המסע של איקה לארץ השוקולד המובטחת

כמו סבתא שלי, ליליאן פרץ ז"ל, אני אשה של שוקולד, מילים ומוסיקה. אני חושבת עליה הרבה, וכותבת עליה לפעמים. גם נדב, אחי הצעיר והמוכשר, איש המילים והספרים, חושב עליה הרבה וכותב עליה לפעמים.

השבוע נדב כתב עליה כך:

אני מתגעגע היום לשושנה ארבלי אלמוזלינו. באמצע שנות החמישים הגיעה אליה עולה חדשה מעיראק. אלמנה עם שלשה יתומים, רעבה ללחם. היא התחננה אליה והגברת ארבלי אלמוזלינו בכתה יחד עם אותה אלמנה. היא סידרה לאלמנה עבודה במפעל השוקולד עלית ברמת גן. האלמנה היא סבתא שלי ליליאן פרץ ז"ל.

פעם לסבתא ליליאן היו דמעות מלוחות לבכות איתן את גורל ילדיה. אחרי שהיא פגשה את שושנה ארבלי אלמוזלינו, אז האחראית על שיבוץ הפועלות ברמת גן, הוחלף הדם שלה בשוקולד. מאז, שושנה ארבלי אלמוזלינו, היתה תמיד בברכות של סבתא ליליאן. היא ובית החרושת עלית.

בכל פעם שסבתא ליליאן ראתה את הגברת ארבלי-אלמוזלינו בטלוויזיה היא אמרה "בדאלק" כי בגלל האשה הזו לסבתא שלי, נצר למשפחת יהלומנים עשירה מבגדד, היה במה להאכיל את שלושת היתומים שהתגלגלו איתה כל הדרך מהארמון על גדות החידקל לאוהל המעברה העלוב בארץ המובטחת.

סבתא שלי גם היתה נאמנה למותג שהעלה לחם על שולחנה ואף שוקולד לא עבר את סף דלתה, אלא אם היה שוקולד עלית. ליליאן פרץ ז"ל חיה על טחינה, שוש ושוקולד וכולם כולם מתוצרת עלית. פרומין? ורד הגליל? צדה? אין מצב!

עד יומה האחרון רק רק עלית!

~~~

איקה ואני יושבות ליד מפעל חייה, מפעל השוקולד של איקה. 'אני אוהבת את השמות של הרחובות פה. יד חרוצים, יגיע כפיים. אפילו שמות הרחובות פה בעבודת יד' אני אומרת לאיקה והיא מהנהנת, כבר אמרו לה את זה אלף פעם. הלוואי ויהיה לה שקל על כל פושט יד ונרקומן שזלג מהתחנה המרכזית ובא לבקש ישועה ברחובות עם השמות המבטיחים.

במרפסת הקטנה כשאנחנו מוקפות בריח שוקולד ובהקפדה הזו בה נעשים הפרלינים של איקה, התחנה המרכזית, שהיא מטר משם, נראית לרגע רחוקה. אבל ככל שהשעות נוקפות, הקרבה למקום הנורא הזה מתחילה לתת את אותותיה.

איש עם עין חבושה משכנע אותנו שהוא לא אכל שבוע, למרות הכרס שהולכת לפניו, שני בחורים כהים ורזים עוברים על המדרכה שממול ורדאר הרעב שלהם מזהה את השוקולד שעל השולחן. הם לא ניגשים ולא מבקשים כלום. אולי הם לא יודעים מה זה שוקולד. אבל גם אנחנו לא ניגשות אליהם. פעם, כשהיה פחות מפחיד ברחובות אולי הם היו מבקשים, או שאנחנו היינו מציעות, אבל הימים הנוראים כבר כאן. לי יש גז מדמיע בתיק ולאיקה יש קשיחות. שתינו פוחדות, כל אחת בדרכה (אני בדרכי הדרמטית וההיסטרית והיא בדרכה השקטה והקשוחה) וגם הם פוחדים בשפה שאני לא מבינה.

אבל לא רציתי לדבר על פחד, אני כועסת על עצמי שאני נותנת לו לזלוג בכל זאת. אני רוצה לספר לכם על איקה, אשה צעירה שהחליטה להכין שוקולד. לא שוקולד עם סוכריות קופצות ופעלולים. שוקולד אולד סקול, שוקולד אמיתי בטעם שלא היה פה אף פעם, גם כשסבתא ליליאן שלי עבדה בעלית.

איקה סימנה את דרכה השוקולדית במילים. כל מילה היא נ.צ, ולכל מילה פרלין. אני נותנת לה שעורי בית לפני הפגישה שלנו. 'בחרת מילים? תשלמי! עכשיו תשדכי בבקשה לכל מילה פרלין. נראה אותך בוחרת' אני מתגרה בה ואיקה, שאין אצלה קיצורי דרך, בוחרת. היא לא מוותרת לעצמה גם במקומות שאני הייתי מוכנה להניח לה, אחרי הכל, כולם היו פרליניה.

'בחרת?' אני שואלת, מוכנה לתירוצים. 'בחרתי' היא גורמת לי להרים ידיים ולהבין סופית שהאשה הזו שהיא בערך בגיל שלי כבר הבינה מזמן שלמקום הטוב ביותר אין קיצורי דרך.

'צאי ולמדי, נעמה!' אני נוזפת בעצמי.

pleasure – תענוג.

אולי תחילת הדרך, בה איקה הבינה שהיא צריכה לעשות שוקולד. כשאנשים אחרים מחפשים ומחלקים המלצות לטראקים, למקומות בהם ניתן לראות חיות נדירות והרים גבוהים, איקה חיפשה המלצות למקומות עם שוקולד ועוגות. איפה מכינים את העוגה הכי הכי? איפה אפשר לטעום שוקולד בלתי נשכח? יבשת אוסטרליה הפכה להיות משהו שהיא לא חשבה שתהיה, התחנה הראשונה במסע השוקולד של איקה.

טיול באמצע החיים, אחרי שיש לך עבודה מסודרת ובגיל שכולם מתיישבים ונרגעים הוא גחמה וגחמה היא תענוג. כמו שוקולד, זה לא מאסט ולא חובה. אבל איך אפשר לחיות ללא גחמות? איך?

'אני מתלבטת בענין השוקולד המתאים למילה הזו' איקה אומרת. 'או קראנץ' או פרלינה לימון. את רוצה לעזור לי?' היא שואלת. 'אם זה תלוי בי התענוג האיקאי שלי הוא שוקולד פסיפלורה. אני לא מכבדת בו אף פעם וגם אומרת לכולם שזה ממש לא טעים כדי שישאר לי ולא יחשדו בי שאני קמצנית… '. 'את קמצנית' איקה אומרת לי 'אני תמיד שמה לך כמה מהם. בקיצור, בחרתי פרלינה לימון!'. פרלינה לימון הוא אולי הפרלין הכי נשי שיש לאיקה. הוא קרנצ'י ועדין ובעיניי גם סקסי. אני אוהבת אותו כי אותי הוא הפתיע נורא, אני בכלל לא מתה על לימון במתוקים, אבל הוא שווה ועדינדין.

precise – דיוק.

דיוק שייך לצרפת. לבית הספר בו איקה למדה. משמעת. למסורת הזו שמלמדת שנים על גבי שנים אנשים איך לעשות שוקולד. עושים בדיוק מה שאומרים, אין מקום בה לחפיפניקיות ישראלית. את השאלות שואלים אחר כך, אחרי שלומדים ועושים בדיוק בדיוק מה שהמאסטר אומר.

'התרבות הצרפתית הנוקשה מתנגשת בחוזקה עם הישראליות והתשוקה לכפכפי אצבע מפלסטיק' איקה מספרת. 'ויש גם מחשבות פילוסופיות שנרקמות תוך עירבוב של גנאש. ידעת שתמיד מערבבים גנאש מהאמצע? מלב המסה, עירבוב שלפעמים נראה חסר סיכוי, ההמתנה שהחומרים יתחברו. אבל הם תמיד מתחברים, כמו כל דבר שמקורו בלב. בסוף הכל מתאחד ומצטרף…'.

הפרלין הנבחר הוא בדיוק בדיוק. קרמל מלוח. 'נכון!' אני מתפעלת מהבחירה במדוייקת הזו. 'קרמל יכול להיות מתוק עד כדי בחילה. אבל המליחות הקלה הזו והשוקולד. כל כך מדוייק. איך אני אדע מה קרמל מלוח מכל הקופסא? לא בא לי לחלוק גם בו…' אני מפגינה אגואיסטיות שוב. איקה צוחקת ולא מסמנת לי כלום. רק ממשיכה לדבר על החפיף הישראלי והדיוק הצרפתי.

culture – תרבות 

'נסעתי למקסיקו, למחוזות השוקולד של המאיה' איקה מספרת 'ועד היום את רואה את הנשים, הגדולות, שמחזיקות בית שלם על הכתפיים. הגברים שלהם מסתובבים שיכורים בבית המרזח של הכפר או משתעממים במרכז העיר. להן לא אכפת, רק שלא יסתובבו להן בין הרגליים ויפריעו לעבוד. והן עם אבן המטטה, מכינות שוקו מר. ואל תשכנעו אף ילד במקסיקו שקינדר בואנו זה השוקולד הכי טעים, והם גם לא ישכנעו אתכם ששוקו צריך להיות מר ולא שוקולית של עלית. בשביל מה לשכנע? השוקו המר הוא חלק מהתרבות שלהם כמו שטוויסט ואגוזי הוא חלק משלנו. יש מקום לכולם…'.

איקה בוחרת את פרלין הקפה וההל כמייצג תרבות. אני בכלל לא מתווכחת. אני אוהבת קפה ואוהבת הל ואוהבת את שניהם בשוקולד.

giving – נתינה

'נתינה זו מילה נרדפת לאמא ואמא שלי לא הפסיקה לתת לי' איקה מסבירה בשקט.

'המילה הזו היא הפינה של אמא שלי, אי אפשר לסגור מעגל עם מוות של אמא. אז זו תזכורת למה שהיא היתה והיא כאן תמיד…'. איקה מספרת על אשה שהיתה שם בתחילת הדרך, תומכת בבחירה של בתה. 'היא היתה הסו-שף שלי. רוחצת תבניות ומערבבת. היא ליוותה כמעט את כל התהליך ואז הלכה. ודווקא עכשיו כשעומד מקום משלי, אמא שלי לא שם. אבל הנתינה שלה פה תמיד…'.

'בעצם שוקולד זה נתינה. את נותנת שוקולד ומקבלת חיוך. בא לי לעשות טוב לאנשים. שוקולד עושה טוב, הוא מנחם, מחייך, עושה כייף. הוא מתאים לכולם, כי מי לא אוהב שוקולד?' ואיקה באמת מכבדת את כולם. את האיש שמתקן לה את הדלת, את הדוור או את המזכירה מהמשרד שמעל שעוברת שם במקרה. גם את הקבצן בלי העין. את כולם.

פרלין הנתינה שלה הוא רום צימוקים. 'יש בו משהו מחמם ומחבק, כמו אמא' איקה מסבירה. אני הייתי בוחרת בטח פרלין עם מרקחת פירות ומרציפן, אולי כי זה בשבילי גם הריבות של אמי וגם המרציפן הרחוק של סבתא רוזה. כך או כך, לקחתי.

איקה חולמת לנגן פסנתר ועד אז היא מייצרת חלומות מרובעים, כהים, חכמים ומתוקים במידה לכולם. היא מגישה את הריבועים המתוקים שלה בחיוך לכל מי שנכנס למפעל הקטן שלה. נותנת חתיכה ממנה וכל נתינה מחדשת ובונה אותה עוד קצת.

איקה – שוקולטרי
יד חרוצים 11 פינת יגע כפיים, תל אביב
שעות פתיחה : א' 12:00-19:00, ב'-ה' 10:00-19:00, ו' 10:00-14:00
טלפון : 03-6880440

 

רשומה זו מוקדשת באהבה לשלש נשים חזקות. לשתיים שאיתנו ויאריכו ימים, איקה השוקולטיירית ושושנה ארבלי אלמוזלינו, חברת כנסת ואשה יקרה שהניחה לחם ושוקולד לרוב על שולחנה של סבתי. ולסבתא ליליאן שאין יום שאני לא חושבת עליה ואין יום שאני לא מצטערת שלא שאלתי אותה יותר. היא בטח יושבת לה למעלה, מנגנת בפסנתר ואוכלת שוקולדים. אני מקווה שהיא מסתכלת עליי ושומרת את צעדיי.

לזכרה ולחייכן.

.

.

עדכונים על כל  הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

.

קטגוריות:: Featuredאנשים עם בייגלההרהוריםכללימקומות שאהבנונעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (12)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת איריס:

    גם אימי עבדה בעלית. איזו רשומה קורעת לב….
    מעניין להכיר את איקה היא נשמעת כמו אשה מיוחדת.

    • מאת כפיר כ:

      מירי, איקה היא אכן אישה מיוחדת לפני הכל.
      מוכשרת, מתוקה ומשתלם להכיר אותה (:
      מאחל לה הרבה הצלחה,אושר ואהבה.

  2. מאת גידי:

    הייתי אצל איקה מספר פעמים.
    השוקולטיירית הכי טובה בארץ!
    תודה.

  3. מאת טליה:

    קורעת לב,כתבה איריס וקלעה בול.דמעות עלו בעיני,איזה נשים חזקות.מדהימות.

  4. מאת שירי:

    שמעתי על איקה אך עכשיו אני ממש חייבת ללכת לבקר ולטעום.

  5. מאת r:

    קניתי את השוקולד שלה בכפר הס -

    יקר אבל שווה את הכסף לאירועים מיוחדים.

  6. מאת ran:

    כל מילה שניכתבה בכתבה היא ממתק. איקה היא השוקלטיירית הכי מיוחדת בארץ בלי ספק. זה מה שנקרא לטעום איכות.

  7. מאת לאה:

    איקה , היא אשה מתוקה שעושה מתוקים

  8. מאת אנני:

    כל-כך התרגשתי מההקשרים לכאורה איך פוליטיקאית קשורה לשוקולד?
    אך הצלחת לקשור את הקצוות ולתת לכל אחת מהנשים את המקום והכבוד הראוי עד שהן מחמיאות זו לזו.
    כבוד גדול לקרוא ולטעום.

  9. מאת חביבה:

    קראתי במשך כמה פעמים את הכתבה ובכל פעם התרגשתי מחדש.
    בדרך כלל אני לא מהמגיבות אני שקטה .
    בתור מישהי שמכירה את איקה והוריה ואת האם אני חייבת להגיד .
    אימך שהיתה כה מקסימה נותנת אהבה והרבה חום לכל הסובבים אותה אבל לכולם !!
    יושבת כרגע במרומים ומאושרת בזכותה את כה מקסימה ומצליחה היום . המשיכי כך .

  10. מאת שרית גיא:

    ….את נראית לי מדהימה ביותר, ובטוחה שהשוקולד טעים כמו כל מילה שנכתבה עלייך…..אפשר להכיר אותך????
    נשיקות

  11. מאת סיון:

    נעמה יקרה,
    איזה בלוג מקסים!
    אני בדיוק עורכת את הערך בויקיפדיה על שושנה ארבלי אלמוזלינו והייתי שמחה לדעת מהיכן התמונה, בכדי שאוכל להשתמש בה
    אנא צרי איתי קשר
    תודה
    סיון
    sivan sar shalom (פייס)

השארת תגובה