אמא של שבת: פזית מכינה גלילות חצילים לשבועות

בדירתי, שבגבעתיים, מתגוררת אני, פזית (53), בתי מקסין (22), בני עידן (20) וסוויטי הכלבה.

כבר בעודי ילדה למדתי לבשל, בתחילה היה זה מהסתכלות בלבד בסבתות שלי. אחר כך התפתחה בי הסקרנות והעניין לבישול. ספר הבישול הראשון שממנו למדתי באופן דידקטי היה ספר בישול צבאי, שאבי קיבל במסגרת תפקידו בצבא הקבע. 

 

לבת המצווה ביקשתי מהורי שיקנו לי ספר בישול "אמיתי", אותו ראיתי בחלון הראווה של חנות הספרים השכונתית. "ספר הבישול" של אביבה גולדמן. אביבה גולדמן הייתה זמרת סופראנו אופראית שאהבתה לבישול הביאה אותה לכתוב ספר בישול. (מישהו יודע משהו אודותיה?) הספר הזה עדיין אתי, קצת מרופט אבל אהוב עלי מאוד, כמובן.

גדלתי בבית שבישול הסבתות היה מאוד מרכזי בו. במיוחד בישלה בעבורנו סבתא רחל (אותה כיניתי שלה) אמה של אמי, שבעצם גידלה אותי בילדותי. כשבישלה אצלנו, אמי הייתה בעבודה. ואני הוקסמתי כיצד היא מקציפה ביצים במקצף (לא מיקסר חלילה), לשה בצק בידיה (לא מיקסר, אמרתי כבר) ואף פעם לא מתלוננת שקשה לה. מאוד רציתי לדעת לעשות את כל הדברים הללו בדיוק כמוה.

ממנה למדתי  גם מלאכות יד כמו רקמה ותפירה. בעלה וסבי, צבי (הרשקו) היה בן למשפחת קצבים וגם בארץ הייתה להם קצביה. אני זוכרת את שניהם עובדים בחנות, אצבעותיה של סבתי נפצעו לעיתים מסכיני הבשר. אותן אצבעות גם רקמו ותפרו בעדינות וכשרון בשעות הפנאי המעטות שלה.

הסבתא השניה, שלומית (שלימה) הייתה אלופת הסריגה במסרגה- אחת ואף הפליאה בהחמצת ירקות והכנת ריבות. מלאכת כבישת ירקות עשתה עוד ברומניה, טרם עלייתה ארצה, והייתה מכינה אותם בחביות עץ, אותן הכין במו ידיו סבי חיים-לייב.

כשרון הבישול עבר אלי מהסבתות. כשרון שקפץ דור. אמי לא ממש התעסקה בבישולים. ואני לקחתי את המקום במטבח אצלנו בבית ועשיתי אותו לממלכתי. לעיתים היה אבי מסייע לי במטבח והיה לנו הכי כייף בעולם. זה היה הזמן שלנו ביחד. הוא נהג לומר שהוא ה"עוזר" שלי. אני נתתי הוראות לקלוף, לקצוץ, לשטוף…  כיום, אגב, אבי עוזר לאמי לבשל.

כיוון שתפרתי מגיל צעיר בעזרת BURDA בגרמנית, למדתי מהן קצת גרמנית וגם בישול. לפני הרבה שנים, החוברות הללו הכילו גם מתכונים מצולמים עם הרבה סטייל שממש היה חסר פה בארץ.

בחיי הבוגרים פניתי ללימודי רפואה. שנה של רפואה כללית בסיינה, באיטליה ואחר כך, רפואת שיניים בבוקרשט, ברומניה. בגיל 40, חלה נקודת תפנית בחיי, חליתי בטרשת נפוצה ואיבדתי בשל כך את כושר העבודה לעסוק ברפואת שיניים. הייתי אם לשני ילדים קטנים ומן השבר הזה בחיי הגעתי להחלטה לעשות דברים שתמיד חלמתי לעשות…

טיפול באמצעות אמנות במחלקה לטרשת נפוצה בבית החולים שיב"א הפגיש אותי עם פיסול בחומר וגם עם המקצוע החדש אותו פניתי ללמוד במדרשה לאומנות, "טיפול באמצעות אמנות" ובמקביל גם לימודי אומנות. היצירה בכל המישורים הם מרכז חיי כיום וגם המרפא לנפש ולגוף. כבר כמעט 13 שנים שיש לי טרשת נפוצה. המחלה היא חלק מחיי אבל לא מרכזם.  אני אומרת: יש לי מחלה אבל אני לא חולה!!!!

מדי פעם יש התקפים ואז אני די מושבתת אבל כשאני מתאוששת, אני עושה כמיטב יכולתי להיות ככל אחד. ויש האומרים אפילו יותר.

יום הטרשת הבינלאומי יצוין ב-30 למאי ומסומל בצבע האדום.

יש לי בלוג באתר "כמוני" http://camoni.xnet.co.il/index.php?idr=168&p=profilBlog  בו אני כותבת על הגיגים על החיים בכלל. מזמינה אתכם להכנס ולקרוא.

למחלה הזו יש שם מוזר , היא יחסית נדירה, יש רק 5000 חולים בארץ, זוהי מחלה אוטואימונית שהסימפטומים שלה מגוונים ומתבטאת קצת אחרת אצל כל אחד וגם מהלכה יכול להיות מאוד שונה אצל כל חולה. חשוב לי מאוד שידעו קצת יותר על המחלה כדי שיותר אנשים לא יצטרכו להסתיר אותה במקום העבודה שלהם או ממשפחתם ואנשים אחרים , פן יבולע להם.

קיימת אגודה לטרשת נפוצה וגם עמותה לטרשת נפוצה , ארגון ללא כוונת רווח.

http://mszone.org/

יש הרבה אינפורמציה ותמיכה בכל המקומות שציינתי.

אני מצרפת תמונה של עוגת יום ההולדת האחרון, שהכינו לי ילדיי, מעוטרת בתותים. הפתעה גדולה עשו לי כי אף פעם קודם לכן, לא הכין לי איש עוגה ליום הולדתי…

האדום- כדי לנשק לטרשת הנפוצה לשלום!!!!!

יש לי סטודיו לאמנות בבית ותנור לשריפת קרמיקה. אני מציירת ויוצרת בכל מני חומרים. לאחרונה התחלתי לעסוק בתפירה ועיצוב של מוצרים מבד.

המטבח שלי גדול ומאובזר ויכול להכיל מספר אנשים שיבשלו בו -זמנית.

בני עידן, התאהב בבישול אף הוא, יוצר במטבח מאכלים נפלאים וגם התנסה בעבודה במסעדת כתית טרם גיוסו לצבא, בעת שלמד באוניברסיטת בר-אילן. אני מאוד אוהבת לבשל איתו, הוא מוקפד ורגוע ונולד עם חיך מפותח לטעמים. בזכותו התייעלתי עוד יותר בסידור המקרר והמקפיא. כמו במסעדה מקצועית, הכל בקופסאות אחידות, עם פתקאות של תאריך ושם. אני גאה מאוד מגירת התבלינים שלי שמסודרת להפליא ונוחה מאוד לשימוש. עידן ואני אוהבים לצפות בתוכניות הבישול של הסטון בלומנטל. עידן מעריץ אותו ואני נהנית לראות את התשוקה בעיניו וגם ללמוד חידושים.

אני מאוד אוהבת את נייג'לה לוסון, שמבשלת כמו שהיא, נשית, סקסית, האוכל שלה נראה מעולה ופשוט להכנה. היא תמיד לבושה בטוב טעם ויפהפיה אמיתית ומאוד מאוד הייתי רוצה להיות חברה שלה וגם בגלל שהיא נשואה לאספן האמנות צ'ארלס סאצ'י, אפשר להבין שהחיים שלה יפים במיוחד.

בתי מקסין לקחה את הכיוון של אסתטיקה, למדה איפור מקצועי ובקרוב תתחיל לימודים בשנקר. מקסין רוקדת ריקודים סלוניים ואני תופרת לה שמלות לתחרויות.

המטבח ממוקם אצלנו במרכז הבית, והוא משמש מקום מפגש, התכנסות, אכילה, בישול, שיחות, עבודה. הוא בנוי כאי ובשבילי הוא אי של שלווה ונחת. חלון גדול כמעט כגודל הקיר, דרכו רואים את עצי הגינה שמטפסים ומנסים כאילו להיכנס פנימה אל הבית, הוא ההשראה שלי בבית הזה. על החלון אני מגדלת צמחי תבלין ופרחים. וגם ספסל נמצא שם- לסוויטי שאוהבת לשבת בשמש ולצפות אל הרחוב.

הבישול שלי מגוון מאוד, יש בו השפעות של המוצא הרומני, אבל האהבה שלי לאיטליה  מורגשת מאד וגם כל מני מקומות שהייתי בהם בעולם תיבלו את המטבח שלי בטעמים שונים. הייתי רוצה לחיות תקופה נוספת באיטליה וללמוד עוד יותר טוב את הבישול האותנטי. כמו כן הייתי רוצה שיהיה לי גן ירק משלי שאוכל ממנו ירקות טריים.

בארצות אחרות אני מאוד אוהבת ללכת לשווקים לחפש מני תבלינים ודברי אוכל מעניינים. (נחשים, לטאות, צפרדעים… סליחה, לא! תודה!)

בארץ אני מאוד אוהבת לאכול במיוחד בכתית, בצפרה, בטוטו. כשבמסעדה אני אוכלת מנה שגורמת לי להתרגש זו חוויה מיוחדת בעבורי. כך הרגשתי כשאכלתי למשל, בכתית,  מנה של מח, שהוכן בצורה כל כך מושלמת ומעודנת שממש גרמה לי להזיל דמעות כי נזכרתי בסבי שהיה מכין לנו מח ואני כל כך לא אהבתי כילדה, ובכתית פתאום התאהבתי בטעם… אבל בעיקר מרשימים אותי מצויינות בהכנת המנה, מקוריות, טעמים מיוחדים.

יש לי מקרר גדול ופריזר גדול. מגירות ומזווה למוצרים היבשים. תמיד יש אצלנו ירקות טריים, פירות, גבינות, פסטה, לחמים, שימורי עגבניות, אורז מכמה סוגים, ריבות. חומצים ושמנים מכמה סוגים וגם רטבים אסיאתיים. כמעט הכל אני מכינה בבית, ומקפידה לקנות מוצרי יסוד איכותיים וטריים.

אילו הייתי נזרקת לאי בודד, בטח הייתי מוצאת שם פירות וצמחים וביצים של עופות. אבל הכי אתגעגע תמיד לקפה של הבוקר, וגם של אחרי הבוקר ושל אחר הצהריים. כדי שלא תהרס לי שום חופשה, ליתר בטחון אני נוהגת לקחת אתי קפה מהבית.

אני יכולה לאלתר ארוחה תוך זמן קצר. כי ארגון הוא שם המשחק בחיים. להוציא משהו מהמקפיא ("הכינותי מראש") או רוטב שמכינים מכמה מצרכים שיש בבית, פסטה תמיד יש, פירות קפואים – תוך כמה דקות יהפכו לגלידה נהדרת בטרמומיקס, בחורף תמיד יש לפחות מרק אחד במקרר. סלט, זה ענין של כמה דקות… ויין וקפה טוב תמיד יש… 

אז מי קופץ אלינו לארוחה?

בחרתי לשים פה את המתכון לגלילות חצילים עם פסטו, קשקוואל, ואגוזי מלך אפויות בשמיכת יוגורט כבשים מתובל בנענע

המתכון הזה כל כך מזוהה איתי, שכמעט תמיד מבקשים ממני להכין אותו. הוא מצריך עבודה, ולדעתי קיצורי דרך נותנים תוצאה פחות טובה. ריח הבזיליקום הוא ממש בושם בעיניי. לפני שאני מתחילה לעבוד עם ריחן אני שואפת אותו ומתמכרת לריח...

מתאים במיוחד לחג שבועות המקרב עלינו לטובה.

2 חצילים (אם משתמשים בבאלדי אפשר לוותר על שלב ההמלחה והגרת הנוזלים)

150-200 גרם גבינת קשקוואל חתוכה לפרוסות עבות

80 גרם אגוזי מלך קצוצים גס

שמן זית

200מ"ל יוגורט כבשים סמיך (יוגורמה, למשל)

כוס עלי נענע

מלח אטלנטי

 לפסטו:

2 כוסות עלי בזיליקום נקיים

1/2 כוס שמן זית כתית משובח

1/3 כוס צנוברים

2-3 שיני שום כתושות

1/2 כוס פרמזן או פקורינו טחון

מלח

מתחילים בהכנת הפסטו, אפשר מראש. מכניסים למעבד מזון את עלי הבזיליקום, הצנוברים והשום ומפעילים עד שהעלים טחונים . ממשיכים להפעיל את המעבד ומוסיפים בהזלפה את השמן. עוצרים מדי פעם ומנקים מהדפנות בכדי ליצור תערובת הומוגנית. מוסיפים את הגבינה. מוסיפים מעט מלח ולאחר עירבול טועמים. יש להיזהר שלא להוסיף יותר מדי מלח מלכתחילה.

את הרוטב ניתן לשמור במקרר אך לא יותר ממספר ימים . אני נוהגת להוסיף מעט שמן זית כ"חותמת" לפני סגירת הצנצנת בכדי לשמור על צבע רענן של הפסטו.

  • את החצילים פורסים לפרוסות אורך בעובי של כחצי ס"מ (בעזרת מנדולינה או סכין חדה). מפזרים מלח גס ומניחים כחצי שעה להגיר נוזלים. אחר כך שוטפים ומנגבים היטב במגבת נייר.
  • מחממים תנור ל-200 מעלות. מכינים תבנית מרופדת בנייר אפיה.
  • מורחים את הפרוסות בשמן זית עם מברשת או עם ספריי. אופים בתנור חם (180 מעלות) כמה דקות, עד שמזהיבות.
  • מכינים את כל חומרי המתכון בצורה שתהיה נוחה לעבודה: החצילים, הפסטו, הקשקוואל, האגוזים.
  • מכינים תבנית מרובעת שתכיל את הפרוסות רצוי שתהיה נאה להגיש בה לשולחן. מרססים בפנים מעט שמן זית.
  • על משטח העבודה  מניחים פרוסת חציל, מורחים שכבה דקה של פסטו, אגוזים קצוצים, חתיכת קשקוואל (כמו אצבע) שתהיה מונחת בקצה הרחב ומתחילים לגלגל. מניחים בתבנית
  • אפשר להכין במקביל כמה פרוסות , כך זה יותר נוח וקל.
  • כשכל הפרוסות בתבנית, מכינים את רוטב היוגורט – קוצצים את הנענע ומערבבים ביוגורט עם מעט מלח. מורחים מעל הגלילות אבל לא מכסים אותן לגמרי. רצוי להותיר מעט מהרוטב כדי שבהגשה יהיה גם רוטב קר לצג הגלילות החמות.
  • אופים 15-20 דקות ב-180 מעלות.

הוספתי גם עוד שימוש נחמד לפסטו כמטבל עם שיפודי עגבניות שרי ובייבי מוצרלה עטופים ברצועות עלי בזיליקום.


רופאה כנראה תמיד תשאר רופאה, אז אני מצרפת מרשם מבית מדרשה של חווה אלברשיין המופלאה. תרופה מומלצת מאוד לכל אדם בכל גיל ולכל מצב: כל שעה נשיקה … וזה השיר לשבת ולכל יום בעצם. את השיר אני  מקדישה במיוחד  לילדיי האהובים שבזכותם אני אמא, אני אדם טוב יותר וגם בריאה יותר.
,center>


 

קטגוריות:: אמא ואבא של שבת

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (20)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נירית:

    פזית, נהנתי מהכתיבה והשיתוף, מריירת על המתכון, ושמחה על העלאת המודעות, מקסימה!!!

  2. מאת Liora Yarden:

    מקסים! כתיבה מרגשת מאוד.

  3. מאת תנשמת:

    מדוע קוראים לה טרשת נפוצה אם איננה נפוצה?
    וכל הכבוד על הפתיחות וההתמודדות.

    • מאת פזית:

      אכן שם מוזר והתרגום הוא מאנגלית: multiple sclerosis
      בשל המראה כאין אדמה טרשתית במח ו/או בעמוד השידרה (רואים את זה רק בבדיקת MRI) זה נגרם כמצב של ליקויים בשל תקיפת הגוף את החומר המצפה את מערכת העצבים המרכזית המכונה מיאלין.
      מקווה שהסביר במשהו… כי ניסתי להיות פשוטה בהסבר ככל האפשר.
      בכל מקרה, נראה לי שהשם מזכיר יותר איזה שם במגדיר צמחים מאשר שם של מחלה, וכך הייתי רוצה לחשוב… חחחח

  4. מאת alina:

    מרגש

  5. מאת ענת:

    פזית,
    את מדהימה ואופטימית וברוכה בכשרונות.
    נראה טוב וטעים. עושה חשק להכין.
    רק דברים טובים!

  6. מאת אייל:

    היי פזית קודם כל ישר כח אני מוריד את הכובע בפנייך אניי אייל אב ל 4 בנות מקסימות וסבא לנכד אחד אני שף במקצועי הרבה מאוד שנים בחו"ל ובשנים האחרונות מנסה למצוא את עצמי בארץ . כמו שאת יודעת מטבחים הם אחד המקומות שהכי פחות כדאי לנו ( עם חברתינו הטרשת) להיות שם אבל מה לעשות שאני כ"כ אוהב את מה שאני עושה ולא יכול להיפרד מהבישול חח "אליה וקוץ בה " לא נורא הכי חשוב מאוד נהנתי ליקרוא את מה שכתבת ו איין עלייכם תמשיכו כך שבת שלום אייל

  7. מאת טרי:

    כשישבתי מולך בסדנא של דנית סלומון, קלטתי את כשרונך ואת הבטחון שהפגנת, אך מי היה מעלה בדעתו סיפור חיים מרגש כשלך. כל הערכתי לאופטימיות שלך ולחיים המלאים שאת מנהלת.

    • מאת פזית:

      טרי, זו בדיוק הכוונה שלי בסיפור… לכל אחד יש איזו בעיה ורצוי לנסות להיות אמפטי ופחות שיפוטי כשמישהו מציג בעיה כלשהי. אני בטוחה שיש אפשרות להתגבר בצורה זו או אחרת על הרבה קשיים. ואם תהיה פתיחות בחברה, אז פחות אנשים יצטרכו להסתיר… תודה לך על התגובה החמה!

  8. מאת נעמה פלד:

    פז-פז, ידי פז.
    את השראה לכל אשה ובעצם לכל אדם באשר הוא.
    קושי הוא מקום לצמוח ממנו, זו יכולה להיות קלישאה, אבל את הוכחת שיש אמת במשפט הזה.
    אוהבת אותך!

    • מאת פזית:

      תודה נעמה! קטונתי מההגדרה שנתת לי. סך הכל אני רוצה לצלוח את החיים הללו בצורה הכי טובה שאפשר… אבל אם תגובות כאלו מאוד מחזקות אותי.

  9. מאת תחיה שירן:

    אישה נהדרת את!
    מחזקת את ידייך הפעלתניות ואת נפשך היפה.
    מאחלת לך ולמשפחתך בריאות והנאות.

  10. מאת רינת נסינג:

    הי פזית, את אכן נהדרת וידייך ידי זהב, אך בעיקר הנשמה הגדולה, היצירתית והכל כך אופטימית וחיובית.יישר כוח ! איזה כייף לקבל ממך השראה. מעניין להכיר אותך אחרי ה"היכרות" הבלתי אמצעית שלנו הקורס, כל פעם רובד נוסף. מחזקת מאוד את ידייך וליבך! אין ספק שאולי 'נדפקת' עם המחלה המרגיזה הזו אך אני מניחה שאת יודעת שגם לגמרי בורכת בראש ולב. יישר כוח – רינת נסינג

    • מאת פזית:

      רינת יקרה, תודה גדולה! אני חושבת שבזכות המחלה גם ניתן לי חופש לבחור…. ובחרתי בדברים טובים לעסוק בהם, בחרתי אנשים טובים יותר לחיות במחיצתם, ולגלות הבנה למי ששונה וחריג. תודה על המחמאות ומקווה שניפגש עוד בסדנאות או במקומות טובים אחרים…

  11. מאת רוחמה:

    מדהימה מקסינה וכו'

השארת תגובה