אשת אל (ה)מטבח והטעם האבוד של הזכרונות

'באתי מאום אל פאחם' האיש המבוגר אומר ללילה. זה היה אחרי שהוא ניקה כמו שצריך את צלחת הסיניה שלו. 'מאום אל פאחם?!' לילה ספק מתפלאה ספק מתפעלת, בטח חושבת לעצמה שבאום אל פאחם יש כמה מסעדות ידועות ובכל זאת הוא כאן. 'זה אוכל כמו של אמא שלי, של הבית' האיש המבוגר מסביר, ולו כבר אין אמא וגם הוא, כמו כולנו, לא מפסיק לחפש אותה אף פעם.

אמא שלי אמרה לי:
ילד כשתהיה רחוק שם לבדך,
החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך…

(צלילי קסטה רחוקים, נתן יונתן)

'בשישי אנחנו הולכים לאכול אצל אמא שלי' ענת מודיעה לי. אני מתחילה לחשוב במהירות מה להביא לאמא של ענת לכבוד הארוחה. היא בטח כזו שמתפעלת מאגרטלים ופרחים ונורא בא לי שהיא תאהב אותי ותמשיך לאפשר לילדה שלה להסתובב איתי בשכונה. 'איזה סוג של אמא יש לך?' אני  שואלת בזהירות. 'בשלנית' ענת עונה. 'בעצם, בואי נדייק' היא ממשיכה 'מאמא אמנה לא האמא הביולוגית שלי. פסגת הקולינריה של האמא האמיתית שלי היא הוצאת שקית ירקות של סנפרוסט מהמקפיא והכנסת למיקרו' ענת מספרת לי את עצמה לאט לאט.

'כשנכנסתי למטבח של אמנה נזכרתי במשהו. הכרתי את הבישול שלה, את הטעמים. דה-ז'ה-וו קולינארי, כאילו שבזמן אחר מאמא אמנה בישלה לי ואני אכלתי הכל מהידיים הטובות שלה. קשה להסביר…' המבט של ענת מתערפל והיא נשארת לרגע או שניים בהרהרת שלה ובזכרונות הרחוקים, מגילגול אחר, של המטבח, חוצה הזמנים, של אמנה.

אפשר לספר כל מיני דברים על "אל מטבח". נגיד, שזה מקום שמחזיר למאמות הערביות של יפו את הכבוד או שזה מקום שמכוון את הזרקור לכוכבות האמיתיות של המטבח הערבי או שזה מייזם חברתי מקסים וחשוב. את כל זה כבר כתבו אלף פעמים, ועוד יכתבו. אפשר גם להגיד שבחמישים שקלים מקבלים שם ארוחת טעימות שכוללת טעימה מכל הסירים. אף אחת מהמנות לא עולה יותר חמישים ותשעה שקלים ואפשר גם לכתוב ולספר שהכל ניתן לקחת הביתה, בסירי אלומניום קטנים, נחמדים, כאילו חזרתם הרגע עם צידה לדרך מבית ההורים.

את הבמה הזו, לכוכבות של יפו, בנו לילה וחמודי מבית מספר 3. שנים ארוכות השניים מארחים את כל מי שממון בכיסו ומכבדים בחוויה היפואית. חמודי מבשל ולילה מארחת. שלש שנים הם טוו חלום. מכניסי האורחים החליטו להוציא את הבית החוצה, לתת הצצה לילדות שלהם, לתרבות, למשפחה ודבק שמדביק אותה כל כך חזק. לאמהות שלהם. 'זה לא פשוט' לילה מספרת 'יש כל כך הרבה מאמות שרוצות לצאת מהבית, להתפרנס או סתם להתאוורר, אבל המשפחה לא נותנת להן להגשים חלום. גם אצלנו יש 'מה יגידו? מה יחשבו על אשה מבוגרת שיוצאת לעבוד? הבנים שלה לא מסוגלים לפרנס אותה?' לאט לאט אנחנו מצליחים לשנות, צועדים צעדים קטנים, עוד בשלנית מצטרפת, עוד סועד מגיע. יש לנו סבלנות'.

החלוצה היא מאמא אמנה. הבשלנית הראשית של 'אל מטבח' וגם אמא של חמודי ודודתה של לילה. אחריה באו האחרות.

פרטים, מחירים, מרכיבי מנות. אני כותבת הכל. אבל איך כותבים דה-ז'ה-וו? איך מתארים במילים חיוך של נשים, שהמבט שלהן בודק שגמרת הכל מהצלחת, שיש להן רגע להניח לך יד על הכתף, לשאול מה שלומך ולדעת, גם בלי שאת מספרת, שקצת עצוב לך בפינה של הלב. והמאמא, שהיא גם שלך לפחות כל עוד את מתארחת בין הקירות הכחלחלים של "אל מטבח", תגיד לך במבט שהכל עובר 'יאללה יא-בינתי' יגיד לך המבט 'תאכלי משהו, שיהיה לך כוח לטרוף את החיים'.

הצלחות ב"אל מטבח" עמוסות. על כל אחת מהן מעמיסים גבעה של אהבה ואמהות, כמו בבתים של פעם, בטרם גילו את הטבעול ומנות החמם והגש. לא תמצאו שם שיפודים, צלעות טלה או צוואר ממולא. בשביל כל אלה תצטרכו להמשיך ולפקוד את דוחול בנצרת או את חג' כחיל היפואית השכנה. ב"אל מטבח" יש בישול ביתי ומעשי, כמו של אמהות אמיתיות. בין התבשילים תמצאו עלי גפן ממולאים, מוסקה, מקלובה מאורז מלא עם כרובית, חצילים, גזר ותפוחי אדמה, יש סיניה וקישואים ממולאים וקציצות מבושלים בטחינה. אין מקפיא והכל תלוי בשוק ובעונה. כל המנות כתובות בכתב יד, על הלוח הקבוע בקיר. מנסף, מקלובה, כופתא צ'אמק (קציצות דג טונה), עוף, מלוחיה, במיה קטנטנה, פריכה, עומדת על שלה ולא רירית, אולי הטעימה שאכלתי מזה זמן.

עליה, אשה צעירה, או מאמא צעירה, שאחראית גם על הסלטים, מגישה לשולחן. לפני כן היא הכינה כרובית בטחינה, סלט עגבניות חריף, חומוס, קרם משגע של דלעת. היא ומאמא אמנה מכירות כבר שנים, הן עובדות יחד במטבח בשקט, בלי לאכול אחת את השניה, נותנות מקום זו לזו, לא מאיימות ולא מאויימות. חברות.

אריאל של ענת אוכל הכל, בהתחלה הוא מצלם. אחר כך הוא מחליט שאי אפשר להשקיט את יפו, יש בה מוסיקה, מכוניות צופרות והמון תיירים, אז הוא מתמקד בניקוי השולחן. כשמגיע המנסף, הוא מרים ידיים, לא יודע שזה לא הזמן להכנע. ענת ואני מתמקדות בממולאים, כשנמאס לנו לאכול, אנחנו שותות ערק עם כל מיני פירות, באשמתה אנחנו משחקות עם אוכל ו'מעשנות' את עלי הגפן המגולגלים דקיקות. אף אמא לא יוצאת מהמטבח לכעוס עלינו, בדיוק נכנסה קבוצה של תיירים אירופאים, אז מותר לעשות מה שרוצים.

כשמאמא אמנה רואה שאנחנו מתפזרות היא נותנת לנו מעמולים וריבת דלעת לקינוח ואורזת לנו את האוכל, כמו כל אמא טובה, היא דואגת שלא נרעב. כן, אין ספק שאנחנו נראים רע. מדאיגים ממש. בטן נפוחה, פנים נפולים ונטולי שמחת חיים. חבל שאי אפשר גם לארוז את מאמא אמנה ואת עליה, צריכים אותן פה. יש עוד ילדים שרוצים לזכור איך היה פעם. יש עוד ילדים שרוצים שתהיה להם איזו מאמא להזכר באוכל שלה ולהתגעגע.

הבית זה מקום
שאם אתה חייב לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך

(צלילי קסטה רחוקים, נתן יונתן)

'נעמוני, מה את רוצה לאכול ביום ההולדת?' האמא הפרטית שלי שואלת. 'יש לך יומולדת בליל הסדר. איזו עוגה להכין לך?' היא מזכירה לי שאני ילדה גדולה ממש. 41. לא חשבתי שאזכה. פעם כעסתי על השאלות הללו. חשבתי שהם אוהבים אותי דרך האוכל, בזתי לזה. עם הזמן למדתי לחבק את זה. יום אחד לא תהיה אמא שתשאל אותי שאלות, יום אחד יהיו לי רק זכרונות וטעם של זכרונות אי אפשר לשחזר.

לכו לאל-מטבח, הצטיידו בטעמים ובמגע של פעם ובכסף מזומן, לא מקבלי שם כרטיסי אשראי. כן, גם בפסח פתוח שם וגם בשבת. רק בימי ראשון הם נחים.

אל מטבח
יפת 28, יפו.
טלפון: 03-5081895
שעות פתיחה:
יום ב' – שבת 18:00 – 12:00

ונסיימה בזמר. הייתי מרדימה את עצמי איתו בבית הילדים בקיבוץ. זה שיר הגעגוע לאמא שלי. בראש שלי הוא בביצוע הנצחי של אסנת פז, פה בביצוע מפתיע ברגישותו. ריטה.



.



.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *

קטגוריות:: Featuredאוכלים בחוץכללימסעדותמסעדות חדשותנעמה פלדעודף מחמישים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שלי:

    כתבה מעוררת תיאבון.
    האם לביתי הצמחונית יהיה מה לאכול שם?

  2. מאת לימור:

    כל הכבוד על המייזם!!!

  3. מאת betty:

    אהבתי את המגמה של מקומות לא יקרים באתר.
    נמאס שמקדמים רק מסעדות שף! העם רוצה תמורה לכספו
    ולא רק מסעדות שלוקחים משכנתא בעבור הארוחה.

  4. מאת מולי טימור:

    שבת בצהריים אחרי ליל הסדר,לקחתי את זוגתי ובנינו הצעיר שהגיע מחו"ל לחג לנסות מטעמים אחרים "אשכנזים מה לעשות..",
    אל-מטבח כמו שהבטחתם משפחתי מחבק וטעים ,
    הערה אחת לבעלת הבית, המנות ענקיות..מספיק לסבב נוסף בבית.
    שווה שווה, רק שלא יתקלקלו.

  5. מאת רעות:

    הפתעה יפואית!
    מנות גדולות ולקחנו הביתה מה שנשאר. תענוג!!!

  6. סוף כל סוף מציגים אוכל אמיתי בלי חרטה של שפים או שף פלצנים

השארת תגובה