הפטיפוריה של האחיות שאולוב: מגדנות ותופינים עם ייחוס

'אמא! את לא תאמיני איפה אני!' אני קורעת  לאמא שלי את עור התוף. מהצד השני שתיקה, אני חושבת שאמא שלי המומה שבכלל עניתי לה. בזמן האחרון אני ילדה רעה שמסננת את אמא שלה. זה מכוער, אני יודעת. מגיעות לי מכות, זה ברור. אבל אני מקווה שהיא יודעת שאני אוהבת אותה, גם כשאני מסננת. אבל בואו נעזוב את מירוק המצפון ונחזור לדציבלים הרמים. 'אני אצל הבת של חנה שאולוב!' אני צועקת לה באוזן בקול לא מאוזן בגלל הפרזה בסוכרים.

'דיייי! איזה כייף לך!' הגיע תורה של אמא שלי לחורר לי את קרום התוף. אני כמעט מרגישה שהיא לא ממש מצטערת שעזבתי את משרד החינוך ואת חדר המורים, אבל רק ברגע זה ורק כמעט.

'בחיי, אמא. וכל כך טעים פה ואני חייבת לקחת אותך ואת לא תרצי לעזוב את הויטרינה ו…' יודעת בת נפש אמה הורתה.

'אכלת המון קרם?' יודעת אם נפש בתה (בהמתה). היא מזהה את הסוכרים בקולי.

כמו שאני לא נפלתי רחוק מאמי בחיבתי למתוקים ואהבתי לאפיה, כך גם מירב שאולוב לא התגלגלה רחוק מהעץ עליו פרחה והבשילה. מירב שאולוב היא הבת של חנה שאולוב, כותבת ספרי האפיה והבישול הידועה. חנה שאולוב הוציאה עשרות ספרי בישול, אבל ספרה הקטן, הראשון היה אחד מהספרים המכוננים שהיו לאמא שלי. פעם, לפני שספרי בישול היו נמכרים ארבע במאה, היתה אמא שלי חוסכת לירה ללירה כדי לקנותם.

אמא שלי, אז אופה צעירה, היתה מניחה אותם בחרדת קודש על המדף, לצד קלסר המתכונים שלה, הכתוב בכתב ידה היפה. בכתב הפנינים העגול, היא ליקטה מתכונים ממיטב האופות. עוגת שמרים מחיה אלמגור ועוגת טישפישטי מג'ולי הבולגריה והן כיכבו בתורות יחד עם עוגת התפוזים של חנה שאולוב, עוגת השיש של נירה שויאר ועוגיות הסוכר של רות סירקיס.

בכל יום חמישי, אחרי שאמי שטפה את כל הבית, החלה שעתה הגדולה והיפה. היא היתה יושבת רגע בנחת, מעלעלת בספרי המתכונים שלה ובקלסר ומחפשת עוגה שתשמח את המשפחה שלה לשבת. היא אף פעם לא קנתה עוגה, תמיד אפתה בעצמה, ועד היום, כשאני קונה עוגה לשבת, קצת לא נעים לי מעצמי וממנה.

גם אני מצאתי עצמי מעלעלת בספרי בישול. אצלי זה היה בשעת צהרים, לפני היו מונחות קציצות ששנאתי, פתיתים וסלט. כדי לאכול אותם ביתר קלות הייתי מדפדפת בתמונות העוגות בספר הקטן של חנה שאולוב. פתאום היאוש נעשה הרבה יותר נוח לבליעה. את נוגסת בקציצה ומדמיינת שזה כדור שוקולד, כף מהפתיתים תבלע מהר יותר, אם תחשבי שהם נשיקות מרנג קטנטנות.

כשבגרתי הודעתי לאמא שלי שהספר ההוא, הקטן, יחד עם עוד כמה ספרים מוכתמים בביצים וקקאו, יהיה שלי, פעם, פעם, פעם, עוד מיליון שנה, כמובן, אחרי שיתייאשו מלמצוא תרופה לחיי נצח לאמהות חמודות. 'את לא צריכה לריב עם אף אחת' הרגיעה אותי האופה של חיי 'אין לך אחות לריב איתה על שטויות ואת האחים שלך זה ממש לא מענין. ספרי האפיה וקלסר המתכונים, שלך!'. למרות שכל חיי רציתי אחות, יש יתרונות לענין הזה של להיות בת יחידה בין אחים שלא מבינים מהחיים שלהם. שילכו לריב על מכסחות דשא ומעדרים.

עכשיו, אחרי כל ההכנה הזו, אתם ודאי מבינים שלכל ביס שתקחו מעתה, יש יחוס. ביס שבא מבית טוב, עם מורשת קיפול והקצפה.

'בכלל לא חשבתי שאהיה קונדיטורית' מירב אומרת לי. היא באה מעולם הפרסום והסתובבה במשרדים ממוזגים שנים ארוכות ופתאום הג'וק הזה בא. אולי הוא היה שם תמיד וחיכה לצאת, כי אם יש ילדות שבטח ידעו להפריד חלבון וחלמון כבר בלידתן אלו בטח הבנות שאולוב. אנחנו יושבות בפטיסרי הקטן והכחלחל של מירב, מדברות על ספרים, על אמהות ועל הרגע הזה שהחיים מובילים אותך או דוחפים להיות החלום של עצמך. אם יש לך אומץ ואת לא מתנגדת, יכול לצאת מזה משהו ממש יפה, כמו במגדניה של מירב שאולוב.

אנשים נכנסים ויוצאים, תולים את השאלות והתשוקות שלהם בחלל החנות הקטנה. כל אחד עם החשק שלו ולכל אחד תשובה אפויה או מוקצפת. לכל שאלה – פטיפור או עוגה. ממש כמו בסצינה הזו מהסרט שוקולד, בה ג'ולייט בינוש מתאימה לכל מי שנכנס לחנות השוקולד שלה את הבונבון או השיקוי המתאים לו.


 

'למה אני צריכה לעמוד ולאפות בחום הזה. יש עוגה לשבת?' (המזכירה מהמשרד השכן, אשה חכמה שיודעת מה לעשות עם הזמן והכסף שלה).

'יש משהו מלוח, לא נעים לי להתחיל על הבוקר במרנג' (אחד מסוקס שעוד יחזור למנת הסוכר היומית שלו)

'בא לי גם את זה וגם את זה, זה נורא?' (אחת, חזרזירה, שלא נרגעה עד שלא טעמה הכל מהכל וגם קנתה חצי חנות הביתה. אתם מכירים אותה, וגם אני. היא רק עושה את עצמה לא מכירה אותי כשהיא מסתכלת עליי במראה והג'ינס מתפוצץ עליי).

בשלב מסויים איבדתי ספירה ורסן. רציתי לטעום מהכל. כולם היו פטיפוריה וכל אחד מהם, תלמיד חכם וילד בר מצווה חגיגי ומפונפן. גאווה לאמו. לא נעים להעדיף את ההוא על הזה. חייבים להיות מנומסים. אז ככה, מתוך התחשבות ורצון לא לקפח אף לא פטיפור אחד, מצאתי את עצמי משמינה מנחת ומטובין. במקרה זה טוב מראה עיניים ממילים. הן לא יגידו כלום. הכי טוב לטעום, אבל עד שתטעמו, הרי לכם מעט מהפטיפורים של מירב שאולוב.

1. טרטלט פירות – עם קרם פטיסייר ופירות העונה.

2. ילד כרובית – מוס קוקוס לימון ושוקולד חלב.

3. פנקוטה – פנקוטה על טוויל שקדים ורוטב קרמל במרכז.

4. טארטלט שוקולד – גנאש שוקולד עשיר ודומדמניות.

1. צ'נקי מנקי – פטיפור עם שוקולד אמיתי, קרם בננה עם אגוזים ושוקולד מזולף.

2. חלבה – מקרון ירוק עם מוס חלבה, תחתית עוגיה עם שקדים ואגוזים.

3. תפוזינה – גנאש תפוז על קרם תפוז וטרטלט.

4. טירמיסו – פטיפור טירמיסו על טרטלט וגנאש קפה.

יכולתי לספר לכם עוד ועוד, אבל הכי טוב שתתרשמו בעצמכם. יש גבול לכמה קלוריות אני יכולה לאסוף אליי במקומכם. לכו לבקר ביד חרוצים, קורים שם המון דברים טובים, ארוזים בקטן ובתשומת לב.

דברים שכדאי לכם לדעת:

על מי קשקשת עד עכשיו? שאולוב סיסטרס – קייטרינג ופטיסרי. לשבת ולקחת.

איפה? יד־חרוצים 14 תל אביב.

טלפון: 03-6390080

שעות פתיחה: ראשון- חמישי 09:00 עד 18:00 מומלץ לבוא בחמישי, יש מבחר מקסים.

כשר? כשר! ראיתי את המשגיח משגיח.

פרווה: יש. חדש ואפילו טעים.

אירועים: בטח. מתוקים, מלוחים, בטוב טעם.

למי זה מתאים: לכולם. ככה, באמצע היום, ביס מפטיפור ואתם הופכים להיות אנשים טובים יותר. בכלל, פעם ב… מגיעה לכם ארוחת צהרים שמורכבת כולה מסוכרים. אני יצאתי מבסוטית טילים.

 

 

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדות חדשותמקומות שאהבנונעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אפרת:

    לא חשבתי שבאמת יש דברים כאלה…

  2. מאת לימור ע:

    איזה מראות וצילומים…
    שפתיים יישקו. האם כשר וגם מתאים לאירועים?

    • מאת נעמה פלד:

      תודה רבה. כשר ומתאים מאד לאירועים. למירב חברת קייטרינג שמתמחה בפטיפורים, מאפים קטנים וכו'. כדאי להתקשר ולשאול.

  3. מאת betty:

    wowwwww פשוט. איזה כישרון יש לה בידיים.התחום של האפיה התקדם ויש במה להתגאות.

  4. מאת נירה:

    כל מילה סוכריה! אכלתי שם והעוגות שלה מדהימות!

  5. מאת מירי:

    מחירים?

  6. מאת דודי ולקו:

    נעמה פלד המכונה בפי כל עם סו אלן מבייגלה!
    תמונות כאלו בצהרי יום,לקראת סיום היום,הורסות כל לבב אנוש חובב מתוקים!
    הזהרי לך יקירתי "לשגע" אותנו החברים ככה…לא פייר,
    טוב נגיע לביקור!
    יופי של סיפור!
    נראה מקום מבטיח הנאה צרופה.
    זאת הסיבה שאני לא מרחיב את נסיונותי גם באפייה-כי הדיאטה הזאת כאילו:
    אחד פוטיפור לי ועוד אחד ואחד לבנות,אחד לי ועוד אחד ואחד לאשתי,נראה לך?
    תמשיכי להנות,לשתף אותנו בכאלו סיפורים כיפים!
    יאללה בשמחות!

    • מאת נעמה פלד:

      אתה כל כך צודק. כשאני מסתכלת בתמונות אני מבינה את הפשע. אבל אם לא הייתי מחרפת כך את נפשי, איך היית יודע שכאלה פשעים מתרחשים בעולמינו? הא?!
      בקיצור, יקירי, רוץ לשם.

  7. מאת יסמין:

    הקופסאות מדהימות האם הפטיפורים נשמרים בהם היטב?

  8. מאת הילה הוכמן:

    נראה מושלם:-)
    ובקשר לספר הקטן- אני את של אמא גנבתי מזמן או יותר נכון השאלתי לנצח.
    יש שם את עוגת התפוזים ואת עוגת הגבינה עם הקצף שהזיל דמעות של קרמל
    כל האמהות והיו מגישות אותה חתוכה במנג׳טים
    והנשיקות הדביקות!! או כך לפחות הן היו יוצאות אז בתנורים הישנים..

  9. מאת דליה:

    חוץ מלרייר על התמונות גרמת לי געגועים לאמא שלי שתמיד טענה שאין לה זמן לקנות עוגות, לכן היא אופה אותן בעצמה.

השארת תגובה