איך מבשלים ערב גברים? קבלו מתכון!

גם חודשים אחרי ערב הגברים הגרגרנים הראשון בו השתתפתי אצל טדי הרוש באשקלון קשה לי להלחם בחיוך שמתנחל לי על הפנים כשאני נזכר בשחיתות שהיתה שם. היה שם כל כך הרבה אוכל טוב ואנשים שאוהבים לאכול ויודעים מה לעשות גם כשהם במקרה פוגשים שפונדרה בסמטה חשוכה.

לי זה היה ברור שהפעם הבאה תהיה אצלי.

יש לי גם שנים שלושה חברים שראו את אלבום התמונות מאשקלון והזכירו לי את כל אותן פעמים שקראתי להם כשהיו מכות, והזהירו אותי פן אשכח אותם בפעם הבאה.

אז אתם מבינים שלא היתה ממש ברירה ותורי הגיע.

סתאם. אני ממש לא מקטר. אין דבר שעושה אותי מאושר יותר מאשר לארח חברים, שלא לדבר על כאלו שגם מבשלים.

'אני מתה להיות זבוב על הקיר' אמרה לי סו אלן בקינאה 'זו הפעם הראשונה שאני ממש מתבאסת שהוא עשני אשה!'.

במקום להפוך גם אתכם לזבובים על הקיר, אני מכבד גם אתכם בכייף של הערב הזה.

קבלו הצצה ומתכון לערב גברים ואוכל טוב:

מצרכים:

1. חברים טובים שאוהבים לאכול, כדאי שחלקם גם ידע לבשל

2. אוכל טוב

3. בירה ויין בשפע (נהג תורן עליכם)

4. סו אלן אחת שמתחברת לצד הגברי שלה ובמהלך הערב מצמיחה חתימת שפם

5. עוזרת חרוצה ביום המחרת (חובה!!!)

אופן ההכנה:

השלב הראשון, הסושי של צורי. צורי הוא שף פרטי והוא גם איש גדול, כזה שבחיים לא תאמינו שתחת ידיו הגדולות יצא אוכל יפני כזה עדין. צורי חזר לארץ לפני כמה חודשים מלוס אנג'לס הרחוקה. הוא חזר עם הידע והאהבה שלו לסושי ולסשימי ופתח כאן קייטרינג לאירועים שמשלבים את מנעמי המטבח היפני עם הטעמים המיוחדים של הים התיכון.

צורי הגיע לפני כולם, והוא בא עם מזוודה. האמת, כמה מזוודות שמתוכן שלף מיני סושי בר שאותו הוא בנה על האי במטבח שלי. לזה לא פיללתי. צורי מסתבר, הזמין לכבוד הערב סקלופס, סלמון וטונה והכין מהם כל מיני טרטרים וסאשימים שהיו בבחינת המנות הראשונות של ערב הגברים שלנו.

מנות ראשונות? אפשר היה לסגור את הערב אחרי שלושה סבבים פרי ידיו של צורי, אבל זרם הסשימי לא נפסק כי צורי התעקש להביא את כל דגת הים.

הכי אני אוהב בערבים כאלו זה שאני צריך לבשל רק מנה אחת. ואם כבר אחת אז יש רק אחת אפשרית. הוודו שרימפס. זו מנה מכשפת מכשפת, כזו שמפילה חלל את כל טועמיה. זה בתנאי כמובן שאפשר למצוא שרימפס. ושאף אחד לא יספר לכם סיפורים שאפשר להשתמש בשרימפס קפואים. זה פשוט לא יוצא אותו דבר. אף פעם.

הים מסתבר אכזר בזמן האחרון לאוהבי השרימפס וקילו של קריסטל עלה ביום חמישי בבוקר לא פחות מ 280 ש"ח. בכל יום אחר הייתי משאיר אותם בלי היסוס על הקרח בחנות, אבל עם עשרה גברים רעבים בדרך לוודו המובטח לא היתה לי ברירה. עצמתי את עיני והושטתי את כרטיס האשראי לבאלוק מפישנזון, היחידי שהצליח להבטיח לי סחורה טרייה.

הנה הסיפור של הוודו בתמונות כי מעולם אף אחד לא צילם אותם כל כך טוב כמו טדי:

אחרי כל אלו בא הזנב של טדי. לא סתם תבשיל זנב אלא זנב שצריך נהג תורן. הזנב הזה, מוצא את עצמו שרוי ביין כמעט שבע שעות. העצמות בתבשיל הזה הופכות אותו לקדירה משגעת עם רוטב סמיך שמדביק את האצבעות. הכי כיף לאכול את המנה הזו עם הידיים, אבל אתם יכולים להתפשר גם על סכין ומזלג.

רוצים מתכון? בבקשה:

הזנב שצריך נהג תורן / טדי הרוש

בסיר אחד אני מרתיח למשך רבע שעה את הזנב ומסנן. חוזר על זה פעם שניה.

בסיר רחב – מכסה את תחתיתו בשמן זית ומטגן קלות 2 גבעולים קצוצים של סלרי, עם 2 כפות של זרעי כוסברה שלמים וחופן של גבעולי טימין טרי.

מוסיף את בשר השפונדרה ואת הזנב (אני מעדיף מבלי לקמח), מטגן מכל הצדדים ואז מכסה ביין אדום – מהסוג שהייתם רוצים לשתות.

כפית פלפל שחור גרוס, כפית מלח. לא יותר. זהו. מבשלים 6 שעות ומצמצמים עד לקבלת רוטב סמיך. מאוד. זה הזמן להוסיף מלח לפי הטעם.

להגיש עם פולנטה רכה, אולי חיטה מתובלת, או סתם ככה עם כיכר לחם.

טדי הגיש את התבשיל שלו עם חיטה מבושמת בניחוח הדרים. קשה לתאר את הטעם והניחוח. מנה נפלאה!

בין לבין שתינו מכל מיני בקבוקים שהביא אבי פלדשטיין,  היינן המופרע של סגל.  אבי הוא אחד האנשים הכי מצחיקים ומעניינים שיש. הוא מספר לסו אלן בפעם המיליון ושתיים על קפקא וחתולים, רק כי היא מבקשת. ובכל פעם היא משתגעת מצחוק מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה.

הפעם השניים, בשיכרותם, הקימו אגודה לניצולי דייטים. האמת שלא הצלחתי לעקוב אחרי שיח השיכורים שלהם. זה היה מהיר והזוי מדי, אפילו בשבילי. אני רק זוכר שזו העמותה הראשונה שמצהירה שהיא "עמותה למטרות רווח בלבד", יותר מזה אתם ואני לא צריכים לדעת, זה לא יקדם אתכם לשום מקום.

אחר כך הגיע שלב הקינוחים. קינחנו עם הטחול העצבני שאמנון יפרח הכין לפי מתכון מדוייק של קצב זקן מקרית מלאכי

וכמובן שאי אפשר לסיים ערב שכזה בלי המרגז  שבזכותו קוראים לו "אמנון המנקנק". כתבתי כבר על הנקניקיות המטרפות שלו, שגורמות לכל מי שטועם מהן להתמכר. אני רק יכול להעיד כי חבר שלי, איש חזק וקשוח ממוצא מרוקאי, פרץ בבכי כשטעם אותן בפעם הראשונה.

"זה בדיוק כמו שאמא שלי היתה עושה" הוא ייבב "כבר שלושים שנה לא טעמתי את הטעם הזה".

קינוח אמרנו.

אחרי הקינוחים, באו הקינוחים  של האחיות שאולוב.

סו שהחליטה שהתרומה היחידה שלה לערב הזה הוא הקינוח, הביאה איתה פטיפורים.

'אתם כאלה בהמות, שאני חייבת לראות אתכם אוחזים במשהו מעודן' היא אמרה ותוך שניה כנחיל ארבה שלא אכל דבר שבועיים תמימים, נותרה רק הקופסא.

עדינות, מישהו?

אני כותב את הפוסט הזה יומיים אחרי הארוחה, יומיים שבהם לא אכלתי כמעט דבר. אני אוהב לזכור טעמים שמחוברים עם חברות ואהבה.

עד הפעם הבאה..

תודה לטדי המבקר במסעדות ובבתים על הצילום הנפלא

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

.

קטגוריות:: Featuredבשרדודי כליפאמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (2)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת ניר:

    נשמע טוב, נראה מצוין.
    איך 'מבשלים' הזמנה לערב כזה ?

  2. מאת אמנון:

    שלום דויד קראתי בשקיקה ובקנאות את המאמר שלך על ארוחת השחיתות שאירגנת איך אפשר להיצטרף לערב כזה גם אני בשלן יותר אוכל אשכנזי אירופאי של פעם אשמח לעשות את המאכלים שלי איך אפשר להיצטרף לקבוצה כזאת שכל פעם מבשלים אצל מישהו אחר
    מקווה לישמוע ממך תודה
    אמנון

השארת תגובה