מרק קובה במיה בר חיתון – נדוניה עירקית כהילכתה

'נעמה פלד, זהו זה! את ברת חיתון הבנת?! מי שיודעת להכין קובה במיה כזותי חייבת להנשא ו…מהר. התנשאי לי?!' כך כתבה לי הגברת "פרדס רימונים" ואני ישר חשבתי עלייך. הקובות שלך היו הכי טובות בעולם, המעטפת שלך, שעטפה את מלית הבשר המופלאה, המתובלת בדיוק, היתה דקה דקה.

בעירק של פעם, מדדו את הסיכויים להתחתן במילימטרים של מעטפת הסולת. כלה טובה תוציא תחת ידיה עיגולי קובה קטנים, שווים בגודלם, מושלמים בעגלגלותם ובעיקר עטופים דקיקות.

שלך היו כאלה. כדורי קובה מושלמים.

את היית סבתא שלי, הנסיכה העיקשת והסרבנית מהחידקל. שנשכה את הכלב של השכנים כי הוא נשך אותה קודם, שברחה מבעלה לאחר הלילה הראשון ונבעטה חזרה על ידי אמה. את, סבתא לילאן שלי, אמא של אבא שלי, בשלנית מוכשרת ו… פסולת חיתון. לא רצית להתחתן, למרות שהקובות שלך היו מושלמות. אני חושבת שגם לא רצית להיות אמא, אבל אף אחד לא שאל אותך והחיים נתנו לך שלושה מהם. שלושה יתומים שעלו איתך לישראל, התגלגלו איתך באוהלים, עשו לך כאבי ראש ולב, עד שהמדינה עשתה לך טובה ולקחה אותם ממך. פעם היה יותר קל, אם פיזרת את הילדים שלך בבתי יתומים ובקינים זרים, לאף אחד לא היו טענות, בטח לא למדינה שבדרך שהיתה מוכת שואה ועוני. מקסימום אמרו 'מסכנה. אלמנה' וזהו.

היית צריכה את השקט שלך. היית באה אלינו ליומיים מקסימום, מכינה קובה וטבית והולכת. כשירדת מהאוטו ליד הבנין בשמחה 4 ברמת גן אפשר היה לחוש את ההקלה שלך. עוד מעט תטפסי ברגל שלש קומות, למרות שהיית עגולה וכבדה תמיד עשית את זה במהירות הבזק. ממהרת לשקט שלך, לדירה הקטנה, לסליקים של השוקולד ולמצבורי הממתקים שהחבאת בכל מקום. כל כך אהבת להיות לבד.

אני עומדת מעל לסיר מרק רותח וחושבת עלייך. אהבת להיות לבד? באמת? הלבד שלך היה עובדה קיימת עבורי. כך זכרתי אותך תמיד. לא האמנת באנשים למרות שבגן המלך דוד ניהלת את כל הדיונים והיית מלכת הפועלות ב"עלית". בכל זאת, אף פעם לא קשרת את חייך עם אף גבר אחרי שסבא נעים מת, ואם זה היה תלוי בך, כנראה שלא היית מתחתנת. האוהל שנשרף במעברה לקח איתו תמונות. אף פעם לא ראיתי תמונה שלך ביום חתונתך וגם לא כילדה. אולי בכלל לא אכפת לך שכל אלו עלו באש. הזכרונות שורפים מספיק.

אני חושבת עלייך כעל אשה חזקה, כך זכרתי אותך תמיד. חזקה, קשה, מצחיקה, בודדה. ביום שבת, מעל הסיר המהביל, כשאני צרה כדורים מושלמים, יפים כמו שלך, מתגנבת לראשי מחשבה עצובה.

אולי לא בכלל היית חזקה? אולי בחרת להיות לבד כי הכאיבו לך? אולי פגעו בך כל כך, שהחלטת לא לתת לאף אחד לגעת בך? את היית סבתא שלי, סבתא ליליאן שלי, ולמרות שיש לי המון סיפורים עלייך, אני בכלל לא מכירה אותך וגם אין מי שיכיר לי. היחידים שאולי מכירים אותך באמת היו הקירות של הקומה האחרונה מצד ימין ברחוב שמחה ארבע, וקירות לא מדברים ולא מספרים את הסיפור של אף אחד.

בקירות אפשר לבטוח. אנשים מדברים, תמיד. הם ינצלו את החולשה שלך, יגלו סוד שהפקדת בידם, יכופפו לך את היד עד שהיא תשבר. את ידעת את זה. אמרת את זה לעצמך ולכל מי שמוכן היה לשמוע, בעירקית. הקירות שותקים, גם אם הם זוכרים הכל.

מול הקירות שלך לא הפסקת לדבר.

היית אשה בודדה שמדברת לעצמה. כשבאת אלינו הביתה ושמעתי אותך מדברת לעצמך, זה הביך אותי. חשבתי שאת קצת לא נורמלית. את יודעת, סבתא, כשאני לבד בבית אני סוגרת חזק חזק את השפתיים, כדי שלא אהיה בשום פנים ואופן אשה שמדברת אל עצמה. אני מדברת אל אנשים, אני מגלה להם סודות, את עצמי. אני בוטחת בהם. הסודות שלהם נשארים איתי, הסודות שלי מתגלגלים איתם. אולי עדיף להיות אשה שמדברת לקירות? אולי כשאין אנשים בחיים שלך, גם אין סודות?

החיים שלך היו קירות, פסנתר, טלפון מהילדים מדי פעם, טיול ברחוב ביאליק ולגן בראשית, מכתבים מהאחות באנגליה, כסא נדנדה במרפסת, מבט אל הרחוב ושוקולד.

אולי זה לא רע? אולי זה מה שרצית? כל כך הרבה שאלות. אבל שלש ממש חשובות…

מעטפת הקובה שלי יצאה דקה-דקה-דקיקה. אבל אני לא מצליחה לשחזר את התנועה שלך, היית צרה את מעטפת הקובה סביב האצבע. אני זוכרת את זה במעומעם. אני משטחת את בצק הסולת על היד. אז אולי את יכולה לשלוח לי רמז מלמעלה לגבי התנועה?

איך זה, שבכל פעם שאני מדוכדכת, העיסוק שהכי משמח אותי היא להכין קובה? משהו בריכוז, גילגול, מילוי, ביעבוע, משכיח ממני את הרע ומכוון אותי אל הטוב. מוזר לא? גם אצלך זה היה ככה?

ואחרונה, תשמרי עליי מלמעלה ותמטירי עליי ברכות ארוכות בעירקית, ארוכות לפחות כמו הקללות שלך?

אני חושבת עלייך הרבה. את הסבתא הכי טובה שהיתה לי ולמרות הלבד שלך והריחוק ידעתי תמיד שאת אוהבת אותי נורא. זה הרבה והמוחלטות הזו היא משהו שחסר לי.

קובה במיה – הנדוניה העירקית של סבתא ליליאן

כבר המון זמן בא לי להכין קובה במיה, ואיכשהו בדיוק כשבא לי אין לי את החומרים. פה שכחתי עגבניות ושם אין לי במיה טריה או סולת. אז הפעם לא וויתרתי לעצמי והחלטתי להכין קובה עם מה שיש בבית. בדיוק כמו שסבתא ליליאן היתה אומרת "מן אין עשיתי יש". לא היו לי מספיק עגבניות יפות, אז השתמשתי ברוטב פסטה, לא היתה לי במיה טריה למרות שהשווקים מלאים, אז שלפתי שקית מהמקפיא. יצא נפלא. ממש. בעצם, יותר מזה. יצא מרק קובה בר חיתון.

קודם כל מתחילים בהכנת המרק. אחרי שהוא על האש יש לכם כמה זמן שבא לכם 'להתמזמז' עם הקובות כמה שבא לכם.

מצרכים למרק הבמיה:

4 כפות שמן זית

בצל גדול קצוץ דק

שן שום קצוצה דק

שקית במיה קפואה (עכשיו העונה, אז יש יופי של במיה טריה, אבל אם לא בא לכם לקלף ולנקות או שסתם שכחתם לקנות, במיה קפואה תעשה את העבודה יופי)

שורש פטרוזיליה חתוך לקוביות קטנות

קופסא קטנה של רסק עגבניות (אני השתמשתי ברסק העגבניות המופלא והמרוכז של MUTTI שאין שני לו. נסו, הוא מתוק ונפלא)

5 עגבניות בשלות מגוררות דק ללא הקליפה או בקבוק גדול של רוטב לפסטה (שימו לב לבקבוק בו אני השתמשתי, זה לא בדיוק רוטב לפסטה. אין בו תוספי טעם. זה יותר מיץ עגבניות מרוכז בתוספת מלח. משהו שבין מיץ עגבניות משומר לרסק עגבניות – ותודה לדנית סלומון שחידדה והדגישה)

מלח ופלפל לפי הטעם

חצי כפית בהרת

1/2 כוס מיץ לימון טרי

2 כפות סוכר

7 כוסות מים חמים

1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה

עכשיו נכין את המרק:

1. בסיר גדול ועמוק נטגן בשמן זית בצל קצוץ דק.

2. מפשירים את הבמיה הקפואה ומייבשים אותה על במגבת מטבח נקיה.

3. כאשר הבצל מזהיב, מוסיפים גם את הבמיה לסיר ומערבבים.

4. מוסיפים לסיר את השום ואת קוביות שורש הפטרוזיליה. אל תוותרו על קוביות שורש הפטרוזיליה, הן מוסיפות יופי של טעם למרק.

5. אם רוצים, מוסיפים גם טבעות של חצי פלפל חריף אדום. לא חובה ולא במתכון המקורי. אני מצאתי שזה טעים.

6. לאחר טיגון עירבוב של הכל יחד, מוסיפים את רסק העגבניות ואת העגבניות המגוררות (או את רוטב הפסטה הנקי, במקרה שלי).

7. מוסיפים את המים, הפטרוזיליה הקצוצה, המלח, הבהרת, הפלפל, הסוכר ומיץ הלימון. מביאים לרתיחה וממשיכים לבשל על אש קטנה כשהסיר מכוסה.

יש לכם מרק על האש? בואו נכין את מלית הבשר.

חומרים למילוי:

250 גרם בשר בקר טחון מאיכות טובה

בצל קטן קצוץ דק דק

כוס פטרוזיליה קצוצה דק דק

1/4 כפית מלח

1/4 כפית פלפל שחור גרוס

1/2 כפית בהרת

2 כפות שמן

הכנת המלית:

בקערה גדולה מערבבים היטב את כל המרכיבים. מה זה מערבבים? לא מתביישים ודוחפים לקערה ידיים. לשים כמה דקות היטב. זה יקשור את הבשר. נותנים למלית לנוח כעשרים דקות מחוץ למקרר בקערה מכוסה.

חשוב שהבהרת יהיה מאיכות טובה מאד. אני קונה את שלי בתבליני "נעמה" בשכונת התקווה. אחת החנויות השוות שיש. בקשו שטוביה הטוחן יכין לכם בהרת, אין כמוהו.

מעטפת הסולת:

2 כוסות סולת

כפית וחצי מלח

3 כפיות שמן

3/4 כוס מים חמימים

הכנת מעטפת הסולת:

1. בקערה גדולה מערבבים היטב את הסולת והמלח.

2. מוסיפים את השמן ומערבבים ביד.

3. מוסיפים בהדרגה את המים, תוך כדי לישה. הבצק צריך להיות דליל אך ללא גושים. זה נראה מבהיל ובטח תשאלו את עצמכם, איך תצא מזה קובה?!

4. משהים את הבצק הנוזלי 20 דקות מכוסה במגבת. אחרי שהות של עשרים דקות יוצא יופי של בצק כי הסולת שותה את הנוזלים. מתקבל בצק רך ונוח לעיצוב. אם הבצק יבש וגרגירי מוסיפים מים בכפית. זה הזמן להפעיל את האינטואיציות הבישוליות שלכם. הסבתות בישלו לפי תחושה, וגם אתם יכולים. השתמשו בחושים.

רגע האמת הגיע! בואו נערוך חתונה בין המרק, הבשר והסולת. בואו נכין קובה!

1. הכינו קערית עם מים ליד הכיריים.

2. הביאו את המרק לרתיחה.

3. הרטיבו את הידיים ונערו את עודפי המים. בידיים לחות-רטבטבות קחו כמות בצק של אגוז מלך. שטחו את כדור בצק הסולת על כף ידכם עד שתתקבל שכבה אחידה ודקה של בצק.

4. קערו את כף היד בה מונח הבצק, כך שתתקבל קערית קטנה של בצק סולת והניחו במרכזה כפית גדושה של מלית הבשר.

5. עכשיו סוגרים את קצוות בצק הסולת ומהדקים כך שלא יהיו חורים. מכדררים בעדינות ביד רטובה וזורקים בעדינות ישר לסיר. יש אנשים שמניחים את הקובות על המגש, אבל אני אוהבת לשלוח אותן ישר למרק המבעבע. כך הכדורים יוצאים מושלמים ולא מקווצ'צ'ים.

6. כך מכינים את כל הקובות ומטילים אותן בזהירות לתוך המרק המבעבע. מדי פעם בוחשים בעדינות עם כף עץ. לכדורי הקובה יש נטיה מוזרה להצמד לתחתית הסיר. דחיפה קטנה ועדינה עם כף העץ תעזור להם לצוף. זהירות, שלא יפגעו ויפתחו.

7. לאחר שכל כדורי הקובה נכנסו למרק המבעבע, מנמיכים את האש ומבשלים במשך כעשרים דקות נוספות עם מכסה.

8. בינתיים מכינים אורז לבן, בודקים אם טעים ומתקנים ומתקשרים למי שאתם אוהבים, משוויצים שהצלחתם ומזמינים אותם לחזות ולטעום מהפלא.

9. אם תהיו ממש טובים תוך כמה חודשים תזכו לשלוח להם הזמנות לחתונה. שיהיה במזל!


.

.

קטגוריות:: FeaturedMuttipassataאוכל עירקיאוכל שילדים אוהביםאורזבשרהמטבח העירקיהרהוריםכשרמתכוניםנעמה פלדרסק עגבניותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (23)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נירה:

    געגועים….

  2. מאת ליזי:

    איזה מקסים ריגשת אותי

  3. מאת דובר עברית:

    אין אומרים בעברית "ברת" או "ברי" אלא בת (בת מצווה) ,בני (בני מצווה) …

  4. מאת טלי:

    נעמה
    ריגשת אותי. למרות שהילדות שלי היתה שונה מאד, ותרבות אחרת לגמרי, הריח של הגעגוע והכמיהה למשהו ביתי וחם ומוכר גרם לי להרגיש בדיוק את מה שניסית להעביר. כנראה שגעגועים ומשפחה הם אוניברסליים.
    תודה. גם את המתכון ננסה…

  5. מאת cha:

    הכנתי, יצא מעולה – וחוסל
    תודה!

  6. מאת מיכאל:

    חייב להכין!
    דבר כזה צריכים לטעום,לדעתי זה ייצא ממש טעים.
    רק מלהסתכל על זה אני ניהיה רעב…

  7. מאת צילה:

    היי שבת בוקר
    קניתי אתמול המצרכים
    מתחילה להכין אשלח תמונות ועידכונים
    מקווה שהבת שלי תאהב היא התלהבה מהרעיון להכין קובה
    אז זהו מספיק להתמזמז על בפייסבוק
    מ ת ח י לה

  8. מאת טובה:

    אכן… געגועים.
    כשהייתי בהיריון, יום אחד הרגשתי לא טוב וזממתי הברזה באמצע העבודה. פתאום הבריק לי רעיון לנסוע לסבתא, להתפנק אצלה. התקשרתי: "סבתא, מה הכנת לצהריים?", "מה מתחשק לך?", "הכי מתחשק לי קובה במיה", "תבואי, יש".
    כשהגעתי לסבתא, בסך הכל נסיעה של שעה וחצי – עמדו על הכיריים אינספור סירים, מכל אחד מהם ביעבעו קובות, בכל אחד סוג אחר – אכלתי, שבעתי וגם קיבלתי מישלוחה הביתה ((:
    אין כמו סבתא. והזכרונות…

    יש לי חשק לנסות ((:

  9. מאת מלכי:

    הי נעמה כל יום מחדש תענוג לקרוא את שכתבת,נוסטלגיה
    והתנסחות מדהימה עם השפה שלנו , ככ מדויק ככ מרגש…
    ולעניננו טיפ קטן לקובות: לכדרר את מלית הבשר,להקפיא
    מעט ואז קל מאד לעטוף בעיסת הסולת,יוםנפלא
    ושוב תודה גדולה על כל שאת כותבת ועושה
    מלכי

  10. מאת nurit:

    נעמה יקרה, מרגש בטירוף. אני התמזלתי בסבתא שגרה רוב הזמן איתנו ויש לי געגועים אליה אל האוכל המיוחד שאפילו אמא לא יכולה להכין כמו סבתא, למרות כשהיא שומעת למה את לא מכינה כמו סבתא היא עונה אבל אני עושה בדיוק, סבתא זה ידיים מיוחדות, אז נעמה תמשיכי לעשות קובות כמו שאת יודעת כי כמו של סבתא זה אף פעם לא ייצא.

    חיבוקים, נורית

  11. מאת hana:

    החלטתי לשנות את תוכנית הבשול ,ולהכין את הקובה במיה ,טעמתי אצל חברה ,אנסה להכין לשבת בתקווה להצליח .
    שבת שלום.

  12. מאת לאה מאיר:

    הכנתי את הקובה היום יצא מצוין.
    שילבתי ברוטב של המרק כף של רכז רימונים.
    ככה נוהגת לעשות חמותי היקרה.
    יצא טעים.
    תודה על המתכון, שבת שלום.

  13. מאת עינב:

    אין דברים כאלה. ליקקו את האצבעות. תודה על המתכון

  14. מאת הניה:

    הי , שנים שאני מנסה לעשות קובה אבל זה לא זה לבסוף החלטתי שדי מספיק לנסות והרמתי ידיים עד שראיתי את המתכון שלך משהו שם אמר לי שזה יכול להצליח אם אצמד להוראות ולכמויות וכך עשיתי מה אומר לך יצא מדהים בטעם בטקסטורה פשוט יאמי ולא רק זה הצד העירקי שבא לבקור התלהב ולא הפסיק להחמיא ולהתלהב מאז אני וחברותי שהעברתי את המתכון גם להם נהנות ומתלהבות כל פעם מחדש . מאז עשיתי עוד דברים שלך וכל פעם שאני מחפשת מתכון אני מסתכלת אצלך בבלוג המתכונים שלך טעימים ומה שחשוב גם מדויקים אני יודעת שלא תהיה פשלה איתם . תודה גדולה ותמשיכי כי את עושה את זה כל כך טוב כל הכבוד .

  15. מאת יוני:

    שאלה בעניין הכנת המרק
    כאחת שהחלה רק ללמוד לבשל, לא הבנתי דבר כלשהו, מרגע שהמרק רתח וכיסיתי את הסיר, כמה זמן עלי לתת לו להמשיק תבשל על אש קטנה?
    תודה

    • מאת יוני:

      נעמה יקירה,
      תחילה אפתח ואומר כי סיפורך נגע לליבי והצלחת לרגש אותי ולו עד דמעות.
      שנית, כפי שפתחתי בהודעה הקודמת שלי אלייך, כאחת שרק החלה להתנסות ו/או ללמוד לבשל, הבאת אותי למצב של רצון עז להכין מתכון זה על אף שהוא מורכב עבורי.
      ועל כך תודה גדולה
      יוני גרינשטיין

  16. מאת שירה:

    מושלם. גרמת לי להתגעגע לסבתא שלי ולקובה שלה.. יום יבוא ויהיה לי גם אומץ להכין :) תודה!

  17. מאת ניר:

    מדהים ! הכנתי לפי ההוראות ויצא כמו במסעדה !
    כל הכבוד !

השארת תגובה