סדר ראשון בלי אבא, בלי סדר אבל עם אנטרקוט

מוקדש לאבא

"הנה קח כסף, אני רוצה שתקנה לי נתח כזה של בשר לסדר השני"

היא הורסת אותי, האמא הזו שלי. מה פתאום היא מציעה לי כסף?

"ואל תעשה תכניות לסוף שבוע, אתה בא אלי" היא ממשיכה לתת לי הוראות.

היא מנסה לדחוף לי 300 שקלים כי אמרתי לה שהבשר הזה יקר ואני מסרב לקחת.

היא מתעצבנת עלי "קח את הכסף, אחרת אני לא רוצה"

אני נאנח ומתרצה.

הכל התחיל בליל הסדר הראשון שעשינו בלי אבא. זה היה מוזר בדיוק כמו לקחת מאמא כסף.

ישבנו שמונה סביב השולחן העגול וחיכינו שמישהו יוביל אותנו. ואבא לא בא.

היו לנו בערך תריסר הגדות שאמא הביאה מבאר שבע ולקח לנו קצת זמן להסתנכרן. אבל לא בדיוק ידענו מה לעשות. כי אבא, למרות גילו, תמיד היה שם בשביל להוביל קבוצה קטנה של אפיקורסים רעבים.


בסוף עפר תפש פיקוד והריץ אותנו אל הארץ המובטחת – האוכל.

"הערב נעשה את זה אחרת" תרמתי את חלקי לסדר של הסדר "אוכלים מנה מנה. עד שלא מסיימים אחת לא מקבלים את המנה הבאה"

מי שאף פעם לא ישב סביב שולחן של משפחה עירקית בליל הסדר או סתם בארוחה חגיגית לא יבין מה הביג דיל. אבל אלו שכן חוו את הטורנדו שיכול לחרב את השולחן הכי מושקע בעולם תוך רבע שעה, יבין מיד שמה שהנחתתי על האהובים שלי היה בחזקת שינוי סדרי בראשית.

אבל זה דווקא התקבל בברכה. אולי כי מאז שאבא הלך נהינו יותר נועזים. ואני די בטוח שסלים, אם הוא מסתכל עלינו מלמעלה, די מבסוט.

אמא הביאה את מרק הקנידלאך שלה. ממתי היא התחילה לעשות קניידלאך שאלתי את עצמי?

ואחר כך את המחאשה. אם מישהו מעוניין במתכון של היצירה הזו אפשר למצוא את זה כאן

ואני שמתי על השולחן את האורז שלי. ושתדעו ששום דבר לא עושה אותי מאושר יותר מלשמוע את אמא שלי אומרת בכל פעם שאני עושה אורז יותר טוב ממנה.

"תביא את הדגים" קיבלתי הוראה. כבר שנתיים שמצופה ממני להכין חריימה טריפולטאית בכל סדר וארוחת ראש השנה. לא צילמתי את המוכן אבל הנה הדג שעשה לנו טוב. אללה ירחמו.

היו עוד כל מיני דברים, כמו העוף הממולא של גילי שנשכח בתנור, אבל הס הושלך על השולחן כנתח האנטריקוט שמשה גלקופ שמר לי הונח לפני הקליינטים שלי. פרוס ומונח על מיטה של תפוחי אדמה קטנטנים וקריספיים ששכבו מתחתיו עוד בתוך התנור.

למחרת סימסתי לקצב שלי : הנתח שנתת לי היה אחד הטובים בשנים האחרונות. פשוט מושלם. תודה וחג שמח.

תודה רבה וחג שמח הוא ענה לי, בטח מוצף באס אמ אסים כמו שלי חשבתי לעצמי.

ואז אמא מבקשת ממני נתח כזה. כנראהשבאמת זה היה משהו מיוחד כי היא אף פעם לא ביקשה ממני שום דבר דומה.

~~~

אז אם אתם יכולים להתארגן במהירות על נתח אנטרקוט מיושן כמו שמשה גלקופ מהבשרים של זלמן קשר לי אתמול, הנה המתכון שיפיל את כל מי שאתם אוהבים.

מה צריך?

  • נתח של 2-2.5 ק"ג אנטרקוט
  • הרבה שום
  • שמן זית
  • גרגרי פלפל ארבע העונות
  • תפוחי אדמה קטנטנים
  • מלח אטלנטי גס

אפשר ורצוי להכין את הבשר לילה לפני אבל לא הכרחי.

קצצתי את השום

כתשתי את הפלפלת באופן גס ביותר

וערבבתי את השניים עם הרבה שמן זית

לקחתי את כל זה ונתתי לנתח עיסוי טוב. כזה כמו שאני צריך.

עטפתי אותו בניילון נצמד והשכבתי אותו לישון במקרר.

למחרת הוצאתי אותו כמה שעות לפני הארוחה שיתרגל לטמפרטורת החדר. בשר שונא להכנס לתנור קר. תזכרו את זה.

עכשיו, את הקטע עם תפוחי האדמה הבאתי מכאן.

 חשבתי שזה יהיה רעיון טוב להניח את הנתח לא בתוך תבנית כמו שאני תמיד עושה, אלא על הרשת ומתחתיו למקם את התבנית של תפוחי האדמה שילוטפו על ידי כל מה שחום התנור ימיס מהאנטרקוט. ויתרתי על הרוזמרין ורק הורדתי עליהם גשם של שמן זית למלח אטלנטי גס. מוריד גשם, או לא?

כשהתנור הגיע לחום מקסימלי הכנסתי את תבנית תפוחי האדמה המבושלים והמפוצלחים שאליה הוספתי ברגע האחרון גם בצל ירוק, שיהיה, ועל הרשת בדיוק מעליה מיקמתי את נתח האנרקוט.

25 דקות על השעון ל 2.5 ק"ג

אחרי כן הורדתי את חום התנור ל 180 מעלות

עוד 25 דקות וזהו.

הוצאתי את האנטרקוט ואת תבנית תפוחי האדמה.

לתפוחי האדמה נתתי ערבוב טוב וממש התאפקתי שלא לחסל אותם.

לבשר נתתי לנוח על קרש החיתוך כ 10-15 דקות.

ואז פרסתי אותו לפרוסות

הגשתי לשולחן שהפך לממש שקט.

זו היתה שלמות נדירה.

חג שמח

ואל תשכחו להעלות לתחרות שלנו את מה שאתם מצלמים לפני שאתם אוכלים.

 

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

.

קטגוריות:: Featuredאוכל עירקיבשרדודי כליפאהרהוריםמתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (6)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת יפה לוי:

    תודה רבה רבה על המתכון הנפלא!

  2. מאת טליה:

    הבאת לי געגוע לאיש שלא הכרתי.מוזר.הסרטון הקצר (מדי) בו רואים את הנישוק של הזוג האוהב,צילום המביע יותר מאלף מילים.עצוב.מוזר.
    תודה.
    ותודה על המתכון.ינוסה,בבדאי ינוסה רק השאלה עם המשה הזה יתן לי נתח כפי שנתן לך,שהרי יש לך,מן הסתם,יחס מועדף אצלו…
    אנסה בכל זאת…

    בריאות ואושר ותודה על פוסט מרגש ומקסים.
    טליה

    • אני מניח שיש לי יחס מועדף אצל משה. ואני מטפח אותו ע"י כך שמידי פעם אני מבשל ומביא לו ארוחת צהרים ומתחנף אליו תמיד. בעצם, אין גבולות לחנפנות שצריך להפעיל כלפי הקצב שלך כדי לקבל יחס מועדף. מהיכרות שלי עם משה, אזכור שהגעת מבייגלה יקח אותך לפחות למחצית הדרך ליחס מועדף (:

      חג שמח, טליה

  3. מאת לאה:

    דודי היקר,
    ניחוחות בית אבא הבאת לנשמתי, דמעות עלו בעיני כאשר שמעתי את הקידוש של אביך ז"ל, איזה געגוע, הוא לא נפסק ואפילו לרגע. כל כך נגעת בי שאני חייבת לנסות את המתכון, לעצום את עיני ולהיזכר בליל ההסדר בבית הורי כשהמשפחה האהובה מסביבי.
    זה מה שעשיתי השנה ללא המתכון שלך. אני חייבת שהוא יעלה על שולחן בני ביתי. שולחת לך חיבוק ותודה על המתכון והזכרונות.

  4. מאת חגית:

    רק התיאור מעלה בי חשק למשפחה עירקית+ סטייק אנטריקוט.
    כתוב נפלא ויופי של צילום.

    (אין מצב שאנסה- מורכב ויקר בשבילי אבל לפחות הרווחתי את החוויה של כמעט :)

השארת תגובה