לך לך אל המדבר, אל היין הזהוב מאופק עד אופק

יעקב אוריה, לשעבר יקב אסיף היום יקב מדבר, הואיל בטובו להזמין אותי לטעום את יינותיו החדשים. בשמחה נעניתי. ואז גיליתי שזה עוד קורה במגרש הביתי שלי, שישקו. מוסטו שלי הכינה את עצמה לדרך, לקחה אותי איתה והלכנו.

יין חורג מן השגרה כשהוא נטען בכוונות עושיו. הדרך המקובלת היא לתלות על היין עוד ועוד מאפייני טוב, פריטי עוצמה ורצונות תנע. מה שמתקבל בסוף עלול להיות קקופוניה קטסטרופאלית. דוד אבידן, שלא אהב את משה שמיר, כתב פעם על ספרו של שמיר "מלך בשר ודם", ביקורת שכותרתה הייתה "למך בשר בלי דם". זה הכינוי שצץ לי תמיד במחשבה כשאני ניתקל ביין כזה. ויש רבים רבים כאלה סביבותינו.

היינות של יעקב אוריה הם המקרה ההפוך. הם דם מחשבה בלי למך. ולמרות שדם ענבים הוא כינוי תנ"כי ההולם אדומים, יינותיו דווקא לבנים. מראהו הכה חביב של יעקב אולי מטעה, כי יינותיו מלאים מחשבה פועלת, רזה, מדויקת, חדה ומאידך מאופקת, הולכת עד הסוף, לא סלחנית ולא מתרפקת על עצמה.

טעמנו את הסמיון 09, שמתיישן אצלו. טעמתי את היין לפני שנה, היין זז מעט מאוד מאז, אבל זז! למבנה המשוריין ברזונו של היין, חד החומצה המדויקת, עם הניחוחות הלימוניים –אבן צוריים (עישון עדין עם נימות בערה, מה שקוראים אבק שריפה), נוספה קשווה עדינה של פרי קיץ מתוק, סימן קטן של התיישנות. לבן ישראלי בהיר ורענן בן כמעט שלוש! ולא שרדונה! תסיסה קרה, עם שמר ניטראלי ורק 11 אחוזי כהל שמראים שכהל בפני עצמו איננו ערובה לכלום.

אם הסמיון הוא סרגל המחשבה של אוריה, הרי הסמיון-סוביניון 2010 (70% מהראשון, 30 מהשני) מהווה פיתול של התפנקות מבורכת על פניו. על הניחוחות הצוריים (ואני בכוונה מתאפק מן המונח מינראלי, הסברים בעתיד) יושבת כאן פירותיות רזה אך לא עשבונית של הדרים, ליים, פומלית, ולמון גראס. קו-פרמנטאציה במספר מיכלים, עשרים אחוז בעץ, עם מספר סוגי שמרים, בסיס סמיון מבציר מאוחר מהקודם, ותוספת סוביניונית שגם היא לא רואה במלבורן את מכה. הידד.

שנין בלאן 2010, הוא יין תפנוקים. שני זנים לבנים פרנסו את תעשיית היין הישראלית בחיתוליה, פרנץ' קולומבאר, ושנין, לשניהם יצא שם רע בגלל זה, ושניהם ראויים לתשומת לב מחודשת רבה, מכיוון שהם מגיבים נפלא לתנאי הארץ. שנין הוא במקורו הלוארי האציל מבניהם, ובתנאי הארץ ניחוחות ההדרים שלו מתעטפים בצעיף טרופי, אבל צעיף משי קליל, לא צמר מסוכר ומכביד. אננס מעושן וצורי, פירות קיץ לבנים, אפרסק ושזיף. בציר מאוחר משל הקודמים (13%) מניב מבנה שלאחר שנתיים מבטיח ביין הזהוב-בהיר הזה עתיד מסקרן. יש קווי דימיון לשנין הנהדר של גבי סדן מכרם שבו. קווי הדמיונות הנמתחים בעדינות בין יינות חדשים, מעידים על מציאות בהתהווות.

שרדונה 2010. כמו שהולם את היקב הזה, שרדונה נטול עץ. רזה, פירותי ומנצנץ, אך לא בצעקנות זולה. סוכריות תפוח, אגס, פירות קיץ וליים, מתחלפים בעדינות בנימה המרכזית של היין. בהיר מאופק, נטול דבשיות לחלוטין, ושמור לעילא, מבטיח יכולת התיישנות מסוימת גם ללא עץ, גם בגלל מבנה המודה את עצמו לחומציות טובה ולאלכוהול גבוה, שאין לו קנס של יתר הבשלה בטעם. לכשעצמו הוא ניכר רק בסיומת. הקפדת קירור תקטין את נוכחותו ותקטום את עוקצו. שרדונה מצפה-רמון זה, מזכיר לי יין דומה שנעשה בברקן, ומעיד על כך שעל מפת הטרואר הישראלי, יש לפחות שני מיקומונזנים לבנים, סוביניון בן זמרה ושרדונה מיצפה.

לבן 44. זהו ממסך (כשאני אומר שני מ' רצופים בעברית אני חושש תמיד לגמגם את השלישי) של חמישה זנים. חמישייה כזו מעלה תמיד חשש של גמגום קקופוני, אבל לא של אותיות. והנה כאן, יין מהודק והרמוני, שבמקום להצטעק, מרסן והופך לצלולה דווקא פצצת טעמים חתיכית בביקיני חושפני כגון הגוורצטרמינר. טעמי הליצ'י-פסיפלורה-וורדים עוברים עידון מחודד באמצעות הסוביניון ההדרי-פומלתי הרזה, השרדונה מעניק מיבנה וחיך אמצעי, ה-ויוניה פיתול לדרי תבליני, והסמיון, כאן בתפקידו הקלאסי לא כטנור, מרכך ומאחד את החבורה. שילוב החומציות עם שארית הסוכר של יין חצי-יבש זה מעניקה לו חיך מלטף. היין מזכיר לי את "לבן", של ססלוב, באותו אופן בו, אם "לבן" הוא בן-הזוג, "לבן "44 היא בת- הלוויה החיננית, בשמלת ערב עתירת קפלים ומרשרשת.

כתום 44. נציג ישראלי ראשון בממלכת הכתומים. אלה הם יינות לבנים שנעשו כאדומים, כלומר תססו עם הקליפות, בטמפרטורות גבוהות, ועם ערבובים. סוביניון, שרדונה ו-ויוניה, שנבצרו מוקדם, כדי שצעירותם תאזן את הקרחאנה המתרגשת לבוא. כצפוי, יין עם נוכחות חיך רבתי ועם מפתח פיירותי מאופק, בסולם צלילים נמוך. תפוח נוסח פינו, פאפאיה, תבלינים וצמחיות מאפיינים אותה. היין צעיר מאוד, יותר עפיץ מאשר פנולי, עם זכרונות תסיסה מעט שמריים ומשקעיים, ועץ (10 חודשים בחביות סוביניון משומשות) שעדיין לא מתחבר ומופיע באחור כשבבי עיפרון. מסקרן מאוד איך יתחבר הכל בעתיד. הידד לאומץ.

הנגב הוא ארץ יין. נקודה. יחד עם זאת, כותב שורות אלה חושב כבר זמן רב שהוא בזבוז זמן גמור באשר לאדומים. הם פירזיניים ותאיוליים ותבליניים עד זרה. ותבלינים אני דווקא אוהב. ההבשלה החדה מאחדת יתר-הבשלה עם מאפייני בוסר, שלא התפרקו, לתערובת, שאם כי טרואריסטית ומובהקת, יכולה לשמש כתבלין בלבד, ולא כיין מוגמר. הלבנים, בניגוד לציפיות, רבי הבטחה. יתר קרינת היום מבשילה סוכני ארומה בשלב מוקדם, וקור הלילה החד משמר את החומציות והטריות בצורה מעוררת כבוד. אם לבן בישראל 2012 הופך סוף סוף לפריט חשוב, לך לך, יינן, אל המידבר ואל יינותיו הזהובים כמו חול טהור מאופק עד אופק.

 

מי אתה אבי פלדשטיין?

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: אבי פלדשטייןיין

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (11)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת sharon:

    what an informative article, thank you. is it possible to visit this vinyard or buy these wines? if so, where? what other interesting vinyards can you recommend to visit and buy wine from? thank you.

  2. מאת קובי:

    היין אולי רזה וחד אבל הכתבה מפומפמת בשפה מתיימרת וקהה וחסרת חן הקרויה במקומותינו בשם החד: פלצנית.
    אוי כמה שאני מתגעגע לחדות של דניאל רוגוב…

  3. מאת דני מובשוביץ:

    למרות (ואולי בגלל) השפה היין מעורר סקרנות רבה.

    היכן טועמים\קונים? מחירים? (רצוי להוסיף בכתבה).

  4. מאת אריאל כ:

    היית ונשארת משורר ענק!

  5. מאת נועם כהן:

    כתיבה כזאת בתחום היין האלכוהול חסרה מאוד. נהנתי לקרוא.

  6. מאת קובי דימנט:

    אני מבקש ששמות המשפחה של המגיבים יופיעו גם כן. אחרת יחשבו שהתגובה הבלתי ראויה ובלתי חכמה המופיעה תחת השם "קובי" הגיעה חס ושלום ממני!

  7. מאת קובי דימנט:

    לקבל סקירה מקיפה ומעמיקה כל כך מאדם שהוא עצמו קוניסר ויינן מקצועי נותן לכתבה את הניחוח של ביקורת אמיתית ולא של כתבת צבע. סגנון הכתיבה מאוד אטרקטיבי והיינות לא פחות. בקריאה שניה נשאר בי ניחוח של שברי עפרון…
    אנא המשיכו בכתבות עומק בנושא יין.
    תודה.

  8. מאת קובי דימנט:

    לקבל סקירה מקיפה ומעמיקה כל כך מאדם שהוא עצמו קוניסר ויינן מקצועי נותן לכתבה את הניחוח של ביקורת אמיתית ולא של כתבת צבע. סגנון הכתיבה מאוד אטרקטיבי והיינות לא פחות. בקריאה שניה נשאר בי ניחוח של שברי עפרון…
    אנא המשיכו בכתבות עומק בנושא יין.
    תודה.

  9. מאת שי:

    מר דימנט, אף אחד לא חושב שהתגובות של "רק קובי" הן התגובות שלך. אנשים , מתייחסים לגופו של עניין ולאו דווקא לגופו של כותב, ולא נראה לי שממש משנה לאנשים אם כתב את התגובה קובי דימנט קובי כהן או כל קובי אחר.

השארת תגובה