אֶלְבָּה – הרבה יותר קרוב לפריז מאשר לתל אביב

לפני כמה שבועות נכנסתי לבדי לאקווריום והזמנתי לעצמי המבורגר ב 73 ש"ח. המבורגר שכונה בכלל פרנצ'בורגר.

יקר.

אז מה? בא לי להתפנק.

כשהמתנתי לפרצ'בורגר שלי נזכרתי בעוד המבורגר יקר שאכלתי לפני ארבע שנים בניו יורק. זה של דניאל בולו שנמכר אז ב 25$ החתיכה, וגרם להרבה מבקרי אוכל לזעוק זעקה. הנשמע כדבר הזה? המבורגר ב 25$? חוצפה גם אם קוראים לך דניאל בולו ואתה בערך הכוכב הקולינרי של ניו יורק בעשור האחרון.

הלכתי האקסטרווגנזה הזו עם ג'ונו (המומחה הפרטי שלי להמבורגרים) במסגרת שבוע בונדינג בין אב ובנו שכלל הופעות רוק, הצגות, קצת קניות והמון מסעדות.

יש לילדים שלי שני כללי ברזל כשזה מגיע להמבורגרים. הראשון: סכו"ם הוא אאוט והשני: מרגע שאתה מרים את ההמבורגר מהצלחת אסור לך להניח אותו בחזרה. את הצ'יפס תאכל, אם תרצה, בעזרת היד השניה.

לא היתה לנו שום בעיה לאכול לפי הכללים כי קודם כל ההמבורגר של מר בולו הגיע חתוך לשניים, ושנית, שף דניאל מצא דרך להכניס לקציצה גם קצת כבד אווז. מה שהפך את ההמבורגר הכי יקר בניו יורק גם להכי טעים בעיר.

המחשבה היחידה שעברה לנו בראש כשסיימנו את ההמבורגר ואת כל הצ'יפס המושלם שנלווה אליו היתה שחבל שיש לנו כרטיסים להצגה כי בקלות היינו מוציאים עוד 25$ עבור הדרן.

אתם מבינים שישבתי דרוך ומלא ציפיות על הבר של אלבה מצפה להמבורגר ב 73 ש"ח.

הוא הגיע כמובטח, עשוי מאונטריב, ללא ספק נתח משובח ומתאים, בנוי בתוך לחמניה חמימה ופריכה, על מצע של איולי תפוח עץ ומתחת למעטה אדום (קטשופ מפטריות ופלפלים?) וצלוי לשלמות.

הבעיה היחידה מבחינתי עם ההמבוגר של יאיר יוספי , השף של אלבה, היא שלא היה לו טעם של עוד. הוא היה מושלם, עשוי לפי הספר וממיטב חומרי הגלם, אבל עם אפס אומאמי, אותו אלמנט חמקמק שנזל מההמבורגר של דניאל בולו מכל הכיוונים.

הרגשתי סוג של החמצה כי אין לי ספק שישבתי בנקודה חשובה במפה הקולינרית של ישראל, מוקף באנשים שאכלו דברים מעניינים כמו תרנגולת שבושלה במשך 48 שעות או כתף טלה ממולא בעצמו, וכאלו שחבל שלא הזמנתי.

למרות זאת הבטחתי לעצמי לחזור כי היה לי ברור שלמרות האכזבה הפרטית שלי משהו חשוב ומשמעותי מתחולל באלבה.

~~~

לפני יומיים חזרתי לאלבה חמוש בסו-אלן.

"למה קוראים למקום אלבה?" שאלנו את המלצרית אחרי שהפקדנו בידיה את ההזמנה.

"אלבה זה האי שאליו הגלו את נפוליאון…" היא התחילה בשיעור היסטוריה וגיאוגרפיה.

"את זה אנחנו יודעים" סיננתי בקוצר רוח, וישר חטפתי בעיטה בקרסול שדרשה ממני להתנהג בהתאם.

"כי אנחנו מאמינים שאלבה נמצאת בדיוק בחצי הדרך על המפה בין תל אביב לפריז" היתה התשובה הבאה. שממש אהבתי.

כבר מהפעם הראשונה באלבה היה ברור לי כי זאת אינה עוד מסעדה שהודפסה לפי הפורמולה שייצרה יותר משלושת רבעי המסעדות החדשות בשנתיים האחרונות בתל אביב. מסעדה שהיה ברור לי מהרגע הראשון שאינה מיועדת לקהל הרחב, ואולי בגלל זה עתידה אינו ברור.

מה שכן היה ברור לאחר ארוחת הצהרים שאכלנו שם הוא שזה חשוב מאד שלאלבה יהיה עתיד, ושזה לא יהיה תלוי בדיירי המגדל אליו היא צמודה. אלבה הזכירה לי בבשורה הקולינרית שהיא נושאת את בניולה שהתמקמה לה בשכונה בקצה השני של הסקלה הסוציו אקונומית של תל אביב, ואני מקווה ששני המוסדות יימצאו דרך להצליח.

לפתיחה הזמנו מרשימת הספיישלים סלט של לחם קלוי, אספרגוס, בצל סגול, שעועית אזוקי חומה, גבינה צ'רקסית וגשם של שמן זית סופר משובח. וקיבלנו את הסלט הכי טעים שאכלנו בשנה האחרונה.

אם להמבורגר מהמערכה הראשונה היה חוסר באומאמי הסלט שלפנינו שפע ממנו. כל ביס ממנו היה טעים בצורה קצת אחרת, תלוי מה תפסת בעזרת המזלג. לחם עם גבינה, גבינה עם שעועית, או אספרגוס עם גבינה ולחם, הכל עם טעם של עוד, ואנחנו כלל לא ידענו שלצ'רקסים יש גבינה משלהם. 'אני דווקא ידעתי' סו אומרת. טוב, אז היא ידעה. סו היודעת הכל.

האמת שזה קצת מוזר לאכול על השולחנות באלבה, כי כל מה שמפריד ביניכם לאנשים שהולכים על המדרכה באבן גבירול (גם ההומלסים הרעבים) הוא קיר מזכוכית. רשמתי לפני להזמין בפעם הבאה מקום על הבר.

למנה עיקרית רציתי להזמין את נקניקיות הטלה מרשימת הספיישלים, אבל חתכתי מהר לכתף הטלה שממולאת בעצמו בעקבות מבט מסו-אלן ותזכורת שהיא לא אוהבת נקניקיות. יש סיבה לחזור, חשבתי לעצמי,  גם כדי לטעום את הבשר הורוד של התרנגולת שבושלה לה בתהליך של 48 שעות והוזמנה לשולחן שלידינו.

הטלה שתרם את כתפו למאמץ היה נפלא ולא דמה בכלום לאף כתף ממולאת שאנחנו כל כך אוהבים לאכול אצל דוחול. אם לשפוט לפי המנה הזו, אלבה כנראה מספיק רחוקה על המפה מכאן והרבה יותר קרובה לפריז.

על מחבת קטנה רחשו נתחים דקדקים של בשר טלה נימוח עם פיסטוקים מסוכרים ברוטב חמאתי של יוגורט טלאים. אולי לא מומלץ לאכול גדי בחלב אימו, אבל טלה זה סיפור אחר לגמרי. טעים בטירוף.

"זו שערוריה" התלוננתי בפני המלצר.

"מה?" הוא נבהל.

"אין לחם" הצבעתי על שלולית הרוטב שנותרה על קרקעית המחבת.

הלחם שהתממש מיד עזר לי להחזיר לשף מחבת מבריקה.

סו הזמינה את הסלמון ברוטב טריאקי שזיפים על קרם ירקות חורף ופטריות חורש.

"מושלם!" היא הכריזה והתפללה שלא אגע במנה שלה "אין מילים. רק נגמר נורא מהר. הלוואי ולמנה הזו היתה עוד אונה, עוד זנב, עד משהו" היא קוננה.

"ואל תגע לי בקראסט! לך תאכל סלמון סקין אצל אקי…" היא הרחיקה אותי חמושה במזלג.

אבל המזלג שלי זריז וכן הצלחתי לחלץ מהצלחת שלה פיסת סלמון על הקראסט הקריספי שלה.

ואם באלבה מגישים אוכל כזה, אז לא אכפת לי שתגלו גם אותי לשם.

לקינוח הזמנו את סלט התותים והפומלה שמכוסה בקצפת ויחד איתו נחתנו חזרה בתל אביב. עליו לא נכתוב גלויות הביתה.

לסיכום, אלבה היא תוספת סופר מרעננת לפורטפוליו המסעדות שתל אביב יכולה להתגאות בהן כשהיא מציגה את עצמה כמרכז גסטרונומי בינלאומי. אבל יחד עם זה אני מבין שאלבה היא לא לכולם. המנות אינן גדולות, מנעד הטעמים אינו בומבסטי, המחיר אינו זול והחלל אינו מזמין. למסעדה הזו באים בשביל האוכל. נקודה. זו מסעדה לאנשים שראו וטעמו עולם.

אני שונא לחשוב שאלבה תהפוך למסעדת אלפיון שקיומה יהיה תלוי בכך ששרי אריסון תרד כל ערב מהפנטהוז שלה לארוחת ערב, מלווה לעיתים באהוד ברק (אם תימצא דירה בבנין בתקציב שלו), ואני מאד מאד מקווה לראות את האקווריום מלא בדגים מכל הסוגים כשאני נוסע לידו באבן גבירול.

אלבה

מגדל השופטים G, אבן גבירול, תל אביב. טלפון: 03-5467905

אין עסקיות (הקליקו על התמונה להגדלת החשבון)

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

.

קטגוריות:: Featuredדודי כליפאמסעדותמסעדות חדשותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (10)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת פיטר:

    היינו לפני כחודש ממש בהתחלה ולא אהבנו את השירות והעיצוב. לא מרגיש לי נוח שאנשים עוברים ברחוב ומסתכלים על מה שאני אוכל.

  2. מאת חני:

    יקר לי מידי למרות שזה כתוב מגרה…. אולי בגלגול אחר, או כשיהיו להם עסקיות.

  3. מאת הילי:

    עוד השבוע!!!

    הסלמון הוציא לי את העיניים והלשון החוצה.

  4. מאת אריאלה:

    יקר, פלצני, מנות קטנות, שירות יהיר, מיותר ביותר!

  5. מאת אורית יעקובא:

    הסלט נראה מ-ו-ש-ל-ם!!!

  6. מאת דנה ב:

    אהבתי את כתיבתך ואם לא הייתי שם הייתי מיד מתפתה ללכת אבל אנחנו קיבלנו שם יחס ממש לא לעניין מהמלצר שנראה לי שהוא היה אחראי המשמרת ולכן לא נחזור. שום חיוך, שום מילת נימוסין כאילו עושה טובה שהוא בכלל משרת אותנו. לדעתי זה חבל מאוד ומקלקל למסעדה כי שירות הוא חלק גדול בחוויית הלקוח.

  7. מאת משב:

    פוסט מעניין וגם התגובות מעניינות. דווקא בפריז ההעדפה המוחצת היא כן לשבת ברחוב, בין העוברים ושבים צפוף צפוף והמחירים בהשוואה גם לא יקרים כל כך. השאלה מה מקבלים בתמורה. נראה שחלק שווה את זה וחלק לא. אולי יקח להם קצת זמן התאקלמות כדי לקלוע גם עם המנות האחרונות ולוותר על המנות הלא מוצלחות מספיק. המנה של הטלה נשמעת מעולה ואשמח לבקר. אני מאחלת להם בהצלחה כי הם יזדקקו לה לאור התגובות הישראליות הצפויות.

    • מאת דנה ב:

      אני דווקא לא התלונני על המחיר. כי לפעמים אני מוכנה לשלם מחיר יקר עבור אוכל טעים מקורי ומשובח ויין מעולה. אבל השירות הוא משהו שחייבים לטפל בו כי חוויה במסעדה כולל שירות. בטח כשמדובר במסעדת עילית ולא בדוכן פלאפל (שגם שם אני מצפה לשירות לבבי).

  8. מאת חיים:

    מצטער אבל זה ל אזה.
    העוף משמים, סתם עוף בגריל בלווי סלט חסה שגרתי. מתאים לפיקניק.
    כל השאר סתם ל אטעים.
    חבל אבל ככה זה לא יכול להמשך וזה גם לא יחזיק מעמד.

  9. מאת דוד:

    מסעדה מצויינת שהולכת ומשתפרת
    ביקרתי פעמים וזו הייתה חוויה מאירת עיניים
    מהשירות ועד הקינוח
    אני יכול להבין שהמסעדה איננה לכל טעם אבל היא בהחלט מקום מצויין

השארת תגובה