך העניינים מתנהלים בימים אלו. אנחנו מקבלות את זה בשתיקה וקורצות אחת לשניה, כי מי בכלל יכול על הקטנה הזו שמסובבת את העולם על הזרת הקטנה שלה, הצבועה בלק ורוד. כמובן.

אמא שלי הנהדרת היא מוט איתן בחיים שלי, כמו בחופה. היא לא בריונית וגם לא גסה. היא איתנה בעדינותה, בביישנותה, בכישרונה ובאהבתה העזה, אליי. היא עומדת עם שני הנכדים שלה ומכינה איתם שניצלים במטבח. בסבלנות, באהבה, בצחוק, כמו שרק היא יודעת. "גולי-גול יצפה את השניצל בקמח ולולו בביצה" היא מחלקת תפקידים ושני הקטנטנים לא מעיזים לריב. האבא שלהם ואני כבר היינו רוצחים אחד את השני מזמן.

אני בת מזל שיש לי אבא ואמא. חיים מאד. שאוהבים אותי כל כך. ששואלים אותי שאלות מעצבנות, שלא תמיד מבינים, אבל חיים. מאד מאד חיים. אני מבטיחה לעצמי להתקשר יותר ושאהיה סבלנית, גם כשאמא שלי תשאל אותי שאלות מעצבנות על פייסבוק מהסוג של "בשביל מה את צריכה את הכאב ראש הזה?!". זכותה לעצבן אותי כמה שבא לה. היא אמא שלי, ואפשר לסמוך עליי שעצבנתי אותה פי מיליון ושלא היה קל איתי, ואולי גם לא יהיה קל. שלא תפסיק לעצבן אף פעם.

לכבוד יום האם שנחגג בליבי, אני מביאה לכם את ה"פולניות". חיתוכיות בצק חמאה וריבה שאבא שלי כל כך אוהב. הן יושבות תמיד על השיש, בקופסא ומחכות לתה של אחר הצהריים ולמי שבא במקרה לבקר. אבא שלי קורא להם "הפולניות" כי הן פשוטות וטובות כמו הפולניה שאיתו. אמא שלי.

הפולניות של גלונה (חיתוכיות ריבה)

מצרכים לבצק:

100 גרם סוכר (כחצי כוס)

200 גרם חמאה

300 גרם קמח

ביצה

קורט מלח

תמצית וניל

מצרכים למלית:

כוס ריבה, כוס אגוזים קצוצים.

מצרכים לשטרוייזל:

120 גרם חמאה

150 גרם סוכר (3/4 כוס בערך)

150 גרם קמח לבן רגיל (כוס)

אופן ההכנה:

1. לערבל את הבצק בקערת לישה.

2. לקרר כחצי שעה, עטוף בניילון נצמד.

3. לשטח את הבצק בתבנית מלבנית של 25X20

4. אם יש צורך ניתן להוסיף מעט קמח במהלך העבודה.

5. לאפות בתנור בתנור שחומם לחום בינוני עד להזהבה.

6. למרוח את הריבה על הבצק האפוי ולפזר אגוזים קצוצים מעל.

7. הכנת השטרוייזל: חמאה, סוכר וקמח במעבד מזון, בפולסים עד שנוצרים פירורים. יש להזהר מעיבוד יתר!

8. לפזר את הפירורים על העוגה.

8. לאפות בתנור בחום בינוני עד להזהבת הפירורים.

9. לחתוך לריבועים מיד עם הוצאת העוגה מהתנור.

10. תתקשרו לאמא שלכם, תגידו לה שהיא הכי בעולם!

ונסיימה בזמר:

קטגוריות:: Featuredכללימתוקיםמתכוניםנעמה פלדעוגותעוגיותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (13)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אפרת:

    אמא שלי, הפולניה, היתה מכינה כזה, רק לא עם חמאה (רק מרגרינה. חמאה היתה שחיתות בביתנו) ובלי אגוזים. עשית לי חשק להכין גם כזה. נראה לי שזו העוגה שאכין לארוחת ששי. היא תשמח :-) תודה, נעמה!

    • מאת אתי:

      פעם אפו רק במרגרינה, מטעמי כשרות ומטעמי מחיר, החמאה יובאה מהולנד ועד היום החבילות קטנטנות רק 100 גרם במחיר של ק״ג, שומר נפשו ירחק ממרגרינה

  2. מאת דליה:

    אמי הפולניה, אסתר, הייתה אופה לנו מכל טוב אך לא היו לה ספרי בישול ואפייה. השיטה שלה לאגירת מתכונים הייתה יותר פשוטה: כל פעם שאכלה משהו שאהבה, אצל חברה או קרובי משפחה, ביקשה את המתכון, וכך אגרה דפי נייר, פתקאות ואפילו גלויה ששלחו לה מעיר אחרת עם מתכון לעוגה עם פצפוצי שוקולד.
    אצלנו בבית חגגו החמאה והקצפת יד ביד. היום אני משלמת על כך עם כדורים להורדת כולסטרול.
    לכבוד אמא שלי כתבתי את הפוסט הבא:
    http://pieimon.blogspot.com/2010/11/blog-post_28.html

  3. מאת רבקה יצחקי:

    אימי צביה ז"ל היתה אופה את זה ואם אני לא טועה היתה שמה תפוחי עץ?? ועל אותו בצק היתה אופה גם עוגת גבינה האם זכרוני
    בוגד בי??? בכל אופן תודה על החזרה לבית אמא!!! אשמח לתשובה. בדיוק עכשיו אני מכינה ריבה מענבים ותפוחים גם את זה אפשר להוסיף לחיתוכיות

  4. מאת נעמה הניג:

    נעמונת, ריגשת אותי – כתמיד. אני בקלות מתחברת למילים היפות על אימך.
    גם אמי, נשמה טובה ואישה יפה מכל בחינה שהיא, שתחיה ושתהיה בריאה, נהגה לאפות כאלה…
    אשתמש במתכון שלך בהמשך השבוע ואגיש לאמי בפייב אוקלוק… שבת נפלאה לך ולשלך.

  5. מאת פועה אילוביץ:

    קצת קשה לי להתקשר לאמא שלי שבאמת היתה הכי הכי בעולם, פשוט היא 2 מטר מתחת לאדמה! היא רומניה והיתה עושה עוגה דומה עם 2 שכבות בצק והמילוי ריבה+אגוזים+ליומן שלם מגורר.
    אגב, מלא ספרי אפיה ובישול יש לי של הכותבים הכי נחשבים ובסוף בסוף אניח חוזרת למחברת של אמא ז"ל. עוגת הדבש שלה שהיא דבש נטו בלי קישקושים כגון קפה תה קקאו קינמון ציפורן וכו', פושטית וחלומית שפתיים יישקו. תרצי בכייף אשלח לך, תשלחי לי מייל שאת רוצה. גם עוגת מיץ תפוזים מעניינת ופשוטה יש לי ממנה כמו לייקח.

  6. מאת סונצ'יק:

    איזה מדהים! אמא שלי הייתה נוהגת לעשות כאלה רק עם מרגרינה (כי ברוסיה חמאה נחשבה שחיתות) ועם שמנת חמוצה..זה היה יוצא מדהים ! עם שכבות של פרג וריבה! :)

  7. מאת סיגלית:

    בגללך התקשרתי שוב לאמא שלי……חחחח פוסט נהדר.

  8. מאת אילנית:

    הי,
    אם אין לי מעבד מזון אפשר להכין את בצק הפירורים ביד או במיקסר עם וו לישה?
    תודה מראש

  9. מאת דבורה:

    העוגה נהדרת. האמא התימניה שלי הייתה מכינה אותה עם מרגינה לפני כ 40 50 שנה. זוכרת את הריחות של ימי שישי, תקופה יפה.

  10. מאת לב:

    אפילו שאני ממש לא פולניה, הסיפור ממש ריגש אותי ויש לי הרגשה שאני הולכת להכין את העוגיות האלה. יש לי במלאי מלא ריבה.

השארת תגובה